סיקור מקיף

הבשורה על-פי … – האין חדשות במגילת יהודה איש קריות

במצרים נתגלתה תעודה נוצרית קדומה, שטיילה בעולם זה 28 שנה. עברה מיד ליד, ידעה אף גניבה והעלמה, ובסופו של דבר נחשפה ממנה החדשה המרעישה – התגלות "הבשורה החדשה על פי יהודה איש קריות"

במצרים נתגלתה תעודה נוצרית קדומה, שטיילה בעולם זה 28 שנה. עברה מיד ליד, ידעה אף גניבה והעלמה, ובסופו של דבר נחשפה ממנה החדשה המרעישה – התגלות "הבשורה החדשה על פי יהודה איש קריות", שעל-פיה נחשב יהודה לחביבו של ישו, לידידו ורעו הקרוב, וכל עניין ההסגרה לרומאים היה פרי החלטתו של ישו. יהודה איפוא לא היה בוגד אלא ממלא מצוות מורו ורבו.

קשה להאמין, אך בשעה שעיינתי בחדשה מרעישה זו כמעט "נפלתי ברצפה". כחוקר ההיסטוריה הקדומה, אם כי לא בתחום הנצרות, החזקתי שנים רבות ברעיון זה, ואודותיו גם הרציתי במסגרות שונות.

ובכן, על מה הסתמכתי אז, ולאמיתו של דבר עד עצם היום הזה? על המקורות האוונגליוניים הידועים. באוונגליון של לוקאס (כב, 47 ואילך) מתפלא ישו (אך יודע גם יודע), כי בנשיקה שהצמיד יהודה איש קריות ללחיו הוא מסגירו, אם כי בעקיפין, לרומאים. באוונגליון של מרקוס (יד, 41 ואילך) מתוודה ישו כי "המוסר אותי קרב". כמה פסוקים קודם לכן מכין ישו את תלמידיו לרגע ההסגרה שלו.

האוונגליון של יוחנן, הוא שלמעשה מסתמכת תמצית טענותי, מביא בפנינו את התמונה הבאה, הישר מהסעודה האחרונה של ערב הפסח בזו הלשון: "אני אומר לכם (לתלמידיו) כי אחד מכם ימסרני/יסגיר אותי. ויתראו תלמידיו ויתמהו איש אל רעהו לדעת על מי ידבר. ואחד מתלמידיו מסב על חיק ישו אשר ישו אהבו (נחשו מיהו?!). וירמוז לו שמעון פטרוס לדרוש מי הוא זה אשר דבר עליו … ויען ישו: הנה זה הוא אשר אטבול פתי לתתו לו, ויטבול את פתו ויתן אל יהודה בן שמעון איש קריות. ואחרי בלעו בא השטן אל קרבו ויאמר אליו ישו: את אשר תעשה עשה מהרה. ומן המסובים לא ידע איש על מה דבר אליו כזאת" (יוחנן יג, 28-21).
לפנינו, איפוא, הוראת ישו ליהודה, ובשפה מקודדת, להסגירו לרומאים. יהודה ממלא את המצווה כמעט כמי שקפאו שד, ובליווית מעין טקס מאגי, שבסופו "מסתמם" יהודה והופך למישהו אחר, לזה שה"דיבוק" חדר לנפשו ולעצמותיו, והוא בבחינת "זומבי" הממלא הוראות וללא כושר שיפוט משלו.

מדוע ישו היה מוכן להסגיר עצמו? ישו הבין כי כל עצמיותו ונוכחותו מעוררות הסתייגות, הן מהרומאים (פחד ממכשפים), הן מהסנהדרין (איום על כוחה ומעמדה) והן מהכהונה הגדולה, כלפיה מתח ישו ביקורת חריפה. לפנינו מין התאבדות המשולה לקרבן פסח.

בכל מקרה, הנני מתקשה להבין על מה המהומה? די היה לקרוא בספרי הבשורה כדי להגיע למסקנה, כי כל המיתולוגיה הכנסייתית המאוחרת בדבר בוגדנותו של יהודה איש קריות בשקר יסודה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן