הסכר על נהר האומו שישיל פרנסתם של שבטים רבים

תצלומי לווין מראים איך סכר גיב 3 (Gib3) שהולך ונבנה על נהר האומו שבאתיופיה גורם לייבוש הנהר וכתוצאה מכך לפגיעה במאות אלפי ילידים בני כעשרה שבטים, שיושבים בעמק האומו התחתון משני צידי הגבול (אתיופיה-קניה) וסביב אגם טורקנה.

בעבר כתבתי על הצורך בשילוב שיקולים סביבתיים (ואנושיים) בתכנון ובהקמת סכרים, שיקולים שיעמדו מול השיקולים הכלכליים (קצרי הטווח). הדגשתי את הצורך להתחשבות בסביבה הטבעית כמו גם בתושבים האנושיים שנפגעים מהקמת הסכרים.

במקום אחר הזכרתי את ה”קולוניאליזם הסמוי” שמתרחש כאשר יזמים מארצות זרותרוכשים שטחי ענק בארצות אפריקה, שטחים שמיועדים לגידולי מזון או דלקעבור מדינות בהן אין די שטחים לספק את צרכי תושביהן. הבולטת בתהליך ההשתלטות היא סין, אבל גם ארצות אירופה וארה”ב משתתפות בחגיגה. שני הנושאים מתחברים: הקמת סכרים וקולוניאליזם סמוי.

תצלומי לווין מראים איך סכר גיב 3 (Gib3) שהולך ונבנה על נהר האומו שבאתיופיה גורם לייבוש הנהר וכתוצאה מכך לפגיעה במאות אלפי ילידים בני כעשרה שבטים, שיושבים בעמק האומו התחתון משני צידי הגבול (אתיופיה-קניה) וסביב אגם טורקנה. אנשיהם של שבטים אלה מתקיימים ממשקי חקלאות זעירים, ממרעה צאן ובקר ומדייג.

יזמים זרים רכשו או חכרו עשרות-אלפי דונמים בחלקו הצפוני של עמק האומו התחתון (אתיופיה), במטרה לגדל עצי פרי וצמחים להפקת דלק ביולוגי, כדי להשקות את השטחים העצומים יש צורך במים. אספקת המים תעשה ע”י הטית נהר האומו לתעלות השקיה שנחפרות בשטח. ההטיה תבוצע מתחת לסכר ענק שיסכור את הנהר, ‫הסכר נבנה כ-200 ק”מ צפונית לשפך האומו לאגם טורקנה (קניה). ברור שלצורך מיזם שכזה יש צורך בקבלת היתרים מהממשלה האתיופית דבר שהסתבר כמשימה לא קשה, שכן היזמים שיכנעו את הממשלה כי באמצעות הסכר ייצרו חשמל שיסופק למיליוני תושבים. במדינה בה רק ל-15% מהתושבים יש חשמל. ברור לכל כי הבטחה שכזו פותחת דלתות ומסירה חסמים.

חלקו התחתון של נהר האומו הוכרז והוכר ע”י אונסק”ו כאתר מורשת בין-לאומי, זאת בגלל העושר הביולוגי ויותר מכך בגלל ריבוי השבטים והתרבויות. שטפונות עונתיים מובילים חומרי מזון ומעשירים את הקרקע, דבר שמאפשר חקלאות עונתית. מטיילים מגיעים לאזור אחרי מסע ארוך ומפרך ומעריכים את יחודו של עמק האומו וסביבתו.

החל משנות השבעים פוגעות באזור תקופות בצורת ארוכות עד כדי כך שבעקבות בניית הסכר ניתן לחצות את הנהר במי אפסיים. מאחר שהאומו מהווה את מקור המים העיקרי שמזין את אגם טורקנה, ובגלל הבצורת – ירד מפלס המים באגם ב-3 מטרים.

על פי קבוצה שסוקרת את המשאבים הטבעיים ואת מקורות המים באפריקה African Resources Working Group (ARWG), יגרום הסכר לירידה נוספת של כ-7 מטרים תוך חמש שנים. כמו כן, הסכר יעצור את השטפונות העונתיים שמזינים את הערוץ והאגם.

בוני הסכר כמו גם הרשויות שנתנו הסכמתן, מודעים לפחות לחלק מהבעיות שהסכר יגרום ולכן התחייבו היזמים “לשחרר מים שידמו שטפונות עונתיים עשרה ימים כל שנה”. נזכיר כי השטפונות העונתיים (הטבעיים) מתרחשים פעמיים בשנה במשך מספר שבועות.

לתושבי האזור שנפגעים מהטית הנהר הובטחה אספקת מזון ופיצויים. תושבים שמראים התנגדות מפונים בכוח והבקר שלהם מוחרם.

מנהלי גופים להגנת זכויות אדם ולשמירה על הטבע אומרים כי “ממשלת אתיופיה נותנת ידה להרס עמק האומו ולפגיעה במחייתם של עשרות אלפי ילידים, כל זאת בשם ‘פיתוח’. אסור להתעלם מהמחיר האנושי והסביבתי בהטית מקור חיים תוך חוסר התחשבות”.

על-פי חוקים בין-לאומיים יש חובה ליידע ולהתייעץ עם מי שעשוי להיפגע ממיזמים. על-פי היזמים “כהכנה לבנית הסכר הוזמנו נציגי השבטים להתייעצויות”, מסתבר כי את הילידים, שמונים כחצי מיליון איש ייצגו 93 “נציגים” שנבחרו ע”י היזמים לאחר שהעבודות היו כבר בעיצומן. על-פי ארגון שבודק פגיעות בילידים Social Impact Assessments (ESIAs) ה”נציגים” ברובם לא הבינו את היזמים ולא הובנו ע”י היזמים!

על-פי “ידידי אגם טורקנה” Friends of Lake Turkana (FoLT), ארגון קניתי שמיצג קבוצות של ילידים בצפון-מערב קניה: “הסכר יגרום לפגיעה אנושה במגוון הביולוגי, בכושר המחיה ובבטחון התזונתי של רבבות ילידים”.

על אף שהסכר מבטיח “טובות הנאה” (כמו חשמל), המחיר לילידים ולסביבה הטבעית עשוי להיות גבוה ומסוכן.