יותר ממאה תרופות אושרו לטיפול כנגד סרטן, אולם היכולת לחזות מי מהן תסייע לחולה מסוים היא ממש לא מדע מדויק. התקן מושתל חדש שפותח במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס עשוי לשנות את המצב
[תרגום מאת ד"ר נחמני משה]
יותר ממאה תרופות אושרו לטיפול כנגד סרטן, אולם היכולת לחזות מי מהן תסייע לחולה מסוים היא ממש לא מדע מדויק. התקן מושתל חדש שפותח במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס עשוי לשנות את המצב.
התקן חדש שפותח במכון מסצ'וסטס לטכנולוגיה (MIT) עשוי לשפר את היכולת לבחור את התרופה המתאימה ביותר לכל חולה וחולה. ההתקן המושתל, בגודל של גרגיר אורז, מסוגל להזרים לתוך הגוף מינונים נמוכים של עד 30 תרופות שונות. לאחר הכנסתו לתוך הגידול והמתנה מספיק זמן כך שהתרופות תגענה לרקמה הנגועה, החוקרים יכולים למדוד את מידת היעילות של כל אחת מהן בהשמדת התאים הסרטניים של החולה.
התקן כזה יוכל לצמצם באופן ניכר את אי-הודאות הכרוכה בבחירת הטיפול המתאים כנגד סרטן על סמך השערות בלבד, אומר החוקר Oliver Jonas. הממצאים של המחקר פורסמו בכתב-העת המדעי Science Translational Medicine.
"ניתן להשתמש בהתקן שלנו בכדי לבחון את התגובה של החולה לתרופות הזמינות לנו, ולבחור את זו שפועלת באופן היעיל ביותר," הוא מוסיף ואומר. רוב התרופות הנפוצות לטיפול בסרטן פועלות דרך גרימת נזק לדנ"א או בעצם דרך הפרעה לתפקודי התא. לאחרונה, מדענים מצליחים לפתח גם תרופות ממוקדות יותר המיועדות לחסל תאים סרטניים בעלי מוטציה גנטית מוגדרת. יחד עם זאת, עדיין קשה לחזות מי מהתרופות תהיה היעילה ביותר עבור חולה מסוים.
במקרים אחדים, הרופאים מוציאים מהחולה תאים סרטניים, מגדלים אותם בצלחת פטרי ומטפלים בהם עם תרופות שונות על מנת לקבוע מי מהן היעילה ביותר. יחד עם זאת, תהליך זה מוציא את התאים מסביבתם הטבעית, עובדה היכולה להשפיע באופן מהותי על תגובתם האמתית של התאים לטיפול בתרופות אלו. "הגישה שאנחנו חשבנו שתהיה טובה היא פשוט להכניס את המעבדה לתוך החולה," מסביר החוקר הראשי. "ההליך בטוח וניתן לבצע את כל בדיקות הרגישות בסביבה הטבעית של התאים."
ההתקן, המורכב מפולימר גבישי וקשיח, ניתן להשתלה בתוך הגידול של החולה בעזרת מחט ביופסיה. לאחר הליך ההשתלה, התרופות חודרות לעומק של 300-200 מיקרונים לתוך הגידול אך לא מפריעות אחת לשנייה. לתוך המאגר הנמצא בהתקן ניתן למלא כל סוג של תרופה, והחוקרים יכולים להתאים את מינון התרופה כך שהוא יהיה דומה למינון שהיה מתקבל אם התרופה הייתה ניתנת בצורת זריקה תוך-ורידית. לאחר חשיפה של יום לתרופה, השתל מוצא מהגוף, יחד עם דגימה קטנה מרקמת הגידול הסובבת את השתל, והחוקרים יכולים לבחון את ההשפעות של התרופות השונות בעזרת פריסת דגימת הרקמה וצביעתה בנוגדנים היכולים לאתר סמנים של מות תאים. על מנת לבחון את יעילותו של ההתקן, החוקרים השתילו אותו בתוך עכבר שגודל עם גידולים אנושיים מסוג סרטן הערמונית, סרטן השד וסרטן העור.
ידוע כי לגידולים אלו יש רגישות שונה לתרופות שונות כנגד סרטן, והתוצאות של החוקרים אכן איששו זאת. לאחר מכן החוקרים בחנו את ההתקן עם סוג של סרטן השד הידוע בשם 'שלילי משולש', סוג החסר את שלושת הסמנים הנפוצים ביותר לסרטן השד: קולטן אסטרוגן, קולטן פרוגסטרון וכן Her2. סוג זה של סרטן הוא אגרסיבי במיוחד ואף אחת מהתרופות המשמשות כנגדו היום אינה מתמקדת בסמן גנטי מוגדר. בעזרת ההתקן, החוקרים מצאו כי גידולים מסוג כזה מגיבים באופן שונה כלפי חמש מתוך כלל התרופות הנפוצות ביותר לטיפול. התרופה היעילה ביותר הייתה פאקליטקסל, ולאחריה דוקסורוביצין, ציס-פלטין, גמציטאבין ולאפאטניב. התוצאות היו זהות גם כאשר ההעברה של התרופות הללו התבצעה דרך זריקה תוך-ורידית, ממצא המרמז כי ההתקן אכן מנבא מדויק של רגישות לתרופות.
במסגרת מחקר זה, החוקרים השוו את היעילות של כל אחת מהתרופות בנפרד, אולם ההתקן מסוגל גם לשמש לבדיקת שילובי תרופות שונים באמצעות הכנסת שתי תרופות או יותר לאותו מאגר, מסביר החוקר הראשי. "ההתקן יכול לסייע לנו בזיהוי החומרים או השילובים הכימותרפיים הטובים ביותר לכל גידול וגידול טרם התחלת מתן התרופה באופן שיטתי – זאת בניגוד לשיטה הקיימת המתבססת על נתונים סטטיסטיים של אוסף חולים. פתרון כזה היה המטרה של רופאים אונקולוגיים רבים שרדפו אחריו מזה שנים רבות והוא מהווה צעד חשוב קדימה לעבר היעד המדעי של פיתוח טיפול סרטני המבוסס על נתוני אמת מדויקים, ולא רק על נתוני סטטיסטיקה," מסביר החוקר הראשי. החוקרים עובדים כעת על דרכים שיאפשרו קריאה קלה יותר של תוצאות ההתקן בעודו נמצא בתוך החולה, מה שיסייע להם להשיג את התוצאות בקצב מהיר יותר. הם גם מתכוונים להשיק ניסוי קליני בחולות סרטן השד בשנה הבאה.
יישום אפשרי נוסף של ההתקן החדש יוכל להיות בהכוונת הפיתוח ובבדיקה של תרופות חדשות כנגד סרטן. החוקרים יוכלו ליצור מספר גרסאות שונות של תרכובות יעילות ולבחון את כולן בבת אחת בניסוי מוגבל של חולים אנושיים, מה שיאפשר להם לבחור את התרופה הטובה ביותר שאיתה ימשיכו לניסויים קליניים רחבים יותר.