שאלות לעתיד האנושות: מי ישגשג ומי יישאר מאחור בעולם של 10 מיליארד בני אדם?

איכות החיים בעולם שהולך ונעשה צפוף תלויה בהחלטות שנקבל היום. 

הדמוגרפיה העולמית הולכת ומתקטבת: אומות מסוימות מתרבות ואחרות מצטמקות ומתעשרות. אילוסטרציה: pixabay.com.
הדמוגרפיה העולמית הולכת ומתקטבת: אומות מסוימות מתרבות ואחרות מצטמקות ומתעשרות. אילוסטרציה: pixabay.com.

מאת מרה ויסטנדאל, הכתבה מתפרסמת באישור סיינטיפיק אמריקן ישראל ורשת אורט ישראל 03.11.2016

  • קצב גידול האוכלוסייה העולמי מֵאֵט אבל אינו עוצר. ייתכן שב-2050 יחיו בעולם 9.7 מיליארד בני אדם. אבל יש יותר מה ללמוד מפיזורו הגאוגרפי של הגידול באוכלוסיית העולם מאשר מן המספר הכולל.
  • כמה אומות עשירות יצטמקו ויאבדו מן הדינמיות שלהן, כתוצאה מירידת שיעור הילודה ומעליית מספר האזרחים הזקנים.
  • בעולם המתפתח האוכלוסייה תגדל באותה עת ותהיה צעירה יותר בממוצע. תמורה דמוגרפית זו טומנת בחובה הן הזדמנות כלכלית והן אתגר פוליטי ואתגרים בתחומי התשתיות ובריאות הציבור.

לֶנָה וסָהִיד לא נפגשו מעולם, וקרוב לוודאי שגם לא ייפגשו בעתיד. לֶנָה חיה בלייפציג של 2050, עיר היסטורית שלווה ומנומנמת של אנשי מקצוע בגיל העמידה. לֶנָה מצויה באמצע הקריירה שלה כרוקחת. היא בת 51 ויותר מעשרים שנה מפרידים בינה ובין גיל הפרישה. היא ובעלה אינם צריכים עוד לתמוך בבִתם היחידה, שסיימה לא מזמן את לימודיה באוניברסיטה, אבל מדאיג אותם שבעתיד יצטרכו לטפל בהוריהם המזדקנים, המצויים כעת בשנות ה-80 וה-90 לחייהם ובינתיים בריאותם די טובה. סהיד הוא בן 22 ויש לו ארבעה אחים ואחיות. הוא אינו נשוי, אין לו עבודה, והוא חי בשכונת עוני מתפוררת בשולי העיר לָגוֹס שבניגריה. סהיד, אחיו ואחיותיו מתמודדים עם מאבק מסוג שונה מאוד: המאבק למצוא עבודה בשוק תעסוקה לחוץ ומוצף בעובדים צעירים והמאבק למצוא לעצמם מקום מגורים ולהשיג מים נקיים.

את לֶנָה מטרידות מחלות כרוניות. את סהיד מסכנת יותר מחלת המלריה. גרמניה מתקשה להתאים את מערכות הפנסיה, הבריאות והשירותים שלה לאוכלוסייה מצטמקת שמאריכה לחיות יותר מאי פעם בעבר. ניגריה נאבקת בסלילת דרכים ובניית בתי ספר ומתקני תברואה בעריה התופחות.

קשה לדמיין חיים שונים יותר מחייהם לֶנָה וסהיד. אבל שתי הדמויות הבדיוניות השונות האלה מגלמות אתגרים רבים הצפויים לנו בעתיד. פיזור האוכלוסייה האנושית עומד להשתנות באופנים חסרי תקדים במהלך העשורים הקרובים. והוא יאלץ את הממשלות ואת הקהילה הבין־לאומית לחשוב חשיבה מחודשת מה לעשות כדי להגן על בריאותם ועל רווחתם של אנשים בכל רחבי העולם. ההחלטות שהן יקבלו היום יקבעו אם עתידם של אנשים כמו לֶנָה וסהיד יהיה משופר או גרוע.

תנופת האוכלוסייה

לפני כחצי מאה התמקדה תשומת הלב רק במגמה עולמית אחת באוכלוסיית העולם: גודלה הכולל. האנטומולוג פול ר' ארליך מאוניברסיטת סטנפורד הזהיר ברב־המכר שלו מ-1968 "פצצת האוכלוסין", שצמיחת אוכלוסייה מהירה תגרום לכך שמזון ומשאבים אחרים לא יספיקו לאוכלוסיית העולם ותביא למותם ברעב של מיליונים. אבל המציאות שמפניה חשש ארליך לא התממשה. המהפכה הירוקה שיפרה במהירות את ביטחון המזון, ושילוב של פיתוח כלכלי ונגישות להשכלה ולאמצעים לתכנון המשפחה הפחיתו את שיעור הילודה ברוב העולם. עד 19700 כבר ירד שיעור צמיחת האוכלוסייה לאחר שהגיע לשיא של 2% בשנות ה-60.

ואף על פי כן, גידול האוכלוסייה דומה לרכבת נוסעת: גם כשהיא מאטה נשאר לה תנע גדול המקשה עליה להגיע לעצירה. כיום ממשיך שיעור הילודה העולמי לרדת, אבל מיליארדים נוספים עדיין צפויים להצטרף לאוכלוסיית העולם במהלך עשרות השנים הקרובות. האו"ם מעריך שעד 2050 תמנה אוכלוסיית העולם כ-9.7 מיליארד בני אדם. הסיכוי שהרכבת תעצור לגמרי, כלומר שאוכלוסיית העולם תתייצב או תתחיל להצטמצם לפני 2100, הוא 23%.

אבל כשאנו מתמקדים רק בתחזיות כאלה, תחזיות מן הסוג הכללי ביותר, נעלמים מעינינו פרטים חשובים. מחצית מגידול האוכלוסייה בין זמננו ובין 2050, צפוי להתרחש בתשע מדינות, חמש מהן באפריקה. בינתיים, שיעור הילודה בעולם המתועש צונח ותוחלת החיים מתארכת. לפי הערכות האו"ם, מספר האנשים בני ה-60 ומעלה בעולם צפוי להיות גדול פי שניים ויותר במהלך 34 השנים הבאות. מספר בני ה-80 ומעלה יגדל פי שלושה. רבים מן הזקנים האלה יחיו באירופה. מעריכים שעד 2050 יותר משליש מן האוכלוסייה הכוללת באירופה יהיו בני יותר מ-60. ג'ק א' גולדסטון, פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת ג'ורג' מייסון ומנהל המכון למדיניות ציבורית באוניברסיטה למדע וטכנולוגיה בהונג קונג, מכנה ערעור זה של הסדר העולמי המוכר לנו בשם "פצצת האוכלוסין החדשה".

גרמניה וניגריה מייצגות את שני הקטבים המנוגדים של הדינמיקה העולמית המשתנה. האחת היא מדינה עשירה אך מזדקנת במהירות, שהערים שלה מצטמקות ושממשלתה מתמודדת עם עלויות פנסיה הולכות ומתנפחות. האחרת היא אומה של צעירים, שתצטרך למצוא בערים שלה מקום ליותר מהגרים מן הכפרים וליותר תינוקות: מגמות שמצטרפות לבעיות אחרות כגון שינוי האקלים ומחלות זיהומיות. לגבי ניגריה יותר מאשר לגבי מקומות אחרים, אומא האנס גרוֹת, יושב ראש הפורום העולמי לדמוגרפיה והזדקנות בסנקט גאלן שבשווייץ, ההיסטוריה אינה יכולה ללמד אותנו מה טומן בחובו בעתיד: "כבני אדם, איננו מוכנים להתמודד עם שינויים גדולים כאלה או לקבל אותם."

כאבי גדילה

עד 2050 צפויה אוכלוסיית ניגריה לעבור בגודלה את זו של ארה"ב ולהפוך את ניגריה למדינה השלישית בעולם מבחינת גודל האוכלוסייה: לפי הערכות האו"ם, היא צפויה לגדול יותר מפי שניים ולהגיע ל-398.5 מיליון בני אדם. אם כן, במהלך שנות חייו של סהיד כגבר צעיר הוא יהיה עד להצטמצמות נוספת של המשאבים שיכולה ארצו לחלק בין תושביה, משאבים שכבר כיום הם דלים. "חשבו על זה," אומר ג'ון בונגארטס, סגן נשיא מועצת האוכלוסייה בעיר ניו יורק. "יהיה צריך להכפיל כל דבר מעשה ידי אדם: כל בית ספר, כל מרפאה, כל גשר."

ב-2015 מחלקת האוכלוסייה של האו"ם עדכנה כלפי מעלה את הערכותיה באשר לגידול אוכלוסייתה של אפריקה. מבחינות מסוימות שיקף השינוי חדשות טובות. בזכות התקדמויות בבריאות הציבור ושיפור במדדים כמו שיעור תמותת התינוקות והמוות מאיידס, תוחלת החיים בארצות אפריקה שמדרום לסהרה הולכת ועולה.

אבל מחציתו האחרת של הסיפור היא ששיעור הילודה לא ירד מהר כפי שקיוו רבים. בכל רחבי היבשת ממשיך שיעור הילודה הכולל, כלומר מספר הילדים שיולדת אישה במהלך חייה, לעמוד על 4.7 ילדים לאישה. בניגריה שיעור הילודה הוא 5.7 ילדים לאישה. מבחינה תיאורטית, ניגריה יכולה להרוויח מ"שלב מעבר דמוגרפי": תקופה שבמהלכה שיעור הילודה יורד, ועומד לרשותה כוח עבודה גדול של בוגרים, ללא מספר גדול של הורים או ילדים התלויים בתמיכתם. מדינות המפחיתות הן את שיעור הילודה והן את שיעור התמותה ומשלימות בהצלחה את שלב המעבר הדמוגרפי על ידי שיפור ההשכלה, התעסוקה, וגורמים נוספים התורמים להתפתחות כלכלית, יכולות ליהנות מ"דיווידנד דמוגרפי" המזניק אותן קדימה, לדרגה גבוהה יותר של התפתחות. אבל בניגריה, כמו בחלקים אחרים של אפריקה שמדרום לסהרה, שיעור הילודה ירד רק קצת, ואז שחדל לרדת ונעצר ברמה גבוהה.

דמוגרפים מייחסים את היעדר השינוי העקשני הזה למגוון גורמים אפשריים: מהשפעה נמשכת של התרבות השבטית ועד התארכות חלון הזמן שבמהלכו נשים יולדות. לדברי אָקִינְרִינולָה בָּנְקוֹלֶה, דמוגרף במכון גוּטְמָאכּר בעיר ניו יורק, "אנשים עדיין חושבים במונחי ביטחון בגיל מבוגר", הם רוצים ילדים רבים שידאגו להם בזקנתם. "הם חושבים פחות על הצורך להשקיע בילדים ויותר על הרצון להבטיח לעצמם את הביטחון הזה".

חלדים בקניה. מעתה ועד 2050 יתחולל בחלק מארצות אפריקה גידול אוכלוסייה מהיר שיפעיל לחצים על אספקת המזון ועלול להוביל למחסור, כמו במשבר הנוכחי בדרום סודן. צילום: Evandro Sudré.
ילדים בקניה. מעתה ועד 2050 יתחולל בחלק מארצות אפריקה גידול אוכלוסייה מהיר שיפעיל לחצים על אספקת המזון ועלול להוביל למחסור, כמו במשבר הנוכחי בדרום סודן. צילום: Evandro Sudré.

שיעור ילודה גבוה שמסרב לרדת יצטרף לכמות מבהילה של איומים שניגריה נאבקת בהם כבר עכשיו: עוני, רעב, מחלות מידבקות, והשלכות שליליות של שינוי האקלים. כ-240 מיליון איש באפריקה שמדרום לסהרה, אחד מבין ארבעה, אינם מקבלים תזונה נאותה. 30 מיליון ילדים סובלים כיום מתת־משקל, לפי הלשכה למידע על האוכלוסייה (ארגון ללא מטרות רווח האוסף ומפיץ מידע במטרה לעזור להתמודדות עם בעיות דמוגרפיות וסביבתיות). כשסהיב, אחיו ואחיותיו יזדקנו, האזור יצטרך להאכיל מאות מיליוני פיות נוספים. ארגון "הברית למהפכה ירוקה באפריקה" (agra) נמנֶה על הארגונים הפועלים למען שיפור הביטחון התזונתי ביבשת. הארגון נוסד ב-2006 על ידי קופי אנאן, מזכ"ל האו"ם לשעבר, ובמשך שש שנים הוא גם עמד בראשו. הארגון פועל לקידום שינויים במדיניות החקלאית ועוזר לחקלאים זעירים להשיג זרעים באיכות משופרת, דשנים אורגניים, וציוד בסיסי. אפריקה שמדרום לסהרה זקוקה לכל העזרה שהיא יכולה לקבל. "הריכוז של גידול האוכלוסייה במדינות העניות ביותר עלול להקשות על מדינות מסוימות לחסל את העוני, להילחם ברעב ובתת־התזונה, להרחיב את שירותי מערכות הבריאות והחינוך, ולשפר את אספקתם של שירותים בסיסיים ותשתיות," אומר פרנסואה פלטייה ממחלקת האוכלוסייה של האו"ם.

יותר מזה, בתוך מדינות כמו ניגריה, הפיזור של גידול האוכלוסייה לא יהיה אחיד. כיום, שיעור הילודה הגבוה ביותר הוא בצפון המדינה, אזור שרובו דל משאבים. כתוצאה מכך, מספר הולך וגדל של אנשים מצפון המדינה יצטרפו לסהיד ולבני משפחתו בעיר לגוס. שיעור זה הוא חלק ממגמה עולמית רחבה יותר. עד 2050 צפויים העיור וגידול האוכלוסייה הכללי להוסיף יותר מ-2.5 מיליארד בני אדם לאוכלוסיית ערי העולם, ו-90% מצמיחה זו באוכלוסיית הערים צפוי להתרחש באסיה ובאפריקה.

לעתים קרובות העיור הוא תופעה חיובית, המלווה בעלייה בהשכלה, בירידה בשיעור הילודה ובצמיחה כלכלית יציבה. ערים מתוכננות היטב מצמצמות את שטחי הקרקע המשמשים את בני האדם, מנצלות אותם ביתר יעילות ותורמות לניצול יעיל יותר של אנרגיה. הנריק אוּרְדָל, מומחה למדע המדינה במכון לחקר השלום באוסלו שבנורווגיה, מצא יחד עם עמיתיו, שעיור יכול אפילו להקטין את הסיכוי להתפרצות סכסוכים.

אבל העובדה שמדינות כמו ניגריה עוברות עיור בדרגת התפתחות כלכלית נמוכה הרבה יותר מבעבר פירושה שעד 2050 יתרכז חלק גדול מאוכלוסיית העולם בערים שאינן ערוכות לספק שירותי בריאות ותברואה נאותים ושירותים אחרים. מצב זה עלול לחשוף את סהיד למחלות זיהומיות, הנוטות לשגשג באזורים מאוכלסים בצפיפות ועתירי מהגרים. העיור נחשב לאחד הגורמים המרכזיים שתרמו לתפוצה המוקדמת של מחלת האיידס באפריקה. עד 2050 עלולות שכונות העוני של לגוס להפוך לבתי גידול של שחפת ומלריה.

ככל שתמשיך ניגריה להתקדם במעלה הסולם הכלכלי, ויותר אנשים יקנו מכוניות ויצרכו יותר חשמל, זיהום האוויר עלול להפוך בה לאיום בריאותי נוסף. צמיחת ערי הענק באסיה בעשרות השנים האחרונות מאפשרת לנו לראות מה עלול לקרות באפריקה. מנתונים עדכניים של מחקר על הנטל העולמי של מחלות, פציעות וגורמי סיכון עולה שב-2010, בסין לבדה, גרם זיהום האוויר ל-1.2 מיליון מקרי מוות ול-25 מיליון שנות חיים אבודות.

שיעור הילודה הגבוה הוא מקור לרבות מבעיותיה של ניגריה, אך למרבה האירוניה, אם תצליח ניגריה לצמצם את שיעור הילודה, שינוי זה עלול יהיה לגרור גם תוצאת לוואי פחות רצויה: עם ירידת שיעור הילודה, מספרם היחסי של צעירים בשנות העשרה וה-20 לחייהם באוכלוסייה יגדל. אם הכלכלה לא תוכל לספק די משרות, אמר בונגארטס, "יהיו לנו צעירים מובטלים, או עם פחות מדי עבודה. הם יהיו בלתי מאושרים, נוחים לניצול, ויתרמו לפשע ולהיעדר הביטחון." יש חוקרים הסבורים ש"גלי נוער" כאלה תרמו להתפרצות ההתקוממויות של ה"אביב הערבי" בצפון אפריקה ובמזרח התיכון.

כדי להצליח בשנים הבאות, מדינות כמו ניגריה חייבות לפעול בעת ובעונה אחת לשיפור ההשכלה, לתעסוקת בני הנוער ולהנגשת תכנון המשפחה לצעירים. זה יהיה מבצע כביר, אך לא בלתי אפשרי. לפני 40 שנה מעטים צפו את הירידה המהירה בשיעורי הילודה שהתרחשה בבנגלדש, באינדונזיה ובאיראן. אם סהיד ימצא עבודה ויתחתן, ייתכן שיחליט להסתפק בפחות ילדים משהיו להוריו, כדי שיוכל לממן את לימודיהם. ככל שיותר צעירים ינהגו כמותו, יגדלו סיכוייה של ניגריה להפוך את הסכנה הפוטנציאלית ליתרון, ולקצור רווחים דמוגרפיים. שינויים כאלה באוכלוסייה תרמו תרומה מכרעת לנסיקתן הכלכלית של מדינות אחרות, בהן ברזיל, סין ודרום קוריאה.

אוכלוסייה מזדקנת

בגרמניה מתרחש שינוי אחר לגמרי. לֶנָה נולדה ב-1999, כשהכלכלה הגרמנית הייתה מנוע הצמיחה הכלכלית של אירופה ונהנתה משפע של עובדים. ב-2050 צפויה אוכלוסיית גרמניה להצטמצם אל מתחת ל-74.5 מיליון, לעומת 80.7 מיליון כיום. כמעט 40% מן הגרמנים יהיו בני 60 ויותר, בעוד שאנשים בני 15 עד 59, שמהם מורכב רוב כוח העבודה, יהיו רק 48% מן האוכלוסייה: ירידה של 19% לעומת שיעורם באוכלוסייה כיום. אזורים מסוימים בגרמניה מאפשרים לראות את העתיד הזה כבר היום. ראש העיירה אוטנשטיין שבצפון־מערב המדינה, אדם בשנות ה-70 לחייו, הודיע בשנה שעברה שיעניק קרקע בחינם לזוגות עם ילדים קטנים. המטרה: למנוע את סגירת בית הספר המקומי.

מצב דומה לזה של גרמניה נוצר גם באסיה, באירופה ובאמריקה הלטינית. האו"ם מעריך ש-11 מדינות, בהן יפן ואוקראינה, עלולות לאבד, עד 2015, כ-15% או יותר מאוכלוסייתן. כלי התקשורת מרבים לעסוק כבר היום בהצטמקות האוכלוסייה בגרמניה ובשכנותיה. בעיה העשויה להעסיק את קובעי המדיניות לקראת 2050 תהיה האטה כלכלית מתמשכת כתוצאה מן המחסור בעובדים ובמשלמי מִסים צעירים.

אפשר להתפתות לחשוב על הגירה כעל דרך למלא את המחסור בכוח האדם. האו"ם צופה שבין 2015 ו-2050 תהיה גרמניה אחת מקולטות ההגירה הגדולות בעולם. מאות אלפי המשפחות הסוריות הנואשות, החוצות את הים התיכון כשכל מיטלטליהן על גבן, כבר הפנו את אור הזרקורים לנושא זה. ככל שתמשיך האוכלוסייה לגדול במדינות אפריקה שמדרום לסהרה, ובייחוד אם צעירים כמו סהיד לא יצליחו למצוא עבודה בארצותיהם, זרם המהגרים עשוי לגדול ולכרוך את עתידן של גרמניה ושל ניגריה זה בזה. מומחים טוענים לפעמים שמגמה זו תעזור לאזן את הזדקנות האוכלוסייה. אבל לדברי גולדסטון, "עשרות מיליוני מהגרים יהיו נחוצים כדי לאזן את מספרם הַקָטֵן של בני הנוער בגרמניה, בהולנד ובארצות אחרות עם גידול אוכלוסייה נמוך" – וגם, מצד אחר, להקל את לחצי האוכלוסייה במדינות עם צמיחת אוכלוסייה מהירה כמו ארצות אפריקה שמדרום לסהרה.

פירוש הדבר הוא שאפילו אם לייפציג תקלוט כמות צנועה של מהגרים, אוכלוסייתה תמשיך להצטמק. העיר עלולה להתקשות בהתאמת מערכות המים, החשמל ושירותים אחרים להיקף השימוש הנמוך, שייווצר כתוצאה מתהליך זה, ואולי תתמודד עם הבעיה על ידי העלאת מחירים, שינוי שבעלותו יצטרכו לשאת אנשים בגיל העבודה כמו לֶנָה. העיר המצטמקת עלולה להיות אפוא עיר יקרה.

גרמניה גם עלולה למצוא את עצמה ניצבת בפני אתגרי בריאות חדשים, מכיוון ששיפורים בבריאות ובתוחלת החיים ישנו את המחלות העיקריות שעמן תצטרך להתמודד. הוריה של לֶנָה, לדוגמה, שייכים לקבוצה המכונה "הזקנים הזקנים ביותר": בני ה-80 ומעלה, שלפי ההערכות יהיו 14.4% מאוכלוסיית גרמניה ב-2050. סיכוייהם למות מסרטן או מהתקפי לב יהיו קטנים משל בני הדורות הקודמים, אבל סיכוייהם ללקות בשיטיון (דמנציה) יגדל. שיטיון הוא מחלה ששכיחותה עולה ככל שעולה תוחלת החיים, והוא ייעשה אפוא שכיח יותר ויותר, אלא אם כן יימצא לו מרפא. "בעבר, אנשים פשוט מתו לפני שחלו במחלת אלצהיימר. עכשיו זה לא קורה," אומר אקסל בֵּרְש-סוּפָּן, מנהל המכון לכלכלת ההזדקנות במינכן וחוקר ראשי בסקר לבריאות, הזדקנות ופרישה באירופה, מחקר ארוך טווח המקיף יותר מ-45,000 אירופים בני 50 ומעלה.

מבחינה כלכלית, ההזדקנות במערב אירופה אינה תופעה אחידה. היא אינה רק תוצאה של שיעורי ילודה נמוכים, אלא גם של עלייה חדה בתוחלת החיים ובשיפורים ניכרים בבריאות האנשים וברווחתם. תושבי אירופה אינם רק חיים יותר שנים אלא גם נשארים בריאים ומסוגלים לעבוד במשך הרבה יותר זמן. במשך עשרים השנים האחרונות עלתה תוחלת החיים באירופה, וכיום היא מגיעה למעט יותר מ-80 שנה. מדדי הבריאות משתפרים בכל רחבי אירופה, לדברי ברש-סופן: "אריכות הימים גדלה בשיעור לינארי. אין סימן להשתטחות העקומה." (בארה"ב, לעומת זאת, העיסוק בהאטת קצב ההזדקנות נוטה להסיט את תשומת הלב ממגמה מאכזבת בתוחלת החיים, שבה דווקא חלה הרעה בקֶרֶב קבוצות מסוימות, אומר ברש-סופן).

מפגינים בכיכר תחריר במהלך המהפכה במצרים בינואר 2011. "גלי נוער" נתפסים כגורמים לתסיסה חברתית, אבל קפיצה פתאומית במספר העובדים הצעירים יכולה להיות גם הזדמנות פז כלכלית. צילום: Ramy Raoof.
מפגינים בכיכר תחריר במהלך המהפכה במצרים בינואר 2011. "גלי נוער" נתפסים כגורמים לתסיסה חברתית, אבל קפיצה פתאומית במספר העובדים הצעירים יכולה להיות גם הזדמנות פז כלכלית. צילום: Ramy Raoof.

יש מי שאומרים כי באירופה צריך בכלל להגדיר מחדש מהי "זִקנה". סרגיי שֶרְבּוֹב, דמוגרף במכון הבין־לאומי לניתוח מערכות יישומי בלָקְסֶנְבּוּרְג שבאוסטריה, מציע להתייחס לאדם כאל "מזדקן" רק ב-15 שנות חייו האחרונות, המוגדרות בהתאם לתוחלת החיים הצפויה לאדם בארצו לפי שנת לידתו. הוא אומר שמדד כזה ייטיב לשקף את יכולותיהם ואת בריאותם של אנשים יותר מאשר ההגדרה של האו"ם, שלפיה זקנים הם בני ה-60 ומעלה: "בשנות ה-50 של המאה ה-20, האדם המבוגר ביותר שטיפס על הר האוורסט היה בן 39. לפני כמה שנים טיפס על ההר בחור יפני בן 80."

מערכות הפנסיה אכן עוברות שינויים עמוקים ברבות מארצות אירופה. בגרמניה גיל הפרישה כיום הוא 65 שנים וחמישה חודשים, והוא מתוכנן לעלות בהדרגה ל-67 עד 2029. אבל כדי שהמדינה תוכל לספק את צורכיהם של אנשים כמו הוריה של לֶנָה, החיים יותר מ-80 שנה, יהיה צורך, בסופו של דבר לקשור את גיל הפרישה לתוחלת החיים, דבר שכבר נעשה בנורווגיה ובשוודיה, שינוי שאינו צפוי להתקבל בשמחה. "הבעיה באירופה היא שאנשים אוהבים לפרוש מוקדם," אומר ברש-סופן, "וזה אינו מצב בר־קיימא."

כוח הכבידה הדמוגרפי

גורלותיהם של סהיד ושל לֶנָה תלויים במידה לא מעטה במה שיקרה עכשיו. דמוגרפים טוענים שתכנון נכון לעתיד, הן בניגריה והן בגרמניה, יאפשר להתמודד עם שינויי האוכלוסייה העתידיים. הדמוגרפיה, אומר גולדסטון, דומה לכוח הכבידה: יש להשלים עם עובדת קיומה ולפעול בהתאם. "אם יודעים איך להתמודד עם הכבידה אפשר לגרום למטוסים להתרומם באוויר," הוא אומר. אבל צריך לתכנן את המטוס היטב כדי שיצליח לטוס. "ממשל יציב וכלכלה צומחת יכולות להתקיים הן כשהאוכלוסייה גדלה והן כשהיא מצטמצמת. אבל צריך להשקיע בתבונה, לנהל את הכלכלה היטב, להכשיר את כוח העבודה להיות יצרני יותר, ולהתאים את התכניות לצורכי הרווחה של קבוצות הגיל השונות והמשתנות במהלך הזמן."

מבחינה מסוימת, ניגריה וגרמניה מצויות בשני קצוות של רצף עולמי. בין שני הקצוות האלה מצויות עשרות ארצות אחרות, שימלאו גם הן תפקידים משתנים עם השינויים בפיזור האוכלוסייה. בארה"ב צפויים הן הזדקנות והן צמיחה של האוכלוסייה בכללה. על ידי טיפול נכון, כבר בהווה, בנושאים כמו שירותי בריאות, תשתיות עירוניות, השכלה, ביטחון תזונתי והבטחת פנסיה, יכולות מדינות מכל חלקי הרצף העולמי להבטיח חיים טובים יותר לדורות הבאים.

המאמצים לשמירה על יציבות עולמית יצטרכו לכלול מדינות מרובות אוכלוסין שכלכלתן צומחת, בהן ברזיל, סין, הודו ומקסיקו. פירוש הדבר הוא שיצטרכו להתחולל שינויים במבנה של גופים בין־לאומיים כמו ה-G7 ונאט"ו בדרך שתיטיב לשקף את פני העולם המשתנים ותבטיח שהכסף יזרום לעבר בריאות הציבור והתמודדות עם אתגרי המשאבים והתשתיות, לא רק של האומות המתועשות אלא של העולם כולו. על ידי חשיבה יצירתית ופעולה נחושה שתתחיל די זמן מראש, אולי תצליח האנושות למנוע מפצצת האוכלוסין החדשה להתפוצץ.

לכתבות נוספות בסדרה:

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

5 תגובות

  1. הכתבה מתעלמת מגורמים תרבותיים ודתיים וממגמות עכשיות. בחירת טראמפ באמריקה ועליית הימין באירופה מרמזות על מגמות של התבדלות וחוסר סובלנות לשינוי תרבותי במרקם התרבותי הקיים. תושבי מדינות המערב מאבדות את הסובלנות כלפי תרבויות שלא מקבלות על עצמן את ערכיהן התרבותיים והדתיים. ייתכן שזה לא יעצור את ההגירה, אבל ישנה את דפוסיה. מהגרים מתרבויות יותר גמישות בתפיסותיהן יהיו יותר אטרקטיביים. אני צופה הפחתה של מהגרים מהמזרח התיכון וממדינות ערב, ואולי עידוד הגירה יותר מהמזרח הרחוק, או מדרום אמריקה, או אפילו תנועות בתוך אירופה עצמה.
    הדבר מותיר הרבה אוכלוסייה מיואשת במזרח הקרוב ובאפריקה. וכפי שנאמר במאמר עלייה כזאת במספר צעירים מובטלים יתרום לעלייה של פשע ובאיזורינו אני חושב שזה יתרום לעליה במספר ארגוני הטרור. המדינות מסביבנו לא ערוכות לטפל בשינויים האלו, ואם לא יעשו שינויים דרסטיים בתפיסתם, המצב רק יחמיר.
    מצד אחד הדבר יכול להגביר את האיומים הביטחוניים על מדינת ישראל, אבל מצד שני, ישראל עם היכולות והניסיון הרב שלה בלוחמה בטרור יכולה להוות מרכז מבוקש לידע ביטחוני, רק אם תשתנה התפיסה לגביה.

  2. מאמר נחמד אבל יותר מעניין מה קורה ויקרה בישראל, כאן כבר מכמה שנין אנשים פרושים בגיל 67 גובה הפנסיה נקבעת לפי תוחלת החיים , אך לאדם יש אפשרות להמשיך לעבוד אחרי גיל פרישה ומבחינה זאת אנחנו מקדימים את אירופה .
    לדעתי לנחש מה יקרה ביבשת אפריקה ובאסיה וביתר העולם השלישי קשה והמישתנים גדולים מידי.
    כי המצב משתנה כל הזמן, תופעות כמו האביב הערבי ודע"ש שגורמים להרג המוני, השמדת עמים שלמים, ולהגירה המונית אף אחד לא חזה לפני כמה שנים, הרעב הנוכחי בדרום סודן, מגיפות שמכחידות מליונים עדיין צפויות ומאיימות על העולם , עם כל הכבוד לאיידס , עדיין מליונים באפריקה מתים ממלריה וממחלות שנעלמו מהעולם המערבי.

  3. לנה וסהיד דווקא כן יפגשו בלייפציג, אם ההגירה מאפריקה והמזרח התיכון תימשך.
    סביר להניח שקצב ריבוי האוכלוסייה של העולם השלישי ירד עם החימום הגלובלי והגדלת קצב המידבור, מה שיגרום להמשך ההגירה המאסיבית לאירופה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן