על כוהנים וכרומוזומים

גילוי הדמיון הגנטי בין שבט הלמבה מאפריקה לבין יהודים הוא עוד נדבך בהבנת הזהות והשוני של בני האדם

התגלית שפורסמה בתחילת השבוע, על הדמיון הגנטי בין בני הלמבה באפריקה הדרומית ובין יהודים מכל העדות, הפתיעה רבים וסיפקה הוכחה משכנעת למוצאו של השבט הזה. קשה להבין איך עברו המהגרים שינוי גדול כל כך ב"פנוטיפ" – מכלול תכונותיו הגלויות של הפרט – תוך שמירה על מאפייני ה"גנוטיפ" – הסמנים הגנטיים הצפונים בדנ"א. מתברר שהגנים הם מעין "מגילות גנוזות", ואפשר לקרוא בהם מידע שאין להשיגו באמצעות האנתרופולוגיה הקלאסית. וזו רק האחרונה בשורה של תגליות, שבהן הגנטיקה המולקולרית המודרנית מאפשרת לעקוב מקרוב אחר התפתחות מין האדם ונדודיו ברחבי העולם, תוך שימוש בטכנולוגיות הדנ"א.

ככל הנראה הגיעו אנשי למבה מעטים מחצי האי ערב לדרום אפריקה לפני כאלף שנים. אבל אם נפנה את מבטנו למה שהתרחש באזור לפני כ-150 אלף שנה נגלה שהיתה אז נדידת עמים בקנה מידה גדול בהרבה. תגליות גנטיות בעשור האחרון מעידות על כך שמין האדם הנבון, הומו ספיינס, נדד אז בכיוון ההפוך – מאפריקה, דרך ארץ ישראל, לאסיה ולאירופה. על כך אפשר ללמוד מהתבוננות מעמיקה במאפיינים הגנטיים של בני היבשות השונות כיום. הדבר נעשה באמצעות חקירת "סמני שונות", אותן הנקודות שיש בהן "הבדלי טקסט" בדנ"א בין פרטים שונים בקרב מין מסוים של בעל חיים או צמח. כל אחד מהאתרים האלה ידוע בשם פולימורפיזם. הם האחראים לכל ההבדלים בין בני אנוש, מצורת האף וצבע השיער והעור, ועד נטייה להשמנה או לאסטמה.

בין כל שני בני אדם מאותו הזוויג (זכר או נקבה) יש כשלושה מיליון הבדלים מעין אלה. אפשר לגלותם באמצעות "ריצוף" הגנים ולהשתמש בהם לאבחון מחלות, לקביעת הורות ולזיהוי פלילי. אחד השימושים המסקרנים ביותר באתרי השונות הוא בחקר ההיסטוריה של בני האדם ובהבנת התפתחותנו ממינים מוקדמים יותר. השימוש הזה מתאפשר בשל קיומם של צירופים פולימורפיים ייחודיים לקבוצות ואוכלוסיות שלמות.

למראית עין היה אפשר לנחש שהגנים של בני אפריקה שחומי העור שונים במידה ניכרת מאלה של הגזעים הבהירים ביבשות האחרות. אך במפתיע מתברר שאין כמעט שום סמן גנטי המצוי אצל האירופאים או האמריקאים, שאינו מצוי אצל האפריקאים. מצד אחר יש גרסאות מסוימות של אתרי דנ"א המצויות באפריקה בלבד. על סמך העבודות האלה, ובעזרת ניתוח מתמטי, הוכח שכל בני האדם באירופה, אסיה ויבשות אמריקה – מוצאם מ"תת אוכלוסייה" שעזבה את אפריקה לפני כ-6,000 דורות. משערים שהסיבה להגירה הזאת היתה עלייה חדה בתוחלת החיים של האוכלוסייה הזאת, אולי עקב התפתחות אינטלקטואלית מהירה, ובמקביל להתפשטות השימוש בשפה מדוברת. זה היה ככל הנראה המאורע שבו הופיע מין האדם המודרני.

כשיצאו מאפריקה פגשו בני המין החדש המתהווה מינים אחרים של אדם, דוגמת הניאנדרטלים. יתרון השכל של המהגרים מאפריקה הביא לידי הכחדתם המהירה של בני המין האחר. ישראל היא אחד האתרים היחידים שנמצאו בהם הוכחות לקיום הומו סאפיינס והומו נאנדרטליס בו זמנית, וכאן התרחשו כנראה מאבקים שהראשון ניצח בהם. גם בעניין הזה תרם באחרונה המחקר הגנטי מידע חשוב.

באמצעות ריצוף דנ"א, שהופק בראשונה מעצמות אדם ניאנדרטלי מאירופה, הוכח מעל לכל ספק שמדובר לא רק בגזע שונה אלא במין נפרד, שאנו איננו צאצאיו הישירים. הממצא הזה חיזק את ההשערה בדבר המוצא האפריקאי של מין האדם המודרני.

השימוש בדנ"א לצורכי תארוך והבנת השוני בין אוכלוסיות התאפשר בעיקר תוך התבססות על אזורים ייחודיים בגנום. רוב קטעי הדנ"א מתערבבים בזמן הרבייה המינית. למשל, "כרך" המידע הגנטי, הקרוי כרומוזום 1 ב"אנציקלופדיה" הגנומית שלנו, מורכב מפסיפס של כאלף קטעים, שכל אחד מהם ירשנו מאדם אחר מקרב אבותינו ואמותינו, שחיו לפני עשרה דורות. התופעה הזאת מקשה מאוד על ניתוח התוצאות הגנטיות ההשוואתיות. המצב שונה במקטע דנ"א קטנטן – הכרומוזום המיטוכונדרי – העובר בתורשה מאם לכל צאצאיה, בלא כל תרומה או ערבוב מצד האב. בדנ"א מהסוג הזה השתמשו להוכחה הראשונה לנדידה האפריקאית הגדולה, וגם לחקר עצמות האדם הקדמון. גם זיהוי עצמות במישור הפלילי מסתמך כמעט תמיד על הדנ"א המיטוכונדרי, בין השאר בשל עמידותו הרבה יותר לשיני הזמן. אבל גם הגבר אינו מקופח בעולם הגנים. כרומוזום Y, המצוי בגברים בלבד ומכיל את הגנים קובעי הזוויג, עמיד גם הוא לתהליכי הערבוב ומורש לרוב בשלמותו מאב לבניו. משום כך הסיקו הפרופ' קרל סקורצקי מהטכניון ועמיתיו שהכרומוזום הזה יעבור בתורשה שלמה בשושלות גבריות, כגון אצל כוהנים יהודים.

ההשערה הזאת התאמתה לאחר תגלית שהכתה גלים בין חוקרי הגנטיקה של אוכלוסיות לפני כשנתיים. כרומוזום Y של כוהנים מכיל בשכיחות גבוהה גרסאות מיוחדות של סמני דנ"א, שאינן מופיעות כמעט אצל יהודים אחרים או אצל לא יהודים. האמון בתגלית הזאת התחזק, כשחושב הזמן שעבר מאז שהחלה שושלת הכוהנים והתברר שהתוצאה מתאימה יפה לזמן יציאת מצרים. סמני כרומוזום Y ייחודיים אלה נמצאו עתה בשיעור גבוה יחסית גם אצל בני הלמבה, ובייחוד בין כוהני הדת שלהם, דבר שהביא להכרזה על מוצאם היהודי.

בעשור הקרוב, עם סיום פרויקט גנום האדם, תגדל מאוד תרומת הגנטיקה המולקולרית האבולוציונית והמחשובית להבנת האדם ומוצאו. נראה שכל מיליוני אתרי השונות האנושיים יזוהו ויתועדו. "שבבי דנ"א", לוחיות צורן או זכוכית מצופות במקטעי דנ"א, המייצגים אתרי שונות, מאפשרים כבר היום לבצע אנליזה ממוחשבת של הבדלים גנטיים.

בעתיד הקרוב יאפשרו שבבי הדנ"א ליצור תעודות זהות גנטיות מושלמות לכל אדם. יהיה אפשר לאבחן רגישות לתרופות, נטייה לסרטן ולדום לב או אפילו כישורים מקצועיים בעזרת מכשור גנומי מתוחכם. במקביל יהיה אפשר לחקור בפירוט נדידת עמים, היווצרות תרבויות ושפות ושלבים בהתהוות מין האדם במיליוני השנים האחרונות. כך נבין בין השאר את הופעת מאפייני המוח המייחדים אותנו מהקופים – חשיבה, שפה, מדע ואמנות. נדע עד תום את המבדיל בין פרטים, אך גם נחזה בהוכחה ניצחת לאחדות כל בני האדם – הזהות המוחלטת בין כולנו ב-99.9% מהאותיות הכימיות, שהן מורשתנו הגנטית.