סיקור מקיף

משמעות בעולם רציונלי

בערב שבועות ייתקיים תיקון שבועות חילוני במסעדת ננוצ’קה בת”א. מפיק הערב, ניר להב מסביר מהי רוחנויות חילונית ומדוע יש בה צורך

ההתלבטות הסתיימה. אף אחת מהדתות. צילום: shutterstock
ההתלבטות הסתיימה. אף אחת מהדתות. צילום: shutterstock

בשנות החמישים נפגש בן גוריון עם החזון איש, ממעצבי הקהילה החרדית בארץ. בפגישה מפורסמת זו החזון איש השתמש במשל העגלה המלאה כדי לייצג את הדתיים עם עול המצוות והאמונה לעומת העגלה הריקה המייצגת את החילונים. החזון איש שגה כמובן, לחילוניות יש עגלה מלאה משלה השונה מן העגלה הדתית. התרבות המערבית שאנו חלק ממנה מושטטת על הערכים החילוניים שהתפתחו מאז המהפכה המדעית במרוצת 400 השנים האחרונות. ערכים כמו חירות הפרט ושוויון הזדמנויות הפכו למאבקים פוליטיים שהולידו מהפכות חשובות רבות כמו שחרור העבדות, הפרדת הדת מהפמדינה, שוויון זכויות לנשים, להומוסקסואלים ולמיעוטים נוספים וכן להקמת מדינות רבות לרבות ישראל. אך בניית האלטרנטיבה לדתות המסורתיות עדיין לא הושלמה. יש לי הרגשה שגם בימינו רבים יטענו שבחילוניות אין משמעות או ערכים. יש רק נהנתנות והגדרה מה הם לא, הם לא דתיים. כשמסתכלים מסביב המצב באמת נראה רע. במקום חברה מלאת משמעות העולם המערבי נראה אובססיבי ברדיפה אחרי הנאות שטחיות ורגעיות ואחרי הזנב של עצמו. החל מסגידה לסלבריטאים, לכסף ולצריכה ועד לציניות ועובדנות (כפירוש שלי למילה וורקוהוליות – workaholism). תהליכים היסטוריים מסויימים הובילו לשחיקה ברעיונות ובערכים שעליהם החילוניות המערבית מבוססת (לפרטים ראו את מאמרי האם יש משמעות בעולם ללא אלוהים?)

אך המצב לא חייב להיות כך, החילוניות צריכה להמשיך ולבנות את עצמה כדי שתוכל להציע לחברה כולה דרך חיים מלאת משמעות וערכים ללא צורך בסיפורי אשליות. הגיע הזמן להציע רוחניות חילונית שלא קשורה לדת או למיסטיקה, אלא מבוססת על המדע והפילוסופיה. חילוניות אמיתית שתמשיך את המהפכה שהמין האנושי התחיל בה. כי בשביל ערכים, מוסר ומשמעות בחיים לא צריך אלוהים או ניו אייג’. בתחילת המהפכה החילונית רוב ההתעסקות היתה ברמה הפוליטית. כיצד לעשות מדינה חילונית שתשקף את ערכי חופש הפרט ושוויון ההזדמנויות. נראה שהתקדמנו בצורה ניכרת לעבר מטרה זו וכעת צריך להוסיף לרמה הפוליטית גם את הרמה האישית של האינדיבידואל עצמו. זוהי מטרת הרוחניות החילונית. מדובר בתפיסה המחברת בין החשיבות הגדולה שיש להיגיון, לעובדות, להטלת הספק ולאמת עם הצורך האנושי במשמעות ובהדרכה כיצד כדאי לחיות. היא לא מתעלמת מהצד הרגשי שיש באדם ומכירה בחשיבות שיש לקהילה. רוחניות חילונית כזו גם תציע טקסים חדשים למעברים החשובים בחיים וחגים חדשים שיחברו אותנו לרעיונות ויזכירו לנו את הערכים שכן רלוונטיים לימינו כמו ערכי החופש, הטלת הספק והשוויון.

האם אפשר לחבר בין רציונליות “קרה” לבין הרגש והצורך במשמעות?

לדעתנו הדבר אפשרי. לנסיון שלנו לחבר ביניהן אנחנו קוראים בשם רוחניות חילונית. הרוחניות החילונית רואה חשיבות לכך שיהיה סיפור מסגרת לחיינו, סיפור שיעזור לאדם לפתח את עצמו, לממש את יכולותיו ולהרגיש שלם לאורך מסע חייו. רק בעזרת סיפור מסגרת כללי שכזה האדם יוכל להתעלות מעבר לצרכיו ההישרדותיים ולפתח את עצמו כך שהוא יהיה חופשי יותר, שלם יותר ובעל משמעות. חשוב שסיפור כזה לא יהיה דוגמטי ונוקשה אלא דינמי ומשתנה אשר מבוסס ככל האפשר על הידע המדעי שאנו מגלים ועל התובנות הפילוסופיות שהאנושות הגיע אליהן לאורך ההיסטוריה. זוהי פרשנות פילוסופית שנותנת לכל אדם מסגרת כללית בלבד ובתוכה מאפשרת לבחור את דרך החיים המתאימה לו. הצעה זו לרוחניות חילונית מורכבת משלושה שלבים:
שלב ראשון, שלב הטלת הספק. הטלת הספק היא כלי חשוב שבעזרתו אפשר לחשוף מה לא אמיתי, מתי משקרים לנו ומתי אנחנו משקרים לעצמנו וכך להתקרב אל האמת. זוהי חקירה ארוכה וחשובה שלוקחת זמן. אם עושים את כל הדרך הספקנית הזו מגיעים למשבר. זוהי נקודת הפתיחה של הרוחניות החילונית. נקודת ההתחלה היא המסקנה שבסבירות גבוהה מאד אין אלוהים ואין תופעות על טבעיות. לא רק שאין אלוהים אלא אין גם כוונה תחילה או תכלית לטבע שסביבנו. הטבע אדיש, מקרי וסתמי. בתהליך האבולוציוני הארוך התפתחה אצלנו היכולת לדעת שאנו חיים ומתים והרצון למצוא משמעות לחיינו הקצרים. כמו ילדים קטנים שלא יודעים עדיין עובדות על העולם, נבהלנו והתחלנו להמציא לעצמנו סיפורים מדוע יש ברקים ומדוע מתים. כך המצאנו ופיתחנו אט אט את הדתות השונות. קיבלנו נחמה מהורה מדומיין שהמצאנו. כעת הגיע הזמן להתבגר. אנחנו כבר יודעים הרבה עובדות על הטבע, פיתחנו את המחשבה וההגיון שלנו וכעת אפשר לזנוח את החברים המדומיינים שלנו ולמצוא משמעות בחיינו למרות שהטבע אדיש, למרות שאין בורא לעולם, אין גורל, אין תכלית קבועה מראש לחיינו ואין משמעות מוחלטת. כעת השאלה היא כיצד עושים זאת?

השלב הבא הוא שלב לקיחת האחריות. המשך ההתבגרות, ההבנה שאנחנו צריכים לקחת אחריות מוחלטת על החיים שלנו. אם אנחנו מרגישים חסרי משמעות, אנחנו אלה שצריכים למצוא לעצמנו משמעות ולא לחכות למושיע אחר. אין משיח, אנחנו צריכים להיות הבמאים של חיינו, היוצרים של עצמנו. אם אנחנו לא נפנים זאת, החיים החד פעמיים שלנו יחלפו מולנו ויסתיימו מבלי שניווטנו את חיינו ומבלי שחיינו אותם עד לתומם. מבלי שאנו עשינו חיים. אנו צריכים לצאת למסע מרתק, חיפוש אקטיבי אחרי עומק ומשמעות בחיינו. אבל בשביל למצוא משמעות לחיינו, אנו קודם צריכים להכיר את עצמנו, להיות מודעים מה מפעיל אותנו, להבין מי אנחנו, מה אנחנו אוהבים ושונאים, מהם התשוקות שלנו וכך ליצור, בתהליך ארוך שלא מסתיים, כל פעם מחדש את עצמנו ואת המשמעות שלנו.

חלק מתקדם יותר בלקיחת האחריות המלאה על חיינו היא ההבנה שאנו חיים בתוך חברה, אנחנו חלק מהתרבות ואנחנו אלה שמעצבים אותה. אין מוסר מוחלט שהגיח משמיים. אנחנו אלה שנותנים משמעות לאירועים שסביבנו ואנחנו אלה המסוגלים להגדיר טוב ורע ולבחור לפי איזה דרך ראוי לנהוג. עלינו האחריות הבלעדית לבחור לעצמנו ערכים ודרך חיים המתאימה לנו, גם כיחידים וגם כחברה. אם אנחנו לא נעשה זאת, מישהו אחר יעשה זאת ואנחנו נחייה לפי הסיפור שלו במקום הסיפור שלנו. חלק מתפקיד הרוחניות החילונית הוא לתת לאדם כלים כיצד לעשות זאת, כיצד לפתח לעצמנו מוסר.

לא קל להפנים שכל האחריות עלינו, לבטוח בעצמנו, לבחון את סביבתנו ולבחור מה מתאים לי ומה אני זורק, גם אם אני היחיד שחושב כך. לקבל את עצמי ולהמשיך ולהתפתח, להמשיך וליצור את חיי כפי שהייתי רוצה שיהיו. אך זהו שלב הכרחי אם רוצים לפתח אני אוטנטי יחודי לך ושונה מכל שאר האנשים ואם רוצים להגיע למשמעות המיוחדת שלי בחיי.

אך יש בעיה. אם לחיים אין משמעות מוחלטת, אם אין שום דרמה קוסמית גדולה שחיי אדם חלק ממנה ואין זה משנה אם נחייה כך או אחרת. אז למה לטרוח? החיים הם תוצר תהליך אבולוציוני עיוור. הטבע אדיש,  אם כל האנושות תיכחד, זה לא ישנה לאף אחד. אז מה הטעם בחיינו הקטנים? נראה שכל משמעות שאנשים מוצאים היא רק אשליה נעימה. אפשר לחשוב שזה כל מה שהמדע והתרבות המערבית מציעים לנו, אך אין זה נכון.

בשביל להגיע למשמעות ולאושר לא צריך שום אשליה עצמית, אך כמו שראינו עד עכשיו, כן צריך השקעה. כמו כל דבר, כשמשקיעים אפשר להגיע לתוצאות משמעותיות. מי שטוען שאין טעם לחיות אם אין איזו משמעות מוחלטת, נראה שלא חש עדיין בחייו הרגשה של משמעות גדולה ולכן הנחמה שנשארה היא שיש איזו משמעות נסתרת. את הרגשת המשמעות אפשר לחוש ברגע שלוקחים אחריות מלאה על חיינו ובונים לאט לאט את העצמי שלנו ואת המשמעות שלנו בחיינו. תחושת המשמעות היא בסופו של דבר חווייה רגשית ואין הבדל בחווייה גם אם היא נוצרה מתוך משהו מוחלט וגדול וגם אם היא נוצרה מתוך משמעות שיצרנו לעצמנו. ברגע שמרגישים את חווית המשמעות היא ממלאת אותנו ואין זה משנה מה המקור שלה. בעקרון אפשר לחוש משמעות גם דרך סיפורי הדתות וגם דרך בניית משמעות אישית, אך אנחנו בוחרים שלא ללכת אחרי אשליות אלא לבנות לעצמנו משמעות אמיתית בעלת אחיזה במציאות. משמעות שלא הונחתה עלינו מהסביבה אלא משמעות שלנו, שבנינו לבד- יצירה שלנו.

 

חוץ מנחמה יש עוד סיבה מדוע אנו בחיפוש אחרי דבר מה שיהיה גדול מאיתנו, אחרי איזו דרמה קוסמית גדולה. לדעתי יש משהו שעדיין לא הפנמנו לגבי מהי תחושת המשמעות.
מדוע כל כך מוזר לנו לחשוב שיום אחד לא נהיה? כנראה משום שיש לנו תחושה בסיסית שאנחנו ייחודיים. תחושה שאנו אמורים להיות נצחיים ועוצמתיים. העובדה שאנו מתים מתנגשת לנו עם התחושה הבסיסית הזו ומערערת אותנו. תחושת משמעות מושגת רק כאשר אנו מצליחים לגשר על הפער בין תחושת העוצמה הבסיסית הזו לבין המציאות הסופית שסביבנו. כשאנו בונים לעצמנו משמעות אישית בחיינו אנחנו צריכים  להדהד בין תחושת העוצמה הפנימית שלנו לבין משהו חיצוני, אחרת הפער לא יסגר. אנחנו מחפשים משהו גדול מאיתנו כדי שנוכל להזדהות איתו ולהרגיש גם אנחנו עוצמתיים. בסיפור הדתי למשל יש נשמה נצחית וכולנו ניצוצות של אלוהים, כך שתחושת העוצמה הפנימית שלנו מקבלת אישור חיצוני וכתוצאה יש לנו כוח להתגבר על הסופיות שיש סביבנו. כעת כשהרעיון הדתי נפסל נשאלת השאלה האם תחושת העוצמה הבסיסית הזו שלנו היא סתם אשליה והאם יש בטבע תופעות אמיתיות כה גדולות שיכולות להדהד עם התחושה הפנימית שלנו?
עכשיו אנחנו מוכנים לעבור לשלב האחרון של הרוחניות החילונית –

השלב השלישי: שלב “חווית הנגיעה באינסוף” העובדה שהטבע אדיש ושאין משמעות מוחלטת לא אומרת שאין דרמה קוסמית גדולה ושאין חשיבות לקיומינו. הנסיון של הרוחניות החילונית הוא להראות שבקיום שלנו יש דרמה גדולה ושתחושת העוצמה הבסיסית הזו אינה אשליה. אומנם אנחנו לא נצחיים ולא אינסופיים, אך אנחנו בהחלט עוצמתיים ויחודיים. בזכות תהליך אבולוציוני ארוך היכולת המוחית שלנו הגיעה לקפיצת מדרגה משמעותית. שלא כמו רוב החומר שסובב אותנו, למוח שלנו יש יכולת לחוות חוויות מודעות (שלא כמו אבן, המוח שלנו חווה כאב או שמחה. שלא כמו מצלמה, המוח שלנו מפרש את התמונה הנגלית לעיניו וחווה אותה) ויש לו יכולת לחוות מודעות עצמית (לא רק לחוות שמחה אלא גם לדעת שאני כרגע חווה שמחה ובכלל לדעת שיש אני). היכולות הללו נותנות לנו עוצמה אדירה, הרבה יותר גדולה ממה שאנחנו מבינים ותופסים. תחשבו על זה כך,  מול היותנו קטנים ושברירים פיסית וזמנית אנחנו ענקים מבחינת הפוטנציאל שלנו ומבחינת המחשבה שלנו. השמש אולי ענקית במימדים פיסיים וזמניים. היא בת ארבע וחצי מליארד שנה וכדור הארץ נכנס בה מליון פעם, אבל יש דבר אחד שלנו יש ולה אין. אין לה מושג שהיא קיימת, או איך היא נוצרה ואיך היא תיגמר. אין לה גם שום יכולת בחירה. אנחנו לעומתה יכולים להקיף במחשבה שלנו את כל היקום, להבין תובנות לגבי האינסוף, להבין כיצד היקום נוצר, ממה אנחנו מורכבים ואיך השמש עובדת. בעזרת המחשבה שלנו אנחנו מקיפים ומכילים את השמש ואת כל היקום! בנוסף, אנחנו יכולים ליצור עולמות שלמים בתוך מוחינו (חלום הוא דוגמה מצויינת לכך) ואז לנסות ולממש אותם במציאות בעזרת יצירה של דברים שלא היו קיימים קודם לכן. המודעות הזו נותנת לנו בנוסף הרבה יותר בחירה (לעומת אבן שנרטבת מהגשם, אנחנו יכולים לבחור להביא מטריה, או להמשיך להירטב. שאלה מעניינת היא עד כמה הבחירה חופשית, אך לא נכנס לכך במאמר זה). לסיכום, לעומת השמש שענקית במימדים הפיסיים והזמניים, אנחנו ענקיים מבחינת יכולת המחשבה, היצירתיות והבחירה שלנו.

לדעתי יש כאן דרמה ענקית!
אנחנו ענקים מבחינת הפוטנציאל שלנו ולכן תחושת העוצמה הבסיסית שלנו אמיתית. לכן יש גם חשיבות לקיום של כל אחד ואחת מאיתנו. יש לנו את היכולת לבחור ולהוציא לפועל את העוצמה האדירה שבנו ולהשפיע על כל העולם. הסוד הוא כמובן להפוך את התחושה הבסיסית הזו לחוויה מפותחת שאנו מודעים לה ומרגישים אותה מלווה אותנו לאורך חיינו. אני אוהב להגדיר זאת בשם “חוויית הנגיעה באינסוף”. זו החוויה בה מישהו\י מרגישים את העוצמה האדירה הזו שיש בהם ואת הדרמה הגדולה שיש להם ביכולת להקיף את המציאות כולה, לבחור, ליצור ולשנות. כדי להגיע לחוויות מסוג זה צריך לחבר בין העוצמה הפנימית למשהו חיצוני, למשל דרך יצירה של משהו חדש בעולם האמיתי או כל שינוי גדול אחר שניתן להגשים. הדבר החשוב כאן שזה כלל לא משנה שאין לאנושות משמעות אובייקטיבית. מה שמשנה הוא שכל אחד ואחת יכולים להרגיש את העוצמה האדירה האמיתית שיש בנו. לעומת העוצמה הזו שאר חוויות\ צרות היום יום מתגמדות ומקבלות את מקומן הראוי. כך נהדהד את התחושה הפנימית הבסיסית הזו עם משהו אמיתי. נהיה מודעים לעוצמה שבנו, נלטש אותה ונוציא אותה לפועל שוב ושוב לאורך חיינו. זוהי כמובן תחושת משמעות כבירה.

רוצים\ות לנסות ולחוש את חווית הנגיעה באינסוף? בואו וננסה. אנחנו רק בתחילת הדרך להבין כיצד המוח פועל ויוצר את התודעה. נראה שהיכולת היצירתית שלנו, יכולת הדמיון שלנו וההבנה שלנו רק גדלות עם הזמן. מדהים להבין שאין לנו באמת מושג מי אנחנו ולמה אנו מסוגלים. קחו לדגומה שאלה שנשמעת מאד פשוטה וברורה, האם יש לך אישיות אחת? כמה “אני” יש לך במוח? לפי תחושתנו, ברור שיש לכל אחד מאיתנו רק אני אחד או אישיות אחת, אך לא ברור כלל שזהו המצב באמת וממחקרים רבים שנעשו נראה שאולי נוצרים מספר “אישיאויות” בכל מוח בכל רגע ורגע. הסרטון הבא שהכנתי מספר על מחקרים אלו:

יכול להיות שבכל אחד ואחת יש לפחות שתי “אישאויות”, אחת לכל המיספרה ובכלל לא ידענו זאת על עצמנו. אילו עוד יכולות מתחבאות במוחנו המפותח? הפוטנציאל שלנו כה גדול עד שחיי היום יום הם רק קצה הקרחון מבחינת היכולות המוחיות שלנו ואם אנו רוצים להרגיש את העוצמות הללו אנו צריכים להתעמק וללמוד כיצד להפעיל את מוחינו ואת עצמנו.

