האבולוציה אינה עוצרת לרגע, ואינה פוסחת גם על המין האנושי. לאחרונה התגלתה מוטציה אנושית שהתפשטה באוכלוסייה ומסוגלת לספק הגנה ממחלה הדומה למחלת הפרה המשוגעת.
מאז היות האדם אדם, הוא הסתמך על הטכנולוגיה כדי לשפר את איכות חייו. במאתיים השנים האחרונות החל עידן החיסונים, תוצר ביו-טכנולוגי מובהק, המגנים עלינו מפני מחלות למיניהן. אך על אף הניסיון להשתחרר מהטבע ומכבליו, לעתים אנו מוצאים כי התשובה למחלות מסוימות נמצאה כבר בקרב האוכלוסייה האנושית. ולפחות במקרה אחד, נראה כי האבולוציה יכולה למצוא מענה גם עבור מחלת הפרה המשוגעת.
לפני עשרים וחמש שנים, נפחה פרה את נשמתה באנגליה. נתיחה לאחר המוות גילתה כי מוחה נפגע וכאילו היה מלא בחורים קטנים, כספוג. זו היתה תחילתה של מגיפת הפרה המשוגעת בבריטניה, הידועה גם בשמה המדעי `ספגת המוח של הבקר`, שהביאה לחיסולם של יותר מארבעה מיליון ראשי בקר באנגליה לבדה. למרות פעולתו הנחרצת של משרד החקלאות האנגלי, כמעט מאתיים אלף פרות נדבקו במחלה וכ- 165 בני-אדם פיתחו ליקויים דומים במוחם כתוצאה מאכילת בשר נגוע.
למרות שמחלת הפרה המשוגעת יכולה לעבור מחיה לאדם, היא שונה כמעט מכל המחלות המדבקות האחרות מכיוון שאינה נסמכת על חיידקים או וירוסים להעברתה. הגורם האחראי להעברת המחלה מחולה לחולה הוא חלבון פגום הנקרא פריון. חלבונים מסוג זה נמצאים במוח, אך תפקידם המדויק שם עדיין אינו ידוע לכל פרטיו. אנו רק יודעים כי במצבם הרגיל הם אינם מזיקים, ותורמים לפעילות המוחית התקינה. אך כאשר מגיע למוח פריון פגום, הוא מסוגל להתחבר לשאר הפריונים התקינים ולהעביר אותם את אותו שינוי מזוויע שהוא עצמו עבר בתורו. אותם פריונים – שעתה הם פגומים בעצמם – תופסים פריונים תקינים אחרים ומעוותים גם אותם, וכך גדל מספר הפריונים הפגומים במוח במהירות. החלבונים הפגומים מתחברים זה לזה ויוצרים משקעים בלתי-מסיסים הנראים תחת עדשת המיקרוסקופ כחורים ברקמה העצבית. התוצאה הסופית, באורח בלתי-נמנע, הינה מוות.
מחלת הפרה המשוגעת אינה מוגבלת רק לפרות. הפריונים המעוותים של הפרה מסוגלים לתקוף גם את הפריונים האנושיים, לקלקל אותם ולהפוך אותם לפריונים `זומביים`, שיתקפו פריונים תקינים אחרים במוח האנושי. אך קיימת גם `מחלת האדם המטורף`, או `קורו`, הנפוצה במיוחד בקרב שבטי קניבלים החיים ביערות פפואה ניו גינאה.
מחלת הקורו הינה למעשה וריאציה של מחלת הפרה המשוגעת, שכמעט ומיגרה את אוכלוסיית הגבעות המזרחיות של פפואה ניו גינאה באמצע המאה העשרים. הפריונים המעוותים האחראיים למחלה הועברו מאדם לאדם בסעודות קבורה חגיגיות שנערכו לכבוד המתים. בסעודות אלו, הנשים והילדים קיבלו לצלחתם חלק קטן ממוחו של הנפטר, כאות לכבוד ולאבל שרכשו לו. בדרך זו יכלו הפריונים להתפשט בקלות בקרב האוכלוסייה, כשהם עוברים מהנפטר לכל אוהביו וקרוביו דרך המזון. בתקופות השיא של המחלה נרשמה בגינה תמותה של יותר משני אחוזים מהאוכלוסייה מדי שנה, וחלק מהכפרים איבדו כמעט את כל הנשים הצעירות.
רעיון הברירה הטבעית גורס כי בכל אוכלוסייה קיימים שורדים המותאמים טוב יותר לסביבתם מאחרים, ולפיכך מעמידים יותר צאצאים הנושאים את תכונותיהם. בעמק פורוסה, השוכן בפפואה ניו גינאה, סביבת המחייה כללה את מחלת הקורו באופן כמעט בלתי נמנע. מכיוון שכך, אין פלא בתגלית שהתפרסמה לפני מספר ימים, לפיה רכשו חלק מהאנשים שבאותו אזור מוטציה חדשה וייחודית המסוגלת להגן עליהם מפני מחלת הקורו.
מוטציה זו, שלא נמצאה באף מקום אחר בעולם, מביאה ליצירת סוג חדש של פריון המכונה G127V במוח האנושי. המוטציה נמצאה במחצית מהנשים באזור שהיו אמורות להיות פגיעות למחלה, כשהיא קיימת בשני העותקים של הגנים המקודדים ליצירת הפריון המקורי והפגיע. בדיקה שנערכה על קרובי משפחותיהם של נשאי המוטציה הראתה כי הוא מגן עליהם במידה משמעותית, בהשוואה למשפחות הממוקמות באזורים דומים. המחקר, שהחל בשנת 1996, התפרסם ב- 19 לנובמבר, 2009 בירחון הרפואה של ניו-אנגלנד.
עדיין לא ברור כיצד מגן הפריון המוטנטי מפני הפריונים המעוותים. ייתכן כי הוא חסין להשפעתם המזיקה של הפריונים התוקפניים, או שהוא מבטל את השפעתם בדרך אחרת שאינה ידועה עדיין. תהא פעולתו אשר תהא, התגלית מרגשת במיוחד מכיוון שהיא מדגימה את פעולתה של האבולוציה הדרוויניסטית בזמן אמת בבני אדם. תוך עשורים ספורים – זמן דור או שניים – פיתחה האוכלוסייה האנושית בעמק פורוסה הגנה ביולוגית כנגד מגיפה קשה וכאובה.
ברור כי האבולוציה האנושית ממשיכה להתקדם, אך במחיר קשה וכואב. על מנת שרבים באוכלוסייה יהיו מוגנים מפני המחלה, היו צריכים רבים אחרים – אלו שלא נשאו את הגן המספק הגנה – למות ולהימנע מלהעביר את הגנים שלהם לדורות הבאים. אך ייתכן כי מעז יצא מתוק, מכיוון שעתה יוכלו אנשי המדע לחקור את הגן המוטנטי החדש ולנסות לחקות את דרך פעולתו של החלבון המספק הגנה מפני המחלה. בסופו של דבר, החיסונים של העתיד יימצאו מתוך האבולוציה האנושית של ההווה.
עוד בנושא באתר הידען:
12 תגובות
ההקבלה להתקדמות טכנולוגית היא הקבלה נכונה. אם אתה קונה מכונית רגילה, ואתה לא נהג טוב במיוחד, יום אחד אתה דופק את השסי וביום אחר את הדלת של הנהג וכן הלאה עד שיום אחד אתה מוצא שיש לה כנפיים והמנוע הפך למנוע סילון ושאתה יכול לחצות איתה אוקיינוס עכשיו, אז זאת כנראה אבולוציה.
אם אתה עובר מתחת לגשר נמוך במיוחד עם המכונית שלך וכתוצאה מכך עף לה הגג והיא הופכת לקבריולה -זאת לא אבולוציה.
אבולוציה מבחינתי היא יצירת גנים חדשים ולא שיתוק של גנים קיימים. לטעון שהצטברות מוטציות משתיקות על גן, או על רצף אקראי, יכולה לייצר בסופו של יום גן מקודד או מווסת חדש-זה טיעון שמעולם לא הוכח. מבחינה סטטיסטית הוא היה אמור להיות מוכח מספר רב של פעמים אם תתחשב במספר הגנים שקיימים והתקיימו על פני כדור הארץ (קצב של עשרות חדשים כל שנה, לפחות, משום מה אנחנו לא רואים את זה :))
רח, לא תמיד הבנת המנגנון המדויק הכרחית ואפילו תורמת להבנת התהליך כולו, לעתים דווקה מבט על תורם יותר לכך. בדוגמה שכאן, מיפוי החלבון יכול להוכיח את השינוי אבל לא בהכרח תורם להבנתו. הדבר דומה להבנת פעולתו של מחשב: מדידת והבנת האותות החשמליים באפיק ("בס") לוח האם לא תורם כהוא זה להבנת קוד התוכנה שפועל במחשב. רוצה לומר, שינויי המוטציה שהתרחשו בדורות קודמים (עשרות ומאות דורות) ולא הזיקו עד כה, באו לביטוי כאשר הקרקע הוכשרה לכך, קרי, כשהתנאים לתועלת שלהם הבשילו. עד אותו הרגע לא נודע קיומם.
כתיבה מרתקת.
יגאל, כל מה שכתבת טוב ויפה רק ששינויים כאלה לא מתרחשים תוך שני דורות.
א, המוטציה מופתה והשינוי ידוע. מה שלא ברור זה מה המשמעות של השינוי, למה החלבון עם המוטציה לא עובר שינוי כמו חלבון ללא המוטציה.
יש לציין דרך אגב שההבדל בין פריון מזיק ללא מזיק הוא מבני בלבד, כלומר הרצף זהה אולם הקיפול של החלבון שונה. יש להניח שהמוטציה גורמת למצב שהקיפול לצורת הפריון המזיק לא קורה.
