ב-23 ביולי 1972 שוגר הלוויין לנדסאט ששינה את ההתייחסות שלנו לסביבה. מאז משתכללים הלוויינים וכעת מפתחים בנאס”א את הלוויין לאנדסאט 10, שיוכל לחשוף פרטים רבים יותר על הרס כדור הארץ בידי האנושות
מאת: סטייסי מורפורד עורכת סביבה ואקלים, THE CONVERSATION
לפני חמישים שנה, שיגרה ארה”ב לחלל לוויין ששינה באופן דרמטי את האופן שבו אנו רואים את העולם. הוא צילם תמונות של פני כדור הארץ בפרטי פרטים, והראה כיצד שריפות שורפות שטחים גדולים, כיצד חוות מחקו יערות ועוד דרכים רבות אחרות שבהן בני אדם משנים את פני כדור הארץ.
הלוויין הראשון בסדרת Landsat שוגר ב-23 ביולי 1972. שמונה אחרים באו בעקבותיו, וסיפקו את אותן תצוגות כך שניתן היה לעקוב אחר שינויים לאורך זמן, אך עם מכשירים חזקים יותר ויותר. Landsat 8 ו- Landsat 9 מקיפים את כדור הארץ היום, ונאס”א והמכון הגיאולוגי של ארה”ב מתכננים משימת Landsat חדשה .
התמונות והנתונים מלוויינים אלה משמשים למעקב אחר כריתת יערות ושינויים סביבתיים ברחבי העולם, מאתרים איי חום עירוניים, ומסייעים להבין את ההשפעה של סכרי נהרות חדשים ופרויקטים רבים אחרים. לעתים קרובות, התוצאות עוזרות לקהילות להגיב לסיכונים שאולי אינם ברורים ממבט מפני הקרקע.
הנה שלוש דוגמאות של לנדסאט בפעולה, מהארכיון של The Conversation.
מעקב אחר שינויים באמזונס
כאשר החלה העבודה על פרויקט סכר בלו מונטה באמזונס הברזילאי בשנת 2015, שבטים ילידים שחיו לאורך העיקול הגדול של נהר השינגו החלו להבחין בשינויים בזרימת הנהר. המים שהם הסתמכו עליהם למזון ולתחבורה הלכו ונעלמו.
במעלה הזרם, תעלה חדשה תסיט בסופו של דבר עד 80% מהמים לסכר ההידרואלקטרי, ותעקוף את העיקול. הקונסורציום שמנהל את הסכר טען כי אין הוכחה מדעית לכך שהשינוי בזרימת המים פוגע בדגים.
אבל יש הוכחה ברורה להשפעה של פרויקט סכר בלו מונטה, והיא נראית ממבט על. כך , כתבו Pritam Das , Faisal Hossain , Hörður Helgason and Shahzaib Khan מאוניברסיטת וושינגטון. באמצעות נתוני לוויין מתוכנית Landsat, הצוות הראה כיצד הסכר שינה באופן דרמטי את ההידרולוגיה של הנהר.
תמונת הלוויין הקדמית מציגה את העיקול הגדול של נהר השינגו ב-26 במאי 2000, לפני תחילת פרויקט סכר בלו מונטה. הזיזו את המחוון שמאלה כדי לראות את אותו אזור ב-20 ביולי 2017.
“כמדענים שעובדים עם חישה מרחוק, אנו מאמינים שתצפיות לוויין יכולות להעצים אוכלוסיות ברחבי העולם המתמודדות עם איומים על המשאבים שלהן”, כותבים דאס ועמיתיו.
חם בעיר – ואפילו חם יותר בחלק מהשכונות
המכשירים של Landsat יכולים גם למדוד טמפרטורות פני השטח, מה שמאפשר למדענים למפות סכנת חום רחוב אחר רחוב בתוך הערים כאשר מידות החום העולמיות עולות.
“ערים חמות בדרך כלל יותר מאזורים כפריים שמסביב, אבל אפילו בתוך ערים, חלק משכונות מגורים מתחממות בצורה מסוכנת מאחרות במרחק קילומטרים ספורים בלבד”, כותב דניאל פ. ג’ונסון , שמשתמש בלוויינים כדי לחקור את אפקט אי החום העירוני באוניברסיטת אינדיאנה.
שכונות עם יותר מדרכות ומבנים ופחות עצים יכולות להיות חמות יותר 5.5 מעלות צלזיוס או יותר משכונות שיש בהן כיסוי רחב של עלים, כותב ג’ונסון. הוא גילה שהשכונות החמות ביותר נוטות להיות בעלות הכנסה נמוכה, יש בהן רוב תושבים שחורים או היספנים, והן היו נתונות לריפוי אדום, הפרקטיקה המפלה שנהגה בעבר כדי לשלול הלוואות בקהילות מיעוטים גזעיים ואתניים.
שתי מפות של ניו יורק מראות כיצד הצמחייה מתאימה לאזורים קרירים יותר לפי טמפרטורה. השוואת מפות של הצמחייה והטמפרטורה של ניו יורק מראה את ההשפעה המקררת של פארקים ושכונות עם יותר עצים. NASA/USGS Landsat
“בתוך ‘איי החום המיקרו-אורבניים’ הללו, קהילות יכולות לחוות תנאי גלי חום הרבה לפני שגורמים רשמיים מכריזים על מצב חירום הקשור למידות חום גבוהות.”, כותב ג’ונסון.
הידיעה אילו שכונות עומדות בפני הסיכונים הגבוהים ביותר מאפשרת לערים לארגן מרכזי קירור ותוכניות אחרות שיסייעו לתושבים לנהל את החום.
יצירת יערות רפאים
לוויינים שסורקים את אותם אזורים שנה אחר שנה יכולים להיות חיוניים לאיתור שינויים באזורים שקשה להגיע אליהם. הם יכולים לעקוב אחר כיסוי השלג והקרח, ולאורך חופי האוקיינוס האטלנטי של ארה”ב, יערות ביצות גוססים.
הנופים המפחידים האלה של גזעי עצים מתים, לעתים קרובות מולבנים, זכו לכינוי “יערות רפאים”.
אמילי אורי , אקולוגית, כיום באוניברסיטת ווטרלו באונטריו, השתמשה בנתוני Landsat כדי לזהות שינויים באזורי ביצות. לאחר מכן היא התמקדה בתמונות ברזולוציה גבוהה מ-Google Earth – הכוללת תצלומים של Landsat – כדי לאשר שמדובר ביערות רפאים.
“התוצאות היו מזעזעות. מצאנו שיותר מ-10% משטחי הביצות המיוערים בתוך מקלט חיות הבר הלאומי של נהר אליגטור [בצפון קרוליינה] אבדו במהלך 35 השנים האחרונות. זוהי אדמה מוגנת פדרלית, ללא שום פעילות אנושית אחרת שיכולה להרוג את היער”, כותבת אורי.
ככל שכדור הארץ מתחמם ומפלס הים עולה, יותר מים מלוחים מגיעים לאזורים הללו, ומגדילים את כמות המלח באדמת יערות החוף ממיין ועד פלורידה. “נראה שעליית פני הים המהירה גוברת על יכולתם של יערות אלה להסתגל לתנאים לחים ומלוחים יותר”, כותב אורי.
ניתן למצוא סיפורים רבים נוספים בתמונות של לנדסאט, כמו סקירה כללית של השפעות המלחמה על יבול החיטה של אוקראינה, וכיצד פריחת האצות התפשטה באגם אוקיצ’ובי שבפלורידה . אינספור פרויקטים משתמשים בנתוני Landsat כדי לעקוב אחר שינויים עולמיים ואולי למצוא פתרונות לבעיות, מכריתת יערות באמזונס ועד השריפות שהעמידו את אלסקה בקצב לעונת שריפות היסטורית נוספת.
עוד בנושא באתר הידען:
