בהרצאה מרחוק בוועידה השנתית למדע ולסביבה בירושלים טענה ההיסטוריונית של המדע מאוניברסיטת הרווארד כי הנתונים אינם מצביעים על משבר אמון ציבורי רחב במדע. לדבריה, מאמרים שנכתבו בהשפעת תאגידים עלולים לעצב רגולציה, להשפיע על בתי המשפט ולערער את אמינות המדע מבפנים.
פרופ' נעמי אורסקס מאוניברסיטת הרווארד הזהירה כי המתקפה הפוליטית על המדע בארצות הברית חמורה, אך היא אינה האיום היחיד על אמון הציבור. לדבריה, הקהילה המדעית נדרשת להתמודד גם עם בעיה שמקורה בתוך מערכת המחקר עצמה: התערבות תאגידית במדע, כתיבת מאמרים בידי חברות מסחריות ללא גילוי נאות והמשך השימוש במחקרים בעייתיים במשך שנים לאחר שנחשפו הפגמים בהם.
אורסקס נשאה את הרצאתה מרחוק ביום רביעי, 8 ביולי 2026, במסגרת הוועידה השנתית למדע ולסביבה של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה, שהתקיימה ב־8 וב־9 ביולי במרכז הקונגרסים בנייני האומה בירושלים. היא התנצלה בפני המשתתפים על שלא יכלה להגיע ולהרצות במקום.
אורסקס היא פרופסור להיסטוריה של המדע ופרופסור נלווית למדעי כדור הארץ וכוכבי הלכת באוניברסיטת הרווארד. היא מוכרת במיוחד בזכות מחקריה על הכחשת משבר האקלים, כלכלת הידע המדעי והדרכים שבהן תאגידים וקבוצות אינטרס מפיצים ספק בדבר ממצאים מדעיים. בין ספריה הבולטים נמצא סוחרי הספק, שכתבה עם אריק קונווי.
מתקפה כוללת על המדע האמריקני
בפתח הרצאתה תיארה אורסקס את פעולות הממשל האמריקני כ“מתקפה כוללת על המדע האמריקני”. היא מנתה קיצוצים בתקציבי מחקר פדרליים ובשותפויות מדעיות, הפעלת לחץ על אוניברסיטאות, ניסיונות להתערב בקבלת עובדים וסטודנטים, בתוכניות לימודים ובשפה שבה משתמשים חוקרים, וכן האשמות באנטישמיות שלדבריה היו לעיתים מופרזות או חסרות בסיס.
רבים מן הגורמים המקדמים את הצעדים הללו, אמרה, מוכרים לה ולקונווי ממחקריהם על הכחשת משבר האקלים. השחקנים, השפה והטענות בדבר “בהלת אקלים” אינם חדשים, אך עוצמת האמצעים המופעלים כיום חדשה ומדאיגה.
אולם אורסקס ביקשה לבחון אם המתקפה הפוליטית אכן משקפת התמוטטות של אמון הציבור במדע. לטענתה, למרות השיח הנרחב על “משבר אמון”, הנתונים אינם תומכים במסקנה שקיימת קריסה כללית כזאת.
מחקר בינלאומי שהתבסס על כמעט 72 אלף נשאלים ב־68 מדינות מצא כי רמת האמון במדענים היא בינונית־גבוהה ברוב המדינות. בארצות הברית, הוסיפה אורסקס, בין 70% ל־80% מהציבור הביעו בעשור האחרון מידה רבה או סבירה של אמון במדע — יותר מן האמון הניתן לממשלה, לתקשורת או למערכת הבנקאית.
“לפעמים אין לתת אמון במדע”
מכאן עברה אורסקס לטענה המורכבת יותר בהרצאתה. לדבריה, השאלה איננה רק כיצד לשכנע את הציבור לתת אמון במדע, משום שלא כל דבר המתפרסם תחת הכותרת “מחקר מדעי” ראוי אוטומטית לאמון.
“לפעמים אין לתת אמון במדע”, אמרה. בשנים האחרונות, הסבירה, נחשפו מקרים שבהם חברות מסחריות השפיעו על עיצוב מחקרים, על בחירת הנתונים, על כתיבת מאמרים ועל האופן שבו הוצגו מסקנותיהם.
כמקרה מבחן הציגה אורסקס מאמר שהתפרסם בשנת 2000 בכתב העת Regulatory Toxicology and Pharmacology. על המאמר היו חתומים גארי ויליאמס, רוברט קרוס ואיאן מונרו, והוא הוצג כסקירה עצמאית ומקיפה של בטיחות קוטל העשבים ראונדאפ ושל החומר הפעיל שבו, גלייפוסט.
המאמר הגיע למסקנה נחרצת שלפיה בתנאי השימוש הקיימים והצפויים ראונדאפ אינו מסכן את בריאות האדם. במשך שנים הוא צוטט במחקרים, במסמכי מדיניות ובדיונים רגולטוריים, והפך לאחד המקורות הבולטים ששימשו את הטוענים כי גלייפוסט בטוח.
העובדים כתבו, האקדמאים חתמו
בשנת 2017 נחשפו בהליכים משפטיים מסמכים פנימיים של מונסנטו, שכונו “מסמכי מונסנטו”. המסמכים הצביעו על כך שעובדי החברה מילאו תפקיד מרכזי בתכנון המאמר ובכתיבתו, אף ששמותיהם לא הופיעו ברשימת המחברים.
באחת ההתכתבויות הפנימיות, שנגעה להכנת מאמר נוסף לאחר שהסוכנות הבין־לאומית לחקר הסרטן סיווגה את גלייפוסט כ“מסרטן סביר”, הציע מנהל במונסנטו שהחברה תבצע את הכתיבה ואילו אנשי אקדמיה חיצוניים “יערכו ויחתמו”. הוא הזכיר שכך נהגה החברה גם במאמר משנת 2000.
התנהלות זו מכונה כתיבת צללים מדעית — ghostwriting. גוף מסחרי שותף בכתיבת המאמר או כותב את רובו, אך המאמר מוצג כאילו נכתב באופן עצמאי בידי חוקרים חיצוניים. בדרך זו מקבל המסר המסחרי מראית עין של סמכות מדעית בלתי תלויה.
אורסקס ואלכסנדר קאורוב בחנו בהמשך כיצד המשיך המאמר להשפיע לאחר חשיפת המעורבות התאגידית. הם מצאו כי מספר הציטוטים בו לא ירד באופן ניכר. הוא המשיך להופיע בספרות האקדמית, במסמכי מדיניות ובערכי ויקיפדיה, ברוב המקרים בלי לציין את מקורו הבעייתי. המאמר נמצא במאיון העליון של המאמרים המצוטטים בנושא גלייפוסט, והופיע במקורות המשפיעים גם על המידע המוזן למערכות בינה מלאכותית.
לדברי אורסקס, בכך השיג המאמר בדיוק את המטרה שלשמה נכתב: הוא השפיע על הדיון האקדמי, על החלטות רגולטוריות ועל תפיסת הציבור. עובדי מונסנטו אף תיארו אותו במסמכים פנימיים כמקור שיהפוך לאסמכתה המרכזית בנושא בטיחותם של ראונדאפ וגלייפוסט.
המאמר נמשך רק כעבור 25 שנה
למרות חשיפת כתיבת הצללים בשנת 2017, המאמר לא נמשך מיד מן הספרות המדעית. רק בסוף 2025, כ־25 שנה לאחר פרסומו, החליט כתב העת למשוך אותו. הודעת המשיכה פורסמה בכרך פברואר 2026 של כתב העת.
בהודעת המשיכה הועלו חששות בנוגע לייחוס המחברים, לניגודי העניינים, לבחירה החלקית של מחקרים ולתקפות המסקנות שהוצגו.
אורסקס סיפרה כי כאשר היא ועמיתה שאלו מדוע המאמר לא נמשך קודם לכן, תשובתו של העורך הייתה פשוטה: עד שהם פנו אליו, איש לא ביקש לבדוק זאת.
לדבריה, התשובה מצביעה על כשל מערכתי. כתבי עת, מו"לים מדעיים ואוניברסיטאות אינם פועלים תמיד באופן יזום גם כאשר מתפרסמות ראיות להתנהלות בעייתית. החוקרים ששמותיהם הופיעו על מאמר מונסנטו נחקרו בידי מוסדותיהם, אך לא נענשו. מתוך 14 מאמרים שנקשרו לכתיבת צללים של מונסנטו במחקר אחר, רק אחד נמשך עד אותו שלב.
החלטת ה־EPA הפכה למגן משפטי
אורסקס קישרה את השפעת המחקרים על הרגולציה לפסק דין שנתן בית המשפט העליון של ארצות הברית ב־25 ביוני 2026 בתיק Monsanto Company v. Durnell — פסק דין שעליו דיווחנו בשבוע שעבר בהידען.
ג'ון דורנל, שהשתמש בראונדאפ במשך כ־20 שנה וחלה בלימפומה שאינה הודג'קין, תבע את מונסנטו בטענה שהחברה הייתה צריכה להזהיר על תווית המוצר מפני סכנת סרטן. חבר מושבעים במדינת מיזורי קיבל את הטענה ופסק לו יותר ממיליון דולר.
בית המשפט העליון הפך את ההחלטה. הוא קבע כי החוק הפדרלי להסדרת חומרי הדברה מונע ממדינות לחייב יצרן להוסיף לתווית אזהרה השונה מן התווית שאישרה הסוכנות להגנת הסביבה של ארצות הברית, ה־EPA. מכיוון שה־EPA לא דרשה אזהרת סרטן על תווית ראונדאפ, קבע בית המשפט כי אי אפשר להטיל על מונסנטו אחריות לפי חוקי המדינה בשל היעדרה של אזהרה כזאת. מונסנטו היא כיום חברה בת של באייר.
פסק הדין לא קבע בעצמו אם גלייפוסט גורם לסרטן, ולא העניק למונסנטו חסינות מוחלטת מכל תביעה אפשרית. הוא עסק בסוג מסוים של תביעות — תביעות בשל אי־מתן אזהרה — ובשאלה אם חוק מדינתי יכול לחייב אזהרה שלא נדרשה ברמה הפדרלית.
אולם מבחינת אורסקס, התוצאה ממחישה את הקשר שבין מדע, רגולציה ומשפט: עמדת ה־EPA שלפיה אין צורך באזהרת סרטן הפכה למגן משפטי עבור החברה. אם הספרות המדעית והדיון הרגולטורי הושפעו במשך שנים ממאמרים שנכתבו או קודמו בידי החברה עצמה, השפעתם אינה נשארת בתחומי המעבדה וכתב העת — היא עשויה לעצב מדיניות, תוויות מוצרים ופסקי דין.
בעיה רחבה יותר ממאמר אחד
אורסקס הדגישה כי קשה לדעת עד כמה כתיבת הצללים נפוצה, משום שכל המעורבים מעוניינים בדרך כלל להסתיר אותה. מרבית המקרים הידועים נחשפו לא באמצעות מנגנוני הבקרה המדעיים, אלא במסגרת תביעות שבהן חברות נאלצו למסור תכתובות ומסמכים פנימיים.
הראיות הקיימות מצביעות על כך שכתיבת צללים, ניגודי עניינים כספיים, שליטה של מממנים בנתונים ומתן זכות לחברה לבדוק תוצאות לפני פרסומן אינם נדירים, במיוחד בתחומי הביו־רפואה והטוקסיקולוגיה.
אורסקס הזכירה גם מחבר של מאמר נוסף הקשור למונסנטו, שפרסם לאורך הקריירה יותר מ־1,100 מאמרים מדעיים — מספר השווה בממוצע לכשני מאמרים בשבוע. לדבריה, נתונים כאלה מחייבים את כתבי העת ואת מוסדות המחקר לשאול מי כתב בפועל את המאמרים, מי שילם עבורם ומי שלט בנתונים.
“הקהילה המדעית חייבת לעשות סדר בביתה”
מסקנתה של אורסקס לא הייתה שאין לתת אמון במדע, אלא שאמון כזה אינו יכול להיות עיוור. הוא חייב להישען על גילוי מלא של מקורות המימון, שקיפות בנוגע לתרומתו של כל מחבר, גישה לנתונים, ביקורת לאחר הפרסום ונכונות למשוך מאמרים במהירות כאשר מתגלים פגמים חמורים.
אין די בביקורת עמיתים המתבצעת לפני הפרסום. כאשר ראיות חדשות מעידות על כתיבת צללים, הטיה או ניגוד עניינים מוסתר, על כתבי העת והאוניברסיטאות לחקור באופן פעיל ולא להמתין במשך שנים עד שמישהו יגיש תלונה רשמית.
“עלינו לעשות יותר כדי לעשות סדר בביתנו”, סיכמה אורסקס, “כדי שהציבור יוכל להמשיך לתת אמון בעבודה שאנו עושים”.
שאלות ותשובות
האם הציבור איבד את אמונו במדע?
הנתונים שהציגה אורסקס אינם מצביעים על משבר אמון כולל. בסקר שנערך ב־68 מדינות נמצאה רמת אמון בינונית־גבוהה במדענים, אם כי קיימים הבדלים בין מדינות, קבוצות פוליטיות ותחומי מחקר.
מהי כתיבת צללים מדעית?
זהו מצב שבו חברה, גוף מסחרי או אדם שאינו מופיע ברשימת המחברים משתתף בכתיבת מאמר, בעוד שהמאמר מוצג כעבודה עצמאית של חוקרים אחרים.
מדוע המאמר על גלייפוסט היה חשוב כל כך?
הוא צוטט יותר מאלף פעמים והשפיע על הספרות המדעית, מסמכי מדיניות, ויקיפדיה והדיון הציבורי בבטיחות ראונדאפ.
האם בית המשפט העליון קבע שגלייפוסט בטוח?
לא. בית המשפט לא הכריע בשאלה המדעית. הוא קבע שחוק פדרלי מונע תביעה מדינתית המבוססת על דרישה להוסיף אזהרת סרטן שה־EPA לא חייבה להוסיף.
כיצד אפשר לצמצם התערבות תאגידית במדע?
באמצעות גילוי מלא של מימון ומעורבות בכתיבה, פרסום נתונים, בדיקה עצמאית, טיפול מהיר בתלונות והטלת אחריות על מחברים, אוניברסיטאות, כתבי עת ומו"לים.
עוד בנושא באתר הידען
- אמריקה במבחנה 5: המדינה שבנתה את עמק הסיליקון – והיזמים שהעדיפו לשכוח אותה
- מערכת בינה מלאכותית כתבה תוכנות מדעיות שעברו ביצועים של קוד אנושי
- כמעט מיליארד שקל הושקעו בביו־קונברג'נס: ישראל ממפה 186 חברות ומבססת מנוע צמיחה חדש להייטק
- חוקי אסימוב חוזרים לשולחן הדיונים, אך הבינה המלאכותית הצבאית כבר מסובכת מהם בהרבה
- מחקר ראשון קושר ישירות זיהום מתכתי באטמוספרה לשיבת רקטה מהחלל
