מחקר חדש על כלי בזלת מגשר בנות יעקב מראה כי הומינינים קדומים בחרו במכוון מקורות חומר גלם שונים לייצור כלי אבן. הממצא מצביע על תכנון, ידע סביבתי ומסורת טכנולוגית כבר לפני כ־780 אלף שנה.
כמעט 800 אלף שנה לפני זמננו, לחופי אגם החולה הקדום, חיו הומינינים שידעו להשתמש באש, לעבד בעלי חיים וצמחים, לצוד, לדוג – ולייצר כלי אבן גדולים ומורכבים. מחקר חדש מאתר גשר בנות יעקב מוסיף נדבך חשוב לתמונה הזאת: יוצרי הכלים לא אספו סתם אבנים זמינות מסביבתם, אלא בחרו במכוון מקורות בזלת שונים, בהתאם לשלבי הייצור של הכלים.
המחקר, שפורסם ב־Scientific Reports, בוצע בידי ד”ר צחי גולן וד”ר יואב בן דור מהמכון הגיאולוגי לישראל ופרופ’ נעמה גורן־ענבר מהאוניברסיטה העברית בירושלים. החוקרים ניתחו את ההרכב הכימי של כלי בזלת שנמצאו באתר והשוו אותו להרכב של זרמי בזלת באזור, כולל יחידות בזלת שכיום קבורות מתחת לפני השטח.
לא רק כלי אבן – שרשרת ייצור
גשר בנות יעקב הוא אחד האתרים החשובים בעולם לחקר ההתנהגות של הומינינים בתקופה האשלית הקדומה. האתר, המתוארך לכ־780 אלף שנה לפני זמננו, משמר רצף של התיישבויות קדומות בשולי אגם החולה הקדום. בחפירות שניהלה פרופ’ גורן־ענבר נמצאו בו כלי צור, גיר ובזלת, לצד עדויות לשימוש באש, ניצול צמחים, עיבוד בעלי חיים ואכילת דגים.
בזלת הייתה חומר גלם חשוב במיוחד לייצור כלי חיתוך גדולים, ובהם אבני יד וקופיצים. ייצורם לא היה פעולה פשוטה. ההומינינים בחרו לוחות בזלת גדולים, עיצבו מהם גרעינים, ניתקו מהם נתזים גדולים, ולאחר מכן עיבדו את הנתזים לכלים דו־פניים. שרשרת כזאת דורשת הבנה של תכונות האבן, מיומנות טכנית ותכנון של כמה שלבים מראש.
המחקר החדש בדק שאלה ממוקדת יותר: מאיפה הגיעה הבזלת ששימשה את יוצרי הכלים?
טביעת אצבע כימית של אבנים
כדי לענות על השאלה, החוקרים בחנו את ההרכב הכימי של כלי בזלת משכבות שונות באתר והשוו אותו לדגימות גיאולוגיות מזרמי בזלת בסביבה. הניתוח כלל יסודות עיקריים, יסודות קורט, יסודות נדירים ושיטות סטטיסטיות רב־משתניות, שאפשרו להשוות בין “טביעות האצבע” הכימיות של הכלים לבין מקורות בזלת אפשריים.
התוצאות הראו שרבים מכלי הבזלת מתאימים למקורות קרובים מאוד לאתר, לעיתים במרחק של כקילומטר בלבד. אבל חלק מהכלים התאימו גם ליחידות בזלת שכיום קבורות מתחת לגשר בנות יעקב ואינן חשופות עוד בפני השטח. החוקרים הסתייעו גם בקידוח עמוק באתר, קידוח אשל יעקב, כדי לזהות שכבות בזלת שהיו זמינות להומינינים בעבר אך נקברו או נשחקו מאז.
הדבר חשוב במיוחד משום שהאתר נמצא באזור דינמי מבחינה גיאולוגית, לאורך מערכת ההעתקים של בקע ים המלח. תנועות טקטוניות, שקיעה, סחיפה וקבורה של משקעים שינו את הנוף המקומי לאורך מאות אלפי שנים. לכן הנוף שהחוקרים רואים כיום אינו בהכרח הנוף שעמד לרשות יוצרי הכלים הקדומים.
עדות לידע שעבר מדור לדור
הממצא המרכזי הוא שהבחירה בחומרי הגלם לא הייתה מקרית. ההומינינים הכירו את סביבתם היטב, ידעו היכן למצוא בזלת מתאימה, והשתמשו במקורות מסוימים שוב ושוב לאורך זמן. לפי החוקרים, הדבר מצביע לא רק על יכולת טכנית, אלא גם על זיכרון סביבתי, תכנון מוקדם ומסורת טכנולוגית שנשמרה בין דורות.
זהו מסר חשוב בחקר האבולוציה של האדם. התנהגות מורכבת אינה מתחילה רק עם הופעת האדם המודרני. כבר לפני כ־780 אלף שנה, הומינינים שחיו בארץ ישראל הקדומה ניהלו תהליך ייצור מסודר, בחרו חומרי גלם לפי תכונותיהם, והתאימו בין האבן, הטכנולוגיה והמטרה.
במובן זה, כלי הבזלת מגשר בנות יעקב אינם רק חפצים קדומים. הם עדות למחשבה, לתכנון ולמסורת – הרבה לפני שהיו כתב, חקלאות או ערים.
FAQ קצר:
מה גילו החוקרים? שהומינינים בגשר בנות יעקב בחרו במכוון מקורות בזלת שונים לייצור כלי אבן.
בן כמה האתר? כ־780 אלף שנה.
למה זה חשוב? משום שהממצא מעיד על תכנון מוקדם, ידע סביבתי ומסורת טכנולוגית קדומה מאוד.
עוד בנושא באתר הידען:
