“אם לא נעשה דבר, יתרחש אסון לאומי”

זו הדעה שהביעו פרופ' אבי שפירא – יו”ר ועדת ההיגוי להיערכות לרעידות אדמה, פרופ' שמואל מרקו מאוניברסיטת ת”א ופרופ' דוד ינקלבסקי מהמרכז לחקר הבניה בטכניון

רעידת האדמה שאירעה ביום שישי בצהרים הפתיעה את המומחים בארץ, לא כל כך בעוצמתה – היא נחשבת לרעידה חלשה יחסית, רק 5.3 בסולם ריכטר. ההפתעה היתה בשני מרכיבים אחרים שלה – מיקומה באיזור שלא היה מוכר כשבר גיאולוגי פעיל, בסביבות העיר צור שבלבנון, והעובדה שלמרות עוצמתה הלא גבוהה, היא הורגשה היטב במרחק רב מן המוקד. אפילו בקומות נמוכות יחסית בת”א, המרוחקת כ-250 ק”מ ממרכז הרעש, הוא הורגש בתנודת הבניינים.

עם זאת, לא רעידה בסדר גודל כזה צריכה להדאיג את המומחים, אך כל המומחים עמם שוחחנו סבורים כי בהיותה של ישראל בקרבת שברים פעילים, ובהינתן ההסטוריה הארוכה של רעידות אדמה חזקות חייבים להתכונן. פרופ' אבי שפירא, יו”ר ועדת ההיגוי להיערכות לרעידות אדמה, אומר בשיחה לאתר הידען: “רעידת האדמה הזו היא תזכורת טובה לכולנו שצריך לנקוט פעולות הכנה. התחום שבו צריך לעשות יותר מאשר בכל תחום אחר הוא בתחום המבנים. אין פתרון אחר אלא לבנות נכון כך שהבניין לא יתמוטט עלינו. ישנם תקנים איכותיים לגבי הבניה שמתבצעת היום אבל יש הרבה מבנים שאנחנו יודעים שלא עומדים בשום תקן ואותם חייבים לחזק. אנחנו מפצירים בממשלה שתקבל את הצעתו של שר התשתיות בנימין בן אליעזר, לחזק לאלתר מבני ציבור ובפרט בתי ספר, בתי חולים. הכנות אלה יאפשרו לנו למזער את האסון, ולמנוע מצב שבו רעידת אדמה חזקה תהפוך לאסון לאומי. אם לא נעשה שום דבר, זה מה שיקרה.” פרופ' שפירא מוסיף כי מבחינת החוק, מותר לבנות בכל מקום, פרט לשברים גיאולוגיים פעילים, ובלבד שהמבנה יעמוד בתדנים.

מה תפקידה של הועדה?

פרופ' שפירא: “הועדה מנסה לתאם את כל הגורמים במדינת ישראל לטפל במכלול הנושאים שקשורים בהיערכותה של ישראל לרעידות אדמה. מלבד המניעה, אותה הזכרתי, צריך גם לטפל בתחום המענה. חייבים לקבוע מראש מי אחראי על מה, ומה נופל באחריות כל משרד ממשלתי; אילו גופים במדינת ישראל נכנסים למעורבות; לאתר מראש היכן ישנם פערים בהיערכות, וכיצד ניתן לכסות אותם; וכמובן צריך לטפל לאחר מכן בשיקום ארוך הטווח. כרגע עוסקת הועדה בשניים מתוך שלושת השלבים – בהכנה ובתגובה המיידית.”

כדי להעריך מה עושה ענף הבניה כדי להתכונן לרעידות אדמה, פנינו אל פרופ' דוד ינקלבסקי ראש המכון הלאומי לחקר הבנייה בטכניון: “מבנים מתכננים לאיזושהי רעידת ייחוס, לא מתוך ידיעה בהכרח אלא בוחרים רעידת ייחוס שהיא מספיק חזקה אבל בהחלט בידיעה שבסבירות מסוימת עלולות לפקוד אותנו רעידות חזקות ממנה. עם זאת, תפיסת התכנון איננה גורסת שעד רעידה בעוצמה של רעידת הייחוס הכל צריך להיות בסדר וברעידה קצת יותר חזקה מותר שיהיה חורבן שלם. התפיסה היא של הדרגתיות ביכולת המבנה להתמודד עם עוצמת הרעידה, ולכן אנחנו רוצים שגם אם תפקוד אותנו רעידה חזקה יותר מרעידת הייחוס אנחנו מוכנים לספוג נזק גדול יותר למבנה אבל בתנאי שישמור על שלמותו.”

ומהי אותה רעידת ייחוס?

פרופ' ינקלבסקי: אי אפשר לכמת את התשובה במספר – כי עוצמת הרעידה היא רק אחד הגורמים המשפיעים על שיעור הנזק. יש גורמים נוספים – למשל מיקום מרכז הרעש. בכל איזור בארץ צריך להתכונן לכל הצירופים האפשריים. המכון הגיאופיזי מעדכן כל הזמן את המפות שלו על פי הידע המצטבר. בוודאי שניתן להכין את המבנים לתאוצות קרקע בעוצמה גבוהה יותר מעוצמת הייחוס, אך אז הדבר מייקר מאוד את המבנה. צריך למצוא נקודת אופטימום בגלל ההסתברות הנמוכה יחסית של התרחשות רעידות אדמה גדולות. מבנים חדשים כבר אמורים להיבנות לפי התקן המתייחס למפה המעודכנת ביותר. לגבי בניינים קיימים יש בעיה, המבנים לא תוכננו קרוב לודאי על פי תקן כלשהו של רעידות אדמה, וגם אם הם תוכננו לתקן שהיה מקובל לפני 30 שנה, תקופה שבה כבר היה תקן ישראלי לתכנון מבנים לרעידות אדמה, גם אז הוא יימצא בחסרון בהשוואה למבנה חדש שייבנה בסמוך אליו על פי התקנים העדכניים.

מה עושים עם הבנייה הקיימת?

“בעקרון יש אפשרויות לשדרג את עמידותם של מבנים לרעידות אדמה, זה יכול להיעשות בדרך של חיזוקם, קרי הגדלת התנגדותם, או בדרך של שדרוגם, כלומר הקניית יכולת רבה יותר לספיגת אנרגיה בלי הצורך לחזק אותם באותה מידה. אחת האפשרויות העומדת על הפרק היא הוספת מגדל ממ”דים לדירות, ובכך לאפשר להם לעמוד לא רק מולטילי האויב אלא גם בפני רעידות אדמה. אפשרות נוספת היא חיזוק קירות באמצעות הוספת קורות פלדה במקומות המתאימים, ואז מגדילים את היכולת של המבנה לספוג אנרגיה. חיזוק זה יכול לעשות את ההבדל בין מבנה פריך שעלו ללהכשל בטלטלה לא גדולה, לבין מבנה שגם לאחר רעידת אדמה חזקה ישמור על שלמותו. זה ההבדל הקטן שבין קבירת אנשים בעודם בחיים בהריסות מבנה רעוע או מבנה שגם אם יינזק, עדיין שומר על שלמותו פחות או יותר וניתן לחלץ ממנו אנשים בלא פגע.”

פרופ' ינקלבסקי מתח ביקורת על מחקר שהתפרסם באוקטובר 2007 בהנחיה משותפת של דר' עודד כץ מהמכון הגיאולוגי ודר' שמואל מרקו מאוניברסיטת תל אביב, שבו קבעו החוקרים כי צפויה רעידת אדמה חזקה מאוד לאורך בקע ים המלח. זאת לאור השקט היחסי באלף השנים האחרונות.

בשיחה עם אתר הידען היום (א') מגיב על כך מרקו: “אמנם אי אפשר לחזות במדויק מתי תתרחש רעידת אדמה, אבל את רוב המאפיינים האחרים שלה אנחנו יכולים לחזות. אפשר לדבר על מיקום, על עוצמה, נזק אפשרי. את הזמן אנחנו יכולים לחזות אבל לא ברמה האופרטיבית. זה כמו לחזות בערך מתי ירד הגשם הראשון בשנה הבאה. אנחנו יכולים להעריך זאת בטווח של אוקטובר פלוס מינוס חודש אבל לא בדיוק של יום. או אם ניקח דוגמה אחרת – תאונות דרכים. העובדה שאנחנו לא יכולים לחזות באיזה כביש ואיזו מכונית תפגע בתאונה של מחר, לא אומרת שאנחנו לא יודעים שתהיה תאונה מחר. ברור לנו שתהיה מחר תאונת דרכים בארץ וברור שצריך להתכונן אליה הן בשיפור תשתית הכבישים וכלי הרכב והן בהערכות של שירותי החרום.”

פרופ' מרקו מסביר כי מקורות היסטוריים ותצפיות באתרים ארכיאולוגיים מלמדים שבמשך תקופה ארוכה מאד לא היתה רעידת אדמה חזקה בבקע ים המלח בקטע שבין ים המלח עצמו והכנרת. לאחר סידרת רעידות מדרגה 7 בערך שהחלה בשנת 31 לפני הספירה (רעידה שיוספוס פלאביוס תיאר בפירוט בספרו מלחמות היהודים) והמשיכה ברעידות בשנים 363, 749, וב-1033. מאז השתרר “שקט” ופרט לרעידות קטנות יחסית בדרגה 6 בערך כדוגמת זו שהיתה בצפון ים המלח ב-11/7/1927 ופגעה בירושלים וסביבתה (ואף גרמה לכ-250 הרוגים) לא התרחשו רעידות חזקות. “העובדה שבמשך אלף שנים היו רעידות אדמה בהפרשים של 400 שנה ואחר כך עוברות אלף שנים בלי אף רעידה משמעותית זה אומר לנו שהמתח באיזור כפול ממה שהיה בתקופות שקדמו לרעידות אדמה קודם לכן. החישוב אמנם מסובך, לא לינארי, אבל המודלים מראים שרעידת אדמה כזו עלולה להיות חזקה יותר.”

יש לציין כי המחקר התייחס רק לרעידות אדמה שמקורן בבקע ים המלח, ולא למשל לרעידת האדמה הגדולה שהחריבה את צפת ב-1 בינואר 1837. אז היה מוקד הרעש בהעתק המכונה רום, המשתרע ממטולה לעבר הים התיכון דרומית לבירות. רעידת האדמה שהתרחשה ביום שישי בצור לא התרחשה על העתק מוכר.

מה המשמעות המעשית של תחזית זאת?

פרופ' מרקו: “מבחינה פרקטית זה אומר שאנחנו צריכים להיות מוכנים, כמו לקראת תאונות הדרכים, צריכים להיות מוכנים ברמה הכללית, החל מאכיפת קודים של בניה, דרך ארגון של המדינה לקראת אסון שכן אנחנו באופי שלנו לא כל כך מסודרים. במקרה הזה, צריכים חשיבות קריטית להחלטה מראש מה עושה כל רשות, דרך חינוך של התושבים. התגוררתי תקופה בקליפורניה, ושם כל ילד מגיל גן עובר תרגול. הוא יודע איפה יש קופסאות ברזל עם פנסים, תחבושות וציוד עזרה ראשונה, ובאוניברסיטה לא נותנים להיכנס לשיעור ראשון בלי לעבור אורינטציה שמראה לאן לברוח במקרה שמתחילים להרגיש רעידת אדמה, וכמובן מחנכים את כולם כיצד להתנהג בבית כמו לדוגמה לעגן ספריות או למתוח רצועות שימנעו מבקבוקים המכילים חומרים מסוכנים ליפול (בעיקר במחסני כימיקלים) במקרה של רעידות אדמה. באמצעות פעולות פשטות אלה ניתן למנוע המון נזק. בקליפורניה בכל סופרמרקט, ובכל מקום ציבורי יש חוברות הדרכה. אלה דברים שלא עולים הרבה ושאפשר היה לעשות אותם גם כאן.”

מידע נוסף

מאמר של פרופ' ינקלבסקי אודות הצורך בהכנת מבנים לרעידות אדמה

מאמרים באתר הידען

רעידת אדמה חזקה חייבת להתרחש בקרוב (ראו בגוף הכתבה)

מתי תתרחש רעידת האדמה הבאה?

צפוי נזק ברעידת אדמה גדולה בקרוב

איך מגינים על בתים מפני רעידת אדמה חזקה?