“הצלחתו המרהיבה של פרופ’ סטיבן הוקינג היתה כנגד כל הסיכויים”, הוסיף ריס
מרטין ריס (Martin Rees) הוא קוסמולוג בריטי, פרופסור באוניברסיטת קיימברידג’ בה פעל גם פרופ’ סטיבן הוקינג, יו”ר ה-Royal Society , הגוף המדעי החשוב ביותר בבריטניה ומהחשובים בעולם, וכן משמש כאסטרונום המלכותי הבריטי מאז שנת 1995.
“זמן קצר לאחר שנרשמתי לתואר שני באוניברסיטת קיימברידג’ בשנת 1964, נתקלתי בסטודנט אחר שהתחיל את התואר שנתיים לפני, שלא היה יציב על רגליו ודיבר בקושי רב. זה היה סטיבן הוקינג. הוא אובחן זמן קצר קודם לכן כחולה במחלה ניוונית, והוא חשב כי הוא עלול שלא לשרוד מספיק זמן אפילו כדי לסיים את הדוקטורט שלו. אבל הוא חי עד גיל 76 ונפטר ב-14 במרץ 2018. ” אפרו נטמן בכנסית וסטמיניסטר לצידם של אייזיק ניוטון וצ’ארלס דארווין ביום שבת, 31 במרץ.
“זה באמת היה מדהים.” כותב ריס במאמר באתר The Conversation. “אסטרונומים רגילים למספרים גדולים. אבל פה מדובר במספר קטן מאוד – הסיכוי שהייתי נותן לכך שיחיה חיים שלמים. אפילו הישרדות בלבד היתה פלא רפואי, אבל כמובן שהוא לא רק שרד. הוא הפך לאחד המדענים המפורסמים ביותר בעולם – שזכה לשבחים כחוקר מוביל בעולם בפיסיקה מתמטית, על ספריו הנמכרים ביותר ועל ניצחונו המדהים על מוגבלותו הפיסית”.
“זה אולי ישמע מפתיע, אך הוקינג היה די עצלן כסטודנט לתואר ראשון באוניברסיטת אוקספורד. עם זאת, גאונותו איפשרה לו לקבל תואר ראשון בפיזיקה בהצטיינות והוא בחר להמשיך בקריירת מחקר באוניברסיטת קיימברידג’. בתוך שנים ספורות לאחר הופעת מחלתו, הוא היה מרותק לכיסא גלגלים, ודיבורו היה קרקור לא ברור שרק מי שהכירו אותו יכול היה לפרש אותו. במובנים אחרים, המזל העדיף אותו. הוא התחתן עם ידידת המשפחה, ג’יין ויילד, שסיפקה לו ולשלושת ילדיהם חיי בית תומכים.”
עבודה מוקדמת
“שנות השישים היו תקופה מרגשת באסטרונומיה ובקוסמולוגיה. זה היה העשור שבו החלו להופיע ראיות לחורים שחורים ולמפץ הגדול. בקיימברידג’, הוקינג התמקד במושגים המתמטיים החדשים שפותחו על ידי הפיסיקאי המתמטיקאי רוג’ר פנרוז, שחקר אז ביוניברסיטי קולג’ בלונדון, שם הייתה זו תקופת הפריחה של חקר תורת היחסות הכללית של איינשטיין.”
“באמצעות שיטתו של פנרוז הבין הוקינג כי היקום חייב לצאת מתוך “נקודה סינגולרית” – נקודה שבה כל חוקי הפיזיקה נשברים. הוא גם הבין שאזור אופק האירועים של החור השחור – נקודה שאור לא יכול להימלט ממנה – לעולם לא יוכל לקטון. בעשורים הבאים, התמיכה התצפיתית ברעיונות אלה התחזקה – בצורה מרהיבה ביותר עם ההכרזה של שנת 2016 על גילוי גלי כבידה שנוצרו מהתנגשות של שני חורים שחורים.”
“הוקינג נבחר לחברה המלכותית, האקדמיה המדעית הבריטית העיקרית, בגיל צעיר במיוחד – 32. הוא היה אז חלש עד כדי כך שרובנו חשדנו שהוא לא יוכל עוד להגיע לגבהים במדע, אבל בשביל הוקינג זו היתה עדיין רק ההתחלה.”
“הוא עבד באותו בניין יחד איתי. לעתים קרובות דחפתי את כיסא הגלגלים שלו למשרדו, והוא היה מבקש ממני לפתוח ספר מתוחכם על תורת הקוואנטים – מדע האטומים, לא נושא שעניין אותו עד כה. הוא היה יושב שעות ארוכות ללא תנועה – הוא לא היה מסוגל אפילו להפוך את הדפים ללא עזרה. אני זוכר את עצמי תוהה מה עובר בראשו, ואם כוחותיו נכשלו. אבל בתוך שנה, הוא בא עם הרעיון הכי טוב שלו אי פעם מקופל במשוואה שהוא אמר שהוא רוצה שתחקק על מצבתו. ”
כוכב מדעי
“פריצות הדרך המדעיות כרוכות בגילוי קשר בין תופעות שנראו עד אז לא קשורות. “רגע ה’אאוריקה'” של הוקינג חשף קשר עמוק ובלתי צפוי בין כוח הכבידה לתורת הקוונטים. הוא חזה שחורים שחורים לא יהיו שחורים לחלוטין, אלא יקרינו אנרגיה אופיינית.”
“קרינה זו היא משמעותית רק עבור חורים שחורים שהם הרבה פחות מסיביים מכוכבים – ואף אחד מהם לא נמצא עד כה. עם זאת, “קרינת הוקינג” היתה בעלת השלכות עמוקות מאוד על הפיזיקה המתמטית – הנחת הבסיס המתמטי לתורת המיתרים, היה בכך כדי לאשש את הרעיון שלו.”
“ואכן, תיאורטיקן תורת המיתרים אנדרו סטרומינגר מאוניברסיטת הרווארד (ששיתף פעולה לאחרונה עם הוקינג) אמר כי מאמר זה גרם ל”יותר לילות ללא שינה בקרב פיסיקאים תיאורטיים מכל מאמר מדעי בהיסטוריה”. סוגיית המפתח היא האם מידע שנדמה כאילו אבד כאשר חפצים נופלים לתוך חור שחור הוא יכול באופן עקרוני לשוב בצורת קרינה, כאשר החור השחור מתאדה. אם לא, הרי שזה מפר עקרון עמוק של הפיזיקה הכללית. הוקינג חשב בתחילה כי מידע כזה אבד, אך מאוחר יותר שינה את דעתו. ”
“הוקינג המשיך לחפש קשרים חדשים בין הגדול מאוד (היקום) לבין הקטן מאוד (אטומים ותורת הקוונטים) וכן כדי לקבל תובנות עמוקות יותר על ראשית היקום שלנו, ולענות על שאלות כגון האם המפץ הגדול שלנו היה היחיד? היתה לו יכולת יוצאת דופן להבין דברים בראשו. אבל הוא גם עבד עם סטודנטים ועמיתים שכתבו נוסחאות על לוח. הוא היה נועץ בלוח מבט, ואמר אם הוא מסכים למה שנכתב ואם יש לו הצעה כלשהי.”
“הוא היה בעל השפעה מיוחדת על תרומתו ל”אינפלציה הקוסמית”- תיאוריה שרבים מאמינים שהיא מתארת את השלבים המוקדמים ביותר של היקום המתפשט שלנו. סוגיה מרכזית היא להבין את הזרעים הראשוניים שהתפתחו בסופו של דבר לגלקסיות. הוקינג הציע (כפי שעשה באופן עצמאי התיאורטיקן הרוסי ויאצ’סלב מוקאנוב) שאלה היו “תנודות קוונטיות” (שינויים זמניים בכמות האנרגיה בנקודה בחלל) – מקבילים במקצת לאלו המעורבים ב”קרינת הוקינג” מחורים שחורים. הוא גם עשה צעדים נוספים לקראת קישור שתי התיאוריות הגדולות של הפיזיקה של המאה ה-20: תורת הקוונטים ותורת הכבידה של איינשטיין העוסקות במרחב-זמן.”
ירידה במצבו הבריאותי והפולחן סביבו
“בשנת 1985 חלה הוקינג בדלקת ריאות. הוא נאלץ לעבור ניתוח טרכאוסטומיה, שחיסלה אפילו את כוחות הדיבור המוגבלים שהיו לו. עברו יותר מעשר שנים מאז שהוא יכול היה לכתוב, או אפילו להשתמש במקלדת. ללא דיבור, הדרך היחידה שבה הוא יכול לתקשר היתה על ידי הפניית העין שלו לאחת מאותיות האלפבית על לוח גדול לפניו.”
“אבל הוא ניצל על ידי הטכנולוגיה. הוא עדיין השתמש ביד אחת, ומחשב הנשלט על ידי מנוף בודד, אפשר לו להרכיב משפטים. אלה היו מתורגמים לדיבור על ידי סינתיסייזר בעל מבטא אמריקני של אנדרואיד שהפך אחר כך לסמל המסחרי שלו.”
“ההרצאות שלו היו, כמובן, מוכנות מראש, אבל כל שיחה הפכה למאבק. כל מילה היתה כרוכה במספר לחיצות של המנוף, כך שאפילו לכתיבת משפט נדרשו דקות אחדות. ”
“הוא למד לחסוך במילים. ההערות שלו היו אפוריסטיות או אורקולריות (מימרות מתומצתות), אבל לעתים קרובות הן היו חדות. בשנותיו המאוחרות הוא נעשה חלש מכדי לשלוט במכונה הזאת ביעילות, אפילו באמצעות שרירי הפנים או תנועות העין, ולתסכולו העצום, הדרך בה תקשר עם העולם נעשתה איטית עוד יותר.”
“בזמן ניתוח הטרכאוסטומיה שלו, היתה לו טיוטה גסה של ספר, שקיווה שיתאר את רעיונותיו לקהל קוראים רחב ושיאפשר לו להרוויח כסף עבור שני ילדיו הבכורים, שהיו אז בגיל הקולג’. עם החלמתו מדלקת הריאות, הוא חזר לעבודה ונעזר בעורך לכתיבת הספר. כשהופיעה המהדורה האמריקנית של “קיצור תולדות הזמן”, המדפיסים עשו כמה טעויות (למשל תמונה התהפכה). המו”לים ניסו להשיב להוצאה את הספרים שהודפסו. לתדהמתם כל העותקים כבר נמכרו. זו היתה הראיה הראשונה לכך שהספר נועד להצלחה ושיקראו אותו מיליוני אנשים ברחבי העולם.”
“הוא הפך במהרה לדמות פולחן, שמופיעה בתכניות טלוויזיה פופולריות, החל בסימפוסיונים ועד לסדרה תיאוריית המפץ הגדול . זה היה כנראה משום שהמושג של מוח כלוא המשוטט ביקום תפס בבירור את דמיונם של אנשים. אילו זכה להבחנות שוות מבחינת חשיבותם המדעית, למשל, בגנטיקה ולא בקוסמולוגיה, הוא כנראה לא היה משיג את אותה תהודה בציבור העולמי.”
“כפי שמוצג בסרט “התיאוריה של הכל” המספר את הסיפור האנושי מאחורי מאבקו, הוקינג היה רחוק מלהיות ארכיטיפוס של מדען ‘חנון’. האישיות שלו נותרה ללא עוררין למרות התסכולים והליקויים שלו. היה לו שכל ישר, והיה מוכן להביע דעות פוליטיות איתנות.”
“עם זאת, החיסרון של מעמדו האייקוני היה כי הערותיו משכו תשומת לב מוגזמת גם בנושאים שבהם לא היתה לו מומחיות מיוחדת – למשל, פילוסופיה, או הסכנות האורבות מחייזרים או ממכונות חכמות. לעתים הוא היה מעורב באירועים בתקשורת, שבהם נאומיו נכתבו על ידי מקדמי אינטרסים שעשויים היו להיות אמביוולנטים בעיניו.”
“בסופו של דבר, חייו של הוקינג עוצבו על ידי הטרגדיה שהכתה בו כשהיה בן 22 בלבד. הוא עצמו אמר שכל מה שקרה מאז היה בונוס. ואיזה ניצחון היו חייו. שמו יחיה בתולדות המדע, והוא יחיה בלבם של מיליוני האנשים שהאופקים הקוסמיים שלהם התרחבו על ידי ספריו הנמכרים ביותר. הוא גם העניק השראה למיליונים באמצעות דוגמה ייחודית להישגים כנגד כל הסיכויים – ביטוי של רצון ונחישות מדהימים.”
צילום: הוקינג באוניברסיטת קיימברידג ‘. Lwp Kommunikáció / Flickr , CC BY-SA
