שני שלישים מהערבים בישראל ובשטחים ושיעור דומה של יהודים – הם צאצאים של לפחות שלושה אבות קדומים שחיו במזרח התיכון בתקופת האבן המאוחרת, לפני כ-8,000 שנה. כך עולה ממחקר חדש שביצע צוות חוקרים בינלאומי בראשות הפרופ' אריאלה אופנהיים מהאוניברסיטה העברית והדסה.
שעון גנטי בכרומוזום Y
במחקר, שהתפרסם בכתב העת המדעי "Human Genetics" ב-2000, התחקו החוקרים אחר קורות הגברים היהודים והערבים באמצעות ניתוח שינויים גנטיים בכרומוזום Y – הכרומוזום הקובע את המין הזכרי והמועבר בהורשה מאב לבנו. עקרונית, לכל הגברים אמור להיות אותו רצף יחידות ד-נ-א בכרומוזום Y. אולם בפועל, לאורך ההיסטוריה האנושית נצטברו בו שינויים עקביים, עקב טעויות שחלו בעת שכפולו.
מכיוון שמוטציות כאלה בד-נ-א מתרחשות פחות או יותר בקצב ידוע, אפשר לראות בכרומוזום Y מעין שעון המציין את המועד שבו התרחשו אירועים בעבר. אם משווים את כרומוזומי ה-Y של שתי קבוצות אתניות כלשהן, לפי ההבדלים אפשר לדעת מתי חיו האבות הקדומים המשותפים לשתיהן.
שלא כמו בבדיקות ד-נ-א שמטרתן זיהוי אנשים ספציפיים, ניתוח ד-נ-א של קבוצות אתניות מאפשר לחוקרים לחזור אחורה בזמן, ולאתר את ההיסטוריה הגנטית של הקבוצות הללו. "מבדיקות כאלו אי אפשר להסיק מסקנות לגבי השתייכותם של אנשים בודדים לקבוצה אתנית זו או אחרת", אומרת הפרופ' אופנהיים.
במחקר, שביצעה הדוקטורנטית אלמוט נבל, השתתפו גם הד"ר מרינה פאירמן (Marina Faerman) והד"ר דבורה פילון (Dvora Filon) מהאוניברסיטה העברית והדסה וד"ר מארק תומס ועמיתיו מיוניברסיטי קולג' בלונדון.
תוצאות המחקר, אומרת הפרופ' אופנהיים, "תומכות בתיעוד ההיסטורי לפיו הערבים הם צאצאים של אוכלוסיית הארץ הקדומה, ושחלק ניכר מהם הם יהודים שהתאסלמו".
הקרבה הגנטית הגדולה בין היהודים לערבים השתקפה גם במחקר שהתפרסם ב-2000, ובו בדקו הפרופ' מייקל המר (Michael Hammer) מאוניברסיטת אריזונה, הפרופ' בת שבע בונה-תמיר (Batsheva Bonné-Tamir) מאוניברסיטת תל אביב, הפרופ' אופנהיים ואחרים, שינויים בד-נ-א המתרחשים לעתים נדירות ביותר. הם גילו כי כרומוזום ה-Y של הפלשתינאים מישראל ומהשטחים כה דומה לזה של היהודים, עד שכמעט אי אפשר להבדיל בין השניים.
במחקר הנוכחי התמקדו אופנהיים ועמיתיה בערבים. הם בדקו 143 פלשתינאים מישראל ומהרשות, ו-119 יהודים אשכנזים וספרדים, ובניגוד למחקר הקודם, התחקו גם אחר שינויים בד-נ-א המתרחשים בתדירות גבוהה יותר, בערך אחת לאלף לידות. כך הם גילו שליהודים ולערבים אבות קדומים משותפים שחיו ממש עד אלפי השנים האחרונות.
שלושה אבות קדומים והענף הערבי
תמונת העץ המשפחתי המתגבש במחקר מלמדת שמקור הערבים והיהודים הוא לפחות בשלושה גזעים קדומים עיקריים. בכרומוזום ה-Y של הגברים היהודים והפלשתינאים בני זמננו מוטבעים איפוא סימנים מהאבות הקדומים שחיו לפני עשרות אלפי שנים, ושצאצאיהם מאכלסים את הארץ עד היום.
המחקר גם רומז על מסלולי ההגירה של האדם המודרני, שהתפתח באפריקה לפני כ-150 אלף שנה והיגר משם לכל העולם דרך המזרח התיכון. כשני שלישים מהערבים והיהודים שנבדקו, מתברר, הם צאצאים לאב קדמון אחד, שמוצאו באפריקה שמדרום לסהרה לפני כ-100 אלף שנה. עוד 20% מהנבדקים הם צאצאים לאב קדמון אחר, צעיר יותר, שגם מקורו באפריקה. מוצאם של כ-15% מהנבדקים הוא בשושלת שהתפתחה כפי הנראה במרכז אסיה (לאחר שהתפצלה מהענף המרכזי באפריקה) והגיעה לאזור המזרח התיכון.
בהתחשב בשטח הגיאוגרפי המצומצם של ישראל והשטחים, הופתעו החוקרים לגלות כי לחלק מהפלשתינאים בגדה יש ייחוד גנטי המתבטא בשכיחות גבוהה יחסית של סימנים גנטיים מסוימים, דבר המלמד על כך שהם צאצאים של בני אדם שישבו במקום כבר במשך מאות שנים לפחות. ייחודם הגנטי של הפלשתינאים מהגדה התחדד עוד יותר כאשר החוקרים בדקו פגמים גנטיים העלולים לגרום למחלת דם בשם תלסמיה. 50% מתושבי ההרים שנבדקו נשאו את אותו פגם, לעומת, למשל, 15% מתושבי עזה.
מגזעי העצים האבולוציוניים ששירטטו החוקרים מסתעפים ענפים רבים – כל ענף מייצג פרט ערבי או יהודי אחר. הענפים משתרגים זה בזה כפסיפס בלתי ניתן להפרדה, למעט ענף אחד, שהחוקרים כינו אותו "הענף הערבי". בערך שליש מהערבים שנבדקו במחקר נמצאו שייכים אליו. החוקרים אינם יודעים מה מקורו של הענף הערבי, אך מכיוון שהמגוון הגנטי בו קטן, הם מניחים שהוא כנראה התפצל מהגזע העיקרי רק באלפי השנים האחרונות.
רמז ראשון למקור הענף הערבי ניתן במחקר שפורסם ב-2000, שבו התגלה שהסימנים הגנטיים הקיימים בענף נמצאים גם אצל תימנים ערבים מהעיר הדראמאוט, דבר שמעלה את האפשרות לפיה אבותיו המייסדים של הענף הם שבטים ערביים שהיגרו לאזור באלף הראשון לספירת הנוצרים. המחקר בעניין עדיין נמשך (נכון ל-2000), ואופנהיים ועמיתיה בודקים אוכלוסיות לא יהודיות נוספות מהאזור ומקווים לגלות את מקור הענף הערבי.
שאלות ותשובות
מדוע חוקרים את כרומוזום Y כדי לחקור מוצא?
החוקרים בדקו שינויים גנטיים בכרומוזום Y, שמועבר בהורשה מאב לבנו. מכיוון שמוטציות בו מתרחשות בקצב ידוע פחות או יותר, אפשר לראות בו שעון שמראה מתי חיו אבות קדומים משותפים לשתי קבוצות אתניות.
מה גילה המחקר על המוצא של יהודים וערבים?
לפי המחקר, כשני שלישים מהערבים בישראל ובשטחים ושיעור דומה של יהודים הם צאצאים של לפחות שלושה אבות קדומים שחיו במזרח התיכון לפני כ-8,000 שנה. בנוסף, ליהודים ולערבים יש אבות קדומים משותפים שחיו עד אלפי השנים האחרונות.
כמה אנשים נבדקו במחקר?
החוקרים בדקו 143 פלשתינאים מישראל ומהרשות הפלשתינאית ו-119 יהודים אשכנזים וספרדים.
מהו "הענף הערבי"?
זהו ענף יחיד בעצי הכרומוזום Y שאינו משתרג עם שאר הענפים, ובערך שליש מהערבים שנבדקו שייכים אליו. החוקרים הניחו שהוא התפצל מהגזע העיקרי רק באלפי השנים האחרונות, ובדקו אפשרות שמקורו בשבטים ערביים שהיגרו לאזור.
האם הבדיקה קובעת את השתייכותו האתנית של אדם מסוים?
לא. לדברי הפרופ' אופנהיים, מבדיקות כאלה אי אפשר להסיק מסקנות לגבי השתייכותם של אנשים בודדים לקבוצה אתנית זו או אחרת.
למאמר המדעי ב-Human Genetics (2000): High-resolution Y chromosome haplotypes of Israeli and Palestinian Arabs reveal geographic substructure and substantial overlap with haplotypes of Jews
עוד בנושא באתר הידען
- חוקרים ניתחו את הגנטיקה של הכנענים ואת הקשר שלה לאוכלוסיות מודרניות כגון יהודים, פלסטינים ובדואים
- מהו הגנום האנושי, ומה התועלת והסכנות בפיענוחו
- דמיון גנטי רב בין היהודים לכורדים
- על כוהנים וכרומוזומים
- מחקר גנטי ראשון מסוגו: הכנענים התערבבו כל העת עם אוכלוסיות שהגיעו מאירן והקווקז
