אנושות מול מדבר

בני האדם גורמים לערעור האיזון בסביבה המדברית בעולם כולו ולשינוי קיצוני באוכלוסית היונקים

נוף מדברי בפיתולי כביש 25 מדימונה לצומת הערבה, 12 באוגוסט 2012. צילום: אבי בליזובסקי
נוף מדברי בפיתולי כביש 25 מדימונה לצומת הערבה, 12 באוגוסט 2012. צילום: אבי בליזובסקי

על-פי הגדרה אקלימית וגאוגרפית תופס המדבר יותר ממחצית ארץ ישראל, אלא שבמאה השנים האחרונות "כבשו" מתישבים חלקי מדבר נרחבים והפכו אותם לאזורים מיושבים וירוקים.

איך משפיע "כיבוש" שכזה על המגוון הביולוגי? איך משפיעים הפיתוח וההתישבות או אפילו רק נוכחות ופעילויות זמניות או חולפות על הצמחיה ובעלי החיים שבמדבר?

התישבות נחשבת כפעילות חיובית. האם ניתן למנוע את הפגיעה באזורים שגובלים בישובים?
כמי שחי רוב זמנו במדבר וכמי שעסק בשמירת טבע בדרום הארץ, כל "כותרת מדברית" מושכת את תשומות ליבי, בעיקר אם יש בה שילוב של שמירת הטבע, כך הגעתי אל הדברים הבאים:

על פי מחקר (שאמור לסייע בפעילויות שימור עתידיות) שמתפרסם ב"יומן הסביבה היובשנית" Journal of Arid Environments ע"י צוות סוקרים שבראשו עמדה הביולוגית מריה וורוניקה שלדבריה "בני אדם גורמים לערעור האיזון בסביבה המדברית בעולם כולו ולשינוי קיצוני באוכלוסית היונקים".

החוקרים מדווחים בפעם ראשונה על "השפעתה השלילית של פעילות אנושית על מגוון הפעילויות של יונקים באזורים יובשניים… ללא קשר לאופי ההפרעה נפגעים תפקודי היונקים".

המחקר אוסף עדויות מ-25 סקרים שהעריכו את השפעת ההפרעה האנושית על יונקים באזורים יובשניים ויובשניים למחצה ונכללו בו 110 מיני יונקים.
חלק מהדרכים בהן פוגעים אנשים באוכלוסיות יונקים (למעט התישבות קבע ) היו: צייד פראי, השמדת צמחיה, רעית יתר, שריפות והפצת מינים זרים.

על אף שמדבר ואזורים יובשניים נראים עקרים ושוממים, יש בהם מערכות אקולוגיות מורכבות. מערכות שבגלל התנאים הקשים חשופות לסיכונים ולפגיעות, מערכות אקולוגיות בהן ממלאים יונקים תפקידי מפתח.
יש יונקים שחופרים בקרקע כדי למצוא מזון או כדי לבנות קן. חפירות אלה מעלות חומרים אורגניים לפני השטח וכך מעשירים את הקרקע. יש יונקים צימחוניים רבים שממלאים תפקיד חשוב בחיי צמחים ע"י הפצת זרעים, ויש כמובן טורפים (קטנים וגדולים) שמווסתים את אוכלוסיות החיות.
קיום בתנאים מדבריים יכול להיות מסובך וקשה עבור יונקים. חשיפה מתמדת לתנאי אקלים קיצוניים הופכת כל פגיעה במקורות מחיה לסכנה קיומית.

על פי המחקר הפעילויות האנושיות היותר מזיקות ופוגעות בתיפקוד היונקים בסביבה היו אלה שגרמו שינויים משמעותיים בבתי הגידול כמו: שריפות ורעיית-יתר שהפכו ערבה עשבונית לבתה יבשה. ההשפעה השלילית ביותר נראתה כאשר ההפרעה גרמה לשינוי בתנאי יסוד, כמו הכחדת צמח שולט.

צוות המחקר מצא כי שריפה "ישנה" (יותר משנה) גרמה שינוי משמעותי יותר משריפה עכשווית, שכן שריפה חדשה שורפת מיני צמחים שהשתלטו על השטח אחרי שריפה ישנה, לדברי החוקרים "צמחים "משתלטים" פוגעים ביונקים מדבריים יותר מאשר חוסר בצמחיה".

החוקרים מקווים להגיע להבנה איך יוכלו אנשים להמשיך ולהפיק תועלת מאזורים יובשניים ובה בעת לשמר את היונקים שתורמים לגיוון הסביבה המדברית. בסיכום מצהירים החוקרים כי "גידול חיות משק (שמהווה את עיקר הפעילות האנושית במדבריות) אינה בהכרח הפעילות היותר פוגענית במגוון היונקים המדבריים, עובדה שפותחת אפשרויות מחקר חדשות כיצד ניתן לגדל חיות משק באזורים יובשניים באופן בר-קיימא, איך ניתן להתקיים במדבר מצאן (ובקר) בלי לפגוע במגוון הביולוגי.

עד כאן דברי המחקר, איך זה משליך על המדבר שלנו? בנגב יש שלושה גורמים משמעותיים שמשפיעים על הסביבה הטבעית: צה"ל, בדואים וישובים. למרבה הפלא צה"ל הוא הגורם היותר חיובי מבין השלושה, שכן שטחי אימונים (שטחי אש) נשארים ריקים וכמעט ללא פגיעה משמעותית. כמו כן חיילים מחויבים לתקנות וחוקי שימור הטבע ולכן במקרים רבים שטחי אימונים הופכים למעין שמורות טבע.

אחת הבעיות הקשות של מדבריות המזרח התיכון בכלל והנגב בפרט הם "יושביו הקבועים" הבדואים, ‫(‬אצהיר כי "ביליתי" זמן רב עם בדווים ויש מהם שנחשבים חברים), כל עוד חיו ללא השפעת החידושים היו "בני המדבר" מוגבלים ע"י מקורות המים.

רועה יכול היה להחזיק עדר עיזים שניתן לספק לו מים מהבאר או המעין המקומי. כאשר נכנסים החידושים … יש לרועה רכב מנועי שבעזרתו ניתן להביא מים לכל מקום, וכך אין יותר הגבלה על גודל העדר. ללא הגבלת גודל, העדרים "מכסחים" את כל הצמחיה וכך מי שנקרא "בן המדבר" הופך ל"אבי המדבר" (זו לא המצאה שלי אלא של המושל ג'רוויס).

כמובן שהעדרים הגדלים דורשים מקורות מזון ומאחר שבשטח אזל המרעה מובילים מזון (ברכב) למרחקים, יותר עדרים דורשים יותר מים ומקורות המים המקומיים מתייבשים …. וכך סובב הגלגל. נוסיף רק כי בניגוד לאוכלוסיות נוודים אחרות עבורם החי הטבעי כמעט קדוש ואסור בפגיעה – הבדואים צדים הכל. רעייה פראית וצייד הפכו את האזורים המדבריים שבסביבתנו לשוממים.

כך במדבר סיני, בדרום ובמזרח ירדן ובערב הסעודית. למזלנו הוכרזו חלקים גדולים מהנגב כשמורות טבע ונאכפים חוקי שמירת חיות בר וכך יונקים חזרו למדבר ושטחים נרחבים שהיו שוממים הפכו לאזורים שוקקים חיים.

ההתישבות החדשה גורמת למפגעים ולהכחדות של יונקים. למרות פעילויות השימור וההשבה, נעלמו מהמדבר שלנו מיני יונקים כמו: הפנק, חתול החולות ואחרים בעיקר בגלל תפוצה נרחבת של חתולים וכלבים שהתפראו. ההתישבות החקלאית מושכת מינים זרים ופולשים שדוחקים את המקומיים, כך הולכים ונעלמים חתולי בר, שועלי חולות, שועלי צוקים ואחרים. כתוצאה מנסיונות להדברת "מזיקים" צבועים נעלמים בגלל הרעלות.

אחד המפגעים היותר קשים שנגרם בגלל ההתישבות החדשה הוא התיבשות הצומח בוואדיות שיורדים לערבה, זה מכבר ראיתי איך פרשנים מסבירים את ההתיבשות בשינויי האקלים …שינויי האקלים אכן משפיעים אבל מי ומה שגורם להתיבשות הם מכוני ההתפלה בדרום והבארות בצפון הערבה.

בדרום – עם הקמת מכון ההתפלה מצפון לאילת נשאבו מים מאקווה ("אקוויפר") קרובה לפני השטח, מפלס המים היה כ-6 מטר מתחת לפני הקרקע (כך פעלו הפוגרות) ואפילו יותר (באר עברונה). עד תחילת שנות השמונים היתה לחלוחית בפוגרות ומים בבאר עברונה מאז שהופעל מכון ההתפלה (החדש) שאיבת מים למכון הורידה את מפלס המים. בסוף שנות השמונים באר עברונה יבשה ועצים שעד אז ניזונו מהאקווה מתייבשים.

ניתן לאמת זאת כאשר עולים בוואדיות ומסתבר שבמעלה הוואדיות הצמחיה פחות פגועה. בצפון הערבה רואים תופעה דומה בבארות שניצלו את אותה אקווה שממנה ניזונו המעיינות (בציר המעיינות), גורמים לירידת מפלס המים וכך שוב המפלס ירד, המעיינות יבשו וכך גם הצמחיה.

כלומר אם כתבתי כי הבדואי הוא "אבי המדבר", הרי אין לו "מונופול" – גם המתיישבים היהודים החדשים יודעים איך ליבש שטח ירוק.

יבואו המלעיזים ויגיבו כי: "אתה מעדיף מדבר על ישובים פורחים" … לא, בהחלט לא, אבל כמו שיש למצוא פתרון שימנע את המידבור ע"י הבדואים כך גם יש צורך לעשות הכל כדי שישובים (פורחים) לא יפגעו בסביבה המדברית.

בשני המקרים יש התקדמות לטובת המדבר שכן בדואים ומתישבים יהודים מפתחים ענפי תיירות שמתבססים על הייחוד (והיופי) (סוגריים מיותרים) שבסביבה המדברית, וכמובן שמי שבסיס קיומו היא הסביבה המדברית ילמד ויעשה לשימורה.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן