סיקור מקיף

148 שנים להולדתו של קרל לנדשטיינר – מגלה סוגי הדם ומאבות תחום האימנולוגיה

בביוגרפיה שלו באתר פרס נובל נמסר כי עד סוף חייו המשיך לנדשטיינר לחקור את קבוצות הדם ואת הכימיה של אנטיגנים, נוגדנים וגורמים אימונולוגיים אחרים הפועלים בדם. בכך הוא תרם לשימוש בכימיה בשירות תחום הסרולוגיה

קרל לנדשטיינר. מתוך ויקיפדיה
קרל לנדשטיינר. מתוך ויקיפדיה

קרל לנדשטיינר ( 1868-1943Karl Landsteiner) ביולוג ורופא אוסטרי נולד היום לפני 148 שנים בוינה.

בשנת 1930 זכה בפרס נובל לרפואה על פיתוח שיטה למיפוי סוגי הדם בעזרת זיהוי גורמי קרישה בדם, ובכך קבע למעשה את סוגי הדם המוכרים לנו היום. במהלך חייו המקצועיים פירסם מאמרים פורצי דרך בתחומי האנטומיה הפתולוגית, תורת החיסון וההיסטולוגיה.

בשנת 1937 גילה לנדשטיינר את גורם ה–RH , המרכיב החלבוני המצוי בכדוריות הדם האדומות, חומר המעורר תגובה חיסונית הגורמת ליצירת נוגדנים. שלוש שנים לאחר מותו קיבל על הגילוי הזה את פרס לסקר, שיש המכנים אותו "פרס נובל האמריקאי".

"קרל לנדשטיינר נולד בווינה ב -14 ביוני, 1868 (להורים יהודים, בהמשך התנצר). אביו, ליאופולד לנדשטיינר, דוקטור למשפטים, היה מוציא לאור ועיתונאי שנפטר כאשר קרל היה בן שש. קרל גודל על ידי אמו, פאני הס, אותה העריץ ושמסכת המוות שלה היתה תלויה במשרדו עד מותו.

בשנת 1891 החל לנדשטיינר בלימודי רפואה באוניברסיטת וינה. כבר בהיותו סטודנט הוא עסק במחקר ביוכימי ובאותה שנה 1891 הוא פרסם מאמר על השפעת התזונה על הרכב הדם. כדי לצבור ידע נוסף של כימיה הוא בילה את חמש השנים הבאות במעבדות של הנצליך בציריך, אמיל פישר בוורצבורג ואנטון במברגר במינכן.

עם שובו לוינה, חידש לנדשטיינר את לימודי הרפואה שלו בבית החולים הכללי של וינה. ב -1896 הוא היה לעוזרו של מקס פון גרובר במכון להיגיינה בוינה. אפילו בימים ההם הוא התעניין במנגנוני החיסון ובאופיים של נוגדנים. מ-1898 עד-1908 הוא כיהן בתפקיד של עוזר מחקר במחלקה לפתולוגיה ואנטומיה באוניברסיטת וינה בראשותו של פרופ' אנטון ויכסלבאום שגילה את הגורם החיידקי של דלקת קרום המוח ובשיתוף עם קרל פרנקל גילה את הפנאומוקוקוס.

מכיוון שלנדשטיינר עבד על הפיזיולוגיה של המחלות ולא על האנטומיה הוא זכה לביקורת של חוקרים אחרים במכון זה. ב-1908 דאג ויכסלבאום למינויו כחוקר רפואה משפטית ב- Wilhelminaspital בוינה, שם נשאר עד 1919. במקביל הוא התמנה כפרופסור לאנטומיה פתולוגית באוניברסיטת וינה, אך ללא שכר.

עד שנת 1919, במהלך עשרים שנה של עבודה על האנטומיה הפתולוגית, פרסם לנדשטיינר בשיתוף פעולה עם עמיתים מאמרים רבים על ממצאיו על אודות האנטומיה של מחלות ואימונולוגיה. הוא גילה עובדות חדשות על האימונולוגיה של מחלת העגבת, הוסיף לידע שלנו על תגובת וסרמן (ששימשה לבדיקה ואיבחון עגבת) וגילה גורם אימונולוגי אותו כינה בשם הפטן (hapten) – שהיום אנו יודעים כי זו מולקולה קטנה אשר יחד עם נשא גדול יותר כגון חלבון יכולה לגרום לייצורם של נוגדנים הנקשרים אליה במיוחד. הוא גם תרם לידיעותינו על ההמוגלובינוריה (haemoglobinuria , המוגלובין בשתן) .

לנדשטיינר גם הראה כי הגורם לשיתוק ילדים יכול להיות מועבר לקופים ידי הזרקת חומר שהוכן באמצעות טחינת חלקים מעמוד השדרה של ילדים שמתו ממחלה זו. בהיעדר קופים בוינה לצורך ניסויים נוספים, עבר לנדשטיינר למכון פסטר בפריז, שם קופים היו זמינים. עבודתו שם, בנוסף למחקר העצמאי של פלקסנר ולואיס, מניחה את היסודות לידע שלנו על הגורם לשיתוק ילדים והאימונולוגיה של מחלה זו.

לנדשטיינר תרם תרומות רבות לתחומי האנטומיה, ההיסטולוגיה והאימונולוגיה הפתולוגית, שבכולן הראה לנדשטיינר לא רק תיאור קפדני של התצפיות אלא גם הבנה של הביולוגיה מאחוריהם. אבל שמו תמיד ייקשר לגילוי שלו משנת 1901 על קבוצות הדם, עליה קיבל את פרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה בשנת 1930.

בשנת 1875 דיווח הביוכימאי לאונרד לנדאו כי כאשר אדם מקבל עירויי הדם של בעלי חיים אחרים, כדוריות דם זרות אלה הותקפו כאשר הוכנסו לגוף האדם. לנדשטיינר ציין כי תגובה דומה עלולה להתרחש גם כאשר העירוי מקורו בדם שלא אדם אחר וכי זה הגורם למחלות כגון הלם, צהבת והמוגלובניריה לאחר שעקב אחר נסיונות מוקדמים בעירויי דם.

ההשערה שלו זכתה לתשומת לב מועטה עד שבשנת 1909 הוא סיווג את הדם של בני אדם לסוגים המוכרים לנו כיום A, B, AB ו-O. הוא הראה כי עירויי בין יחידים מהקבוצות A או B (בהתאמה) לא יגרום לחורבנם של תאי הדם החדשים וכי הקטסטרופה הזו מתרחשת רק כאשר אדם מקבל עירוי מדם של אדם שהשתייך לקבוצה אחרת.
מוקדם יותר, ב 1901-1903, לנדשטיינר הציע, כי המאפיינים הקובעים את קבוצות הדם עוברים בירושה, וכי תכונה זו תוכל לשמש בקביעת אבהות.
חלק גדול מהעבודה שלו ושל תלמידיו על קבוצות הדם לא נעשתה בוינה אלא בניו יורק משום שתנאי העבודה שם היו קשים הוא לא ראה שום עתיד באוסטריה
הוא עבד בבית החולים הקתולי לילדים בהג. שם פרסם בין השנים 1919-1922 שנים עשר מאמרים על הפטנים (haptens) חדשים שגילה.
עבודתו בהולנד הגיע לסיומה כאשר הוצעה לו משרה במכון רוקפלר למחקר רפואי בניו יורק והוא עבר לשם ביחד עם משפחתו. שם, בשיתוף פעולה עם לוין ווינר המשיך בעבודתו על קבוצות הדם שהביאה להרחבת מספר הקבוצות ובמחקר של דימומים בילודים שהביא לגילוי הוא גילה את ה- Rh, שכידוע גם הוא מהווה כיום חלק מהגדרת סוג הדם.

עד סוף חייו המשיך לנדשטיינר לחקור את קבוצות הדם ואת הכימיה של אנטיגנים, נוגדנים וגורמים אימונולוגיים אחרים הפועלים בדם. בכך הוא תרם לשימוש בכימיה בשירות תחום הסרולוגיה.

בשנת 1939 הוא פרש והפך לפרופסור אמריטוס במכון רוקפלר, אך המשיך לעבוד במרץ רב כמו קודם, ושמר בשקיקה על קשר עם התקדמות המדע. ואכן הוא מת עם פיפטה יד. ב-24 ביוני 1943, הוא קיבל התקף לב במעבדתו ומת כעבור יומיים בבית החולים של המכון שבו הוא עשה עבודה כה נכבדה.
לנדשטיינר נישא בשנת 1916 להלן ולאטסו ונולד להם בן, שפעל אף הוא בתחום הרפואה.

לביוגרפיה של לנדשטיינר באתר פרס נובל

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן