סיקור מקיף

מחקר חדש מגלה: המבנה הגנטי של יהודים וערבים כמעט זהה

שני שלישים מהערבים בישראל ובשטחים ושיעור דומה של יהודים – הם צאצאים של לפחות שלושה אבות קדומים שחיו במזרח התיכון בתקופת האבן המאוחרת, לפני כ-8,000 שנה. כך עולה ממחקר חדש שביצע צוות חוקרים בינלאומי בראשות הפרופ' אריאלה אופנהיים מהאוניברסיטה העברית והדסה.

כשני שלישים מהערבים בישראל ובשטחים ושיעור דומה של יהודים – הם צאצאים של לפחות שלושה אבות קדומים שחיו במזרח התיכון בתקופת האבן המאוחרת, לפני כ-8,000 שנה. כך עולה ממחקר חדש שביצע צוות חוקרים בינלאומי בראשות הפרופ' אריאלה אופנהיים מהאוניברסיטה העברית והדסה.

במחקר, שהתפרסם בכתב העת המדעי "Human Genetics", התחקו החוקרים אחר קורות הגברים היהודים והערבים באמצעות ניתוח שינויים גנטיים בכרומוזום Y – הכרומוזום הקובע את המין הזכרי והמועבר בהורשה מאב לבנו. עקרונית, לכל הגברים אמור להיות אותו רצף יחידות ד-נ-א בכרומוזום Y. אולם בפועל, לאורך ההיסטוריה האנושית נצטברו בו שינויים עקביים, עקב טעויות שחלו בעת שכפולו.

מכיוון שמוטציות כאלה בד-נ-א מתרחשות פחות או יותר בקצב ידוע, אפשר לראות בכרומוזום Y מעין שעון המציין את המועד שבו התרחשו אירועים בעבר. אם משווים את כרומוזומי ה-Y של שתי קבוצות אתניות כלשהן, לפי ההבדלים אפשר לדעת מתי חיו האבות הקדומים המשותפים לשתיהן.

שלא כמו בבדיקות ד-נ-א שמטרתן זיהוי אנשים ספציפיים, ניתוח ד-נ-א של קבוצות אתניות מאפשר לחוקרים לחזור אחורה בזמן, ולאתר את ההיסטוריה הגנטית של הקבוצות הללו. "מבדיקות כאלו אי אפשר להסיק מסקנות לגבי השתייכותם של אנשים בודדים לקבוצה אתנית זו או אחרת", אומרת הפרופ' אופנהיים.

במחקר, שביצעה הדוקטורנטית אלמוט נבל, השתתפו גם הד"ר מרינה פאירמן והד"ר דבורה
פילון מהאוניברסיטה העברית והדסה וד"ר מארק תומס ועמיתיו מיוניברסיטי קולג' בלונדון.

תוצאות המחקר, אומרת הפרופ' אופנהיים, "תומכות בתיעוד ההיסטורי לפיו הערבים הם צאצאים של אוכלוסיית הארץ הקדומה, ושחלק ניכר מהם הם יהודים שהתאסלמו". הקרבה הגנטית הגדולה בין היהודים לערבים השתקפה גם במחקר שהתפרסם באחרונה, ובו בדקו הפרופ' מייקל המר מאוניברסיטת אריזונה, הפרופ' בת שבע בונה-תמיר מאוניברסיטת תל אביב, הפרופ' אופנהיים ואחרים, שינויים בד-נ-א המתרחשים לעתים נדירות ביותר. הם גילו כי כרומוזום ה-Y של הפלשתינאים מישראל ומהשטחים כה דומה לזה של היהודים, עד שכמעט אי אפשר להבדיל בין השניים.

במחקר הנוכחי התמקדו אופנהיים ועמיתיה בערבים. הם בדקו 143 פלשתינאים מישראל ומהרשות, ו-119 יהודים אשכנזים וספרדים, ובניגוד למחקר הקודם, התחקו גם אחר שינויים בד-נ-א המתרחשים בתדירות גבוהה יותר, בערך אחת לאלף לידות. כך הם גילו שליהודים ולערבים אבות קדומים משותפים שחיו ממש עד אלפי השנים האחרונות.

תמונת העץ המשפחתי המתגבש במחקר מלמדת שמקור הערבים והיהודים הוא לפחות בשלושה גזעים קדומים עיקריים. בכרומוזום ה-Y של הגברים היהודים והפלשתינאים היום מוטבעים איפוא סימנים מהאבות הקדומים שחיו לפני עשרות אלפי שנים, ושצאצאיהם מאכלסים את הארץ היום.

המחקר גם רומז על מסלולי ההגירה של האדם המודרני, שהתפתח באפריקה לפני כ-150 אלף שנה והיגר משם לכל העולם דרך המזרח התיכון. כשני שלישים מהערבים והיהודים שנבדקו, מתברר, הם צאצאים לאב קדמון אחד, שמוצאו באפריקה שמדרום לסהרה לפני כ-100 אלף שנה. עוד %20 מהנבדקים הם צאצאים לאב קדמון אחר, צעיר יותר, שגם מקורו באפריקה. מוצאם של כ-%15 מהנבדקים הוא בשושלת שהתפתחה כפי הנראה במרכז אסיה (לאחר שהתפצלה מהענף המרכזי באפריקה) והגיעה לאזור המזרח התיכון.

בהתחשב בשטח הגיאוגרפי המצומצם של ישראל והשטחים, הופתעו החוקרים לגלות כי לחלק מהפלשתינאים בגדה יש ייחוד גנטי המתבטא בשכיחות גבוהה יחסית של סימנים גנטיים מסוימים, דבר המלמד על כך שהם צאצאים של בני אדם שישבו במקום כבר במשך מאות שנים לפחות. ייחודם הגנטי של הפלשתינאים מהגדה התחדד עוד יותר כאשר החוקרים בדקו פגמים גנטיים העלולים לגרום למחלת דם בשם תלסמיה. %50 מתושבי ההרים שנבדקו נשאו את אותו פגם, לעומת, למשל, %15 מתושבי עזה.
מגזעי העצים האבולוציוניים ששירטטו החוקרים מסתעפים ענפים רבים – כל ענף מייצג פרט ערבי או יהודי אחר. הענפים משתרגים זה בזה כפסיפס בלתי ניתן להפרדה, למעט ענף אחד, שהחוקרים כינו אותו "הענף הערבי". בערך שליש מהערבים שנבדקו במחקר נמצאו שייכים אליו. החוקרים אינם יודעים מה מקורו של הענף הערבי, אך מכיוון שהמגוון הגנטי בו קטן, הם מניחים שהוא כנראה התפצל מהגזע העיקרי רק באלפי השנים האחרונות.

רמז ראשון למקור הענף הערבי ניתן במחקר שפורסם השנה, שבו התגלה שהסימנים הגנטיים הקיימים בענף נמצאים גם אצל תימנים ערבים מהעיר הדראמאוט, דבר שמעלה את האפשרות לפיה אבותיו המייסדים של הענף הם שבטים ערביים שהיגרו לאזור באלף הראשון לספירת הנוצרים. המחקר בעניין עדיין נמשך, ואופנהיים ועמיתיה בודקים כעת אוכלוסיות לא יהודיות נוספות מהאזור ומקווים לגלות את מקור הענף הערבי.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן