סיקור מקיף

היונקים כמעט נכחדו עם הדינוזאורים

מחקר מראה כי מעל תשעים אחוזים ממיני היונקים נמחו מעל פני האדמה על ידי אותו אסטרואיד שחיסל את הדינוזאורים בתקופה הקרטיקון, לפני 66 מיליון שנה, שיעור גבוה משמעותית ממה שסברו עד כה ואולם קצב ההתאוששות שלהם גרם להם למלא את החסר ואף להכפיל את מספר המינים בתוך 300 אלף שנה בלבד 

ד"ר ניק לונגריץ' ממרכז מילנר לחקר האבולוציה. צילום: אנתוני פרותרו, מאוניברסיטת באת '
ד"ר ניק לונגריץ' ממרכז מילנר לחקר האבולוציה. צילום: אנתוני פרותרו, מאוניברסיטת באת '

 

במחקר שערכו חוקרים במרכז מילנר לאבולוציה באוניברסיטת באת ' הבריטית שפורסם בכתב העת Evolutionary Biology, הם בדקו דגימות מכל מיני היונקים הידועים מתום תקופת הקרטיקון בצפון אמריקה. התוצאות שלהם הראו כי מעל 93% ממיני הינוקים נכחדו בגבול שבין הקרטיקון לשלישון, אלא שהיונקים גם התאוששו הרבה יותר מהר ממה שחשבו בעבר.

המדענים ניתחו מאובנים שהתגלו במערב צפון אמריקה שגילם החל משני מיליון שנה לפני גבול הקרטיקון-שלישון, עד 300,000 שנים אחרי נפילת האסטרואיד. הם השוו את מגוון מינים לפני ואחרי אירוע הכחדה זה כדי להעריך את חומרת האירוע, ואת מהירות ההתאוששות של היונקים. הסתבר ששיעורי ההכחדה היו גבוהים בהרבה מהערכות קודמות שהתבססו על מסדי נתונים מצומצמים יותר.

ד"ר ניק לונדריץ' ממרכז מילנר לאבולוציה במחלקה לביולוגיה וביוכימיה של אוניבריסטת באת', הסביר: "המינים הפגיעים ביותר להכחדה הם גם הנדירים. המינים הנוטים לשרוד שכיחים יותר ולכן אנו נוטים למצוא אותם.

"רשומת המאובנים נוטה לטובת מינים ששרדו. במידה שדבר נראה רע עד כה, הכללת נתונים רבים יותר מראה כי ההכחדה היתה הרבה יותר חמורה מאשר האמנו בעבר."

החוקרים אומרים כי הסיבה לזלזול בחומרת האירוע על ידי מדענים בעבר נבעה פשוט מחוסר נתונים, ככל שאנו אוספים יותר מאובנים אנו מגלים יותר ויותר מינים שנכחדו.

בעקבות פגיעת האסטרואיד, מתו רוב הצמחים ובעלי החיים. הניצולים ניזונו כנראה מחרקים ומאכילת צמחים ובעלי חיים מתים. בשל מיעוט המזון שרדו רק מינים קטנים. החיות הגדולות ביותר ששרדו ביבשה לא היו גדולות יותר מחתול. העובדה שרוב היונקים היו קטנים מסייעת להסביר מדוע הם הצליחו לשרוד.

עם זאת, החוקרים מצאו כי היונקים גם התאוששו מהר יותר מאשר סברו עד כה. הם לא רק צברו בחזרה את המגוון שהיה לפני הכחדת מרבית המינים אלא אף כמעט הכפילו את מספר המינים. ההתאוששות לקחה רק 300,000 שנים, זמן קצר במונחים אבולוציוניים.

מוסיף ד"ר לונגריץ': "כיוון שיונקים התאוששו במהירות לאחר ההכחדה, אנו נוטים להניח שהיא לא פגעה בהם קשה ואולם הניתוח שלנו מראה כי היונקים נפגעו יותר מאשר רוב קבוצות בעלי החיים, כגון לטאות, צבים, תנינים אבל הם הצליחו גם להתאושש טוב יותר מהם.

"אלו לא היו שיעורי הכחדה נמוכים, אבל היכולת להתאושש ולהתאים את עצמם לתנאים החדשים, הובילו את היונקים להשתלט על העולם.
באופן מפתיע, ההתאוששות מן ההכחדה התקיימה באורח שונה בחלקים שונים של היבשת. המינים שנמצאו במונטנה היו שונים מאלו שנמצאו בוויומינג הסמוכה."
"אפשר היה לצפות לראות את אותם ניצולים בכל רחבי היבשת אבל זה לא מה שמצאנו", אומר לונגריץ'. "אחרי אירוע הכחדה זה, אירע פיצוץ של גיוון, שנוצר בשל התרחשות ניסויים אבולוציוניים שונים בו זמנית במקומות שונים.

"זה אולי סייע לזרז את ההתאוששות. עם כל כך הרבה מינים שונים המתפתחים לכיוונים שונים בחלקים שונים של העולם, לאבולוציה הייתה סיכוי גבוה יותר למצוא שבילים חדשים."

להודעה של החוקרים

למאמר המדעי

עוד בנושא באתר הידען:

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

2 תגובות

  1. איי גלפגוס מראים לנו שמגוון בתי גידול גורמים למגוון אבולוציוני.בפרפרזה(שאולי לא במקומה-"האדם הוא תבנית נוף מולדתו").מישהוא יודע מה קרה עם האלאסמוזאור,שמצעו בערבה?זה זוחל ימי טורף,באורך 8 מטר.שנכחד לפני85 מליון שנים במה שהיה ים טטיס.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן