איך הופך אתר נופש עתידני לעיירת רפאים?

ההיסטוריה יוצאת הדופן של עיירת הרפאים סן-זיי (San Zhi) בטיוואן

סיפורנו עוסק במדינת אי קטנה במזרח אסיה בשם טיוואן השוכנת חופי מחוז פוגיין של סין העממית. התקופה היא תחילת שנות ה-80. בשיאו של פיתוח מואץ, תיעוש, ותמיכה רבה מצד משלם המיסים האמריקאי החלה כלכלת טיוואן לתפוס את תשומת לב העולם ומדינות האיזור.

כאשר היצוא של המדינה צמח בשיעורים הולכים וגדלים והתמ”ג צמח בשיעורים חריגים מהנורמות המקובלות, יזמים רבים החלו להשקיע את עיקר כספם בהרפתקאות כלכליות שונות אשר ספק אם היו זוכות לתשומת לב כלשהי מצידם של בעלי ממון בתקופה שאינן תקופות גיאות.

אחת מאותן השקעות שנויות במחלוקת כללה תוכנית שאפתנית לבניית אתר נופש עתידני שהושפעה מרוח התקופה. בחוף הצפון-מערבי של האי באזור בשם סן-זאי (San Zhi), החל להיבנות פרוייקט דיור ומלונות שתוכנן לקלוט את כל אותם עשירי טייפיי החדשים שעשו את הונם בעקבות המהפכה הקפיטליסטית וחיפשו עתה היכן ניתן לבזבז את כספם.

הפרוייקט בוצע בשיתוף פעולה בין הממשל המקומי ליזמים פרטיים מהאיזור והוא אמור היה להכניס כסף רב לשני הצדדים. אך כידוע, החיים צופנים הפתעות שונות והדברים לא תמיד מסתדרים כמו שאנחנו מתכננים.

עם תחילת העבודה החלו להתרחש דברים מוזרים. סדרת תאונות מסתוריות היכתה באתר הבנייה, תאונות אלה סוקרו בהרחבה על ידי העיתונות המקומית ועד מהרה הן התפשטו לעיתונות הממוסדת במדינה.

חשיפה תקשורתית שלילית הקטינה את התיירות לאזור, ונופשים שכן ביקרו באתר לא קיבלו את התמורה לכספם בגלל שהאתר מעולם לא נפתח לציבור הרחב. בהמשך אף נפוצו שמועות על ידי המקומיים כי האזור רדוף רוחות – הרוחות של הפועלים שאיבדו חייהם – שמועות שקיבלו חיים משלהם ככל שעבר הזמן.

סדרת תאונות מסתוריות, קשיי מימון וחוסר מוטיבציה מצד היזמים הביאו בסופו של דבר לביטול המיזם. המבנים דמויי חלליות חייזרים נזנחו לשנים רבות והאזור כולו הוגדר על ידי רבים כעיירת רפאים. הממשל ניסה להרחיק את עצמו מההתרחשויות המוזרות, אולי זו הסיבה מדוע לא ניתן למצוא את שמות האדריכלים שהגו את העיצובים היחודיים.

העלילה המשיכה להתפתח ככל שעברו השנים. באופן יוצא דופן, הפכה עיירת הרפאים המוזנחת לאתר תיירות פופולארי דווקא בזכות העיצוב העתידני שלו, השמועות על מבנים רדופי רוחות וההיסטוריה המוזרה שליוותה אותה מאז ההקמה.

כנראה שהפרוייקט מעולם לא יסתיים, גם בגלל עברו המוזר וגם בגלל שאין היגיון כלכלי ליעוד חלופי של הקרקעות. אז מי יודע, אולי בכל זאת הושגה מטרתה של המדינה להפקת רווחים מהאזור?

באותו נושא באתר הידען:

• גהינום עלי אדמות, עיירת רפאים שהחלה לבעור בשנת 1962 ועד היום האש בה לא כבתה