במחקר שהתפרסם החודש בכתב העת המדעי Biological Conservation, מסבירים החוקרים כי מינים פולשים מהווים איום משמעותי על קיום המגוון הביולוגי המקומי של צמחים ובעלי חיים בסביבתם הטבעית ואף עלולים לגרום לנזקים כלכליים משמעותיים לחקלאות, לבריאות הציבור ולסביבתם
מחקר חדש שנערך באוניברסיטה העברית מראה כי להגבלה על תנועת אנשים ועל סחר לתוך מדינות הגוש המזרחי במשך עשרות שנות המלחמה הקרה היו גם השלכות חיוביות. מחקרה של ד”ר סלעית קרק מהמכון למדעי החיים (המחלקה לאבולוציה, סיסטמטיקה ואקולוגיה – אס”א) באוניברסיטה העברית מגלה כי מסך הברזל מנע פגיעה במערכות האקולוגיות של מדינות מזרח אירופה בכך שמנע כניסה של מינים פולשים.
במחקר שהתפרסם החודש בכתב העת המדעי Biological Conservation, מסבירים החוקרים כי מינים פולשים מהווים איום משמעותי על קיום המגוון הביולוגי המקומי של צמחים ובעלי חיים בסביבתם הטבעית ואף עלולים לגרום לנזקים כלכליים משמעותיים לחקלאות, לבריאות הציבור ולסביבתם. הסיבה לכך היא תחרות המתקיימת בין המינים הפולשים למקומיים, שיכולה להגיע לדחיקה ואף להכחדה של המקומיים. בנוסף, מתרחשת לעיתים פגיעה ישירה (כגון טריפה) של מינים מקומיים על-ידי המינים הפולשים. אותם פולשים עלולים אף להוות פונדקאים לטפילים ופתוגנים. “מסך הברזל הגן על מדינות מזרח אירופה מפני מינים פולשים, אך שיתוף הפעולה חוצה הגבולות הקיים כיום, למרות יתרונותיו, פותח אפשרויות נוספות לפלישות ובעקבותיהן לגרימת נזק למערכות המקומיות”, מציינת ד”ר קרק.
במערב אירופה התקיימו קשרי מסחר עם מדינות העולם ויובאו אליה מינים רבים של ציפורים פולשות כגון תוכים ואורגים (ציפורי שיר), ואילו במדינות מזרח אירופה יובאו רק מינים בודדים של ציפורים פולשות כמו ברווזים ופסיונים במיוחד למטרות ציד. כך, מבלי להתכוון, מנעו במזרח אירופה את הפגיעה בבעלי החיים המקומיים.
“איננו רוצים כמובן לחזור לימי מסך הברזל, אך ניתן להפיק כמה לקחים חשובים הנובעים מהמדיניות הלא מכוונת ששררה בתקופה זו באירופה המזרחית”, אומרת ד”ר סלעית קרק, ראש המעבדה לחקר המגוון הביולוגי באוניברסיטה העברית, שהובילה את המחקר יחד עם ד”ר פרנסואה שירון וד”ר סוזן שירלי.
בשלב הראשון, בנו החוקרים בסיס נתונים של מינים שונים של ציפורים זרות באירופה תוך הסתמכות על דו”חות, מאמרים מדעיים ורשומות היסטוריות שקובצו על ידי מדענים וצפרים. בעת ניתוח הנתונים, הופתעו החוקרים לגלות שכניסת המינים החדשים לאירופה הושפעה יותר מגורמים הקשורים לפעילות האנושית מאשר מגורמים טבעיים כמו אקלים או מיקום גיאוגרפי (קו רוחב ואורך). הדבר הביא לכך שמדינות מערב אירופה, ואנגליה בראשן, הפכו למוקד של מינים פולשים בימי המלחמה הקרה.
על פי המחקר, מספר מיני הציפורים הזרות (הלא-אירופיות) ששוחררו במערב אירופה עלה מ-36 מינים ל-46 מינים בין השנים 1991-1945 בהשוואה ל-5 מינים בלבד שנספרו באותה תקופה במזרח אירופה.
מרבית מיני הציפורים הפולשות באירופה עדיין מצויים בארץ הראשונה באירופה שאליה יובאו. “לקובעי המדיניות באירופה יש עדיין זמן לפעול בתיאום בכדי למנוע ממינים אלו להרחיב את תפוצתם ולגרום לנזקים אקולוגיים רחבים” טוענת ד”ר קרק. עם זאת, 14 מתוך 121 המינים הפולשים באירופה הרחיבו לאחרונה את תפוצתם וגרמו לנזקים אקולוגיים למערכות המקומיות. “מינים, כמו הדררה ההודית האסייתית והתוכי הנזירי מדרום אמריקה, שפלשו גם לישראל, מתפשטים מהר ולכן קובעי המדיניות צריכים לפעול בהקדם”, אומרת ד”ר קרק.
