חייבים לחזור לירח, כדי לשמור על נאס"א בחיים

אומר ג'פרי הופמן, אסטרונאוט לשעבר, שהגיע לארץ לפתיחת תערוכת ציורים בהשראת תמונות האבל של האמן תיאודור בר במוזיאון יפו העתיקה. אתמול התארחו במוזיאון חברי העמותה הישראלית ללווינות זעירה

בתמונה: ג'פרי הופמן (משמאל) והאמן תיאודור בר, על רקע היצירה Mother of The Universe
בתמונה: ג'פרי הופמן (משמאל) והאמן תיאודור בר, על רקע היצירה Mother of The Universe

בתמונה: ג'פרי הופמן (משמאל) והאמן תיאודור בר, על רקע היצירה Mother of The Universe" "- ציור בזפת, אקריליק צבעי שמש ושילוב לכות לזור. צילום: אבי בליזובסקי

נאס"א תציב בכונות על כן השיגור משימה שתכונה STS-400 למקרה של תקלה במעבורת שעימה יטוסו אסטרונאוטים למשימת התיקון של טלסקופ החלל האבל. במשימת החילוץ ישתתפו שני אסטרונאוטים – מפקד משימה וסגנו שיהיו טייסי מעבורת, והם ישאו עמם חליפות חלל חלופיות עבור האסטרונאטים של המעבורת שתטוס לטלסקופ החלל האבל. זאת כדי להתכונן למקרה חרום. כך אמר אתמול האסטרונאוט לשעבר, וכיום פרופסור ב-MIT, ג'פרי הופמן, בכנס של האגודה הישראלית ללווינות זעירה שהתקיים במוזיאון יפו העתיקה. לאחר הכנס התראיין הופמן לאתר הידען, ובו אמר בין היתר (ראו בהמשך) כי נאס"א חייבת חזון ארוך טווח, והטיסות המאוישות לירח ולמאדים מהוות בסיס לחזון זה, שכן אחרת, יאבד עניין הציבור בתוכניות החלל המאוישות. הופמן גם אומר כי אין טעם לשאול מה עדיף – לשגר בני אדם או רובוטים למשימות חלל ואמר כי במשימות לירח ולמאדים תידרש סינרגיה בין בני אדם לרובוטים. עוד הוא דיבר על האסונות שפקדו את תוכנית החלל ואמר כי מצער לשמוע שהתרחשו אסונות שיכלו להמנע משום שהגורמים להם היו ידועים, אך התעלמו מהם.

מה מטרת ביקורך?הופמן: "המטרה העיקרית היא לפתוח את תערוכת שמים וארץ, המציגה ציורים שקיבלו השראה מתמונות שצילם טלסקופ החלל האבל של הצייר תיאודור בר, במוזיאון יפה העתיקה. גם ביקרתי בירושלים עם צוות החלל של אילן רמון, דיברתי עם כמה מאות תלמידי תיכון."

מה התרשמותך מישראל כמעצמת חלל?"כמדינה קטנה ישראל מצליחה מאוד בתחום ההייטק. בתחום החלל, לא רבים יודעים שלישראל יש סוכנות חלל, תוכנית לווינים פעילה ולמרות המשאבים הכספיים המוגבלים היא עושה עבודה מצויינת. "

מה אתה עושה כיום?"פרשתי מטיסות חלל בשנת 1997 משום שנאס"א מינתה אותי לנציגה באירופה, גרתי בפריס ועבדתי כדיפלומט, ממש לא עבודה טכנית. לאחר מכן עברתי ל-MIT כפרופסור להנדסת אווירונאוטיקה וחלל בפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה ואסטרונאוטיקה. אני מלמד מספר קורסים, ומתרכז גם בתכנון מערכות חלל. " (על חליפת החלל המיוחדת שמתכנן הופמן תוכלו לקרוא כאן)

מה דעתך באשר לויכוח – טיסות מאוישות או משימות רובוטיות?"זו שאלה לא נכונה, זה לא בני אדם או רובוטים. העתיד הנכון, כאשר בני אדם יחזרו לירח ויתחילו לחקור את מאדים נוכל לבצע את המשימה טוב יותר כאשר בני אדם ורובוטים יעבדו ביחד. נוכחות אנושית תוכל לאפשר לרובוטים לעשות דברים שהם אינם יכולים לעשות לבד, ורובוטים יכולים לסייע לבני אדם לחקור ולגלות דברים בדרך שבני אדם לא יכולים לבצע בעצמם. ביחד נשיג סינרגיה. שניהם יצטרכו לעבוד ביחד."

אנחנו כאן בכנס של העמותה הישראלית ללווינים זעירים, אחד החברים בעמותה שואל האם נאס"א תסכים לשגר ננו לווין ממעבורת החלל או מתחנת החלל?"נאס"א כבדה מדי, קשה להעביר שם החלטות כאלה במיוחד שהם שנים לא משגרים לווינים מתוך המעבורת (כחלק מהמלצות ועדת החקירה לאסון הצ'לנג'ר, א.ב.). וגם כעת עם הגברת תשומת הלב לחזרה לירח, קשה לחשוב שמישהו בנאס"א יתפנה להכריז על תוכנית לשיגור ידני של לווינים מתחנת החלל או ממעבורת. הרוסים יסכימו לכל דבר, הם הרי שיגרו כדור גולף, וגם האירופים עשויים להסכים לכך כחלק ממשימת רכיב קולומבוס של תחנת החלל "

כיצד מתכוננים למשימה לתיקון האבל?במרכז החלל גודארד יש משהו שאמור להיות גוף תאום של טלסקופ החלל, לקחנו את המצלמה שעמדנו להעלות להאבל, אל המערכת שנמצאת בחדר נקי, והכנסנו אותה לסימולטור הטלסקופ. בפעם הראשונה המצלמה לא נכנסה טוב כי בוני המצלמה לא חישבו נכון את הגודל של הכיסוי המגן על המצלמה מפני החום. זו הסיבה שאנו עורכים את הניסויים כי עדיף לגלות את הבעיות על האדמה ולא בחלל.
אין סימולטור אחד המדמה בדיוק מה שנעשה בחלל. יש סימולטורים שכל אחד מהם מדמה פונקציות אחרות. בנוסף לסימולטור שבו בוחנים את המערכות, יש לנו סימולטור מכני שעליו מתאמנים בהיבטים המכאניים של המשימה, יש סימולטור חשמלי שבו מתאמנים על החלפת מערכות החשמל, יש סימולטור תת מימי שבו עושים חזרות על הפעולות שיתבצעו לאחר מכן בחלל, ויש גם סימולטור עם רצפה צפה שמאפשר לנו לפחות שלוש דרגות חופש מתוך השש שיש בחלל, כדי שנוכל לדעת כמה כוח להשקיע בחלל כדי לדחוף מכשיר כלשהו. במים למשל יש התנגדות ולכן לא מתאים לנסות את המערכת שם.

האם זה הוגן לקצץ בתוכניות מדעיות כדי להפנות כספים לתוכנית לחזרה לירח?בשנים האחרונות רבים מהתקציבים הופנו למשימת החזרה לירח, ותוכניות רבות קוצצו. אם הייתי מסתכל במבט טווח ארוך מדוע לתמוך בטיסות חלל מאוישות – הסיבה היא לבצע תגליות בחלל. סיפור תחנת החלל הוא ארוך ויש אומרים שהוא עצוב. לצערי, לנאס"א יש תוכניות רבות מכדי שניתן לבצע בתקציב הנוכחי. על משהו צריך לותר. אינני סבור שבטווח הארוך רק העלאה של אסטרונאוטים לתחנת החלל זה משהו שיכול להחזיק את העניין בחלל לטווח ארוך. במוקדם או במאוחר תתרחש עוד תקלה וזה יהיה סוף של תוכנית החלל המאוישת שלנו. התקווה שלנו להגיע לירח, למאדים ואולי גם לאסטרואיד קרוב ארץ אלו דברים שיציתו את דמיון הציבור ואת תמיכתו ויאפשרו לנו לקיים תוכנית ארוכת טווח של טיסות מאוישות. אני מקווה שהמצב כיום הוא שהתעשיה הפרטית כמעט מוכנה לקחת על עצמה את הטיפול בהעלאת בני אדם למסלול סביב כדור הארץ. אני מקווה שאלון מוסק, יצליח בפיתוח טיל פלקון 9 שיוכל להעלות בני אדם לחלל ואם הם יורידו את העלות כך שנוסעים יוכלו להרשות לעצמם לטוס, נוכל להעביר לידי השוק הפרטי את תחנת החלל ולהקצות את משאבי נאס"א לטיסות אל הירח והלאה.

האם האסונות שפקדו את נאס"א היו מחויבי המציאות, למה לא שמעו למתריעים?אינך יכול לקחת את ההערכות ולכמת אותן לפני שהתקלות מתרחשות. בשני האסונות – צ'לנג'ר וקולומביה, התקלות נגרמו כתוצאה מדברים שאנשים כבר ידעו עליהם. במקרה של צ'לנג'ר – היו אלה טבעות O דולפות. אנשים ידעו זאת וניסו לעצור את הטיסה. במקרה של קולומביה אנשים ידעו זמן רב שקצף נושר ועלול לגרום נזק למעבורת והמשיכו לטוס. כיצד מכמתים את הסיכויים שאנשים יפעלו כך? כאסטרונאוטים אנחנו תמיד מקבלים את הסיכונים בטיסות חלל משום שאנחנו דוחפים את הגבולות ופורצים דרכים חדשות. תמיד עלולות לקרות תקלות מדברים שלא יודעים עליהם ולא מצפים להם. זה סיכון שאנחנו מוכנים לקבל. כאשר מגלים שאירע אסון כתוצאה ממשהו שמישהו ידע עליו, הדבר הופך את זה לגרוע בהרבה מנקודת המבט האישית והארגונית."

"אחריות לאתר את התקלות היתה של גוף הבטיחות שהיה אמור לאתר את כל המקומות החשודים. הדבר נכשל. זה הפך את האובדן בשני המקרים לטרגי כי אלו אסונות שיכלו להמנע. אחר צ'לנג'ר נעשתה הערכה של רבות ממערכות המעבורת והליכי הבטיחות. ולדעתי זה היה מוצלח. אנשים שאלו אותי האם היה מפחיד לטוס בטיסה הבאה שלאחר צ'לנג'ר ואמרתי להם שלא, זו היתה הטיסה הבטוחה ביותר שבוצעה אי פעם. הבעיה היא מה יקרה 100 טיסות לאחר מכן, וזה בדיוק מה שקרה בקולומביה. אנשים שכחו את הלקחים למדו. החקירה עסקה בגורמים הטכניים שגרמו לאסון אבל גם ביקשה לארגן מחדש את ארגון הבטיחות של נאס"א שבמהלך השנים איבד את כוחו ואת עצמאותו. היום קיים ארגון חזק ועצמאי, ואני מקווה שזה לקח שיישמר. תמיד אזכור את דבריו של ריצ'ארד פיינמן לאחר אסון צ'לנג'ר שהיה שותף בחקירתו: 'אתם יכולים לשטות בציבור, אתם יכולים לשטות במדיה אבל לא תוכלו לשטות את הטבע'. בסופו של דבר זו פיסיקה והנדסה. "

ראינו שנאס"א ביצעה שינויים אחרי אסון קולומביה אבל לא מכבר ראינו שדברים אחרים משתבשים – אסטרונאוטים משתכרים, אסטרונאוטית אחת מואשמת כמעט ברצח?"לגבי האסטרונאוטים המשתכרים – זו היתה האשמה, וכאשר ניסו למצוא מישהו שיספק עדויות לכך הם לא הצליחו בכך. עד כה לא ראיתי עדות מוצקה, ואין לי עדות אישית. מצד שני היה לנו המקרה המצער של הבחורה שהיתה לה מתחרה על ליבו של גבר. בנאס"א זה עוד לא קרה, אבל כבר קרה בהסטוריה שבני אדם נכנסו לצרות בגלל אהבה. אסטרונאוטים הם בני אדם".

נאס"א משנה כיוון לקראת הירח ומאדים, האם זה ודאי?"זו החלטה שהתקבלה בעקבות אסון קולומביה, וכחלק מההמלצות של ועדת החקירה. העניין הבסיסי הוא שעבור הסיכון והעלות הכרוכה בטיסות חלל מאוישות, אנחנו זקוקים למטרה שתשמור על חיוניות לטווח הארוך. ההחלטה היא שהמטרה תהיה מחקר מעבר לכדור הארץ. אנחנו מקווים לחקור את הירח וללכת הלאה למאדים, לאסטרואיד ועוד."
הנשיא בוש לא כל כך פופולארי, האם ניתן להיות בטוחים שהנשיא הבא לא יהפוך את החלטתו על פיה?"אף אחד לא יכול להיות בטוח. זו פוליטיקה. למעשה זה לא רק הנשיא הבא. זה תהליך ארוך טווח שיצטרך את תמיכתם של ממשלים רבים בעתיד. אף אחד לא יודע מה יקרה בעתיד. דבר אחד בטוח – המעבורת תצא לגמלאות ואני לא מאמין שנשיא חדש ישנה החלטה זו ואנחנו מקווים שבגלל שהמעבורת כבר לא תטוס, הנשיא החדש יבין שכדי להמשיך במסעות המאוישים לחלל, משמעו לבנות חללית אוריון החדשה ואת הטיל ארס שאמור לשגר אותה. האם הנשיא הבא יקבל את ההחלטה הבאה –לבנות את שאר הציוד שיאפשר לנו להגיע לירח, תצטרך לשאול את הנשיא הבא."

מה דעתך על טיסות חלל פרטיות?אנחנו בתקופה מעניינת שבה יש מספר לא קטן של מיליארדרים שגדלו בתקופת אפולו והפכו להיות חובבי חלל ומשקיעים כספים נכבדים מהונם כדי להקים תשתית אזרחית לטיסות מאוישות. ריצ'ארד ברנסון, אילון מוסק, רוברט ביגלו עשו הרבה כסף כאנשי עסקים ואם הם יצליחו , בתוך עשר-עשרים שנה הם יוכלו להעלות אנשים למסלול ולטפל בהם במסלול. זה יהיה דבר נפלא עבור נאס"א משום שנאס"א משלמת שליש מתקציבה רק כדי לשמור על התשתית של העלאת בני אדם לחלל וטיפול בהם כאשר הם מגיעים לשם. אם התעשיה תבצע זאת, התהליך יהיה הרבה פחות יקר, ולכן נאס"א תוכל לרכוש שירותי שיגור מהשוק הפרטי ולהפנות את התקציבים לחקר החלל. זה חשוב יותר מאשר לבצע שירותי הסעה.

האם אין חשש שלאחר אסון אחד, כל התעשיה הזו תתמוטט?זו שאלה טובה, אנשים אלו לוקחים סיכון. טיסות חלל הן עסק מסוכן, וכעת ניתן לראות אם הם ישרדו תאונה. אני מקווה שהטיסות הראשונות תהיינה מוצלחות כך שהם יצברו מומנטום. אפשר לשאול את אותה שאלה לגבי ראשית התעופה. גם אז הטיסות היו מסוכנות יותר ובכל זאת אנשים טסו והיום זה כלכלי לטוס.

למה לא עשו את זה עד היום?
מאוד קל לכתוב מדע בדיוני אבל קשה לבנות טילים. זה פשוט היה יקר מדי. במיוחד קשה לבנות טילים בטוחים, עד לאחרונה רק ממשלות יכלו להרשות זאת לעצמם.

האם בגלל שהממשלה שמרה את הידע?
נאס"א למעשה משלמת חמי מיליארד דולר לשתיים מהחברות הללו ומסייעת להם לפתח את הטכנולוגיה כי נאס"א רוצה לרכוש יכולות שיגור בשוק.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

3 תגובות

  1. בכסף שממשלות העולם משקיעות בשליחת חלליות רובוטיות ומאוישות לחלל ניתן היה להדביר את הרעב והאנאלפבתיות בעולם, ניתן היה לפתח מקורות אנרגיה נקיים, לנקות את הנהרות ולעשות עוד מליון פעולות שיתרמו ממש לרמת החיים של רוב תושבי כדור הארץ במקום לעשות "שבוע כיף" לקבוצת אסטרונאוטים ולנפח את החזה לכמה מליוני אזרחים במדינות העשירות.

    והתירוץ של "ניתן לחשוף פרטים על מבנה החומר והאירועים שקרו בחלקיקי השניות הראשונות שאחרי המפץ הגדול" הוא שטות.
    יש הרבה מאוד דברים חשובים לא פחות לחקור בעלויות הרבה יותר נמוכות.
    נכון, אסטרופיזיקה הרבה יותר הירואית מאנרגיות גבוהות.
    חלל תמיד משך אנשים יותר ממיתרים שגם ככה אף אחד שלא עסק בזה חיים שלמים לא מבין.

    אבל לכסף יש שימושים כל כך הרבה יותר ראויים…

  2. הקישור "על חליפת החלל המיוחדת שמתכנן הופמן תוכלו לקרוא כאן" שבור.

    חוץ מזה, נאס"א שיגרה שלושה לווינים זעירים ממעבורת החלל במשימה STS-116 ששוגרה בדצמבר 2006, כך שהטענה שנאס"א לא משגרת לוונים זעירים ממעבורות כבר שנים, אינה נכונה.

  3. אני מסכים עם האסטרונאוט ג'פרי הופמן שנאס"א צריכה להקצות את מירב המשאבים להתיישבות על הירח, ומסע לכוכב מאדים על חשבון תחנת החלל הבין לאומית.
    לשם כך צריך לסיים את פרוייקט תחנת החלל או לימכור לידיים פרטיות.
    בקשר להמשך המחקרים החשובים של המדענים הם יוכלו להמשיך במלון החלל חמישה כוכבים של המלירדר ביגלו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן