מיון מוקדם של חולי אוטם שריר הלב לפני הגעתם לבית החולים חוסך זמן יקר ועשוי להציל חיים

כך עולה מחקר חדש במרכז הרפואי סורוקה שפורסם בכתב העת  International Journal of Cardiology

הטיפול באוטם שריר הלב מבוסס כיום על פתיחה מהירה ככל האפשר של העורק הכלילי שחסימתו גרמה להתקף החריף. פתיחה כזו יכולה להתבצע ע”י תרופות ממיסות קרישים או ע”י צנתור מיידי והשתלת תומכן בנקודת החסימה.  מכיוון שהנזק לשריר הלב הולך ועולה עם כל דקה שחולפת מרגע תחילת ההתקף, ישנה חשיבות עליונה לכך שהטיפול יינתן במהירות הרבה ביותר.
מחקרים רבים הראו שככל שהטיפול ניתן מוקדם יותר כן ניתן להציל חולים רבים יותר. ההמלצות של האיגודים המקצועיים בקרדיולוגיה הן שיש לבצע את פתיחת העורק לא יאוחר מ 90 דקות לאחר הגעת החולה לבית החולים.
רופאי המערך הקרדיולוגי במרכז הרפואי סורוקה העלו את ההשערה שהעברה ישירה של חולי אוטם שריר הלב מהיחידות הניידות לטיפול נמרץ של מד”א (נט”ן) ליחידה לטיפול נמרץ לב, מבלי להזדקק לשירותי חדר המיון, עשויה להביא לקיצור משמעותי של זמני הטיפול בחולים קשים אלה.
מחקר שנערך בסורוקה בשנים 2002-2005 אכן מצביע על כך שהפניית חולים אלה ישירות לטיפול נמרץ לב עשוי לסייע בהצלת חייהם.
ד”ר גיא עמית, פרופ' דורון זגר ועמיתיהם למחלקה פרסמו את ממצאיהם בעיתון הרפואי International Journal of Cardiology, ובהם השוואה של 115 חולים שהגיעו ישירות ליחידה באמצעות צוותי הנט”ן ל 438 חולים שהגיעו בדרך השגרתית, דרך חדר המיון.
החוקרים מדווחים כי העברה ישירה של החולים באמצעות צוותי הנט”ן חסכה בממוצע 37 דקות בזמן שעבר מתחילת הכאבים ועד פתיחת העורק, הבדל שהיה מובהק ביותר מבחינה סטטיסטית ויש לו משמעות קלינית רבה.
קיצור זמן הטיפול נמצא בשעות היום כמו גם בשעות הלילה, בימי השבוע כמו גם בסופי השבוע. קיצור הזמן הרב ביותר היה בשעות היום, בהן הופחת זמן העיכוב לטיפול כמעט בשליש. החוקרים מצאו גם כי משך תקופת המחקר חלה ירידה מתמשכת בזמן הנדרש לפתיחת העורקים החסומים, מממוצע של 69 דקות  ב 2002 ל 51 דקות בלבד ב 2005.

לדברי פרופ' דורון זגר, מנהל יחידת הביניים/טיפול נמרץ-לב במערך הקרדיולוגי בסורוקה: “אף שיש אפשרות לבצע צנתור לפתיחת העורק עד 12 שעות מהופעת הסימנים לאירוע הלב, הרי שההזדמנות הטובה ביותר להצלת חיים ולהקטנת הנזק היא בשעתיים הראשונות שלאחר האירוע. ככל שהנפגע יגיע מהר יותר לצנתור, כך גדלים סיכוייו להישאר בחיים”.

החוקרים מגיעים לכן למסקנה כי העברת המיון של חולי לב לצוותי הנט”נים של מד”א היא יעילה מאד  וחוסכת זמן יקר בטיפול בחולי אוטם שריר הלב.
צוותי מד”א במרחב הנגב נענו בשמחה לאתגר וכאשר הפרמדיקים של מד”א מזהים אוטם שריר הלב הם מתקשרים ישירות ליחידה לטיפול נמרץ בסורוקה, מדווחים על החולה ומביאים אותו ישירות ליחידה, מבלי להתעכב בחדר המיון. תוך כדי כך נערך חדר הצנתורים לקבלה מהירה ככל האפשר של החולה כך שגם בשעות הלילה מוזעק צוות כונן מהבית על מנת לטפל בחולה עוד לפני שהחולה הגיע לבית החולים. הניסיון בסורוקה מראה כי צוותי מד”א מדייקים כמעט תמיד באבחנתם ורק לעתים נדירות מאד מובא ליחידה לטיפול נמרץ לב חולה שבעייתו איננה לבבית.