נראה שמתוך היכולת המוחית שלנו למודעות ולמודעות עצמית אנחנו מגיעים לתחושת עוצמה בסיסית די מהר לאורך חיינו, אך אז גם נוצר הפער והבעיה. כעת אנו צריכים להשקיע מאמץ כדי להפוך את הפוטנציאל והחוויה הבסיסית השוכנת בנו לחוויה מפותחת ומתמשכת של עוצמה. מתוך העוצמה הזו ששוכנת בנו אנחנו יכולים להתמלא במשמעות עמוקה, משמעות שמתחילה בחוויית הנגיעה באינסוף וממשיכה בתחושה מתמשכת של עוצמה פנימית שמתממשת בחיי היום יום. כעת גם אפשר להבין שהשלב השני שפורט קודם, שלב חיפוש המשמעות האקטיבית שלנו הוא רק עוד אמצעי להכרה בעוצמות האדירות שבנו. כל תשוקה שאנו מבינים שיש בנו היא כלי מצויין להרגיש את העוצמה שבנו ולהתחיל לממש אותה. כמובן שבשביל להגשים זאת צריך ללמוד כיצד להרגיש את העוצמה שבך וכיצד לממש אותה. אחת המטרות של הרוחניות החילונית היא לתת את הכלים הללו לאדם ולהנחיל אותם למערכת החינוך.

ראינו שתחושת העוצמה הבסיסית שלנו אינה סתם אשליה ואפשר לפתח אותה לכדי תחושת משמעות. אך אם אנחנו מחפשים תופעות אמיתיות כה גדולות שיכולות להדהד עם התחושה הפנימית שלנו, צריך לשים לב שיש תשובה נוספת המונחת מתחת לאף שלנו.

הטבע והמציאות בה אנו חיים הם הדבר הגדול האמיתי שנמצא מסביבנו ואנו אף חלק ממנו. המוח על כך הפוטנציאל העצום הגלום בו נוצר והתפתח כחלק מהטבע. נסיון להבין את המציאות שסביבנו הוא גם הנסיון להבין את עצמנו ואת מקומנו במארג המציאות. המציאות כה אדירה עד שחיי היום יום הם רק קצה הקרחון שלה, טיפת מים מתוך אוקיינוס רחב ידיים. מי יודע מה טיב המציאות כמות שהיא? אנחנו מתעמקים בה וחוקרים אותה בעזרת המדע והפילוסופיה וככל שאנו מתקדמים במסע זה אנחנו מגלים עוד ועוד הפתעות ועד כמה היא שונה ממה שאנחנו מכירים ב”שכל הישר” שלנו. העובדה שהטבע אדיש לא אומרת שאין דרמה קוסמית גדולה. אומנם אין על טבעי (ראו למשל בבלוג חשיבה חדה), הכל חלק מהטבע ומהפיסיקה שאנו מגלים, אך זה לא אומר שאין יותר פלא בעולם. המדע והחקירה שלנו את העולם לא הורסים את הפלא, ההיפך הם רק מחזקים אותו. ככל שאנו חוקרים יותר כך אנו חווים יותר פליאה ויראת כבוד אל מול המציאות הנגלית לנו. האמת הפשוטה היא שאנחנו רק בתחילת הדרך הארוכה להבין היכן אנו חיים (ובכל זאת יש כבר דברים רבים שאנו יודעים שאינם קיימים כמו פיות או סוסי חד קרן. איך יודעים? שוב כנסו לחשיבה חדה).

בזכות העוצמה הגדולה שבנו אנחנו מסוגלים לחקור ולהבין את הטבע. אנחנו מפרשים ונותנים משמעות לגילויים שלנו וכך הופכים להיות חלק מאותה דרמה קוסמית גדולה. אם אנחנו מחפשים משהו גדול מאיתנו שייתן לנו פרספקטיבה, גדול עדי כדי כך שיראה לנו כפלא, אז הדבר מונח לפנינו – חקירת המציאות שסביבנו. ההתקדמות המדהימה שעשינו בתחום הפיסיקה מאז תורת היחסות מראה שוב ושוב עד כמה המציאות עולה על כל דמיון ועד כמה חיי היום יום שלנו כלל לא מייצגים את המציאות כמות שהיא. אפשר לחשוב על כך כאילו אנחנו חיים בתוך מערה, רואים רק צללים שחודרים לתוך המערה וחושבים שזה כל מה שיש, לא מבינים שזו אשליה ושאפשר להרחיב את המציאות ולראות מה קיים בחוץ. לראות מה הדבר הבסיסי יותר שמייצר את הצללים שאנו רואים. כך גם בחקר הטבע, המציאות שונה ממה שאנו חושבים וככל שאנחנו מעמיקים במחקר המדעי ומבינים אותה יותר ומגלים את חוקי הטבע, אנחנו יוצאים עוד צעד אל מחוץ למערה אל עבר חוקי הטבע הבסיסיים שיצרו את המציאות ואותנו. רוצות לנסות ולחוות את חווית הנגיעה באינסוף בעזרת חקירת המציאות כמות שהיא? בואו וננסה!
שימו לב לסרטון הבא. זהו סרטון שמורכב מתמונות עומק אמיתיות של הגלקסיה השכנה שלנו, גלקסיית אנדרומדה אשר רחוקה מהגלקסיה שלנו כ- 10,000,000,000,000,000 ק”מ. בסרטון רואים זום אין, כניסה פנימה לתוך אנדרומדה, כל נקודה לבנה שרואים היא שמש בדומה לשמש שלנו:

יש כמאה מליארד שמשות בגלקסיה ממוצעת ויש כמאה מליארד גלקסיות ביקום הנצפה. מעניין מה מסתתר שם בתוך גלקסיימת אנדרומדה. האם יש שם חיים תבוניים שנעים על פלנטה סביב אחת ממליארדי השמשות הללו? כמה צורות חיים מסתתרות שם?
דוגמה זו היא רק ההתחלה כמובן. התובנות והתגליות שהבנו עד היום הן מדהימות, החל לדוגמה מההבנה שהזמן הוא עוד מימד בו קיימים בבת אחת העבר והעתיד ועד להבנה שהחומר אינו הדבר הבסיסי ביותר. כיום התיאוריה המתקדמת ביותר שלנו טוענת שהדבר הבסיסי ביותר שאנו וכל שאר החומר מורכבים ממנו הוא משהו בשם “שדה”.  (לפרטים ראו בבלוג שלי חופשי ומאושר).

העובדה שהטבע אדיש ומכני לא הופך את העולם למשמים וחסר חשיבות. אנחנו אלה שנותנים לדברים חשיבות ומשמעות. אנחנו אלה שמגלים עד כמה המציאות מוזרה ושונה ממה שחשבנו ואיזה דרך ארוכה עוד כנראה נשאר לנו להעמיק כדי להגיע לבסיס שלה. מי יודע, אולי הדרך “החוצה מהמערה” היא אינסופית? הדבר החשוב הוא שכל פעם כשאנחנו חווים זאת וחושפים עוד טפח של המציאות אנו מתמלאים במשמעות עמוקה ומרגישים שוב כאילו נגענו לרגע באינסוף, במציאות הנראית נצחית ואינסופית. מציאות כה אדירה יכולה כמובן גם להפחיד אותנו או לגרום לנו לחוש קטנים, אך ברגע שפיתחנו את עצמנו ואנו מודעים לפוטנציאל המחשבתי העצום שבנו העוצמה של הטבע רק תעזור לנו להדהד את תחושת העוצמה הפנימית שבנו ולא תגרום לשום פחד. כל צעד שחווינו אל מחוץ למערה הוא עוד חווית נגיעה באינסוף, עוד הזדמנות להתאים בין העוצמה הפנימית שלנו לבין משהו חיצוני וגדול מאיתנו – העוצמה של הטבע שסביבנו. זוהי ההתאמה הטובה ביותר שאפשר לעשות בין העוצמה הפנימית לעוצמה החיצונית, הגשמת הפוטנציאל שיש בנו על ידי הבנה של חוק טבע חובק כל ונצחי. כמה קטנות נראות אז צרות וטרדות היום יום וכמה גדולה המשמעות!
זו לדעתי החשיבות הגדולה של הפיסיקה, לא כדי למדוד את מהירות הנפילה של האבן ולא רק כדי לבנות טכנולוגיות חדשות, אלא כדי לחשוף את בסיס המציאות וכך להגיע למשמעות עמוקה ומתמשכת בחיינו. מן הסתם, כדי לממש עד תום את האפשרות הזו צריך לבחור לחקור את הטבע כדרך חיים. לחקור את הטבע, אגב,  לא אומר שחייבים להיות מדען דווקא. אפשר לחקור את הטבע גם דרך הפילוסופיה, דרך האומנות ואפילו אפשר לחיות את חקר הטבע דרך עשיית חינוך מדעי. כפי שראינו אפשר להגיע למשמעות עמוקה גם בעזרת ההבנה שכל יצירה ומימוש שלנו הם חלק מהעוצמה האדירה שיש בנו, אך גם במקרה כזה, חשוב לזכור את עוצמת המציאות שסביבנו ולחוות אותה מדי פעם לפעם בעזרת מדע פופולרי. דבר זה יחבר אותנו לרגע עם חוויית האינסוף ויזכיר לנו לא להיטמע לחלוטין בביצה המקומית שלנו כי יש משהו אחר גדול מסביבנו וכך נגיע לפרספקטיבה חשובה בחיינו.

אך מה עם מוסר, ערכים ודרך חיים ומה עם חגים וקהילה?

כפי שרשמנו, כל אחד ואחת צריכים לבחור לעצמם את דרך החיים שלהם. הנסיון שלנו הוא לתת סיפור מסגרת רחב וכלים שיעזרו לבני האדם לבנות את הערכים שלהם ואת דרך החיים שלהן. עד עכשיו הצגנו סיפור כללי המבוסס על המדע והפילוסופיה בכדי להגיע למשמעות בחיינו. כעת כל אחד ואחת יכולים להתחיל במסע התפתחות לעבר תחושת חוויית העוצמה שיש בהם ומימושה בכל דרך בה יבחרו. ברגע שיש משמעות, יש מעין עוגן. מטרה שמתווה דרך ומתוכה אפשר לבחור על פי איזה רעיונות אנחנו רוצים לחיות. לרעיונות אלו אנו קוראים ערכים. מתוך הערכים הללו נבנה לנו את דרך החיים המתאימה לנו. כדי להגיע למשמעות ראינו שכדאי להפנים ולחיות את העוצמה שיש במוחנו. מתוך המשמעות הזו אפשר להציע מערכת ערכים כללית כך שכל אחד ואחת יוכלו לבנות מתוכה דרך חיים. מתוך ההבנה שיש באדם עוצמות אדירות ושכדאי לאדם לצאת למסע התפתחות לממוש העוצמה הזו ללא צורך באשליות, ניתן להסכים על ערכים משותפים ודרך חיים שתיתן לכל אדם לממש את עוצמתו לפי בחירתו החופשית. הערכים הללו אמורים להיות מתאימים גם לחיי האדם היחיד וגם לחברה כולה המורכבת מכל אותם יחידים. עקרי הערכים הללו כוללים את :

  1. הזכות לחיים ולכבוד האדם (לא רק שיש לכל אדם זכות לחיות, אלא שיש לכבדו בסגנון “ואהבת לרעך כמוך”)
  2. הזכות לחיים חופשיים ולמימוש הבחירות באופן חופשי כל עוד לא פוגעים בצורה ישירה ביכולת של האחר לממש את זכויותיו
  3. הזכות לשוויון הזדמנויות וכן שוויון בפני החוק ללא הבדלי מעמד, דת, לאום,גזע, מין, גיל, הכנסה וכדומה
  4. ערך האמת, הנסיון לבחור ולדבוק בדבר האמיתי. אם האמת לא ידועה, הנסיון להתקרב אליה. כלי מרכזי לכך הוא הטלת הספק.
  5. ערך האחווה, הפרספקטיבה וההוליסטיות. ברמה האישית כל אדם אמור לחיות מתוך חשיבות עצמית ולשאוף לחבר בין כל צדדי האשיות שלו, הצד השכלי, רגשי וכדומה. יחד עם זאת לשאוף תמיד לזכור את התמונה הכוללת שנותנת פרספקטיבה על חיינו. ברמה הכללית, כולנו חווים אותו הפער והמשבר ולכן עלינו לחיות מתוך אחווה לאחר,לראות את הדמיון ביננו, לעזור אחד לשני ולפתח את הרשת האנושית. כמו כן לזכור שאנחנו חלק מרשת אקולוגית שלמה שתלויה ברכיביה. אנחנו חלק מכדור הארץ, חלק ממלכת החי ושאר בעלי החיים וחלק מהיקום.

    6. ערך ההתפתחות והחינוך. עלינו לשאוף לחיות מתוך הידיעה שאיננו מושלמים ולכן לעולם נישאר תלמידים. אנחנו ממשיכים להתפתח לאורך כל שנות חיינו ובכל שלב עוזרים לאחרים לעלות לרמת ההתפתחות שלנו. ללא חינוך ולמידה אי אפשר להתפתח אל מעבר לצרכים ההישרדותיים ולכן אחד הנושאים החשובים ביותר לאדם הוא לתת כלים בכל שלב כיצד להמשיך ולהתפתח. מכאן שנושא החינוך הוא בין הנושאים החשובים ביותר לאדם ולחברה. גם השיטה עצמה אינה מושלמת וגם החוקים והערכים הללו ניתנים לשינוי ואמורים להיבחן ולהתפתח עם השנים.

אלו הם הרעיונות העקריים של הרוחניות החילונית. היא קוראת לנו להמשיך ולהתבגר, לקחת אחריות מלאה על חיינו ולהבין את הפוטנציאל המדהים שיש בנו ושיש סביבנו. לפי הצעה זו לרוחניות חילונית בכדי להגיע למשמעות ובכדי לבנות מערכת ערכית ודרך חיים כדאי לצאת למסע התפתחות אישי וחברתי שלא נגמר. מסע להכרת העוצמה הפנימית והעוצמה החיצונית. כך אפשר להגיע גם לפרספקטיבה. בחיי היום יום שלנו אנו מוקפים באירועים ובחוויות רבות. רובן שוליות לעומת העוצמות והפוטנציאל הגלום בנו ובטבע שסביבנו. כעת זהו תפקידנו לצאת ולגעת בהן ולעזור גם לאחרים לגעת בעוצמות אלו ולצאת למסע התפתחות רוחני. חלק מעזרה כזו הוא להציע קהילות שיעצימו אותנו, להציע מאמרים, טקסים וחגים חדשים שיזכירו לנו את הפרספקטיבה והערכים ולהמשיך ולפתח את עתמנו ואת התרבות האנושית.

לשם כך הקמנו לפני מספר שנים את קבוצת רוחניות חילונית. במסגרת הקבוצה אנחנו מקיימים הרצאות, בונים קהילה וחוגגים אירועים שיזכירו לנו את העוצמה ואת הערכים החשובים לנו. למשל,  פסטיבל אבק כוכבים – חג המדע והמטאורים שאנו עורכים כל אוגוסט בשיא מטר המטאורים פרסאידים או יום כיפור בסימן רוחניות חילונית, ובכל ערב שבועות אנו עורכים תיקון שבועות בסימן רוחניות חילונית. אנו בעשייה מתמדת ותמיד שמחים למתנדבים ולאקטיביסטים חדשים שרואים במדע, בפילוסופיה והאומנות כלים שיכולים לפתח את האדם והחברה ורוצים לפעול כדי להגשים את המטרה הזו (אנא פנו לניר להב).

ביום שלישי הקרוב, ערב שבועות, 30.5.17 אנו נערוך את תיקון שבועות בסימן רוחניות חילונית בפעם החמישית ברציפות במסעדת ננוצ’קה בצל אביב החל משעה שמונה וחצי בערב. כמדי כל שנה אנו נחגוג את עונג הלימוד והידע בעזרת הרצאות מרתקות אל תוך השעות הקטנות של הלילה. לכבוד התיקון החמישי אנחנו מתכבדים להציג אירוע משולב של הרצאות מדע והרצאות פילוסופיה בשיתוף קבוצת רוחניות חילונית עם –Think&Drink Different. בחצי הראשון של הערב נקח את הגלולה האדומה וננסה להבין מהי המציאות שאנו חיים בה? מה מייחד את קוף האדם משאר בעלי החיים?  מהו החומר האפל? ואיך אנו יכולים להבין את האינסוף?

בחצי השני נפנה לשאלות הגדולות של משמעות, חים ומוות. האם יש חילוניות עם משמעות? כיצד מתמודדים עם המוות שמחכה לכולנו מעבר לפינה?
ולמה לאורך כל ההיסטוריה המין האנושי מחפש מלכים כוחניים ותעבי שלטון?
מוזמנים ומוזמנות להגיע וגם להצטרף לקהילה שלנו!

למידע נוסף,

תיקון שבועות בסימן רוחניות חילונית 2017 – מדע, פילוסופיה, משמעות

כל הפעילויות, הקהילה המתגבשת והמתנדבים- בקבוצת הפייסבוק של רוחניות חילונית
ודף הפייסבוק של רוחניות חילונית

ערוץ רוחניות חילונית ביוטיוב

מוזמנות לקרוא מאמרים נוספים בנושא רוחניות חילונית בבלוג חופשי ומאושר של ניר להב

 

18 תגובות

  1. ויגדור רכניץ
    כתבת “המדע בכללו מתחלק לשני חלקים: חלק ראשון נקרא “השכלה חומרית” וחלק שני נקרא “השכלה צורתית”.
    זו הגישה של אריסטו וכלל לא בא מהקבלה, היהגות, או דת בכלל.

    וזה לגמרי לא נכון… מדע זה תהליך של שלושה שלבים: תצפית, ניתוח ובחינה. זה הכל. דת זה כל דרך אחרת להבין את העולם. במיוחד – אין בדת כל שלב של בחינה.

  2. הבעיה שאני רואה זה שכותב המאמר מנסה ליצר דת חדשה שנקראת חילוניות תוך שימוש באותה צרות חשיבה והאלמנטים שמרכיבים כל דת.
    חילוניות לדעתי זה חיים פרגמטיים בלי לחפש “משמעות” או “מטרה נעלה”.
    כמו שברוך שפינוזה מוכיח ב”אתיקה” – ערכי המוסר שלנו וההבנה והידיעה מה נכון לא נכון מה טוב ומה רע … טבועים בנו באופן טיבעי ולא צריך לחפש אותם בשום דת.

  3. שלום,

    לדעתי זהו מאמר של פילוסוף שמערבב גישות ולא של מישהו שניתן לקרוא לו בעל השגה.

    ומהי רוחניות?
    לפי המקובל הנקרא בעל הסולם (יהודה הלוי אשלג), במאמרו :הצורה והחומר בחכמת הקבלה, שניסיתי לשכתב:

    המדע בכללו מתחלק לשני חלקים: חלק ראשון נקרא “השכלה חומרית” וחלק שני נקרא “השכלה צורתית”. פירוש הדבר הוא שאין לך שום מהות בעולם שלנו שלא נוכל למצוא בה חומר וצורה.
    למשל, השולחן יש לו חומר, כלומר העץ. וגם יש לו צורה שהיא צורת השולחן. וכן למילה “שקרן” יש לו חומר שהוא האדם, ויש לו צורה שהוא השקר. אשר החומר שהוא האדם נושא לצורה של השקר, כמו אדם הרגיל לשקר. וכך הוא בכל דבר
    וכך המדע גם כן מתחלק לשני חלקים:
    – השכלה חומרית
    – השכלה צורתית

    אשר חלק המדע העוסק בטיב החומרים של המציאות בלבד או בחומרים ביחד עם הצורה הוא הנקרא “השכלה חומרית” והוא מיוסד על בסיס ניסיוני, כלומר על היקשים והוכחות מהניסיון האמפירי הניסיוני, ולכן הוא בסיס בטח למסקנות אמתיות.
    וחלקו השני של המדע הוא העוסק בצורות מופשטות מבלי לקחת בחשבון את החומר. כלומר צורות תאורטיות מבלי לבדוק ולהוכיח זאת בצורה ניסויית. וזו ההשכלה הצורתית שאינה מיוסדת על בסיס ניסיוני ממשי אלא על הדמיון. וכל הפילוסופיה הינה שייכת להשכלה זו.
    (זאת הסיבה שהפילוסופיה פינתה את מקומה לפסיכולוגיה הניסויית, הלא היא הפסיכולוגיה הביהביוריסטית. והיה זה המדען וילהלם וונדט שהיה המדען הראשון שהקים את המעבדה הראשונה לחקר ההתנהגות (1879). והיה הוא מייסד ראשית הפסיכולוגיה הניסויית).
    וונדט הושפע מהכימיה ומהטבלה המחזורית של מנדלייב. לפי וונדט אותם אלמנטים פשוטים הינם פוטנציאל לחיבור עם אלמנטים אחרים אשר יצמיחו מאפיינים חדשים שלא היו קיימים קודם לכן.
    במילים אחרות, חלק גדול מהמשכילים המודרניים שמטו ידיהם מההשכלה הצורתית (הפילוסופיה), מפני שראו כי אינם יכולים להסיק מסקנות ברורות ואמיתיות על סמך תאוריות שאינן מבוססות על בסיס ניסיוני.
    והנה, גם חכמת הקבלה מתחלקת תחת שני אותם החלקים. שהם “השכלה חומרית” ו”השכלה צורתית”. אולם כאן בשונה מהמדע שאותו אנו מכירים, אפילו אותו החלק של ההשכלה הצורתית, נבנה כולו על ביקורת התבונה המעשית. כלומר על בסיס ניסיוני!!!
    וזאת כיצד? על ידי כך שהתוצאות המתקבלות, הינן פרי שינוי ושדרוג יכולות האדם שבנה בתוכו סכמות, מבנים, כלים חדשים לתפיסת המציאות, ובצורה זו החומר של האדם שבנה בתוכו כלי מתאים, הוא המקום שבו מתלבשת אותה ההשכלה הצורתית.

    ולכן קיים כלל ברזל אצל חכמי הקבלה: “כל מה שלא נשיג, לא נגדרהו בשם ומילה”.
    והשגה מהי? השגה הינה הדרגה הסופית שבהבנה.
    לא רציתי להאריך כי יודע אני כי חלק ניכר מהקוראים ינועו באי נוחות בכיסאם לנוכח מה שכתבתי. אך הרגשתי חיוב פנימי לגלות פסיק ממה שיש לחכמה אדירה זו להציע

  4. ניסים
    קראתי 3 פעמים את התגובה של יוסף. ואני עדיין לא מבין למה אתה אומר שהוא חושב דבר כזה.

  5. יוסף
    אתה חושב שלהומואים יש פחות זכויות? במה אתה יותר טוב מבחור הומוסקסואלי? בחור שיכול להיות הילד שלך?

  6. זה נראה שניר להב לא יכול להיות רב דתי אז הוא מנסה להיות רב חילוני. אין שום קשר בין זה לרוחניות.

  7. ארוך מדי, הרבה מילים ומעט מידי תוכן.
    יש אנשים שטוב להם להאמין בזה ויש בזה, כל עוד הם לא הורגים או מאמללים אחד את השני זה בסדר. לכל אחד יש את העגלה שלו ורק מי שמרגיש שחסר לו משהו מחפש עגלה אחרת.
    לדעתי האישית זה לא משנה אם יש אלוהים ומי מאמין בו או לא, משנה מה אנשים עושים. אומנם עדיין רוב האנשים מאמינים באל כולשהו אבל כך היה כנראה מלפני המצאת הגלגל ובכל זאת התקדמנו ולמדנו משהו, לכל אורך ההיסטוריה היה צורך במעט מאוד אנשים כדי לקדם את המדע כך שאנחנו ללא ספק בתור הזהב של המדע. לא הייתי מודאג מידי גם בקשר לערכים אנושיים רק הופכים ליותר ליברלים עם הזמן. טוב גם אני כבר כתבתי יותר מידי.

  8. מאמר יפה. אני הלכתי באותה דרך ומצאתי שאני מאמין בקיום בורא. אני מכבד אדם שעושה את כל הדרך מתוך כוונה כנה, והאמת שלו שאין בורא, על אדם שחי בתבנית ולא מוכן לחדש: יש אבולוציה, היה מפץ גדול ולפני 13.5 מליארד שנים, להומואים זכויות שוות, נשים יכולות להיות רבניות, ועוד.
    אני מאמין בקיום בורא, ואפילו מסורתי, אבל המכנה המשותף שלי עם אלה שחושבים שהמדע חשוב, רחב לא פחות ולעיתים יותר מאשר עם דתיים.
    יחד עם זה האמונה, עם כל הזוועות שהיא מביאה, כמו דאעא”ש, ראינו תרבות ללא אמונה, כמו בגרמניה 1939-1945 מה מסוגלת לעשות כשפונקציונליות היא הערך המוביל. גם כאן וגם כאן היו זוועות וגם כאן וגם כאן יש הומניזם. היום נדמה שדתיים בכל דת שהיא עושים לעתים דברים שרעים כלפי מישהו אחר.

  9. ובכל מקרה תמיד אפשר לצעוק ‘אמא’לה’ כשנופלים,
    כי בכל אחד, בסופו של דבר, מסתתר הצורך במשהו להאמין בו.

  10. מזכיר לי קטע מספר שקראתי פעם,(קורט וונגוט עריסת חתול) בערך ככה:
    אלוהים שיחק לו סתם ככה בבוץ וברא את העולם ואת כל היצורים ובסוף ברא את האדם.
    התיישב לו האדם הסתכל כה וכה ושאל “מה המשמעות של כל זה” ?
    “אתה חושב שצריכה להיות לזה משמעות ?” שאל אלוהים בפליאה.
    “בוודאי” ענה האדם.
    “אם כך אתה חושב ” אמר אלוהים,
    ” אני משאיר אותך כאן עם כל זה, כדי שתמצא לזה משמעות ”
    והלך לו.

    אז אולי קודם כל צריך לשאול את החילוני – או זה שלא מאמין שיש אלוהים, אם לטענתך אין בכלל אלוהים, שברא את העולם למטרה מסוימת, ולמשמעות מסוימת.
    אז למה צריך שתהיה משמעות ? , וכיוון שאנחנו ממילא זמניים כאן הרי עבור מי המשמעות הזאת ?
    ומה רע בעולם בלי משמעות ?
    יקום שנברא סתם ככה באקראי ויעלם סתם ככה באקראי , או שיתקיים לנצח סתם ככה באקראי, בלי שום משמעות ובלי שום סיבה כוללת.
    הדתי – די ברור לו מה המשמעות – זה כתוב.
    מבחינת החילונים שמחפשים משמעות אני מבחין בשני סוגים :
    1. האתאיסט – מחפש משמעות כי הוא מפחד שאולי יש משמעות , ואז הדת שלו “אתאיסטיות” לא נכונה.
    2. הספקן – מחפש את המשמעות כדי לדעת אם הדתי צודק או האתאיסט צודק.

  11. 1. התרבות המערבית מושתתת – לא /מושטטת/ – על ערכים חילוניים.
    2. אפשר להוסיף ערכים נוספים, למשל אסתטיקה (היופי כערך בפני עצמו שיש להוקיר ולקדם), רעות (התנהגות חברתית מתחשבת, או אפילו קידום אחוה והרמוניה בין בני החברה).

  12. מאמר יפה גם אם אני לא שותף לדרך הזאת.
    בתור אדם מאמין אני מבין את הבעיות שהכותב אומר שעל החילונות להתמודד.
    אני יכול לאחל בהצלחה ובאמת הייתי שמח אם תצליחו בדרך הזאת ותמצאו משמעות. אבל אני גם סקפטי מאוד לגבי הסיכויים. קשה לי להאמין שכל הסיפור הזה יתפוס.

  13. הדרך למשמעות בעולם רציונאלי היא דרך לא פשוטה ואם אלטרנטיבות שונות שחלקם לא בטוח יתישבו
    אם רוח המאמר, נכון הדבר שאחד מהחולשות של הדרך החילונית רציונלית הוא החלק הרגשי קהליתי ,
    ועצם החיפוש למציאה של איזה דרך שיש בה ערכי רגש שכוללים מרכיבים של קהילה יכול להביא למעגל
    האנושי חילוני עוד אנשים שמוצאים את עצמם אבודים בצורת החיים הזאת, יש כבר מערכת חילונית כזאת והיא קיבוץ
    אבל גם שם לא תמיד הרציונליות חוגגת אצל חלק גדול מהקהילה במבט יותר עמוק מתגלה שלא כולם באמת שותפים לתפישה החילונית אלה מחליפים את הדת בכל מיני מיסטיקות שונות כתמונת ראי למסורתים לייט
    שלל של כוהני וודו ושימאנים מספקים את צרכי הקהילה,
    ואם כבר שבועות אוזכר בכתבה אז המקום היפה ביותר לראות ולחוש את חג השבועות הוא בקיבוצים,
    יצא לי לראות כתבה שבה ריצ’רד דוקינס (מחבר הספר הגן האנוכי) יוצא מכינוס של כנסיה אמריקאית בחגורת התנך מוטרד ולא מצליח להבין מה הם מחפשים שם בכלל, אבל האלטרנטיבה הקרה שהוא נותן לא מצליחה לתת את הנחמה!
    את הרגש את והמשמעות עבור האנשים שמחפשים את זה שם דרך האמונה הדתית שלהם וזאת הסיבה
    שגם כיום חילוניות טהורה היא נדירה כי היא משדרת סוג של קור,
    בנוסף יש עוד מוקשים בדרך ליצור משהו שנותן מענה לאותם רגשות אנושים וגם נשאר כחילוניות
    ולא גולש לעוד סוג של דת הוא המבחן הקשה ביותר של הדרך הזאת, איך אתה יודע מתי זה גולש לדת
    שהאדם שמוביל את הדרך הופך לסוג של גורו עם קהל “מאמינים” שלא מטילים ספק בדבריו
    יושבים מסביבו עם מבט של הערצה בעיניים (מאד מחניף משכר ),
    וצד נוסף הוא שאין אבטחה לאן זה יוביל הרי רציונליות בבסיסה היא לא איזה אקסיומה לטוב או רע,
    למה שאדם חילוני יבחר בטוב? , נקח את הנצרות שבבסיסה היא דת מאד פציפיסטית זהו ישו, אבל זאת לא בדיוק ההרגשה שהינו מקבלים אם הינו רואים את הצלבנים בפעולת כיבוש עיר, וזה קורא שהבסיס הוא פסציפיסטי כסוג של אקסיומה עכשיו אנחנו בחילוניות שאין בבסיסה איזה סוג של אקסיומת טוב
    אין נביא שנתן את הלחי השניה, יתכן והחילוניות בבסיסה שואבת את רעיונות המוסר מהנצרות נצר מהיהדות? בחילוניות כל העסק המוסרי כטוב כאקסיומה לוטה בערפל, גם ייכולה להיות בעיה של קפיצה למסקנה
    שאנו על אקסיומת טוב וישר קופצים לפרטי הדרך המפורטים היטב אבל יתכן שכל זה לא מבוסס על יסודות מוצקים
    מזכיר רצת את היקש ה”לוגי” שבו משתמשים דתים (מדתות שונות) שלוקחים איזה מאמר מדעי מגיעים לקצה הידע הנוכחי וקופצים למסקנה שזה ההוכחה לקיום של כוח עליון, כך שאולי הכיוון הנכון שמוסר פנימי משמעותו היא סוג של החלטה אנושית דרך שאתה צריך לרצות ללכת בה, אבל ברור שהיא גם תולדה של ההשפעה סביבתית של החברה שבה נולדת כסוג של התפתחות שבו יש העדפה שרירותית של דחפים ביולוגים מסוימים
    והדחקה של דחפים אחרים.

  14. אחד המאמרים השטחיים ביותר שנכתבו על במה זו מעולם. כבודו מדבר על הטלת ספק אבל לא מעלה שום ספיקות בקביעותיו ( “העובדה שהטבע אדיש ומכני” … באמת ? עובדה ? מרשה לי להטיל בזה ספק ? ) שהטבע מכאניסטי ואלוהים הוא פיקציה. הציטוט הבא מיועד לו :

    בספרו “אורתודוקסיה” כתב צ’סטרטון, “המטריאליסט משוכנע שההיסטוריה היא בסך הכול שרשרת של סיבתיות, בדיוק כשם שהמשוגע בטוח למדי שהוא בסך הכול תרנגולת. למטריאליסטים ולמשוגעים לעולם אין ספקות”.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.