הרשימה הירוקה

הארגון הבינלאומי למגוון ביולוגי בחרו 23 שמורות ביניהן אזור נופי בסין (Mount Huangshan) שנבחר בגלל ניהול נכון של קהל מבקרים גדול כל שנה; שמורה בקולומביה Galeras שתוכננה להכיל את המגוון החשוב של השטחים ובהם חורשים הרריים, הרי געש ועמקים; חורשי המנגרובים בשפך הלימפופו במוזמביק; דלתת האוקוונגו בבוטסואנה;‬ אול פז׳טה לעוואה בקניה, (Lewa ‫OlPejeta &‬); שמורת הפירינאים באירופה ועוד שמורות רבות אחרות ברחבי העולם

קבוצות וארגונים שעוסקים בשימור מפנים את הזרקור למינים או לבתי גידול שנמצאים בסכנה.

באמצע נובמבר 2014 פרסם ארגון השימור העולמי International Union for Conservation of Nature (IUCN) רשימה ירוקה שהופכת את הגישה המקובלת על ראשה. זו הפעם הראשונה שבמקום הרשימה האדומה פרסם הארגון את השמורות בעולם שמנוהלות בצורה הטובה ביותר ומספקות לצמחים וחיות את התנאים הטובים ביותר.

זה זמן רב שהארגון מפרסם רשימות ארוכות של מינים בסכנה. הרשימה האדומה היא רשימה שמשמשת ארגונים וממשלות כמדד להצלחה או לכישלון במאמצי השימור. על פי מספר מדדים, פעילות השימור העולמית מצליחה.

כך למשל ״הארגון הבין־לאומי למגוון ביולוגי״ international Convention on Biological Diversity (CBD) הציב בשנת 2010 מטרה להגנה על 17% משטחי היבשה ו-10% מהאוקיאנוסים עד 2020. כיום יש הגנה על 15.4% ו 3.4% בהתאמה, כך על פי נתונים שפורסמו על־ידי ״התכנית הסביבתית של האו”ם״ UN Environment Program.

אלא שלא כל השטחים השמורים נמצאים באותו מצב. כך למשל על־פי הדו”ח של ״השימור המימי״ (Aquatic Conservation) לרשת המפותחת של שמורות ימיות באוסטרליה שכוללת את ״שונית המחסום הגדולה״ (The Great Barrier Reef) יש השפעה מזערית על שימור כלל האוקיאנוסים, זאת מאחר שרבות מגבולות השמורות סומנו מתוך כוונה למנוע נזקים לבעלי עניין עסקי וכלכלי ולא מתוך בחירת שטחים בעלי החשיבות סביבתית, לא מתוך בחירת השטחים הנכונים ביותר לשימור.

כמו כן, מסתבר כי גם כאשר מוכרזות שמורות יש צורך בניהול נכון ״שטחים שמורים אינם ממלאים את תפקידם אם אינם מנוהלים כראוי״ לכן על־פי הדו”ח ״כדי להבטיח את עתידם של חיות וצמחים אין די בהכרזה על שמורות״. כיום מכילות השמורות רק כ-17% מהמינים היבשתיים הנתונים בסכנה.
אם תמומש תכנית השימור, יגדל מספר המינים המוגנים פי שלושה, אלא שהשינויים בשימושים בקרקע כמו הגידול בשטחי החקלאות מאיימים על מגוון המינים. אם תימשך המגמה הנוכחית, עד 2040 יצטמצמו בחצי שטחי מחיה של כ-1000 מינים בסכנה. כדי למנוע פגיעה כה קשה יש צורך בשיתוף פעולה בין לאומי שיתוף בו הרשימה הירוקה מהווה מרכיב חשוב.

כבר בשנת 2012 אישר ארגון האו”ם לשימור את הרשימה הירוקה. ממשלות התבקשו להציע אתרים שיכללו ברשימה על־ידי התאמה ל-20 אמות מידה, כמו למשל :

• האם באתר יש מיקוד על הגנה רק על מינים בגבולות האתר או בתחומים רחבים יותר
• הכרזה על שמורה בתהליך פשוט שאינו מכביד על התקציב
• ‫ניהול ואחזקה ברמה גבוהה
• ניהול יעיל של מבקרים
• ועוד….

אחרי הגשת השטחים המועמדים בחרו אנשי הארגון הבינלאומי למגוון ביולוגי  23 שמורות ביניהן אזור נופי בסין (Mount Huangshan) שנבחר בגלל ניהול נכון של קהל מבקרים גדול כל שנה; שמורה בקולומביה Galeras שתוכננה להכיל את המגוון החשוב של השטחים ובהם חורשים הרריים, הרי געש ועמקים; חורשי המנגרובים בשפך הלימפופו במוזמביק; דלתת האוקוונגו בבוטסואנה;‬ אול פז׳טה לעוואה בקניה, (Lewa ‫OlPejeta &‬); שמורת הפירינאים באירופה ועוד שמורות רבות אחרות ברחבי העולם.

הארגון יתמוך בהכרה בין־לאומית לשמורות שנכללות ברשימה הירוקה, יסייע בקבלת עזרה כלכלית ופוליטית ויפעל להקלת הבירוקרטיה ברישום, הכרזה ותחזוקת השמורות, וייתן עזרה להכרת האתרים על־ידי גורמי תיירות. באמצעות הרשימה הירוקה תיווצר שיגרה חיובית של מדדי יעילות וניהול.

אתרי הרשימה הירוקה נבחרים גם על-פי האופן בו נוהגים באנשים ובתושבים שחיים ומשתמשים במשאבי האתר לאורך ההיסטוריה. זאת מתוך הכוונה לאפשר לילידים להמשיך לחיות בשטחים מוגנים. כך למשל בשנת 2010 הכריזה בריטניה על שמורה ימית סביב איי צ׳גוס (Chagos Islands) שבאוקיאנוס ההודי. תושבי האיים פונו ב-1970 בגלל הקמת בסיס ימי של ארה”ב, למרות ההכרזה על שמורה לא יורשו התושבים לחזור ולכן ״זו דוגמא לאתר שלא יכנס לרשימה הירוקה”.

בדקתי אם יש אתר ישראלי שנכנס לרשימה הירוקה, חיפשתי ולא מצאתי. כנראה שנוסף לסיבות ״נסתרות״, אף אחת מהשמורות בארץ אינה גדולה דיה ובו בזמן אינה מנוהלת ומבוקרת על פי המדדים של הארגון.