תפיסת "הצמיחה הירוקה" לא תציל את כדור הארץ, אך מקבלי ההחלטות מפחדים מעולם ללא צמיחה

צמיחה ירוקה היא מונח מעורפל עם הגדרות רבות, אך באופן כללי, הרעיון שהחברה יכולה להפחית את ההשפעות הסביבתיות שלה ולהפחית משמעותית את הפליטות שלה, תוך כדי שהכלכלה ממשיכה לצמוח וכמות המוצרים המיוצרים והנצרכים עולה. הטכנולוגיה הנדרשת תגרום יותר נזק מתועלת, אומרים מחברי דוח שמתח ביקורת על אסטרטגיה זו וטען שצריך לדאוג לכך שהפליטות ירדו גם במצב של צמיחה כלכלית, ואם זה לא יצלח, לוותר על הצמיחה

צמיחה ירוקה. המחשה shutterstock
צמיחה ירוקה. המחשה shutterstock

מאת: כריסטין קורלט ווקר, מועמדת לדוקטורט בכלכלה אקולוגית, אוניברסיטת סורי, בריטניה. תרגום: אבי בליזובסקי, עורך אתר הידען

ייתכן שהחמצתם, אבל דוח שפורסם לאחרונה הצהיר שהאסטרטגיה העיקרית של מנהיגי העולם להתמודדות עם שינויי אקלים לא תעבוד. האסטרטגיה נקראת צמיחה ירוקה, והיא הפתרון המועדף על ידי כמה מהארגונים הגדולים והמשפיעים בעולם, כולל האו"ם והבנק העולמי.

צמיחה ירוקה היא מונח מעורפל עם הגדרות רבות, אך באופן כללי, הרעיון שהחברה יכולה להפחית את ההשפעות הסביבתיות שלה ולהפחית משמעותית את הפליטות שלה, תוך כדי שהכלכלה ממשיכה לצמוח וכמות המוצרים המיוצרים והנצרכים עולה.

הצמיחה הירוקה תושג, לדעת התומכים בה, על ידי שיפור היעילות של תהליכי הייצור והשינוע, המעבר למקורות אנרגיה נקיים יותר ופיתוח טכנולוגיות חדשות להתמודדות עם הזיהום שהפעילות הכלכלית יוצרת. מוטב, נטען, שהמעבר לכלכה ירוקה יתבצע מהר מספיק כדי לעמוד ביעד של הסכם פריז, ולהשאיר את ההתחממות הגלובלית מתחת למעלה וחצי.

הרעיון של תיקון משבר האקלים בלי להתפשר על צמיחה כלכלית נשמע מושך. אולם הדו"ח שכותרתו: "Decoupling debunked" (הטלת ספק בצמידות בין הצמיחה והכלכלה הירוקה) מסכם את עבודתם של אקדמאים בולטים לפיהם אין הוכחות לכך שחברות הצליחו אי פעם לפרק את הצמיחה הכלכלית מפליטות בסדר גודל כזה בעבר, ומיעוט עדויות לכך שיש להם יכולת להשיג זאת בעתיד.

אין זה מפתיע, כי באופן היסטורי, פליטת הפחמן העולמית עלתה ככל שהכלכלות צמחו. התהליכים המייצרים את הסחורה והשירותים שכולנו צורכים משתמשים בחומרי גלם כתשומות ומייצרים זיהום, פליטת פחמן ופסולת.

הפיכת תהליכים אלה ליעילים יותר והחלפת דלקים מאובנים באנרגיה מתחדשת יכולה לצמצם את הפליטות הממוצעות שמגיעות מכל דולר נוסף של צמיחה כלכלית. עם זאת, הפליטות עדיין עולות במונחים מוחלטים מכיוון שהכלכלה עדיין צומחת.

מכיוון שכמות הפחמן הכוללת באטמוספירה היא החשובה במירוץ נגד שינויי האקלים, עלינו להתגד לרעיון ה"ניתוק היחסי" ולבחור בתפיסה החזקה יותר של "ניתוק מוחלט". פירוק מוחלט פירושו כי אפילו המשק צומח, סך פליטת הפחמן תרד משנה לשנה.

עם הבחנה זו בחשבון, הופכת השאלה: האם אפשר לבצע ניתוק מוחלט של צמיחה כלכלית מפליטות פחמן והאם אפשר לעשות זאת מספיק מהר כדי למנוע שינויי אקלים קטסטרופלים?

סולם האתגר

על פי ה – IPCC, קיימת סבירות של 66% שהעולם יכול להישאר תחת יעד הסכם פריז של 1.5 מעלות צלזיוס להתחממות אם נפלט לא יותר מ – 420 מיליארד טונות פחמן נוספים לאטמוספירה, מראשית 2018.

בני אדם פולטים כיום כ-37 – מיליארד טונות פחמן מדי שנה, ומספר זה עדיין גדל. אפילו התחזיות הנדיבות ביותר מציעות שאם הפליטות יימשכו בקצב זה, תקציב הפחמן יאזל בתוך פחות מעשרים שנה.

שיעור הפירוק הנדרש הוא עצום, והרבה מעבר לכל מה שנראה בעבר. צמיחה כלכלית מקשה עוד יותר על אתגר זה, שכן עליית הייצור והצריכה עלולה לעלות על הרווחים מהפחתת הפחמן. אך תומכי הצמיחה הירוקה מתעקשים שזה אפשרי.

הדו"ח המיוחד של ה – IPCC, שפורסם באוקטובר 2018, נותן 90 תרחישים העולים בקנה אחד עם הגבלת ההתחממות ל – 1.5 מעלות צלזיוס, ובמקביל להמשיך בצמיחה הכלכלית. בינתיים הכול טוב. אך כמעט כל אחד מהתרחישים הללו אינו מסתמך על טכנולוגיית פליטות שליליות הנקראת לכידת ואחסון פחמן ביואנרגיה (BECCS), שלא נבדקה לחלוטין בקנה מידה גדול.

BECSS כרוך בגידול מטעים גדולים של עצים, השואבים פחמן מהאטמוספרה, ואז כורתים ושורפים אותם כדי לייצר אנרגיה. לאחר מכן מאוחסנים פליטות CO₂ מתהליך זה מתחת לאדמה. כדי להגביל את ההתחממות ל – 1.5 מעלות צלזיוס, טכנולוגיה זו תצטרך לספוג 7-3 מיליארד טון פחמן מהאטמוספרה מדי שנה. זה לפחות פי 2,000 מכפי שהיא מסוגלת לספוג כעת.

כדי לספוג פחמן רב כל כך, יהיה צורך לכסות שטח כפול ואף פי שלושה מהודו. חשבו על הקושי ברכישת אדמה כה רבה, הלחץ שזה מפעיל על שימושים אחרים באדמות, כמו ייצור מזון, וכמה בתי גידול טבעיים הוא יכול למחוק.

איש לא יכול לומר כי פעולות אלה אינן אפשריות מבחינה קטגורית. אולם העדויות מצביעות על כך שהסיכויים לעמוד ביעד ההתחממות של 1.5ᵒC לצד המשך צמיחה כלכלית הם במקרה הטוב מאוד לא סבירים. האם אנו באמת יכולים לקחת סיכון זה – בהסתמך על טכנולוגיות לא מוכחות שתציל אותנו מהאיום של שינויי אקלים? בהתחשב בתוצאות של הטעות, ההימור, התשובה היא בוודאי לא.

איפה זה משאיר אותנו?

הצעות לצמיחה ירוקה המסתמכות רק על טכנולוגיה לפיתרון משבר האקלים מבוססות על רעיון פגום. המגבלות של המערכות הפיזיות בעולם גמישות, אך מבנה כלכלותיו קשיח. זה מבטא יותר את חשיבותה של פוליטיקה וכוח בקביעת הפתרונות, לעומת המציאות.

אז החברה צריכה לשאול, האם המוסדות הגלובליים הללו מקדמים צמיחה ירוקה מכיוון שהם מאמינים שזו הדרך המבטיחה ביותר להימנע מהתמוטטות האקלים? או שמא כי הם מאמינים שפשוט אי אפשר לדבר על האלטרנטיבות?

אם אנו יכולים להיות אופטימיים ביכולתה של האנושות לפתח טכנולוגיות חדשות פנטסטיות להתכופף ולהתגבר על גבולות הטבע, האם איננו יכולים להשאיל את אותה אופטימיות לפיתוח מבנים כלכליים חדשים? המטרה שלנו במאה ה – 21 צריכה להיות יצירת כלכלות המאפשרות לאנשים לפרוח ולצמוח, גם כשהכלכלה לא צומחת.

לכתבה באתר THE CONVERSATION

עוד בנושא באתר הידען:

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

5 תגובות

  1. כל ההצעות ה"ירוקות" היום אינן אלא "איתותי נאותות" מגוחכים ועלובים. האירופאים הצעירים נוהים אחרי אחת, גרטה בת 15, שעומדת להפליג בימים הקרובים ביכטה לארה"ב כדי לבלבל לאמריקאים את המוח בנושא ההתחממות הגלובלית ופליטת ה-CO2 שגורמת הטיסה. היא כמובן שטה ביכטה עם אביה כדי לחסוך בפליטת CO2. רק מה? בסוף מסע השיט ההירואי הזה ייאלצו שישה מאנשי צוות היכטה לחזור מארה"ב לאירופה ב…טיסה. גם אם מתעלמים מפליטת ה-CO2 שגורם השיט ביכטה, הרי כבר פלטו פי 3 CO2 בגלל מסע החזרה הזה.

    רוב הפטפוט הפוליטיקלי קורקטי ופוסט מודרניסטי הוא כזה. ברבור חסר טעם והיתכנות ממשית.

  2. ללורם איפסום
    אני משתמש בחשבון פשוט של ממוצע סך משאבים מתחדשים בשנה מחולקים במספר האנשים על פני כדוה"א והפלא ופלא – אנו צורכים הרבה יותר ממה ש"מוקצב" לשנה. האנושות התקיימה גם כשמנתה לא יותר ממיליארד פרטים, אבל אז היא לא איימה בהכחדה על היצורים האחרים על פני הכדור. נכון, המעבר לאיזון יהיה בעייתי וכואב. הכחדה זו מאיימת בסופו של דבר גם על הגזע שלנו, עקב חוסר האיזון בטבע. אנו לא מתמצא בביקוע של תוריום במלח מותך, אני רק מקווה שאתה צודק והתהליך אפשרי ובטוח. אני יודע שגם בטכנולוגיות של היום ניתן לספק את צרכי האנרגיה בעזרת אנרגיות מתחדשות. כפי ש התבטאת בעדינות "צריך רק להזיז את התחת". יציאה לחלל, כלומר הקמת יישוב בר קיימא על כוכב אחר? להערכתי רחוקים שנות אור (אני יודע, מרחק-לא זמן) . אם הדבר יקרה קודם, יימלטו בעלי אמצעים וישאירו את הפלבאים להיטגן על כדור הארץ…

  3. ל"אחד"
    קל מאוד לדבר, אבל אם אתה תיהיה מובטל אני רוצה לראות שתתנגד לצמיחה שתיצור מקומות עבודה.

  4. בוודאי שצריך להשקיע. אבל צריך להשקיע בתבונה, ובטכנולוגיה הנכונה. הטכנולוגיה הנכונה להפקת אנרגיה בכדור הארץ ומחוצה לו היא כורי ביקוע של תוריום במלח מותך (MSR ו- LFTR). אפשר להגיע לבשלות טכנולוגית של זה בתוך 10 שנים אם נזיז את התחת וניזום משהו בהיקף של פרוייקט מנהטן או אפולו. ואז אפשר יהיה לייצר כורים כאלו במפעל כמו שמייצרים ספינות במספנה – ולהעביר אותם ליעדם. נקיטת צעדים מגוחכים כמו הקטנת האוכלוסייה היא מסוכנת ומטופשת, בעיקר כשאנחנו נמצאים על סף היציאה לחלל. יש אומות שמצטמצמות גם היום, והן ניצבות בפני התאבדות קולקטיבית – תרבותית ולבסוף גם פיזית.

  5. הכלכלה המתבססת על צמיחה, מתבססת על גידול באוכלוסיה, על גידול ברמת החיים של הצרכנים ועל ניצול הולך וגדל של משאבי כדוה"א. על מנת להגדיל את הרווחים, לפחות מנסיון אישי שלי ואנשים נוספים, מוצרים נעשים פחות ופחות ברי קיימא.
    גידול באוכלוסיה חייבת להפסק, תוך שימוש בתמריצים סוציאלוגיים וכלכליים, כי פשוט אין ברירה.
    יש צורך בחשיבה כלכלית חדשה לחלוטין, כאשר הצמיחה אפשרית יותר בעולם השירותים ופחות בעולם המוצרים הפיזיים, על מנת שלא נזהם, נכלה את המינים שעוד נותרו, נתמלא בזבל (יותר מעכשיו). ללא חשיבה הוליסטית (חברה / כלכלה / מדע/ אקולוגיה) לא נצליח לשרוד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן