שיטות חקלאיות פשוטות עצרו המידבור בצפון אפריקה
פרד פירס
נסיגת מדבר סהרה עד שנת '90
גלי החול פונים לאחור במדבר סהרה. מגמת ההתפשטות של המדבר בשנות ה-70 ובתחילת שנות ה-,80 שגרמה לבצורת ורעב ברחבי צפון אפריקה, התהפכה. ניתוח חדש של תמונות לוויין של הקצה הדרומי של הסהרה מגלה נביטת צמחייה ברצועה בת 6,500 ק”מ, ממאוריטניה במערב ועד אריתריאה במזרח.
נראה כי היפוך מגמת המידבור שם קץ לאסון סביבתי, שנתפש בעבר כחמור לא פחות מהרס יערות העד. ההתפתחות גם מפריכה את ההודעות שהושמעו באחרונה על ידי האו”ם, שלפיהן המידבור הוא עדיין תופעה נפוצה באפריקה.
כבר מאמצע שנות ה-,80 אז החלה התאוששות בכמות הגשמים שירדו באזור, אפשר היה לצפות בלבלוב צמחייה בקצה הדרומי של הסהרה (ראו איור). אך עד כה נחשב הדבר למעין “סטיית תקן” בתוך מגמה כללית של מידבור. לדברי כמה חוקרים, הביטחון בכך שאפריקה הופכת כולה למדבר היה רב כל כך, שעדויות שהפריכו טענה זו הוזנחו; רק בחודש שעבר, תוכנית הסביבה של האו”ם הודיעה לפסגת כדור הארץ ביוהנסבורג שב-%45 מאפריקה חל תהליך של מידבור, והרשות לסביבה הגלובלית של הבנק העולמי הסכימה להקציב כספים להיאבק בהתקדמות המדבר.
אבל כריס ריי מאוניברסיטת ורייה באמסטרדם טוען, שההערכה על מגמת המידבור היתה מוטעית. לדבריו, דיונות החול נמצאות בנסיגה, מפלס מי התהום עולה, והעצים והשיחים חוזרים. בכמה מקומות עלו יבולי החוות החקלאיות ב-%- 70 כך מדווח ריי בגיליון הנוכחי של כתב העת ,Haramata העוסק במדבריות אפריקה ורואה אור בלונדון בחסות המכון הבינלאומי לסביבה ולפיתוח. במאלי וניז'ר השכנות נצפה שיקום בהיקף דומה, לדברי ריי.
במקביל, אנדרו וורן מהיוניברסיטי קולג' בלונדון דיווח כי לפי תמונות לוויין של האזור מהתקופה האחרונה, הצמחייה נובטת מחדש מהחוף האטלנטי של אפריקה ועד חופי ים סוף.
כמה מהשינויים המרשימים ביותר היו בבורקינה פאסו, שאותה פקדו בשנות ה-80 בצורות קשות במיוחד. מיליוני בני אדם ברחו אז מהאזור בגלל התייבשות הקרקע. לדברי ריי, בצפון המדינה חלה כעת “התאוששות מרהיבה למדי של הצמחייה”. בחודש הבא יציג ריי את ממצאיו בפני סוכנויות סיוע בינלאומיות.
הסיבה להופעת הצמחייה, לדברי החוקרים, נעוצה בשילוב של חזרת הגשמים ואימוץ בידי חקלאים של שיטות טכנולוגיות פשוטות לשמירת קרקע ומים בשטחם. ריי שיבח את חקלאי האזור על כך שאימצו רעיון, שהוצע להם על ידי עובדי סעד לפני 20 שנה, לשמר מים וקרקע על ידי הקמת קירות אבן נמוכים לאורך קווי הגובה של שטחיהם.
הקירות, שגובהם סנטימטרים אחדים בלבד, מאפשרים היקוות של הגשמים הכבדים שיורדים מדי פעם. המים המשתמרים בדרך זו מחלחלים אל הקרקע ומונעים את שחיקתה. “חקלאים שהגיעו לפת לחם החלו לערוך ניסויים ולהמציא המצאות”, אמר ריי. “כיום אלפי דונמים שעליהם הוקמו קירות אבן לאורך קווי הגובה מצמיחים עצים, במקומות שהיו צחיחים לפני 15 שנה”.
כעת יש מי שיראה בטענת המידבור מיתוס. קמילה טולמין, חוקרת מדבריות במכון הבינלאומי לסביבה ולפיתוח, אמרה שחקלאים בשולי המדבריות באפריקה עדיין זקוקים לעזרה. אזור זה הוא בין העניים על פני כדור הארץ. אך לדבריה, “עלינו להפסיק לחשוב על תושבי האזור כעל קורבנות. מה שהם זקוקים לו זה גישה נוחה יותר לשווקים העולמיים לשיווק התוצרת שלהם, ולא פרויקט לא מוצלח למניעת המידבור”.
בוסטון גלוב
אתר הידען היה באותה תקופה חלק מפורטל IOL מקבוצת הארץ
