סיקור מקיף

התחממות גלובלית, שמרנות אקלימית

סימני השינוי באקלים הגלובלי ברורים: קרחונים מפשירים, הלבלוב באביב מקדים והטמפרטורות עולות. אולם מסמך ההסכמה הבין-לאומי עלול להמעיט בערכה של בעיית שינוי האקלים

דייוויד ביילו, סיינטיפיק אמריקן

סימני השינוי באקלים הגלובלי ברורים: קרחונים מפשירים, הלבלוב באביב מקדים והטמפרטורות עולות. למעשה, 11 מתוך 12 השנים האחרונות היו בין החמות ביותר שתועדו מעולם. לאחר דין ודברים, פרסמו המדענים והדיפלומטים של הפנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (IPCC) בפברואר 2007 את דוח הסיכום המיוחל שלהם. הסיכום מתאר את העדויות להתחממות גלובלית כ"חד-משמעיות" אך אינו מזכיר את מגמת ההאצה בהתחממות. הימנעות מהצהרות שנויות במחלוקת והיצמדות קפדנית לנתונים שפורסמו בכתבי עת מקצועיים, גרמו ל-IPCC להוציא מסמך שמרני שעלול להמעיט בהערכת השינויים שתגרום ההתחממות בעולם, כפי שעשה הדוח שלהם ב-2001.
יותר מ-2,000 מדענים מ-154 מדינות השתתפו בתהליך הפקת הדוח של ה-IPCC, שיפרסם שלושה דוחות נוספים ב-2007. הדוח הראשון בחן רק את המדע הפיזיקלי של שינוי האקלים. הפנל גייס מדענים בכירים לכתיבת הפרקים הראשיים בנושאים שונים, מסקירה היסטורית של מדע שינוי האקלים ועד תחזיות אזוריות. לאחר מכן הגישו ממשלות ומבקרים האחרים יותר מ-30,000 הערות. ובסופו של דבר, התאספו הכותבים והדיפלומטים בפריס כדי לבחון בקפדנות כל מילה במסמך הסופי, לשנות הדגש מסוים במקום אחד (הביטוי "חד-משמעי" ניצח את הביטוי "גלוי לעין") או להשמיט ממצא שנוי במחלוקת במקום אחר.
לדוגמה, לאחר התנגדות שהביעו ערב הסעודית וסין, הושמט מן הדוח משפט שאמר כי השפעת פעילות האדם על מאזן החום של כדור הארץ גדולה פי חמישה מהשפעת השמש. "ההבדל בפועל הוא פי עשרה," אמר אחד הכותבים הראשיים, פירס פורסטר מאוניברסיטת לידס שבאנגליה: כיום מגיע מן השמש הספק של 0.12 ואט יותר מבעבר לכל מטר מרובע על פני כדור הארץ, בעוד שמקורות מעשה ידי אדם לוכדים עוד 1.6 ואט לכל מטר מרובע.
השמרנות נמצאת בכל
השמרנות של המסמך משקפת גם את טבעו של מדע שינוי האקלים. מודלים של תרחישים אפשריים שונים חוזים שגובה פני הים יעלה מ-18 עד 59 סנטימטרים. עם זאת, אף אחד מן המודלים האלה אינו כולל את כל התרומות הגדולות יותר שעלולות להתווסף עקב הפשרת הקרחונים בגרינלנד ובאנטרקטיקה. יוצרי המודלים האלה אינם יכולים לכלול את השפעות הקרח היבשתי באזורים אלה, מכיוון שאין הם יכולים לנסח אותן במשוואות בנוסח "חום עודף בכמות X גורם להפשרה בכמות Y".
הקרחונים של גרינלנד נמסים ונעים מהר יותר בממוצע, אך שינויים אלה אינם מתרחשים בקצב גובר אחיד ופשוט. לדוגמה, קרחון קנגרדלוגסואק איבד מסה כתוצאה מהפשרה, ובצורתו הדקה יותר יש לו פחות משקל שידחוף את הקרח אל עבר הים. בנוסף, כ-80% מן העלייה האחרונה בשחרור המים מן הקרחון התרחשו במשך שנה אחת בלבד, לפני שהעלייה התייצבה. כך טוען איאן הוואט מאוניברסיטת וושינגטון.
חוקר הקרחונים ריצ'רד אליי מאוניברסיטת המדינה של פנסילבניה מוסיף: "מעטה הקרח מאבד מסה, איבוד זה התגבר לאורך הזמן, הוא אינו הגורם המרכזי בעליית גובה פני הים, אבל הוא משפיע." למעשה, משתנים רבים פועלים על מעטה הקרח של גרינלנד. "אנחנו מנסים להבין מה מתרחש בתוך חיית פרא עצומה, מרוחקת ומורכבת, ואין זה קל," אומר אליי.
גורמים חשובים נוספים, כגון הסעת חום הגורמת לסופות רעמים, ניתנים לכימות מקורב בלבד משום שהם מתרחשים בקנה מידה קטן מדי. "המודלים אינם מסוגלים בשום אופן לדמות את הדברים האלה באופן ישיר," אומר מפתח המודלים האקלימיים סטפן זביאק מאוניברסיטת קולומביה. "לכן החוקרים מנסים להעריך את ההשפעה הכוללת של התהליכים."
למרות פגמים אלה, המודלים הגלובליים הולכים ונעשים מדויקים: כשמזינים לתוכם את הגורמים שהשפיעו על האקלים במאה השנים האחרונות, התוצאות שהם מפיקים תואמות את התצפיות בפועל. הדיוק הזה מעניק למדענים ביטחון גדול יותר ביכולתם להקצות הסתברויות להתרחשויות עתידיות. כל המודלים מסכימים שהעולם יתחמם בלפחות 0.4 מעלות צלסיוס ב-20 השנים הבאות.
באפריל 2007 פרסם ה-IPCC את הדוח השני שלו, המתמקד בהשפעות ההתחממות הגלובלית, החל מבצורות עזות יותר וכלה בגשמים כבדים ואירועי מזג אוויר קיצוניים אחרים. הדוח השלישי, שאמור להתפרסם החודש, עוסק באפשרויות להתמודדות עם הבעיה, כגון חלופות לדלק מחצבי. ההתחייבות לחלופות כאלה בארה"ב עדיין קלושה – התקציב למחקר של דלקים ביולוגיים ושל מימן עלה, אך המימון למקורות אנרגיה חלופיים אחרים פחת. התקציב הכולל למחקרים אלה נמוך יותר מזה שהקצתה ארה"ב לנושא בשנות ה-70.
אליי אומר ש"לפחות מקצת הסטודנטים מרגישים שהתמיכה במחקר של פתרונות אנרגיה ושל ההתחממות הגלובלית עדיין אינה אמינה דיה כדי שיקדישו את עתידם לתחום." בהתחשב בהערכות השמרניות של IPCC, הצורך בפתרונות כאלה ברור.

כדור הבדולח של האקליםלמרות אי-ודאות שנותרה בהם, המודלים לחיזוי האקלים הגלובלי נעשים מדויקים יותר ומאפשרים לחוקרים לקבוע בביטחון "את טווח התרחישים השונים ואת הסבירות שלהם," אומר מפתח המודלים האקלימיים סטפן זביאק מאוניברסיטת קולומביה. המודלים מסכימים שכדור הארץ יתחמם ב-0.4 מעלות צלסיוס ב-20 השנים הבאות.
אפילו אם תיפסק היום פליטת גזי החממה, יתחמם כדור הארץ עד סוף המאה ב-0.6 מעלות בגלל החום שכבר נספג באוקיינוסים וההשפעות ארוכות הטווח של הפחמן הדו-חמצני שבאטמוספרה.
אם ריכוז הפחמן הדו-חמצני באטמוספרה יגדל פי שניים לעומת הרמות הטרום-תעשייתיות שעמדו על כ-280 חלקים למיליון (ppm), תעלה הטמפרטורה העולמית ב-3 מעלות צלסיוס, וזאת לפי ההערכה הטובה ביותר של הפנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים. בסוף 2005 הכילה האטמוספרה 379 ppm פחמן דו-חמצני – רמה שלא הייתה כמותה במשך 650,000 אלף שנים לפחות.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

3 תגובות

  1. אני מאוד מודאגת מהתחזיות מה גם שבסרטו של אל גור המציאות שלנו קשה מאוד .
    כבר השבוע בחדשות התחילו להגיע אל חופינו חברינו הדגים טרם הזמן , מה שמורה על התחממות גלובאלית ושינויים שהיו צפויים במקרה כזה .
    חבל שהאדם שהוא הגורם לכל זה , וכל מה שלא קרה ב650,000 שנים קורה בזמן שלנו , חבל שאנחנו הם אלה שנהרוס את הכדור היפה הזה .
    מה שאנחנו לקחנו כמובן מאליו – אולי לא יהיה כאן בשביל ילדינו .
    ואולי באמת כל זה מגיע לנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן