מחקרים קודמים הציעו כי קבוצה של זנים קרובים של הפטרייה Batrachochytrium dendrobatidis (Bd), אחראית למגֵפה העולמית שתוצאתה מוות מהתייבשות של דו־חיים.
ראו גם: העגולשון שחור הגחון, הצפרדע הנדירה שנמצאה מחדש באגם החולה היא “מאובן חי”
הפטרייה שגרמה להכחדת דו־חיים בכל רחבי העולם היא ותיקה יותר ממה שחשבו עד כה, אך ייתכן שהיא התפשטה באמצעות הסחר העולמי בבעלי־חיים לאזורים חדשים שבהם לא היתה לדו־חיים המקומיים מערכת חיסונית חזקה מספיק. כך עולה ממחקר חדש של אוניברסיטת קורנל.
מחקרים קודמים העלו את ההשערה כי קבוצה של זנים קרובים של הפטרייה Batrachochytrium dendrobatidis (Bd), קרוב משפחה של שושלת GPL (Global Panzootic Lineage) האחראית למגֵפה העולמית שתוצאתה מוות מהתייבשות של דו־חיים.
אולם כעת, צוות חוקרים בין־לאומי, בהשתתפותה של קלי זמודיו, אקולוגית מאוניברסיטת קורנל ואחת החוקרים הראשיים במחקר, ריצף גנום של 29 זנים של פטריית Bd מכל רחבי העולם.
התוצאה פורסמה בגיליון ה-6 במאי 2013 של כתב העת PNAS. הממצאים חושפים כי ה-GPL התקיימו זמן רב לפני המגֵפה הנוכחית. ייתכן שהם צאצאים של אב משותף שחי לפני 26 אלף שנים.
הפטרייה מחסלת את הדו־חיים, יוצרת מושבה של הצפרדעים הפגועות ומפתחת נבגים המתפזרים בסביבה ופוגעים בצפרדעים אחרות.
“מצאנו שונות גנטית יותר ממה שהיה ידוע עד כה.” אומרת זאמודיו, פרופ’ לאקולוגיה וביולוגיה אבולוציונית בפרויקט רצף גנום ה-Bd. “הדבר יכול להוביל להבנה טובה יותר של הגורם להרג הצפרדעים. ברגע שנדע את ההרכב הגנטי של הפתוגן, ייתכן שנוכל להבין מה עושה אותו רוצח חזק כל־כך.”
הפטרייה פוגעת בכ־350 מינים שונים של דו־חיים באמצעות שחיקת עורם, דבר הגורם לרוב למוות. דו־חיים החלו למות במספרים מדאיגים, והסבו את תשומת לִבם של המדענים לכך החל משנות השמונים, בפרט באוסטרליה ובדרום אמריקה, עד שבשנת 1998 1998 זיהו החוקרים את הזן Bd כמקור למחלה
במחקר התגלו דגימות מברזיל שהראו את ההתפלגות הראשונית הידועה מהאב הקדמון המשותף. “מוקדם יותר בהיסטוריה של ה־Bd, “הזן שבודד בברזיל התפתח בשלב מוקדם בהיסטוריה של ה־Bd במסלול אבולוציוני נפרד”.” אומרת זאמודיו. עם ריצוף הגנום, החוקרים עשויים להבין אלו גנים פעילים פחות ואלו פעילים יותר בגרימת המחלה.
אף כי דרושה עבודה נוספת, החוקרים מצאו שונות בגנום של כמה פפטידאזים – אנזימים המפרקים חלבונים, כגון אלו הנמצאים על העור. הפטריות גם יכולות לשכפל חלקים שונים של הגנום, אך לא אחרים. שכפול זה גדול יותר בזנים המידבקים ביותר שנמצאו בפנמה ובקוסטה ריקה שבהם הידלדלות אוכלוסיית הדו־חיים הביאה להכחדתם.
בזכות המידע הגנטי החדש, המדענים יוכלו להתמקד בשאלה – אילו מן השינויים הסביבתיים האחרונים שיחקו תפקיד בהפיכת הפתוגן אלים יותר למארחו (לפונדקאי) באזורים שבהם יש מגֵפה ובאזורים שנפגעו כבר בידי ה־GPL?
“המחקר מספק דוגמה כיצד כלים מודרניים הנמצאים בשימוש נפוץ לחקר מחלות אנושיות, יכולים להיות מיושמים גם בחקר המגוון הביולוגי והשימור.” היא מוסיפה.
במחקר השתתפו גם אריקה רוזנבלום מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי, טימותי ג’יימס מאוניברסיטה מישיגן וג’ייסון סטארץ’ מאוניברסיטת קליפורניה בריברסייד. המחקר מומן בידי הקרן הלאומית למדע ומרכז קורנל לגנטיקה משווה.
