חוקרים ישראלים סייעו לתארך פסלונים מתרבות עתיקה ולא מוכרת במרכז אמריקה

* חוויה כזו ד"ר איריס גרומן ירוסלבסקי מאוניברסיטת חיפה עוד לא חוותה: חוקר מפורטו ריקו הגיע למעבדה שלה עם פסלונים מסתוריים מסותתים מאבן וביקש את עזרתה לבדוק האם מדובר באמת או זיוף. "מדובר בחפצי אמנות שאין אף ממצא דומה להם שהתגלה עד כה באזור זה של אמריקה, מה שגרם לחוקרים רבים לחשוב שהם מזוייפים, אלא שהבדיקות המקרוסקופיות שביצענו מעידים ללא צל של ספק שמדובר באבנים שסותתו לפני כמה מאות שנים", אמרה*

ד"ר ירוסלב גרומן ופרופ' רודריגז במעבדה באוניברסיטת חיפה. צילום: דוברות אוניברסיטת חיפה
ד"ר ירוסלב גרומן ופרופ' רודריגז במעבדה באוניברסיטת חיפה. צילום: דוברות אוניברסיטת חיפה

סודם של ממצאים ארכיאולוגיים מסתוריים מפורטו-ריקו, שבעבר אף נטען שנוצרו על ידי בני עשרת השבטים האבודים, התקדם צעד נוסף לעבר פיצוח בזכות בדיקות מעמיקות שנעשו במעבדתה של ד"ר איריס גרומן ירוסלבסקי מאוניברסיטת חיפה. לא רק שהבדיקות חיזקו את התיאוריה שטוענת שחפצי האמנות אינן זיוף מודרני, אלא שהן אף גילו סימנים המעידים על כך שייתכן וחלק מהחפצים כוסו בזהב. "אין ספק שמדובר באחד הסיפורים המוזרים והמרתקים שיצא לי לקחת חלק בהם. מדובר בחפצי אמנות המסותתים באבן שאין אף ממצא דומה להם שהתגלה עד כה באזור זה של אמריקה, מה שגרם לחוקרים רבים לחשוב שהם מזויפים, אלא שהבדיקות המקרוסקופיות שביצענו מעידים ללא צל של ספק שמדובר באבנים שסותתו לפני כמה מאות שנים", אמרה ד"ר גורמן ירוסלבסקי.

סיפורם של חפצי האמנות, "הספרייה של אגויבנה" ( Library of Agüeybaná), נראה כאילו לקוח מסרט של אינדיאנה ג'ונס. במהלך המאה ה-19, נזיר פורטו ריקני בשם חוזה מריה נזריו (José María Nazario ) הציג אוצר של כ-800 פסלוני אבן מסותתים, חלקם בדמות ברורה של אדם וחלקם נראים כחפצי אמנות ופולחן, כשעל רבים מהם חרוטים סימנים שלא יכולים להראות כמו שום דבר מלבד כתב יתדות. הבעיה: עד אז ומאז לא נמצאו באזור זה של אמריקה פסלונים או חפצי אמנות אחרים דומים ולא נמצאו כלל עדויות לכתב כלשהו בתרבויות הפרה קולמביאניות אחרות של האזור. הסימנים גם לא דמו בשום צורה לכתב של האצטקים או המאיה. הסיפור שהנזיר סיפר היה מופלא לא פחות: אישה זקנה וגוססת, נצר למשפחה של ילידי המקום, הזמינה אותו לבקתה שבהרים ושם על ערש דווי היא סיפרה לו על האוצר שמשפחתה שומרת מזה מאות שנים, האוצר של בני המקום הקדומים, ואף העניקה לו הסבר מפורט כיצד להגיע למקום בו קבור האוצר. לאחר שהלך בעקבות הסבריה עמוק אל תוך ההרים, הוא הגיע לבור שכוסה על ידי אבן גולל – בדיוק כפי שהאישה אמרה – וכשהרים את האבן גילה את מאות הפסלונים. בהתחשב בכך שהיה איש דת, ההסבר שלו לממצא המופלא היה שמדובר בחפצי אמנות שנוצרו על ידי בני עשרת השבטים העבריים האבודים, שהגיעו לפורטו ריקו במסע שעבר דרך סיביר.

אחד מהפסלונים מתרבות פרה-קולומביאנית לא מוכרת מפורטו ריקו. צילום: אוניברסיטת חיפה
אחד מהפסלונים מתרבות פרה-קולומביאנית לא מוכרת מפורטו ריקו. צילום: אוניברסיטת חיפה

חוקרים שונים לאורך התקופות העלו סברות שונות לגבי האבנים והחריטות: חלק טענו שלפחות חלק מהפסלונים אותנטיים – ואחרים זויפו על ידי המקומיים במאה ה-19 כשראו את העניין הגדול שיצרו הפסלונים האמתיים – וחלק טענו שכל הפסלונים מזויפים ויוצרו ככל הנראה על ידי הנזיר נזריו או על ידי אחרים. גם לגבי חריטות הכתב לא הייתה הסכמה, כשהיו מומחים שטענו שמדובר בכתב שמזכיר כתב שומרי, אחרים טענו שהכתב מזכיר כתב פיניקי ועוד הצעות.

לאור העובדה שלא ניתן למצוא ממצא דומה וקשה היה לאמת או להפריך את האותנטיות של הפסלונים, איבדו החוקרים עם השנים עניין בממצא הכה ייחודי. עד לשנת 2001 שבו תלמיד מחקר בשם רנייאל רודריגז (Reniel Rodríguez Ramos), כיום פרופסור באוניברסיטת פורטוריקו, ראה את האבנים ונשבה בקסמם. פרופ' רודריגז סיים את הדוקטורט שלו בתרבויות פרה-קולמביאניות וחזר לחקור את האבנים. "החלטתי לחקור את האבנים מההתחלה. לגשת אליהם כמו אל 'לוח חלק' בלי שום מחשבה מוקדמת לגבי האותנטיות שלהם ולתת לממצאים לדבר בעד עצמם", הוא סיפר. לדבריו, כבר במבט ראשון ניתן היה לראות שהאבנים בנות כמה מאות שנים. חלק גדול מהן שינה את צבען רק בצד אחד, מה שהעיד על כך שצד אחד היה קבור באדמה והצד השני היה חשוף לאוויר ולשמש – ולכן שינה צבעו. אלה שעדיין ניתן היה לטעון שאולי האבנים עתיקות – אבל החריטות והסיתות נעשה רק במאה ה-19.

אחרי חיפוש מדוקדק הוא הגיע למעבדה לחקר סימני שימוש של ד"ר גרומן ירוסלבסקי באוניברסיטת חיפה. ייחודה של המעבדה שהיא מתמחה בבדיקות מיקרוסקופיות שמעידות כיצד נוצרו חפצים שונים, באיזה כלים השתמשו, האם מדובר בטכניקות עתיקות, בכלים עתיקים וכד'. הבדיקות המקרוסקופיות שערכה ד"ר גרומן ירוסלבסקי העידו בצורה חד משמעית שמדובר בפסלונים שסותתו בעת העתיקה. "תחת עין המיקרוסקופ ניתן לראות את שחיקת האבנים ושכבת פטינה חומה-אפורה המאפיינת תהליכים ארוכי טווח של פריטים קבורים או חשופים לפגעי הטבע. הפריטים עשויים ממינראל שבמקור צבעו היה שחור-ירקרק אך השחיקה מכסה את התחריטים על פני כל הפריט ואין עדות לכל מניפולציה מודרנית שחושפת את פני השטח הטבעיים של המינראל. סימני העיבוד על הפריטים מעידים שהשתמשו בכלים מיוחדים לעבודת הסיתות, ונראה שהיה סגנון ייחודי זהה בכל הפריטים", אמרה. אלא שבמהלך האנליזה התגלה משהו שגם פרופ' רודריגז לא ציפה – שרידים של זהב, שכיסו ככל הנראה חלק מהפסלונים, מה שמחזק עוד יותר את הסברה שהם היו חפצי פולחן קדומים. כמו כן, התגלו שרידי חומר צבע אדום שציפו חלקים של פרטי העיניים והפה, מה שמעיד על תהליך מורכב של עיצוב וגימור. לדבריה של ד"ר גרומן ירוסלבסקי, מחצבי זהב ואוכרה אדומה קיימים בפורטו ריקו וישנו תיעוד נרחב על השימוש במחצבים אלה בהקשר פולחני. היא אף הוסיפה כי ההקשר לפעילות פולחנית נראה ברור יותר גם כשנבחנו פרטי עיצוב הפנים של הפריטים. "ברור כי היכו על הפריטים עם משהו קשיח כי יש השחתה מכוונת של אזורי האף והסנטר", אמרה.

לאור הממצאים החדשים שקיבל מאוניברסיטת חיפה, ממשיך כעת פרופ' רודריגז במסע שלו להבנת החפצים, כשהכתובת הבאה שלו הוא מומחה בעל שם לכתב קדום באמריקה הפרה-קולומביאנית. הדרך לפענוח מלא עוד רחוקה, אבל עם כל צעד שהוא מתקדם המסקנה מתחדדת: תרבות פרה-קולומביאנית קדומה ולא ידועה שממתינה להיחשף.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

2 תגובות

  1. לא הבנת, מקור הפסלונים בפורטו ריקו. היה ויכוח באשר לגילם והחוקר מאוניברסיטת חיפה עזר לפתור אותו. הם הגיעו לישראל בטיסה ביחד עם החוקר הפורטוריקני. לא נמצאו כאן.

  2. זה תואם את המימצאים מבדיקת DNA לשלדים בני 6000 ש' מפרו שחושפת שמקורם מאזור הלבנט, חפשו בגוגל :
    New DNA Results Released from the Paracas Elongated Skulls
    לשלדים מוטציה של גולגלות מאורכות מאוד ושיער אדום, נראה שהיו ימאים מיומנים שהתגלגלו איכשהו לפרו והתיישבו בחוף מבודד באזור מדברי (פאראקס) אולי בגלל החשש מהאינדיאנים (שנראה שבסוף טבחו והכחידו אותם).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן