לדברי החוקרת הראשית, עמילואיד מצטבר עם הגיל גם בלי שרואים תופעות של אלצהיימר והצטברותו רק מחמירה אצל חולי אלצהיימר ואילו לפתולוגית ה-TAU קשר ישיר למחלה
חוקרים מהקמפוסים של מאיו קליניק בג’קסונוויל פלורידה, ורוצ’סטר מיניסוטה, שחקרו את מוחותיהם של 3,600 נפטרים שעברו ניתוח לאחר המוות, גילו כי התקדמות התפרקות החלבון TAU גורמת לירידה הקוגניטיבית ולאובדן זכרון המאפיינים את מחלת אלצהיימר.
לדבריהם, עמילואיד, החלבון הרעיל האחר המאפיין את אלצהיימר הולך ומצטבר ככל שהדמנציה מתקדמת, אך אינו הגורם הראשי.
הממצאים, שפורסמו בכתב העת “Brain” מספקים מידע רב ערך לויכוח הארוך אודות התרומה היחסית של העמילואיד ושל TAU להתפתחות והתקדמות ההתדרדרות הקוגניטיבית אצל חולי אלצהיימר, אומרת החוקרת הראשית פרופ’ מליסה מוריי, נוירו-מדענית במאיו קליניק בג’קסונוויל.
לדבריהם, הפחתת כמות ה-TAU צריכה להיות המיקוד של טיפולי האלצהיימר.
“מרבית המחקרים בשטח האלצהיימר ב-25 השנים האחרונות התמקדו בעיקר על עמילואיד” אומרת ד”ר מוריי. “בתחילה, חולים שאובחנו במוטציה או שינויים בגן לעמילואיד פיתחו גם פתולוגיה חמורה של אלצהיימר, בפרט ברמות גבוהות של עמילואיד. סריקת מוח שבוצעה בעשור האחרון חשפה כי העמילואיד מצטבר ככל שבני האדם מזדקנים, ולכן מרבית המודלים לאלצהיימר התבססו על הרעילות של העמילואיד. בדרך זו, תחום האלצהיימר הפך לקצר ראייה.”
ואולם החוקרים במאיו קליניקה הצליחו לצפות בו זמנית בהתפתחות של העמילואיד וה-TAU באמצעות מדדים נוירו-פתולוגיים. “דמיינו שאתם מתבוננים בטבעות של עץ. ניתן לזהות תבניות כגון שינויי העונות וגיל העץ, כאשר צופים בחתך של הגזע.” אומרת מוריי.
חקר המוחות בשלבים שונים של האלצהיימר סיפק לנו פרספקטיבה על ההשפעה הקוגניטיבית של מגוון רחב של חומרות הן של עמילואיד והן של TAU, והיינו בני מזל בכך שיש לנו את בנק המוחות של מאיו קליניק, שאליו תרמו אלפי בני אדם את מוחותיהם לאחר מותם, שאיפשר לנו להבין את השינויים ב-TAU ובעמילואיד המתרחשים על פני זמן.
“ניתן להשוות את ה-TAU לאדני פסי רכבת המייצבים את המסילה שתאי המוח משתמשים כדי להעביר דרכה מזון, מסרים ומטען אחר דרך הנוירונים” אמרה מוריי. “באלצהיימר השינויים בחלבון ה-TAU גורם לכך שהמסילה בנוירונים בהיפוקמפוס – מרכז הזכרון במוח – מאבדת את יציבותה. ה-TAU הפגום מצטבר בנוירונים, ובסופו של דבר מוביל למות אותם עצבים. ה-TAU הפגום מתפשט מתא לתא, והופך ל-TAU פתולוגי בקליפת המוח. קליפת המוח היא החלק החיצוני של המוח המעורב ברמות הגבוהות יותר של חשיבה, תכנון, התנהגות ותשומת לב, דבר שמשתקף מאוחר יותר בשינויים התנהגותיים אצל חולי אלצהיימר.”
“עמילואיד, לעומת זאת, מתחיל להצטבר בחלקים החיצוניים של קליפת המוח ואז מתפשט להיפוקמפוס ובסופו של דבר לאיזורים אחרים” אמרה. “המחקר שלנו מראה כי הצטברות העמילואיד קשורה קשר הדוק עם הירידה הקוגניטיבית. כאשר בודים את החומרה לש פתולוגית ה-TAU, היחס בין העמילואיד והירידה בקוגניציה נעלם, דבר המעיד על כך שה-TAU הוא המניע לאלצהיימר” אמרה ד”ר מוריי.
מחקר כזה בלתי אפשרי אצל חולים חיים משום שלא ניתן לקחת דגימות ממוחם, אך ניתן לעשותו אצל כאלו שתרמו את מוחם למדע.” המחקר כלל שני חלקים. החוקרים בפלורידה בדקו 3,618 מוחות במאגר המוחות שעברו ניתוח שלאחר המוות, מתוכם 1,375 היו של חולי אלצהיימר מאושר. חולים אלה מתו בגילאים שונים ובשלבים שונים של דמנציה, דבר שסיפק לוח זמנים מגוון בהתפתחות המחלה.
החוקרים השתמשו בדירוג מומלץ כדי לחקור את האבולוציה של העמילואיד וה-TAU במוחות של חולים. הם גילו כי חומרת ה-TAU אך לא זו של העמילואיד, חוזה את הגיל שוב תיפגע הקוגניציה, משך המחלה וההידרדרות המנטלית.
החלק השני של המחקר בוצע באמצעות שותפיהם ברוצ’סטר. ביחד עם חקרו את סריקת העמילואיד במוח (תהליך איבחון בו נעשה שימוש בעשור האחרון) של מחולים לפני מותם והשוו את הסריקה למדידות הפתולוגיות של TAU ועמילואיד.
החוקרים גילו כי האותות מסריקות העמילואיד של מוחות בעלי פתולוגית עמילואיד היא ייעודית למוח ולא נמצא עמילואיד בכלי הדם, וגם לא מצאו התאמה לפתולוגית TAU. המוחות של חלק מהמשתתפים הכיל עמילאויד שנראה בפתולוגיה אך לא הורגש בסריקת המוח של חולי האלצהיימר. הדבר חשוב, מכיוון שעמילואיד נמצא במוחם של זקנים שלא חוו ירידה קוגניטיבית” אומרים החוקרים.
“הממצאים שלנו מדגישים את הצורך להתמקד ב-TAU לאסטרטגיות ריפוי, אך גם הם עדיין מעידים על כך שהשיטה הקיימת של סריקת עמילואיד במוח מציעה תובנות תקפות למעקב אחר התפתחות האלצהיימר” אומרת ד”ר מוריי. “למרות ש-TAU זכה בתחרות ‘האיש הרע’, נכון שסריקת עמילואיד יכולה לשמש כדי להוכיח כי חולים המשתתפים בניוסיים קליניים ואשר במוחם הצטבכ עמילואיד גם עונים לסימנים החיצוניים של מחלת האלצהיימר – דבר המשמש סמן ל-TAU.”
עוד בנושא באתר הידען
במחקר אלצהיימר מושקעים פחות משאבים מאשר במחקר מחלות לב, למרות שמספר החולים דומה
תגובה אחת
יש שטוענים שניקוטין וקפאין יכולים לחסום את החלבונים שהורסים את התא,האם יש אמת בדבר? האם זה נחקר?