עמוד השדרה, העיניים, שיני הבינה, האגן והתוספתן חושפים כי גוף האדם אינו תכנון מושלם, אלא תוצאה של פשרות אבולוציוניות שנבנו שכבה על גבי שכבה
גוף האדם מתואר לעיתים כמכונה מופלאה: יעילה, אלגנטית ומתואמת להפליא. אבל מבט קרוב יותר באנטומיה האנושית מציג תמונה אחרת. הגוף שלנו אינו תוצר של תכנון הנדסי מאפס, אלא של מיליוני שנים של התאמות, תיקונים ופשרות. האבולוציה אינה מתחילה מדף חלק. היא עובדת עם מה שכבר קיים, משנה מבנים ישנים, מוסיפה להם תפקידים חדשים ולעיתים משאירה אותנו עם פתרונות שעובדים — אך רחוקים משלמות.
מאמר מאת לוסי אי. הייד מאוניברסיטת בריסטול, שפורסם ב-The Conversation, מציג כמה דוגמאות בולטות לכך. רבות מהבעיות הרפואיות המוכרות של בני אדם, מכאבי גב ועד שיני בינה כלואות, אינן מקריות לגמרי. הן קשורות להיסטוריה האבולוציונית שלנו ולמבנים שהתפתחו במקור לצרכים אחרים.
עמוד השדרה: פתרון ישן למשימה חדשה
אחת הדוגמאות המובהקות ביותר היא עמוד השדרה. אצל אבותינו ההולכים על ארבע, ובשלבים קדומים יותר גם אצל בעלי חיים שחיו בין ענפי עצים, עמוד השדרה שימש בעיקר כקורה גמישה שאיפשרה תנועה ושמרה על חוט השדרה. כאשר בני האדם עברו להליכה זקופה על שתי רגליים, אותו מבנה נדרש לבצע משימה חדשה: לשאת את משקל הגוף אנכית, לאזן את מרכז הכובד, ועדיין לאפשר תנועה וגמישות.
הפשרה הזאת מאפשרת לנו ללכת, לרוץ, להתכופף ולשאת משאות, אך היא גם יוצרת עומס מתמשך. הקימורים של עמוד השדרה מסייעים לפיזור המשקל, אבל הם גם תורמים לנטייה לכאבי גב תחתון, פריצות דיסק ושינויים ניווניים. במילים אחרות, עמוד השדרה אינו “עשוי רע”. הוא פשוט מבצע כיום תפקיד מורכב בהרבה מזה שלשמו התפתח במקור.
גם הצוואר מספק דוגמה בולטת. העצב החוזר של בית הקול, שהוא ענף של עצב הוואגוס, מחבר בין המוח לגרון ומשתתף בשליטה בדיבור ובבליעה. לכאורה, היה הגיוני שיעבור במסלול קצר וישיר. בפועל הוא יורד מבסיס המוח אל בית החזה, מקיף עורק מרכזי, ואז עולה בחזרה אל בית הקול. המסלול המוזר הזה הוא שריד היסטורי מתקופות קדומות, שבהן אצל אבותינו דמויי הדגים עבר העצב במסלול קצר יותר סביב קשתות הזימים. עם התארכות הצוואר במהלך האבולוציה, העצב נמתח במקום להיבנות מחדש במסלול יעיל יותר.
עיניים, שיניים ולידה: הצלחות עם מחיר
גם העיניים, הנחשבות לאחד האיברים המרשימים בגוף, אינן מושלמות מבחינה הנדסית. אצל בני אדם ובעלי חוליות אחרים הרשתית “מחווטת לאחור”: האור עובר דרך שכבות של סיבי עצב לפני שהוא מגיע לקולטני האור. עצב הראייה יוצא דרך חלק מהרשתית, ולכן נוצרת נקודה עיוורת בשדה הראייה. המוח משלים את החסר באופן כמעט בלתי מורגש, ולכן איננו חשים בכך רוב הזמן. אבל עצם קיומה של נקודה עיוורת הוא עוד סימן לכך שהמערכת התפתחה בשלבים, ולא תוכננה מראש כפתרון מושלם.
גם מערכת השיניים מלמדת על גבולות הפשרה האבולוציונית. לבני אדם יש שתי מערכות שיניים בלבד: שיני חלב ושיניים קבועות. לאחר אובדן השיניים הקבועות, הגוף אינו מחליף אותן. אצל כרישים, לעומת זאת, שיניים מתחדשות לאורך החיים. אצל יונקים, התפתחות השיניים קשורה למבנה הלסת, לקצב הגדילה ולדפוסי האכילה. המערכת התאימה לאבותינו, אך אצל בני אדם מודרניים היא מותירה אותנו חשופים לעששת, לאובדן שיניים ולבעיות צפיפות.
שיני הבינה הן דוגמה מוכרת במיוחד. לאבותינו היו לסתות גדולות יותר ותזונה קשה יותר ללעיסה. במשך הזמן התזונה התרככה, הלסתות קטנו, אך מספר השיניים לא השתנה באותו קצב. התוצאה היא שלאנשים רבים אין מקום לשיניים הטוחנות השלישיות, ולכן הן נתקעות, דוחקות שיניים אחרות ולעיתים דורשות עקירה.
האגן האנושי מציג פשרה עמוקה נוספת. מצד אחד, הוא צריך לאפשר הליכה יעילה על שתי רגליים. מצד אחר, הוא צריך לאפשר לידה של תינוקות בעלי ראש גדול יחסית לגודל הגוף. אגן צר מסייע לתנועה יעילה, אך מגביל את רוחב תעלת הלידה. המתח הזה בין תנועה זקופה לבין מוח גדול השפיע לא רק על האנטומיה האנושית, אלא גם על דפוסי התנהגות, עזרה חברתית וטיפול משותף סביב לידה.
הגוף כארכיון של ההיסטוריה האבולוציונית
האבולוציה אינה מסירה בהכרח כל מבנה שאינו מושלם. אם תכונה אינה גורמת חיסרון חמור מספיק, היא יכולה להישאר. התוספתן, למשל, נחשב בעבר לשריד חסר תועלת, וכיום מייחסים לו תפקידים מסוימים במערכת החיסון ובמיקרוביום. עם זאת, הוא עלול להזדהם ולגרום לדלקת תוספתן. גם הסינוסים הם דוגמה לפשרה: ייתכן שהם מסייעים בהפחתת משקל הגולגולת או בתהודת הקול, אך מבנה הניקוז שלהם עלול גם ליצור חסימות וזיהומים.
אפילו השרירים הקטנים סביב האוזניים מזכירים את עברנו. אצל יונקים רבים הם מאפשרים להזיז את האוזן החיצונית כדי לשפר שמיעה כיוונית. אצל רוב בני האדם הם קיימים, אך כמעט אינם שימושיים.
המסקנה אינה שהגוף האנושי “כושל”. להפך. הוא מערכת חיה, גמישה ומרשימה שהצליחה לשרוד ולהתרבות בתנאים משתנים. אבל הוא גם אינו תוצר של שלמות הנדסית. הוא תיעוד חי של התאמות, אילוצים ופתרונות זמניים שהצטברו במשך מיליוני שנים. הבנת הגוף דרך העדשה הזאת יכולה לשנות גם את האופן שבו אנו מסתכלים על בעיות רפואיות נפוצות. כאבי גב, שיני בינה, סינוסיטיס ולידה מורכבת אינם רק תקלות אקראיות. הם חלק מהמחיר של ההיסטוריה האבולוציונית שלנו.
FAQ קצר:
מדוע הגוף האנושי אינו נחשב מושלם מבחינה אבולוציונית?
משום שהאבולוציה אינה מתכננת מאפס, אלא משנה מבנים קיימים. לכן נוצרים פתרונות שימושיים אך לא תמיד יעילים.
מה הקשר בין עמוד השדרה לכאבי גב?
עמוד השדרה התפתח במקור אצל יצורים שהלכו על ארבע. אצל בני אדם הוא נדרש לשאת משקל בעמידה זקופה, ולכן נוצר עומס שמעלה את הסיכון לכאבי גב.
למה יש לבני אדם שיני בינה אם לרבים אין להן מקום?
שיני הבינה התאימו לאבותינו, שהיו להם לסתות גדולות יותר ותזונה קשה יותר ללעיסה. הלסת האנושית קטנה עם הזמן, אך מספר השיניים לא השתנה באותו קצב.
עוד בנושא באתר הידען:
