השקיה ודישון כפתרון לגידולים יעילים יותר

ע”י איסוף מקיף של נתוני היבול העולמי, השוואת השימוש בדשנים לעומת התנובה מראים הכותבים כי ע”י שיפור ניהול הדישון ותיגבור השימוש בהשקיה ניתן להשיג עליה ביבול של 45 עד 70 אחוזים ברוב הגידולים

ברשימה הקודמת הבאתי דעה של חוקרים שחושבים שיש לעבור לצמחונות בגלל העלות הקלורית הגבוהה של ייצור בשר.

גם גידולי חקלאות אחרים צורכים משאבים רבים, החשוב והעיקרי שביניהם הוא מים. בהנחה שב-2050 תהיה אוכלוסית העולם 9 מליארד תושבים יש צורך לשפר את כושר ייצור המזון.

על פי מאמר שפורסם בנייצ’ר אחת הדרכים העיקריות תהיה שיפור ויעול מערכות ושיטות השקיה.

על פי הניתוח השיטות ליעול השימוש במים כבר קיימות. שיטות אלו יאפשרו את צימצום “פער התנובה”, כלומר צמצום ההבדל שבין התנובה האפשרית של גידולי מזון לבין התנובה העכשווית של מזון.

ע”י איסוף מקיף של נתוני היבול העולמי, השוואת השימוש בדשנים לעומת התנובה מראים הכותבים כי ע”י שיפור ניהול הדישון ותיגבור השימוש בהשקיה ניתן להשיג עליה ביבול של 45 עד 70 אחוזים ברוב הגידולים.
הכותבים מציינים כי “המחקר שלנו מראה כי בהתערבות נכונה, איבחון ותיעדוף מאמצים ניתן לסגור את “פער התנובה” בקנה מידה אזורי ועולמי”. הם מביאים כדוגמא את מזרח אירופה בה מתקיים “ביצוע חסר”, לדבריהם: “הידיעה לאיזה אזור או גידול יש צורך בתוספת דשן תועיל מאוד”.
כדי להדגיש את מגמת “פער התנובה” נעזרו הכותבים בגישה סטטיסטית, על ידי שילוב נתונים לאומיים ואזוריים של יבולים מול שימוש בדשנים. הכותבים חילקו את העולם לאזורים בהם יש טיפוסי גידולים דומים (בגלל אקלים דומה) ואז חישבו את היבול שניתן להשיג ואת הגורמים שתורמים ל”פער התנובה”, החישוב נעשה עבור 17 סוגי גידולי מזון חשובים וביניהם חיטה, אורז ותירס. בדרך זו ניתן היה לבנות דגמים שמתייחסים רק לתנובה ביחס להשקעה (בדשנים). כך אפשרי לחשב מהי ההשקעה הנדרשת כדי לסגור את “פער התנובה”, וכך גם זוהו אזורים בהם ניתן להפחית את ההשקעה ולהמשיך לקבל את אותו היבול. לדוגמה: בסין ניתן להפחית בשימוש בדשן תוך כדי שימור כמות היבולים. הפחתה בדישון תפחית את את פליטת תחמוצת החנקן (מזהם וגז חממה).
החוקרים אומרים כי “המחקר שלנו מראה כי ניתן להגדיל את ייצור המזון ובד בבד לשפר את איכות הסביבה רק ע”י התנהגות חכמה”.
יש מי שאינו מסכים עם הכותבים. אגרונומים (חוקרי חקלאות) טוענים כי: “במבט המרענן על “פער התנובה” בקנה מידה עולמי יש פגמים”. המחקר מתעלם מהצורך לפתח גידולים שיבטיחו תנובה גבוהה, ומניח הנחה שגויה כי את כמות הדשנים שניתנים באזורים בהם יש תנובה גבוהה יהיה צורך לתת בכל אזור בו גדלים אותם גידולים.
הכותבים הפיקו מיזם גדול בהערכתם את הצורך בדשנים עבור גידולים (שונים) כה רבים, אבל השימוש בנתונים סטטיסטיים מהעבר כבסיס לתחזית לעתיד מהווה סכנה, שכן שימוש כזה מחטיא מידע ותהליכים חשובים”. למשל המחקר אינו מתיחס לחשיבות סוגי הקרקעות, נתון שמשתנה מאזור לאזור ומשפיע על הגידולים. ‫”‬כל אגרונום יהיה מופתע לראות כי סוגי הקרקעות לא נכללו במחקר”.
לכן יש מי שמכין “אטלס עולמי של פער תנובה” ע”י שימוש בהדמיה של נתונים אגרונומים ושימוש במים.

כותבי המחקר מסכימים כי בדגם שייצרו חסרה ההתיחסות לקרקעות “איננו אומרים כי קרקעות אינן חשובות אלא שקשה לאתר גורם קרקעי יחיד שישפיע על התנובה העולמית”.
ברור שיש צורך בנתוני קרקעות כדי להשלים את המחקר ולהביאו לרמה מעשית ושימושית בקנה מידה עולמי.
יש ספקנים שמבקרים את ההצעה במחקר להגביר את השימוש בהשקיה בטענה כי יתכן שהשקיה אמנם תגרום לסגירת “פער התנובה” אבל תהיה זו פעילות שאינה ברת-קיימא (בזבוז מים). באופן מסורתי השיטות לסגירת הפער הן שיפור ההשקיה (או תפילה לגשם).
איסוף מי גשמים לשימוש במערכת השקיה אינה משימה קלה בגלל ההשקעה הכרוכה בכך, ואם שוב נזכור כי 70% מהמים הזמינים זורמים לחקלאות, נשאלת השאלה האם עומדות לרשותנו כמויות מים מספיקות כדי להשקות יותר גידולים?

כותבי המחקר מתכוונים לעסוק בנושא המים להשקית גידולים מול החוסר העולמי. לדבריהם “יש למצוא דרכים להסרת הלחץ מאזורים רגישים לחוסר מים, אולי ע”י תיגבור הגידולים החקלאיים באזורים אחרים”.

ואני אוסיף (כהרגלי) כי הגיע הזמן שבמקום שליטה בסביבה למען האוכלוסיה האנושית, תהיה שליטה באוכלוסיה האנושית למען הסביבה !