חוקרים מאוניברסיטת תל-אביב חוזים רעידת אדמה קשה באזורנו

לאחר בדיקת סדר ההופעה של רעידות האדמה לאורך ההיסטוריה בבקע ים המלח

שרידים ארכיאולוגיים ברחבי המזרח התיכון מעידים על פגיעות תכופות על ידי רעידות אדמה. ניתוח נזקי רעידת אדמה היסטורית מלמד על עוצמתה ומקורה.

על פי ממצאים יחידים במינם שנחשפו לאחרונה בחפירה ארכיאולוגית שניהלו ישו דריי ואילנה גונן באתר אום אל קנטאר שברמת הגולן מצאה תלמידת המחקר נטע וקסלר מהחוג לגיאופיזיקה ומדעים פלנטריים אוניברסיטת תל אביב את המקום שבו התרחשה רעידת האדמה שפגעה באתר.

המחקר נערך בהנחיה משותפת של דר' עודד כץ מהמכון הגיאולוגי ודר' שמואל מרקו מאוניברסיטת תל אביב כחלק מהמאמץ להבין את סדר ההופעה של רעידות האדמה לאורך ההיסטוריה בבקע ים המלח שבאמצעותו ניתן להבין את הצפוי בעתיד.

מקורות היסטוריים ותצפיות באתרים ארכיאולוגיים מלמדים שבמשך תקופה ארוכה מאד לא היתה רעידת אדמה חזקה בבקע ים המלח בקטע שבין ים המלח עצמו והכנרת. לאחר סידרת רעידות מדרגה 7 בערך שהחלה בשנת 31 לפני הספירה (רעידה שיוספוס פלאביוס תאר בפירוט בספרו מלחמות היהודים) והמשיכה ברעידות בשנים 363, 749, וב-1033 השתרר “שקט” ופרט לרעידות קטנות יחסית בדרגה 6 בערך כדוגמת זו שהיתה בצפון ים המלח ב-11/7/1927 ופגעה בירושלים וסביבתה לא התרחשו רעידות חזקות.

החוקרים מסכימים על כך שאין ספק שרעידה חזקה צפויה להתרחש בעתיד אך אין עדיין אפשרות לחזות את זמנה במדויק. ד”ר מרקו מציין כי ” השקט מדאיג כי בדומה להמתנה לגשם הראשון – ככל שמתארך הקיץ הגעת היורה קרובה יותר, גם אם השעה המדויקת שבה הוא ירד אינה ניתנת לקביעה”.

ד”ר מרקו מסביר כי הגורם העיקרי לרעידות האדמה באזור נמצא בבקע ים המלח שנמצא לאורך מפרץ אילת, הערבה, ים המלח, בקעת הירדן ובהמשך עד דרום תורכיה, גבול בין שני לוחות של קרום כדור הארץ שמחליקים זה לצד זה. הלוח המזרחי כולל בעיקר את חצי האי ערב ומכאן שמו “לוח ערב” והלוח המערבי נקרא “לוח סיני” על שם האזור העיקרי הכלול בו. בכל פעם שהתנועה היחסית גורמת לקרע בחלק מהגבול, מתחוללת רעידת אדמה.

החפירות באום אל קנטאר גילו בריכת מים שבורה ושני חלקיה מוסטים כמטר זה יחסית לזה. הבריכה שבה נאגרו מי מעיין שמשה כבריכת השרייה למפעל תעשייתי של הכפר הסמוך שהיה מיושב מהתקופה הביזנטית ועד אמצע המאה ה-8. הכפר נמצא חרב ובין ההריסות נמצא בית כנסת מפואר שקרס ולמרבה המזל אבני הבניין שלו לא נשדדו, להבדיל מהרבה אתרים אחרים בגולן. מיפוי גיאולוגי וטופוגרפי שנערך במקום מלמד שהבריכה נשברה בגלל שהיתה ממוקמת על גלישת קרקע גדולה שכנראה התרחשה כתוצאה מרעידת-אדמה. גוש הקרקע החליק במדרון בשיעור שניתן למדידה בזכות הבריכה השבורה – כמטר אחד. ניתוח מכאני של הקרקע בבסיס גוש הסלעים שגלש אפשרו להעריך את התאוצה הדרושה על מנת להוציא את המדרון משיווי משקל ולגרום לגלישה. התאוצה מאפשרת להעריך את המרחק ממוקד הרעידה בהינתן הגודל שלה (המגניטודה) על פי סולם ריכטר.

תוצאות הניתוח המכאני הראו שרק רעידת אדמה חזקה יכלה לגרום למדרון לגלוש; אם מניחים על פי היקף ההרס לישובי האזור שהרעידה היתה במגניטודה 7 בסולם ריכטר אזי המוקד היה בסביבת הכנרת.

נטישת אום אל קנטאר באמצע המאה ה-8, כפי שמראים הממצאים הארכיאולוגיים, ניתנת לפירוש כתוצאה של רעידת האדמה שהתרחשה ב-18 בינואר שנת 749, רעידה שגרמה להרס ברחבי האזור כולו. מקורות היסטוריים מספרים על קריסה של 30 בתי כנסת בטבריה. ממצאים ארכיאולוגיים מלמדים שהרעידה פגעה קשה גם בבית שאן, טבריה, סוסיתא ועוד. הניתוח הנוכחי מאפשר הערכה כמותית של העוצמה והמיקום של הרעידה של שנת 749. התוצאות עולות בקנה אחד עם הידוע על ההשפעה המרחבית הגדולה של רעידה זו (מגניטודה גבוהה, מעל 7).

המחקר באום אל קנטאר מדגים כיצד הגיאולוגים נעזרים בארכיאולוגים ובהיסטוריונים בחקר רעידות אדמה. המידע על הרעידות במזרח התיכון קובץ מהמקורות ההיסטורים בעבודת איסוף ותרגום של היסטוריונים רבים, במיוחד נעשה שימוש בעבודותיהם של עמנואלה גידובוני מאוניברסיטת בולוניה באיטליה כיום ודוד עמירן ז”ל בעבר החוקרים מפרשים את האוסף של האמירות והכתבים העתיקים במונחים של רעידות האדמה של היום. העובדה שבזמן רעידת אדמה חל קרע בקרום כדור הארץ נתגלתה לחוקרים רק בראשית המאה ה-20 החוקרים היום מפרשים את הדיווחים על ההרס ומנסים לשחזר היכן היה אותו קרע ברעידות ההיסטוריות. תנועת הגושים משני עברי הקרע היתה בשיעור שבין כמה עשרות סנטימטרים לכמה מטרים . באזור שלנו בדרך כלל הגוש שממזרח לקרע נע צפונה והמערבי נע דרומה.