חלפו 27 שנים מאז ארה”ב אסרה על השימוש בדי-די-טי והרווחים האקולוגיים בולטים לעין. נץ הפרגרין הנדיר נמחק מרשימת המינים בסכנת הכחדה בחודש שעבר, ובקרוב יצטרף אליו העיט המקריח
שריל גיי סטולברג, ניו יורק טיימס
חלפו 27 שנים מאז ארה”ב אסרה על השימוש בדי-די-טי והרווחים האקולוגיים בולטים לעין. נץ הפרגרין הנדיר נמחק מרשימת המינים בסכנת הכחדה בחודש שעבר, ובקרוב יצטרף אליו העיט המקריח. בפלורידה משגשגים השקנאים החומים, ועיטי הדגים חזרו לחופי לונג איילנד. עכשיו האו”ם מנסח הסכם, שיכול להוביל לאיסור כלל עולמי על הדי-די-טי.
השיחות שאמורות להתחדש ב-6 בספטמבר בז'נווה ולהימשך עד ה-11 בחודש, מעוררות את התנגדות אנשי בריאות הציבור. לטענתם, הדי-די-טי הכרחי לבלימת התפשטות המלריה, שגורמת למותם של עד 2.7 מיליון איש בכל שנה, בעיקר ילדים במדינות מתפתחות. “ילד מת ממלריה מדי 12 שניות”, אומרת דיאן ווירת, מומחית למלריה בבית הספר לרפואה ציבורית בהרווארד, ויו”ר ההתאחדות האמריקאית לרפואה והיגיינה טרופיות.
ווירת היא אחת מכ-370 חוקרים רפואיים ב-57 מדינות, שקוראים להתיר בהסכם החדש ריסוס די-די-טי בכמויות קטנות בתוך בתים. המדענים טוענים שביטול השימוש במדביר הזול והאפקטיווי צריך להיעשות בהדרגה, ורק אם המדינות המערביות יקיימו מחקרים על החלופות היותר יקרות ויסייעו במימונן.
מרבית המדינות אינן משתמשות יותר בדי-די-טי למטרות חקלאיות, או לא מודות בכך. אבל להערכת מומחים, 23 מדינות עדיין משתמשות בו לבלימת מלריה. בעיקר סין והודו. מקסיקו התחייבה להפסיק את הריסוס ב-,2007 והבנק העולמי הלווה להודו 200 מיליון דולר לחיפוש חלופות לחומר.
דילמת הדי-די-טי נובעת מתוכנית של האו”ם לחסל את השימוש ב-12 חומרים כימיים רעילים, המסווגים כמזהמים אורגניים עקביים. כולם מצטברים בשרשרת המזון ויכולים לעבור אלפי ק”מ דרך האוויר, המים ובאמצעות נדידת ציפורים.
בספרה “”Silent Spring מ-1962 תיעדה הביולוגית הימית רייצ'ל קרסון את השפעותיו הרעילות של הדי-די-טי. היא הראתה כיצד מתו אדומי החזה שאכלו תולעים, שניזונו מעלי בוקיצות שרוססו בחומר. בעקבות הספר, הוקמה ב-1970 הסוכנות להגנת הסביבה ושנתיים מאוחר יותר נאסר בארצות הברית השימוש בדי-די-טי.
המשא ומתן על קבוצת המזהמים אמור להסתיים בסוף השנה הבאה. בינתיים המומחים מתנצחים ביניהם על כל עניין, החל מהשאלה אם די-די-טי מזיק לבריאות האדם (העדות אינה חותכת), וכלה בשאלה אם העלייה האחרונה בשיעורי מלריה במקסיקו נובעת מצמצום השימוש בחומר או מההוריקנים של השנה שעברה, שגרמו לסביבה לטפח יתושים (נראה ששתי התשובות נכונות).
בצד אחד עומדים קרן חיות הבר העולמית ורופאים למען אחריות חברתית – קבוצת רופאים העוסקת בבריאות סביבתית. הם מצטטים מחקרים שמהם עולה כי גם ריסוס כמויות קטנות של די-די-טי בבתים גורם להופעת החומר בחלב אמהות מיניקות. הקרן קוראת להטיל איסור על די-די-טי ב-.2007 המועד המדויק שנוי במחלוקת.
מהעבר השני עומדים שני ארגוני מדענים – התאחדות הרפואה הטרופית, וקרן המלריה הבינלאומית. הקרן טוענת כי קביעת שעת אפס לאיסור הדי-די-טי מטילה “נטל לא מוסרי על המדינות העניות ביותר בעולם”. עד השבוע שעבר חתמו 137 מדענים, כולל שלושה חתני פרס נובל, על המכתב.
הוויכוח מתנהל במקביל לשובה הקטלני של המלריה באזורים שבעבר כבר נבלמה בהם. להערכת ארגון הבריאות העולמי מתווספים 500-300 מיליון מקרים חדשים של מלריה מדי שנה. יש תרופות לטיפול במחלה, אבל יש חולים שאינם יכולים להרשות לעצמם לקנותן. כמו כן, העמידות של היתושים בפני התרופות היא בעיה שמחריפה. אמצעי המניעה הטוב ביותר איפוא הוא להישמר היטב מעקיצות יתושים.
יש הסבורים שיכולתו המוכחת של הדי-די-טי להבריח יתושים עושה אותו לפתרון מושלם. אחרים, ביניהם ד”ר מרי גלינסקי, מייסדת קרן המלריה הבינלאומית וביולוגית מולקולרית, אומרים שהם מוכנים לבדוק חלופות אחרות. ובינתיים, ארגון הבריאות העולמי מנסח תוכנית להפחתת השימוש בדי-די-טי. גם אם התוכנית תהיה מעניינת, השאלה היא – מי ישלם?
בישראל, כמו ברוב מדינות המערב, חל איסור מוחלט על השימוש בדי-די-טי מאז שנות השבעים. אולם שימוש חלקי בדי-די-טי נמשך, מסבירה ד”ר ארנה מצנר, המרכזת את תחום תכשירי ההדברה במשרד לאיכות הסביבה. “היום מותר להשתמש בדי-די-טי רק להדברת זבובי החול, שהרבה יותר קשה להילחם בהם מאשר ביתושים אחרים”, היא אומרת.
ביתושי האנופלס, שמעבירים את מחלת המלריה, נלחמים בעזרת חומרים אחרים. המלריה אינה נפוצה בישראל. “אנחנו לא ששים להשתמש בתכשיר הזה, כי כולם יודעים את ההשפעות הסביבתיות המזיקות שלו. אבל אנחנו לא רוצים גם ללכת לקיצוניות השנייה, שתשאיר אנשים פגועים”, אומר ד”ר אורי שלום, ראש אגף לחימה במזיקים במשרד לאיכות הסביבה.
ישראל אינה שותפה ביוזמה הבינלאומית לאסור לגמרי את השימוש בדי-די-טי עד שנת ,2007 אומר ד”ר שלום. אבל לדבריו, בכוונתו לאסור לגמרי את השימוש בדי-די-טי “ברגע שיימצא תכשיר חלופי”.
© פורסם ב”הארץ” בתאריך 02/09/1999
אתר הידען היה חלק מפורטל IOL עד שנת 2002