בנוסף יש לציין שעד היום לא נמצא המנגנון בו פריונים “רעים” הופכים את “הטובים” ל”רעים”. אם פשוט מערבבים את שני סוגי החלבונים במבחנה השינוי הנ”ל לא קורה, הוא קורה רק בתאים חיים.
ודרך אגב הנושא נחקר גם בארץ במעבדות של פרופ’ טרבולוס וגביזון בהדסה.
משה, הכוונה היתה כמובן ‘להחיל’ ולא כמו שכתבתי בתגובה הקודמת שלי.
משה, לא כל שינוי הוא אבולוציוני ואכן אפשר להכיל את הבנת המנגנונים של האבולוציה על מנגנונים בתחומים שונים שגם בהם קיים סוג שינוי כזה.
אלי ורח, שיוניי מוטציה מתקיימים בכל אוכלוסיות החי (כולל האדם) כל הזמן. אם מוטציה מזיקה, היא נכחדת. אם היא מועילה בתנאים שבהם היא מופיעה, מה טוב. אם היא לא מזיקה בתנאים האלה (וזה מתרחש ברוב המקרים) היא קיימת באוכלוסיה ביחס מסוים שתלוי ביחס ההתרבות של הפרטים. כאשר מופיע מצב שבו היא מועילה, המוטציות המועילות (ואין לי ספק שבמקרה הזה היו כמה מוטציות כאלו במקביל) מתחילות להופיע ברוב פרטי האוכלויסיה עד שהתנאים הלוחצים שגרמו לכך נעלמים או עד שהמוטציה הופכת להיות שלטת באוכלוסיה. תופעה כזו קרויה "אבולוציה בקפיצות".
עיין ערך "אנמיה חרמשית".יתכן בהחלט שמדובר במוטציה נקודתית פשוטה.
רועי, יש כאן אכן בעיה בחישוב. לא ייתכן שתוך דור או שניים חצי ממספר הנשים הכילו את המוטציה בשני האללים. תחשוב על זה, מצב כזה מחייב אפקט founder כגון השמדה כמעט מוחלטת של האוכלוסיה ויצירה חדשה שלה מהפרט העמיד וזה לא יכל לקרות בשני דורות.
יש להניח שהמוטציה "הסתובבה" שם הרבה זמן והיתה סלקציה מאד משמעותית לטובתה מהרגע בו הם החלו את מנהגי האבלות המשונים שלהם.
אם תוך דור או שניים מהופעת המחלה, ניתן לגלות בחלק מהאוכלוסיה של השבט מוטציה (ולא רק במשפחה אחת), הדבר מהווה סימן לאחד משניים: או שהמוטציה איננה נדירה כל כך, ואמורה להמצא גם באוכלוסיות אחרות. או שהיא איננה אקראית אלא מהווה תגובה של הגוף כלפי המחלה. בכל מקרה, הנסיון להדגים אבולציה לקהל הרחב באמצעות תופעות קצרות טווח, נידון לכישלון מראש – כי עוצמתה של האבולוציה היא בכך ששינויים נדירים בעלי ערך שרידותי שמתרחשים באב קדמון יחיד יהפכו בסופו של דבר את צאצאיו לרוב בחברה. אולם בתקופה של דור או שניים אין הגיון ששיעור בעלי מוטציה מסויימת באזור בו היא מסייעת לשרידה יהיה גדול בהרבה מבאזורים בהם היא חסרת ערך, אלא אם כן התחוללה קטסטרופה שקטלה 99% מתושבי האזור והמשפחה הזאת היא השורדת היחידה, או הכמעט יחידה.
הסברים והתיאורים שלך מתאימים להמון דברים.
אתה יכול להדביק אותם תיאורים לעוד אין סוף שינויי מצב.
שום דבר לא מייחד את זה מלבד שהמילה "אבולוציה" היא המנטרה הפרטית שלך.
כמו המילה אום כזו שמתרגלי מדיטציה הודית כלשהי מזמזמים בכל הזדמנות אפשרית.
ובאמת, המילה ‘אבולוציה’ משמעותה ‘השתנות’, ומוגדרת כשינוי של אחוז האינדיבידואלים באוכלוסייה בעלי תכונה מסוימת.
כפי שבמקרה זה נבררה התכונה המגנה מפני מחלת הפרה המשוגעת בבני האדם, היתה יכולה להיברר גם תכונה אחרת. הכל בהתאם לאילוצי הסביבה. כשהשינויים הללו מצטברים, או כשמתרחש שינוי גדול במיוחד, ניתן גם להגיע ליצירה של מין חדש בתוך אוכלוסייה קיימת.
——————
הבלוג שלי – מדע אחר
בגישה הזאת הכל אבולוציה. כל שינוי הוא אבולוציה נו באמת!