מחקר גנטי חדש חשף כי תושבי אזור מאני הפנימי, חבל ארץ נידח בקצה הדרומי ביותר של אירופה בפלופונסוס שביוון, מייצגים את אחת האוכלוסיות הייחודיות ביותר מבחינה גנטית ביבשת.
קבוצת מחקר בינלאומית, הכוללת מדענים ממוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת אוקספורד, מרכז הבריאות אריאופוליס, האוניברסיטה האירופית קפריסין, FamilyTreeDNA והאוניברסיטה הלאומית והקפודיסטריאנית של אתונה, עשתה שימוש בממצאים גנטיים כדי להראות כי תושבי חבל מאני הפנימי בדרום יוומשמרים פרופיל גנטי עתיק, הקודם לנדידות האוכלוסין הגדולות, שעיצבו מחדש את אזור הבלקן לאחר נפילת האימפריה הרומית.
המחקר החדש, מתפרסם כעת בכתב העת המדעי Communications Biology.
באמצעות ניתוח ברזולוציה גבוהה של שושלות אבהיות (כרומוזום Y) ואימהיות (דנ"א מיטוכונדריאלי) מקהילות אזור מאני הפנימי, החוקרים מראים כי האוכלוסייה מורכבת ברובה מצאצאים של קבוצות מקומיות דוברות יוונית, שהתגוררו באזור לפני תקופת ימי-הביניים. בניגוד לאוכלוסיות יווניות פלפונסיות רבות אחרות, תושבי חבל מאני הפנימי נותרו מבודדים במשך מאות אם לא אלפי שנים וכמעט שלא נמצאה עדות לקליטת קבוצות מהגרים מאוחרות מאזורים צפוניים יותר, כגון סלאבים, שהגעתם שינתה את המבנה הגנטי של חלקים נרחבים בדרום-מזרח אירופה.
"תוצאות המחקר מראות כי הבידוד ההיסטורי הותיר חותם גנטי ברור" מספר המחבר הראשי, ד”ר ליאונידס־רומאנוס דברנוגלו, חוקר בכיר במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב ועמית פוסט־דוקטורט באוניברסיטת אוקספורד. "תושבי חבל מאני הפנימי משמרים תמונת מצב של הנוף הגנטי של דרום יוון לפני השינויים הדמוגרפיים של ראשית ימי הביניים, והם צאצאיהם של האנשים שבנו את המבנים המגליתיים הייחודיים המצויים בחבל מאני הפנימי בלבד."
תוצאות המחקר מעידות כי תושבי אזור מאני הפנימי מהווים "אי" גנטי נדיר בתוך יוון היבשתית, שעוצב על ידי מאות שנות בידוד.
"אף שאינני יליד מאני, עבורי זה היה מחקר אישי מאוד. הודות לשיתוף הפעולה ההדוק עם הקהילה, הצלחנו ליישב שאלות ותיקות על דפוסי התיישבות, מוצא והיסטוריה של אזור זה. כעת אנחנו יכולים לראות איך אנשים עיצבו את נוף מאני, וכיצד הוא עיצב אותם בחזרה."
משתתפי איזור מאני הפנימי עברו בדיקות אבהיות (BigY) ואימהיות ברזולוציה גבוהה, שאפשרו את השוואת ה־דנ"א שלהם עם אנשים בני-זמננו מרחבי העולם, וכן עם אלפי דגימות דנ"א עתיקות הזמינות לציבור.
השוואות אלה אפשרו לחוקרים לעקוב אחר קשרים גנטיים בין שושלות תושבי אזור מאני הפנימי לבין אוכלוסיות ים-תיכוניות ואירופיות אחרות, ולהבין כיצד בידוד, הגירה ומהפכות דמוגרפיות עיצבו את המבנה הגנטי של האזור במשך אלפי שנים.
מרבית השושלות האבהיות מקורן מתקופת הברונזה, תקופת הברזל והתקופה הרומית ביוון, עם היעדר בולט של שושלות מתקופת הנדידות.
דפוסים גנטיים מצביעים על התכווצות אוכלוסין חמורה בין המאות ה-4 וה-7 לספירה, ולאחריה רציפות גנטית ארוכת טווח, כלומר תושבי אזור מאני הפנימי בני-זמננו הינם צאצאים של מספר קטן של אבות קדמונים ששרדו את התקופה הזו.
המחקר החדש מגלה כי למעלה מ־50% מהגברים בני-זמננו בחבל מאני הפנימי הינם צאצאים של אב קדמון זכרי יחיד שחי במאה ה-7 לספירה. דפוס קיצוני כזה מצביע על תקופה שבה האוכלוסייה המקומית צומצמה למספר קטן מאוד של משפחות, ככל הנראה בשל מגפות, מלחמות ואי-יציבות אזורית, ולאחריה התרחבות והתמדה של השורדים לאורך מאות שנים
השושלות האימהיות מגוונות יותר, ומשקפות מגעים נקודתיים בהובלת נשים מאזורים שכנים ולעיתים גם מאזורים מרוחקים יותר של אגן הים התיכון, כולל הלבנט וצפון אפריקה.
השיוך השבטי לפי שושלת האב, המרכזי לארגון החברתי של תושבי חבל ארץ זה, מתיישב עם העדויות הגנטיות ומאשר את המסורות הרבות שבעל-פה אודות מוצא משותף, שחלקן נמשכות אף למאה ה-14, לפחות מאתיים שנה מוקדם מכפי שסברו בעבר.
הדפוסים הגנטיים תואמים באופן הדוק את העדויות הארכאולוגיות, הכוללות את המבנים המגליתים הייחודים של אזור זה. סגנון אדריכלות זה מיוצג על ידי יישובים בנויים אבנים מסיביות, שמקורם ככל הנראה בשלהי העת העתיקה ובראשית ימי הביניים.
הממצאים מספקים הזדמנות נדירה להבנת הדמוגרפיה של יוון בתקופת המעבר משלהי העת העתיקה לימי הביניים, תקופה שעבורה הנתונים הגנטיים, הארכאולוגיים וההיסטוריים דלים ביותר.
החוקרים גם מדגימים כיצד גאוגרפיה, ארגון חברתי ונסיבות היסטוריות מסוימות יכולים לשמר דפוסים גנטיים עתיקים באזורים מסוימים זמן רב לאחר שבמקומות אחרים הם השתנו. כמו כן, המחקר מאפשר לנו ללמוד על האופן שבו קהילות קטנות מסתגלות ושורדות תקופות של משבר דמוגרפי.
עוד בנושא באתר הידען:
