צילומי מכ"מ הראו כי האסטרואיד שמספרו 1999 מורכב משני גופים המקיפים זה את זה
אבי בליזובסקי
אסטרונומים גילו לאחרונה מצבור גדול של אסטרואידים כפולים –
סלעים חלליים הכלואים במחול מסלולי סביב אסטרואיד שותף.
הגילוי האחרון הוכרז בסוף מאי לאחר שתמונות מכ"מ הראו
שהאסטרואיד 1999 KW4 הוא למעשה שני עצמים המרוחקים כ-2
קילומטרים זה מזה, כפי שחשדו המדענים בשנים האחרונות.
תמונות המכ"מ מראות ירח קטן בקוטר של כחצי קילומטר המסתובב עם
כיוון השעון סביב אסטרואיד הגדול ממנו פי שלושה.
"באחד הימים ינחתו בני אדם על אסטרואיד כפול ואילו שמים
מעניינים הם יראו" אומר סטיבן אוסטרו מהמעבדה להנע סילוני
(JPL) של נאס"א.
הגילוי העלה לעשרה את מספר האסטרואידים הכפולים שצולמו באמצעות
רדר, מאז צילמה החללית גלילאו את הראשון שבהם 243 אידה וירחו
הזעיר דאקטיל (Dactyl). שבעה אחרים הנחשדים ככפולים טרם נבדקו.
בעוד מספרם די קטן, הוא צפוי לגדול כאשר האסטרונומים יעדנו את
הטכניקות שבהם משתמשים לאיתור ומעקב אחר עצמים קטנים במערכת
השמש.
תצפיות של זוגות של מכתשים כפולים על כדור הארץ, הירח ושאר
הגופים במערכת השמש הוביל למסקנה בדבר קיומם של אסטרואידים
כפולים.
על כדור הארץ נתגלו מכתשי פגיעה מתקופות שוות, ובדרך כלל מדובר
בשני מכתשים בגיל זהה גדולים ורחוקים מספיק זה מזה כדי שיהיה
ברור שהם לא נוצרו בידי עצם אחד שאולי התפרק באטמוספירה.
הסיכויים של שני אסטרואידים לפגוע בכדור הארץ באותו מיקום
ובאותו זמן לערך הם קלושים. אלא אם כן הם היו נפרדים לפני
ההתנגשות. אך האסטרואיד הכפול הראשון לא נתגלה עד שגלילאו צפתה
באידה ובדקטיל בשנת 1993 בדרכה לצדק.
לא כל הירחים האסטרואידים מקיפים אסטרואיד אחר. שני הירחים של
מאדים, פובוס ודיימוס הם ככל הנראה אסטרואידים שנלכדו במסלול
בכוח המשיכה של מאדים.
האסטרונום הצ'כי פטר פראבק Pravec אומר כי המחקר של אסטרואידים
קרובי ארץ הופך להיות חשוב ביותר, בפרט אם המדענים עומדים
לחפש דרכים להגן על כדור הארץ מפגיעה אפשרית של אסטרואיד.
"אם כמה מהם יהיו במסלול התנגשות עם כדור הארץ בעתיד, יהיה קשה
מאוד לזהות אסטרואידים כפולים מאשר אסטרואיד בודד, אומר פראבק.
הזוגות שנתגלו עד כה, מראות מעט מאוד דמיון. זוגות כגון 90
אנטיופה הם ממש תאומים, כל אחד מהם בקוטר של כ-80 ק"מ. אחרים,
כמו 2000 DP107 גם הם בגדים דומים, אך קוטרם הוא רק כמה מאות
מטרים. אחרים כמו במקרה של 87 סיליביה, קוטרו 250 קילומטרים
וקוטר מלווהו רק %5 מגודלו.
ההערכה היא שהמערכות הכפולות נגרמו כתוצאה מהתנגשות ויתכן
שירחים קטנים הם שבבים שנפלו מהאסטרואיד הגדול. במקרים אחרים,
מעבר סמוך לכוכב לכת כמו כדור הארץ עשוי היה למשוך חומרים
ולהעביר אותם למסלול זה סביב זה.
במקרה של ,1999 העצמים עשוים להיות שרידים של כוכב שביט שנכחד.
תצפיות על המסלול, יאפשרו לאסטרונומים להעריך את המסה,
הצפיפות, ההרכב והצורה של כל אחד מהחברים בצמד.
"קיומם של הזוגות הללו מאפשר לונ ללמוד הרבה דברים שאחרת היה
קשה לזהות מבלי להגיע לשם" אומר ביל מרלין (Merline), מדען
וחוקר בכיר במכון המחקר דרום מערב בבולדר, קולורדו שגילה עד כה
שלושה אסטרואידים כפולים.
