סקירה היסטורית פילוסופית של רעיון האבולוציה

הרקע ממנו התפתחה תורת האבולוציה, ומבשריו של דארווין

יעקב יעקובסון- מורה בביה”ס התיכון ע”ש כצנלסון כפר סבא

מתוך: העלון למורי הביולוגיה, חוברת ד', סיון התשמ”ה .1985 הוצאת: האוניברסיטה העברית בירושלים – המרכז להוראת המדעים

מטרות סקירה זו:

.1 להציג רקע עניני וביבליוגרפי למורים המעונינים להורות את
הנושא בגישה היסטורית.
.2 להציג לפני המורים המעונינים ביישום הגישה ההיסטורית
לנושאים נוספים, מודל לפיתוח חומר לימודים בגישה היסטורית.
.3 לשמש כחומר העשרה בנושא, לכלל מורי הביולוגיה.

סקירה זו נעשתה תוך עיון בספררת העוסקת בהיסטוריה ובפילוסופיה
של המדע
בכלל ושל האבולוציה בפרט.
, Appleman 1970 ,Cannon 1959, Fisher 1965 ,Gasking 1959
. Ghiselin 1969, Mayr 1970, Vorzimmer 1972

ספרות זו שימשה כבסיס לחומר הלימודים שאורגן לחוברת לימוד בשם
“אבולוציה בגישה היסטורית” (החוברות “אבולוציה בגישה היסטורית”
לתלמיד ו”אבולוציה בגישה הסטורית” למורה ניתנות לרכישה במרכז
להוראת המדעים, האוניברסיטה העברית בירושלים).

בכתיבת הסקירה נעשה, בין השאר, שימוש ברעיון המובא אצל אלקנה
(1969), של “השקפת העולם”, או ההגשה “המטפיסית” של המדען,
השפעה מכרעת על גישתו לפתרון הבעיות או פירוש העובדות, ועל
עיצוב התיאוריה שלו.

רעיון זה מופיע גם בספרו של קוהן (תשל”ז), “המבנה של מהפכות
מדעיות”: “המחזיקים בפרדיגמות מתחרות… כשהם עובדים בתוך
עולמות שונים, רואים המדענים של שתי הקבוצות דברים שונים
בהביטם מאותה הנקודה עצמה… שוב אין הפירוש שהם יכולים לראות
ככל העולה על רוחם, שתי הקבוצות מביטות בעולם ומה שהן מביטות
בו לא השתנה, אבל בכמה אזורים הן רואות דברים שונים…” (שם,
עמ' 120).

הסקירה נכתבה תוך התיחסות לבעיות דלהלן:

א. מהי התקופה שבה נוצרו תנאי רקע אינטלקטואליים להצעת רעיון
האבולוציה?
ב. מהי תרומתם של אישים כגון לינה, קיבייה ולייל בהכשרת הרקע
האינטלקטואלי להצעת רעיון האבולוציה?
ג. מדוע לא זכתה תורת למרק לאותה אהדה לה זכתה תורתו של דארוין
על ידי קהילות המדענים?
ד. מדוע הוצעה ונתקבלה תורת האבולוציה במאה ה-19 ולא לפני כן?
(רוב המימצאים שעליהם התבסס דארוין היו ידועים גם במאה ה-18
כגון אנטומיה משווה, מאובנים וכו').
ה. הסיבות להתנגדות החריפה לתיאורית דארוין על ידי מדענים
דגולים כגון אגסיס ואחרים.
ו. מדוע לא נתקבלה תורת מנדל על ידי המדענים במאה ה- ?19
ז. האם קיימת סתירה ביו תורת התורשה החדשה לבין תורתו של
דארווין?
ח. מהן הבעיות הפתוחות בניאודרריניזם כיום?

התיחסות לבעיות דלעיל חושפת ומבליטה, לדעתי, מספר היבטים
הקשורים:
א) להבנת מהותו והתפתחותו של המדע.
ב) לאישיות המדענים.

תאורית ההתפתחות מקבלת את ההנחה שהיצורים הקיימים כיום התפתחו
ממינים פשוטים יותר, שהם עצמם התפתחו מצורות חיים פשוטות
ביותר. רעיון האבולוציה בא לענות על השאלה שהעסיקה את האדם
משחר ימי ההיסטוריה והיא: מהו מוצאם של היצורים החיים?
השתלשלות רעיון מוצא המינים משקף במידה מסויימת אה התפתחות
המדע. נתחיל את הסקירה בתקופתו של אפלטון ואריסטו במאה הרביעית
לפנה”ס. את השקפתם של היוונים הקדומים ביחס למוצאם של היצורים
החיים מיטיב לייצג אריסטו הנחשב לגדול הביולוגים של העולם
העתיק.

גישתם של אריסטו ובני דורו לתופעות הטבע מבוססת על הגיון
והנחות מוקדמות, כאשר התצפיות חייבות להיות בהתאמה אתו.
לדוגמה: נפילה חופשית; האבן שואפת להגיע למקומה הטבעי שהוא
האדמה ולכן היא נופלת נפילה חופשית בכוון אל האדמה. גופים
כבדים יפלו במהירות רבה יותר מאשר גופים קלים כי הרי שאיפתם
למקומם הטבעי גדלה עם רבוי החומר; השערה זו לא נבדקה בדרך
ניסויית עד למאה ה-17 כאשר גליליאו הראה על ידי ניסויו שמהירות
הנפילה החופשית אחידה לכל הגופים.

בהתאם להשקפתו של אריסטו המיוצגת בכתבים הביולוגיים שלו קיימות
שלוש אפשרויות ליצירת חיים:

א. חי מחי מאותו מין.
ב. חי ממין אחד מתפתח לחי ממין שונה.
ג. יצירה ספונטאנית; יצור חי מתפתח מחומר לא חי כגון מבוץ,
מרקבון וכו'.

השקפות אלו מקבלות אישור על ידי “תצפיות”. היוונים לא עשו בדרך
כלל ניסויים הדורשים שימוש במכשירים והכרוכים בעבודת כפיים.
לתופעה זו יש מספר הסברים:

* הסבר אחד מתיחס למבנה החברתי ביוון העתיקה; אריסטו ובני חוגו
השתייכו למעמד האצולה. לפי השקפתם עבודת כפיים מתאימה למעמד
העבדים ומהווה פחיתות כבוד לאצולה;

* הסבר אחר מתיחס להשפעתה של הפילוסופיה האפלטונית שהתיחסה
בשלילה לניסוי או בדיקה על ידי ניסוי; “כל הדברים שבטבע
נמצאים בתהליך של שינוי כך שלעולם לא תהא לך השקפה מתוקנת
עליהם באיזה שהוא זמן” .

“כדי להכיר דבר הכרה שלמה ומוחלטת עלינו להשתחרר מגופנו,
להתבונן במציאות, בעיני נשמתנו בלבד” , כתב אפלטון בחיבורו
פיידון (יימר תשכ”ה עמ' 45).

הביולוגיה של אריסטו

אריסטו, שהיה תלמידו של אפלטון, סטה במידה רבה מהשקפה זו כאשר
עסק בביולוגיה. הוא תאר לא פחות מ-500 מינים של בעלי חיים תאור
מורפולוגי, ביולוגי ואנטומי המעיד על ניתוח של עשרות בעלי
חיים. אריסטו כבן למשפחת רופאים לא הסס, כנראה, להשתמש בידיו
לניתוח ולימוד מבנם האנטומי של בעלי החיים.

להלן אחדים מעקרונותיו של אריסטו בביולוגיה:
.1 העולם בנוי מארבעה יסודות: עפר, מים, אוויר ואש.
.2 חיים נוצרים כאשר עקרון פסיבי, שהוא החומר, מתאחד עם עקרון
פעיל הנקרא צורה = כח חיים = אנטלכיה = נפש, ולכן קיימת
אפשרות שבעלי חיים וצמחים יווצרו מחומר שאינו חי (בתנאים
מסוימים).

.3 לצמחים נפש צמחית שתפקידה גידול ורביה, לבעלי החיים נפש
צמחית + נפש חיה המקנה תנועה ותחושה. לאדם נפש צמחית + נפש
חיה + נפש משכלת המקנה לו תודעה וחשיבה.

.4 טלאולוגיה – תכליתיות, סיבה סופית; כל דבר בעולם, כולל יצור
חי, וכל איבר שבו קיים למטרה מסוימת; לדוגמה: עוף מעופף לא
מכיוון שיש לו כנפיים, אלא יש לו כנפיים למען יוכל לעופף,
זוהי תכליתו של העוף.

שיטת המיון של אריסטו

אריסטו מיין את היצורים החיים לפי העקרון ההדרגתי שנקרא בשם
“סולם הטבע” (סקלה נטורה). בראש הסולם עומד האדם; מתחתיו,
היצורים בעלי דם ויולדי חיים (המקבילים לקבוצת היונקים במיון
המקובל כיום) ; בשלבים נמוכים יותר בסולם נמצאים מטילי הביצים,
בעלי הדם, ומתחתם חסרי הדם (המקבילים לחסרי החוליות במיון
שלנו), שלב מעבר בין בעלי החיים לצמחים הם הספוגים ומתחתם
הצמחים. בתחתית הסולם, דומם שאינו חי.

רעיון האבולוציה לא הוצע על ידי אריסטו ובני דורו; התשובות
שהוצעו לבעית מוצאם של היצורים החיים כפד שהובאו לעיל מנעו כל
הצעה של התפתחות עולם החי.

עם זאת, סולם המיון ההדרגתי שהוצע על ידי אריסטו בתקופה מאוחרת
בחייו מכשיר במידה מסוימת את הרקע לרעיון של קשר התפתחותי בין
השלבים של הסולם, כדבריו: “הטבע מתקדם לאט ובהדרגה מהדברים
הדוממים לבעלי החיים וקשה לקבוע את התחומים המדויקים ולהגדיר
את מקומו של כל דבר בסולם הטבע”. (יימר עמ' 46).

השתלשלות תורת אריסטו

יוון נכבשה על ידי רומא במאה ה-2 לפנה”ס. מרכז המדע עבר מיוון
לרומא; הרומאים לא התענינו במדע מופשט ובפילוסופיה שתועלתם
השימושית אפסית; הם התענינו במדע שימושי לדוגמה: התקנת לוח שנה
אזרחי על ידי יוליוס קיסר, או תכנון מערכות לאספקת מים. כתוצאה
מכך לא התענינו הרומאים, במיוחד, בכתבים של אריסטו.

רומא נפלה בידי הברברים במאה ה-5 לספה”נ; מרכז המדע עבר לעמי
האיסלאם; הערבים תרגמו את עבודותיו של אריסטו מיוונית לערבית
ועזרו בתקופה מאוחרת יותר להעברתם לתרבות המערב.

במאה ה-12 נוסדו האוניברסיטאות הראשונות באירופה. במאה ה-13
התגלו מחדש עבודותיו של אריסטו ותורגמו מערבית ללטינית על ידי
מלומדים יהודים ומוסלמים; בתקופה מאוחרת יותר תורגמו הכתבים
באופן ישיר מהמקור היווני ללטינית.

האוניברסיטות החדשות ומוסדות הכנסיה שפקחו עליהן מצאו בתורת
אריסטו מסגרת מדעית ההולמת את השקפות הכנסיה על העולם והאדם.
לדוגמה: הארץ כמרכז היקום והאדם בראש סולם הטבע כיצור
האינטילגנטי היחיד. כתוצאה מכך התרחש תהליך מזוג ואימוץ תורת
אריסטו על ידי הכנסיה הנוצרית. מיזוג זה נעשה במאה ה- .13

השילוב שנוצר בין תיאולוגיה (דת) לבין המדע נקרא גם
אסכולסטיקה. בתקופה זו התבטאה הפעילות המחשבתית וההגיונית
במסגרת קבועה מראש. תפקדי החשיבה ההגיונית – לאשר ולנמק את
מושכלות הכנסיה, אמונה קודמת למדע, ולהוסיף ולפתח פירושים
לכתבי אריסטו (יימר 113).

במסגרת פעילות אינטלקטואלית זו אין כל מקום לגישה ניסויית או
תצפיתית. לדוגמה: בוויכוח על הבעייה “כמה שיניים יש לסוס?” דנו
בכתבים ובפיררשים של אריסטו בנושא ולא העלו על הדעת אפשרות של
בדיקה תצפיתית. (שם עמ' 113). השילוב בין הדת הנוצרית ובין
תורת אריסטו הגיע לשיאים כשכל החולק על אריסטו נחשב ככופר ברוח
הקודש (שם עמ' 113).

בין השאר, אומצו רעיונותיו של אריסטו בדבר הבריאה הספונטאנית
והשתנות בעלי החיים ו”אושרו” על ידי מדענים של אותה תקופה;
השפעתו של אריסטו נשארה עדיין חזקה עד המאה ה-.17 גם כאשר
רעיונותיו לא קבלו הגנה וחסות על ידי הכנסיה. כל עוד שררו
השקפות מעין אלו (בריאה ספונטאנית והשתנות בעלי חיים) לא היה
מקום לתיאורית התפתחות.

ערעור ההשקפה בדבר היצירה הספונטאנית נעשה באופן ישיר באמצעות
ניסויים אשר בוצעו בין השאר על ידי רדי (Redi) וספלנצאני
(Spallanzani), ובאופן בלתי ישיר על ידי לינה (Linnaeus) שפתח
את המיון המקובל בביולוגיה, המחייב את קביעות המינים.

על ידי זה הוכשרה הקרקע לאפשרות של הצעת תיאורית התפתחות (1970
Mayr), לינה (Linnaeus) היה בעל השקפת עולם אריסטוטליאנית. לפי
אריסטו חלוקה לקבוצות (מיון) זהו גילוי האמת והסדר הקיימים
בטבע. מטרת המיון היא לגלות את האמת הזאת ולפתח שיטה מבוססת
למיון.

לפי לינה אין דיכוטומיה בין הסדר האמיתי שקיים בטבע לבין שיטת
החלוקה לקבוצות המבטאת את הסדר הזה, היות והקבוצות הללו הן
קבועות ובלתי ניתנות לשינוי, לא קיימת אפשרות של אבולוציה.

הגדרת ההבדלים בין הקבוצות הנ”ל נראית כמטרה הסופית של המיון.
המינים לפי לינה נוצרו על ידי הבורא ומאז נשארו קבועים; גישה
זו שמה דגש על ההבדלים ועל אי-הרציפות ביו המינים. בתקופתו של
לינה השתמשו במושג “אבולוציה” ל”התפתחות הפרט” (אונטוגנזה).

לפרסום שיטת המיון של לינה במאה ה-18 היתה השפעה ראויה לציון
על התפתחות הביולוגיה.

1) הביולוגים הנודעים במאה ה-18 וה-19 כגון למרק, קיבייה,
דרוין ואחרים המשיכו והרחיבו את עבודתו של לינה בשדה המיון.

2) קבלת השקפתו של לינה בדבר קביעות המינים ואי השתנותם סילקה
באופן סופי את האמונה בדבר אפשרות של בריאה ספונטאנית (של
יצורים מאקרוסקופיים, הנראים לעין) שהחזיקה מעמד גם לאחר רדי
(Mayr 1970 p.494).

3) עצם הצגת שיטת המיון ההיררכית של לינה המבוססת על קריטריון
של סממנים משותפים לקבוצות השונות עשויה להוליך לרעיון בדבר
מוצא משותף וקשר התפתחותי ביניהם (שם).

קיבייה (Cuvier)

הכשרה נוספת של הרקע האינטלקטואלי לקראת הצעת תיאורית אבולוציה
נעשתה על ידי קיביה. קיביה תפס עמדה חשובה בביולוגיה בצרפת, שם
כונה “הדקטטור של הביולוגיה” בגלל נטייתו לדכא את דעות יריביו;
הוא בסס ופיתח שני ענפים חשובים בביולוגיה: אנטומיה משווה
ופלאונטולוגיה. ענפים אלו מספקים ראיות קלאסיות לתיאורית
האבולוציה המקובלת כיום.

השקפתו של קיביה בדבר מוצא היצורים החיים היתה
אנטי-אבולוציונית. הוא פיתח את דוקטרינת הקטסטרופות. לפי
תיאוריה זו עבר כדור הארץ שורה של קטסטרופות פתאומיות שהשמידו
את החיים על פני האדמה. לאחר כל קטסטרופה אוכלס כדור הארץ מחדש
על ידי יצורים חיים חדשים, ללא כל קשר לאלו שקדמו להם.

התאוריה הזו מסבירה את המימצאים של שכבות המאובנים המיצגים
באופן נפרד פאונה של בעלי חיים וצמחים ללא כל קשר הדרגתי
ביניהם.

למרק (Lamark)

למרק, בן דורו וחברו לעבודה של קיבייה, הציע תיאורית אבולוציה
הדרגתית בספרו “פילוסופיה זואולוגית” בשנת .1809 את התיאוריה
של למרק נוכל לסכם כדלקמן:

שינויים בסביבה גורמים לשינויים בצרכים של בעלי החיים;
השינויים בצרכים גורמים לשינויים בפעילויותיו של בעל החיים
כלומר שימוש מוגבר באיברים מסוימים או אי-שימוש באיברים
מסוימים; שינויים בפעילות גורמים לפיתוח או ניוון של איברים
עקב שימוש או אי-שימוש בהתאם לצרכים.

השינויים באיברים עוברים בתורשה וגורמים להתפתחות מינים חדשים.
היות והסביבות השונות גורמות לצרכים שונים ולפעילויות שונות
יתפתחו מינים שונים של בעלי חיים מאותו מוצא משותף בהתאם
לסביבות השונות בהן הם חיים.

התיאוריה הזו מבוססת על השקפות שהיו מהפכניות ביחס לתקופתו: *
השקפת העולם היסודית של למרק היתה ש”הטבע אינו עושה קפיצות”
ומכאן שהאבולוציה היא איטית והדרגתית; כדבריו: “המים הם הערש
של כל ממלכת החיים, לאחר דורות רבים הפרטים המשתייכים למין אחד
משתנים למינים חדשים השונים מהראשון” (Mayr 1972).

* השקפתו עומדת בניגוד להשקפתו של קיבייה בדבר הקטסטרופות
בגיאולוגיה. לפי השקפתו קיימים חוקים כלליים שהם אחראים
למאורעות המתרחשים בסדר ידוע ולא על ידי מהפיכות.

השקפות אלו מעידות על שלילת רעיון היצירה או הבריאה וזה התאפשר
על ידי קבלת ההנחה בדבר גילו של כדור הארץ שהוא גבוה יותר מן
המקובל על פי ספר “בראשית”.

ג. מהשקפתו של למרק בדבר האחידות בטבע, העומדת בניגוד להשקפה
של לינה, נובע שהמיון שלנו לקבוצות של בעלי חיים איננו קיים
בטבע וזוהי למעשה חלוקה מלאכותית. הוא מצהיר: “אין בטבע
בריגדות, רגימנטים או בטליונים. הטבע מראה עליה הדרגתית ומתמדת
באירגון אבל לא היררכית; סולם הטבע איננו בעל מדרגות נבדלות
אלא זהו שיפוע רציף מרופד במינים” (Mayr 1972, p. 33).

המדענים בני תקופתו של למרק וגם אלו שבאו אחריו דחו את
התיאוריה שלו בתקיפות, בלגלוג או באיבה.

נוכל להציע מספר סיבות לדחיה כללית זו:

א. רעיונותיו של למרק בדבר ההתפתחות האיטית וההדרגתית עמדר
בניגוד קוטבי לדוקטרינה הקטסטרופית של קיבייה; בהתנגשות הבלתי
נמנעת בין השקפותיהם היתה ידו של קיבייה, שנהנה מן הסמכות
וההערצה של בני דורו, על העליונה. תוצאות התנגשות זו גרמו
כנראה ליחס של איבה וזלזול מצידו של קיבייה כלפי למרק.

ב. תיאורית למרק איננה עומדת בהתאמה עם ההשקפות המקובלות
בתחילת המאה ה- 19 כגון:
.1 בריאה של בעלי החיים כמקובל לפי ספר “בראשית”.
.2 גיל כדור הארץ שהוא כ-6000 שנה.
.3 מינים קבועים ובלתי משתנים.

ג. למרק לא סיפק די עובדות מעשיות לתמוך בהכללותיו; בנוסף לכך
תורתו לא היתה כוללת היות והוא התייחס בעיקר לבעלי החיים ולא
לצמחים. עם זאת יתכן ועצם הצעת תיאורית האבולוציה ורעיונותיו
הנועזים בדבר ההתפתחות ההדרגתית, מושג הזמן, תפקיד הסביבה
כגורם בהסתגלות, הכשירו את הרקע לקבלת רעיונות חדשים אלה
בתקופה מאוחרת יותר (Mayr 1976, p. 248-9).

לייל (Lyell)

שלב חשוב בהכשרת הרקע להצעת תיאורית אבולוציה נעשה על ידי שרל
לייל ( Lyell Charles) באמצעות התיאוריה שלו בתחום הגיאולוגיה
שפורסמה בספרו “עקרונות הגיאולוגיה” .1882

לפי לייל יש להתיחס לעקבות העבר במושגים של תהליכים המתרחשים
בהווה ולדחות כל רעיון של הפיכות פתאומיות; עקרון התיאוריה שלו
מכונה בשם: אדניפורמיאטריזם (אחידות) או אקטואליזם. בהתאם
להשקפתו, חשיפת איזורים ימיים או הצפות היבשה על ידי הים, אינן
תופעות פתאומיות של מהפכות אלא תוצאה מצטברת של נסיגה או
התקדמות של הים שאנו יכולים לצפות בה ולמדדה גם בימינו.

סביר להניח שבהצעת רעיון הארנדפודמיאטריזם הושפע לייל באופן
ישיר מלמרק שהציע אה הרעיון הזה כבסיס התיאוריה שלו. התיאוריה
של לייל אומצה על ידי קהילת המדענים בני זמנו והחליפה את
תיאורית הקטסטרופות שמנעה כל אפשרות להסבר אבולוציוני.

דרוין (Darwin)

תיאורית האבולוציה של דרוין.

דרוין פרסם את ספרו “מוצא המינים” בשנת .1859 ספר זה הוא סיכום
זמני של העבודה אשר נמשכה 20 שנה (דרוין החל בכתיבה בשנה
1837). דרכי החשיבה של דרוין עברו תהליך של התפתחות, החל
מהתקופה בה יצא למסע באוניה “ביגל” סביב העולם בשנת 1831 ועד
אחרית ימיו.

נסקור בזה אחדות מהשקפותיו של דרוין:

.1 השקפותיו על המינים:
בתחילה האמין דרוין בהגדרתו של לינה ש”המינים הם קבועים”.
העובדות הרבות שנבחנו על ידו במסעו בשטחים כגון ביוגיאוגרפיה
ופליאונטולוגיה גרמו לכך שאמונתו בקביעות המינים התערערה,
ובמקומה החל להאמין בהשתנות המינים.

את המכניזם לכוח המניע בהתפתחות ובהשתנות המינים שאב דרוין כפי
שהוא מודה ממאמרו של מאלטוס “על האוכלוסיה”. בספרו מציע דרוין
מכניסם תיאורטי המסביר את האבולוציה – המכניסם של הבירור
הטבעי.

דרוין היה ער לעובדה שהרעיונות המהפכניים המובאים בספרו יעוררו
סערה והתנגדות בקרב קהילית המדענים. גורלה של תיאורית ההתפתחות
של למרק, הלעג והדחיה שקדמו אותה, היו בבחינת שיעור מאלף
לדרוין שאת לקחן למד, ומשום כך, כנראה, הקדיש למעלה מ-20 שנה
לביסוס ולחיזוק התיאוריה שלו על ידי “חגורת בטחון” עבה ביותר.
דרוין מציג בספרו את העובדות התומכות בתיאוריה, מחצית מעבודתו
מורכבת מאוסף של עובדות שאסף מתחומים שונים כגון גיאולוגיה,
ביוגיאוגרפיה, אנטומיה משווה, אמבריולוגיה, ביות, גננות וכו'.

.2 גישתו של דרוין לטבע.

א. ההשקפה על הרציפות בטבע; “הטבע אינו עושה קפיצות”. השקפה זו
מנעה מדרוין לקבל כל הצעה מידידיו ותומכיו הקשורה בווריאציות
גדולות כהסבר לאבולוציה.

ב. דרוין קבל מלייל את רעיון האקטואליזם בביולוגיה; רעיון זה
היה מנוגד לאמונה המקובלת, עד אז, של הקטסטרופות בביולוגיה.

דרוין מודה בחוב שלו ללייל בביסוס תיאורית האבולוציה: “מעולם
לא שכחתי שכמעט כל פעולותי בתחום המדע, נעשו הודות ללימוד
ועיון בעבודותיו הגדולות” ( “.”Life and Letters(F, 1888
,Darwin ספרו של דרוין עצמו עבר אבולוציה; הוא נדפס במשך כ-13
שנה ב-6 מהדורות, כל מהדורה שונה מקודמותיה, כך שהמהדורה
האחרונה אינה עומדת בהתאמה עם המהדורה הראשונה. השינויים
שדרוין הכניס בספרו באו כתוצאה מביקורות חריפות של מדענים בני
זמנו, כגון אגסיס (Agasis) , פושה (Pouchet) ומיורט ( Mivart).
הביקורות של המדענים התבססו בעיקר על מימצאים משטחי הגיאולוגיה
והפליאונטולוגיה וכמו כן על מנגנון הבירור הטבעי כהסבר הבלעדי
להתפתחות המינים (Vorzimmer, 1972, p. 270). כתוצאה מרצונו
לעמוד בפני התקפותיהם של המדענים ערך דרוין רויזיה איטית
ממהדורה למהדורה. לדוגמה: בפרקים השונים של המהדורה האחרונה של
“מוצא המינים', ובספרו “על מוצא האדם”, שנדפס ב-1871 מופיעים
עקרונות למרקיסטיים מובהקים בדבר השפעת הסביבה והתכונות
הנרכשות כתוצאה משימוש ואי-שימוש (שם 237).

.3 בעית התורשה.

דרוין התלבט בבעית התורשה. הוא חיפש מנגנון להעברת הווריאציות
(שמקורן בהשפעת הסביבה) והתכונות הנרכשות לצאצאים. לפי הסברו
הנקרא “פנגננזיס” משפיעה הסביבה באופן בלתי ישיר על מערכת
הרבייה באמצעות “גמולות” הנודדות מכל אברי הגוף אל מערכת
הרבייה, כך שהתכונות של ההורים מתמזגות בצאצאים.

תיאוריה זו הוא חסרת יציבות פנימית כי דרוין עצמו הכיר גם
בתופעות של דומיננטיות והופעה חוזרת של תכונות מדורות קודמים
בצאצאים, מה שעומד בסתירה להנחה בדבר התמזגות (Blending).
תיאוריה זו שאיננה מבוססת על מימצאים עומדת בניגוד לתיאורית
מנדל המקובלת בדבר חלקיקים פונקציונליים מוגדרים המפקחים על
התורשה.

תיאורית הפנגנזיס היא אחת מנקודות התורפה בתורת האבולוציה של
דרוין. אפשר ליחס את הכשלונות של דרוין בשטח התורשה לגורמים
הבאים:

א. אי-יכולת להגדיר הגדרה מלאה את הווריאציות ואת גורמיהן ואי
הבחנה בין גנוטיפ לפנוטיפ.

ב. יתכן שהשקפת עולמו היסודית המבוססת על תהליכים של רציפות
שינוי והמשכיות (טבע אינו עושה קפיצות) מנעו ממנו להניח מציאות
חלקיקים תורשתיים מוגדרים ובלתי מתחלקים (Vovzimmer 1972).

גדולתו של דרוין בהשוואה לקודמיו

מהגורמים שתרמו להצלחה הכבירה של דרוין היו אלה:

א. ניצול ושימוש בידע הרב ובעובדות שהצטברו בשטחים שונים כגון
גיאולוגיה, פליאונטולוגיה, ביוגיאוגרפיה, אנטומיה משווה וזאת
בנוסף לעובדות שאסף באופן אישי במסעו, במחקריו על הסרטנים
וההכלאות בצמחים, וארגון הידע הנ”ל לתיאוריה כללית של
אבולוציה. הצלחתו מובלטת גם על רקע כשלונה של תיאורית למרק שלא
היתה כוללת ולא סיפקה די עובדות ומימצאים ניסויים לחיזוקה.

ב. גורם לא מבוטל שתרם להצלחה של התיאוריה היא הכשרת הרקע
האינטלקטואלי לקבלת תיאוריה חדשה באבולוציה, וזה נעשה בין השאר
בהתבסס על רעיונותיו המהפכניים של למרק והתיאוריה של לייל
בגיאולוגיה כפי שצוין לעיל.

ג. עוצמתה של תיאוריה נמדדת גם בכוחה לנבא ולהדריך לגילויים
חדשים. תיאורית האבולוציה של דרוין שאפשר גם לכנותה בשם
“המהפכה הדרויניסטית” פתחה אופקים למחקרים חדשים בשטחים
מגוונים תוך שימוש בעקרונות החדשים שהציע דרוין.

ד. העמדת התיאוריה שלו במבחן הפרכה, שהוא המבחן לתיאוריה מדעית
אמיתית לפי פופר (Popper 1963). תנאים להפרכה סופקו על ידי
דרוין כפי שציין: “מציאותו של אבר (אורגן) במין אחד, אך ורק
למען הנאתו של מין אחר, יהיה הרס של התיאוריה שלי” (p. 63
,Ghiselin 1969).

ה. היבט חברתי: דרוין הצליח לקשור קשרי ידידות עם אנשים דגולים
במדע בתקופתו כגון לייל, הקסלי (Huxley), וולאס (Wallas);
בתמיכתם הקיצונית בדרוין תרמו תרומה מירבית ובעלת ערך רב למאבק
הרעיוני עם המתנגדים החריפים לתיאוריה.

מנדל (Mendel)

מנדל פרסם את עבודתו בשנת ;1865 הוא לא זכה להכרה על ידי
המימסד המדעי בתקופתו. עבודתו נשארה ללא כל התיחסות עד ל-
.1900

את הצלחתם של החוקרים להלהגיע לחוקי התורשה יש לייחס, כנראה,
להתקדמות שחלה בדרך החקר, בעיקר בבחירת מדגמים וניתוח התוצאה
בדרך סטטיסטית. עם פיתוח התיאוריה החדשה של התורשה החל מ-1900
נוצרה בשלבים הראשונים להתפתחותה אי-התאמה בינה לבין תיאורית
האבולוציה של דרוין.

המסקנות הנובעות מקבלת ההשקפה על גורמי תורשה עצמאיים קבועים
ומוגדרים הם:
א. אפשרות להתפצלות לזנים חדשים במסגרת המין הקיים.
ב. המין עצמו קבוע ואינו ניתן לשינוי.

מסקנות אלו נובעות גם מניסויים של יוהנסן (Johansen 1903)
שפורסמו באותה תקופה. מסקנתו של יוהנסן היתה שההבדלים בין
הצמחים של אותה שורה טהורה נגרמים על ידי שוני בתנאי הסביבה
ואינם תורשתיים ולפיכך בירור בתחומי השורה הטהורה אינו מביא
ליצירה זנים חדשים משובחים; ומכאן שגם לבירור הטבעי לא תהא כל
השפעה על האבולוציה. אי ההתאמה בין שתי התיאוריות נתנה דחף
לחוקרים השונים לחפש מנגנונים שיאפשרו פשרה ביניהם.

גילוי והסברת תופעת המוטציה על ידי דה-פריז (Devries) ופיתוח
החקר בכוון זה על ידי מורגן ( Morgan) בזבוב הדרוזופילה, הביאו
להצעת מנגנון לשינויים בחומר התורשתי; חוקרי התורשה יכלו כעת
למזג את תיאורית התורשה ואת תיאורית דרוין לתיאוריה כללית
שנקראה ניאו-דרויניסם.

רוב המדענים המקבלים תיאוריה זו אינם רואים בווריאציות הזעירות
שעליהן מתבסס דרוין את התשתית לאבולוציה משום שאלו אינן
תורשתיות.

האבולוציה החדישה מבוססת על מציאותן של מיקרו-מוטציות, זאת
אומרת, על שינויים החלים בחומר התורשתי. מיקרר-מוטציות אלו
נחשבות כחומר הגלם העיקרי להשתנות המינים.

פיתוח ושילוב שיטות סטטיסטיות העוסקות בשכיחות גנים
באוכלוסיות, כגון “עקרון הרדי-וינברג”, איפשר לחוקרים להראות
שמיקרומוטציות שיש להן יתרון כלשהו במלחמת הקיום בתנאים
מתאימים, שכיחותן במאגר הגנים של האוכלוסיה תגדל מדור לדור.

קשה לקבל את ההסבר שהיתה כאן מקריות או חוסר הזדמנות. העתון
המדעי שבו התפרסמה עבודתו של מנדל נשלח ל-120 אוניברסיטאות
ועותקים ממנו הגיעו גם ל”חברה המלכותית” ול”חברה על שם לינה”.
הסבר מתקבל על הדעת הוא שלהשקפותיו ולדרך מחשבתו לא היה מקום
ברקע הכללי של “רוח התקופה” בזמנו. דרך מחשבתו של מנדל הקדימה
את תקופתו; יתכו שהוא הגיע לתגליתו בדרך של חשיבה הגיונית
מוקדמת שנבעה מן ההנחות הבאות:
א. גורמי התורשה הם חלקיקים מוגדרים ובלתי מתמזגים.
ב. תרומת שני ההורים בדור הבא היא שווה.

התענינות המדענים בתקופה זו התמקדה ברעיונות החדשים הקשורים
לתיאורית האבולוציה וזאת בהשפעת פירסומו של “מוצא-המינים”.
בעיות שהעסיקו את החוקרים היו: מוצאם של מינים חדשים ולא מוצאן
של ווריאציות. אפילו עבודותיו של דרוין עצמו בהכלאות בצמחים
ובתורשה לא זכו להתענינות מיוחדת ולממשיכים באותו כיוון.

תמיכה בהנחה שעבודתו של מנדל לא הובנה כראוי על ידי בני זמנו
יש לראות בהתכתבות שלו עם אחד מגדולי הביולוגים בתקופתו – נגלי
(Nageli) שאליו שלח את עבודתו וציפה ממנו לחוות דעת. מן
ההתכתבות ביניהם נראה שמחקריו של מנדל לא עשו על נגלי רושם
חיובי או שלילי ולמעשה הוא ביטל אותם ולא התיחס אליהם
בסקירותיו שפורסמו יותר מאוחר על הכלאות בין צמחים. לסיכום
נוכל לציין שהאקלים האינטלקטואלי בתקופתו של מנדל לא היה מותאם
לקבלת השקפות חדשות בדבר המינים (Gasking 1959).

פיתוח הניאו-דרויניסם

בסוף המאה ה-19 חלה התקדמות משמעותית בציטולוגיה, התגלו פרטים
נוספים במבנה התא, התגלו הכרומוסומים ושלבי חלוקת התאים, נצפתה
התלכדות של גרעיני תאי המין.

תגליות אלו מיקדו את התענינותם של החוקרים לבעיות התורשה.
החוקרים חיפשו שוב הסבר לווריאציות ותורשתן. חוקי התורשה נתגלו
מחדש באופן בלתי תלוי על ידי שלושת חוקרים בעת ובעונה אחת בשנת
.1900

בצרוף המנגנונים השונים של הבידוד עשויה הצטברות השינויים
הגנטים באוכלוסיות השונות במשך דורות רבים להביא להבדלים
משמעותיים בין האוכלוסיות שיתבטאו בביזור התרבותי; כלומר,
באי-אפשרות של הכלאה בין האוכלוסיות כך שנוכל להגדירו כמינים
נפרדים.

בעיות פתוחות בניאו-דרויניסם

על אף המיזוג לתיאוריה כללית נשארו עדיין סתירות ובעיות פתוחות
שלא ניתנות להסבר באמצעות הניאו-דרויניסם. נציג להלן כמה מהן:

.1 שטח הראיות הקלאסיות.

הפליאונטולוגיה מספקת את הראיות העיקריות לאבולוציה. עם זאת
ישנן תופעות בשטח זה שקשה להסבירן, בגישה האבולוציוניסטית.
לדוגמה:

א. חוסר רציפות וחוסר צורות מעבר בשכבות המאובנים. לא נמצאו
למשל מאובנים שייצגו לנו טיפוסי מעבר בין קבוצות גדולות כגון
דגים, דו-חיים, או דו-חיים וזוחלים.

ב. קשה להסביר את התופעה של הופעת שפע מאובנים המייצגים יצורים
די מורכבים בתקופת הקמבריום, וחוסר מימצאים, כמעט , של מאובנים
המיצגים אורגניסמים שקדמו להם – בפרקמבריום. וזאת על אף
שבמקומות מסוימים השכבות של הקמבריום דומות וכמעט זהות במיבנן
לאלו של הפרקמבריום.

.2 המנגנון של האבולוציה.

קיימות שתי בעיות עיקריות בתיאורית האבולוציה:

א. האבולוציה היא מכלול כל האונטוגנזות להתפתחות הפרט –
אונטוגנזה), מימות עולם ועד היום הזה. אנו מכירים כיום את שלבי
האונטוגנזה מן התא הבודד ועד היצור המושלם. אולם גם לאחר גילוי
הצופן הגנטי אין לנו כל הסבר למכניסם של האונטוגניזה. הצופן
הגנטי מספק הסבר לתהליכים ביוסינטתיים הקשורים בבנית ובפירוק
החומרים המרכיבים את היצורים החיים, בעוד שבאונטוגנזה אנו
עוסקים בתהליכי בניה של מבנים. מאורגנלות שבתא החי, לדיפרנציה
לרקמות שונות ולהתארגנות הרקמות לאיברים מורכבים כגון: כליה,
עין או אוזן (לייבוביץ 1978).

ב, לא מובן כיצד האבולוציה המבוססת על מוטציות זעירות יכולה
להביא באמצעות בירור טבעי יצירה הדרגתית של איבר מורכב כל כך
כגון אוזן פנימית או כליה, בשעה שלמוטציה זעירה כזו אי אפשר
ליחס שום משמעות במלחמת הקיום.

לסיכום:

בסקירה ההסטורית-פילוסופית שהובאה לעיל מוצגים מספר היבטים
הקשורים להתפתחות תיאורית האבולוציה. היבטים אלה עשויים להמחיש
לתלמיד מושגים ועקרונות כלליים המתיחסים להבנת מהות המדע ואופי
המדענים. לדוגמה:

א. השקפת העולם של המדען ממלאת תפקיד מכריע בפיתוח התיאוריה
שלו, למשל “הטבע אינו עושה קפיצות” – השקפתם של דרוין למרק
ולייל.

ב. אין שיטה אחידה במדע – דרך חקירתו של דרוין (איסוף תצפיות,
נתונים וראיות) לעומת דרך חקירתו של מנדל (ניסויים, בידוד
משתנים, ניתוח סטטיסטי).

ג. מדענים כבני אדם, אישיותו של דרוין, של קיבייה ואחרים.

ד. עתונות מדעית, חשיבותה ותפקידיה במימסד המדעי – פרשת
“השכחת” עבודתו של מנדל וגילוייה מחדש. ההלחלט על פירסום
עבודותיהם של וולאס ודרוין בעת ובעונה אחת.

ה. גישה היסטורית בהוראת האבולוציה עשויה להדגים בהצלחה חלק
מתכונותיה העיקריות של תיאוריה מדעית, שבין השאר משמשת כמכשיר
לארגון והסבר ועשויה להתחלף בתיאוריה אחרת או להשתנות כתוצאה
מתגליות, מימתאים או עובדות חדשות.

יישום בגישה ההיסטורית להוראת האבולוציה בבתי ספר דתיים עשויה,
לדעתי, למתן או לסלק את ה”סתירה” הקיימת, לכאורה, בין תיאורית
האבולוציה והאמונה הדתית בבריאה. תיאורית האבולוציה, ככל
תיאוריה מדעית אחרת, איננה מייצגת את ה”אמת המוחלטת” – היא
משמשת מכשיר לארגון והסדר.

מקורות:

אלקנה, י. “הוראת המדעים בגישה היסטורית”, מדע כרך יד', עמ'
-1969 ,111
.119

אריסטו, מבחר מן החבורים בביולוגיה, ערך יעקב לורך, הוצאת
מגנס, ירושלים,
תשל”ז .1974

דרווין,צ. מוצא המינים, תרגם שאול אדלר, מוסד ביאליק ירושלים,
תש”ך, .1960

יימר מ, תולדות המדע, קרית ספר ירושלים, תשכ”ה .1965

ליבוביץ התפתחות ותורשה – פרקי יסוד, ספרית האוניברסיטה
המשודרת, משרד
הבטחון , .1978

קוהן, תומס ס., המבנה של מהפכות מדעיות, תרגם יהודה מלצר,
מפעלים
אוניברסיטאים, תל אביב .1977

. Appelman, P., Darwin New York, Morton 1970

H.G., Lamark and Modern Genetics, Manchester University
. Press, 1970

,Darwin F. ed., The Life and Letters of Charles Darwin, Murray
. J
. London 1888

Fisher, R.A. Mendel Gregor, ed., by Bennet J.H. Oliver & Bord
. 1965

E. “Why was Mendel's Work Ignored” Journal of the History
. of Ideas, vol. 20, pp. 60-64, 1959

Ghiselin, M.T., “The Triumph of the Darwinian Method” Berkeley
,
. University of California Press 1969

E., “Lamark Revisited” Journal of the History of Biology
. Vol. 5, pp. 55-94, 1972

,”Vorzimmer, P.J., “Charles Darwin, the Years of Controversy
London
. University of London Press, 1972

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~349706862~~~262&SiteName=hayadan