“זה לא אתה, זה כל מי שאינו אתה” ההשערה שנשים בתקופת הביוץ נמשכות יותר לגברים שאינם בני זוגן זוכה לאישוש
אקונומיסט
קל להבין מדוע גברים אינם נאמנים לבנות זוגם. בכל הנוגע לרבייה, ההצלחה של הגבר תלויה בעיקר במספר הנקבות שהוא יכול להכניס להריון. ההסבר לחוסר הנאמנות של נשים מורכב יותר. מבחינה אבולוציונית, וגם מבחינות אחרות, נשים זקוקות לאיכות של הגברים, לא לכמות שלהם. וגם אם בן הזוג הקבוע שלהן מוצלח מאוד מבחינה גנטית, סביר להניח שיש גברים שהגנים שלהם “טובים” יותר. גם המגוון משחק תפקיד חשוב: כאשר לילדים שונים של אותה אם יש אבות שונים, קטן הסיכוי שאסון טבע יכחיד את כולם.
שני הגורמים הללו, האיכות והמגוון, מובילים להשערה שגם נשים שיש להן בן זוג קבוע עשויות לרצות לבגוד בו, לפחות מדי פעם. אלא שלבגידה עלול להיות מחיר. גם אם כיום הנואף או הנואפת אינם נסקלים באבנים, הם ננטשים במקרים רבים על ידי בני הזוג שלהם.
הברירה הטבעית אמורה איפוא לצייד את שני הצדדים במרוץ החימוש הזה בכלי נשק מועילים. ההשערה היא שאצל נשים הרצון לבגוד יתעורר כאשר סיכויי ההצלחה (כלומר, כניסה להריון) הם הגבוהים ביותר; ושבאותם פרקי זמן הגברים יגלו עירנות מוגברת על מנת למנוע מבנות זוגן לבגוד. השערה זו זכתה באחרונה לאישוש במחקרם של סטיוון גנגסטד, רנדי תורנהיל וכריסטין גארוור מאוניברסיטת ניו מקסיקו.
מחקרים קודמים הראו שהתחושות המיניות אצל נשים גוברות בזמן הביוץ (למשל, נמצא כי בתקופה זו נשים מתלבשות בבגדים החושפים חלקים גדולים יותר מגופן). ד”ר גנגסטד ועמיתיו תהו אם העלייה במיניות מכוונת כלפי כל הגברים או רק כלפי גברים שאינם “השותפים העיקריים” של הנשים. במקרה השני, שבו מיניות הנשים מכוונת כלפי גברים אחרים, החוקרים תהו מה תהיה תגובתם של “השותפים העיקריים”.
הנבדקות במחקר כללו 51 סטודנטיות, של-31 מהן היו “שותפים עיקריים”. רמת ההורמונים של הנבדקות נמדדה כדי לקבוע מתי הן מבייצות, והן התבקשו למלא שאלונים – פעם אחת בתקופת הביוץ, ופעם שנייה מחוץ לתקופת הביוץ.
השאלונים עסקו בהתנהגות הנבדקות ובהתנהגותם של בני זוגן. השאלות על התנהגות הנבדקות התמקדו במשיכתן לבני זוגן ובפנטסיות עליהם, ולעומת זאת במשיכתן לגברים אחרים ובפנטסיות שלהן על אותם גברים. השאלות על התנהגותם של בני הזוג התמקדו בגילויי בעלות וקשב מצדם. גילויי בעלות כללו שיחות טלפון שמטרתן לברר היכן הנשים נמצאות, חיטוט בחפציהן האישיים וכעס כאשר האשה נמצאה ביחידות עם גבר אחר; גילויי קשב כללו נכונות לפנק (מתנות, ארוחות במסעדות וכדומה) ונטייה להיות במחיצתן של הנשים בכל שעה פנויה.
ניתוח התשובות פורסם באחרונה בכתב העת Society.” “Proceedings of the Royal כצפוי, אצל הנשים היתה בתקופת הביוץ עלייה ניכרת במשיכה לגברים שאינם בני זוגם ובפנטסיות עליהם. במשיכה לבני הזוג ובפנטסיות עליהם, לעומת זאת, ניכרה עלייה מזערית בלבד. כלומר, העלייה במיניות הנשים אינה כללית, והיא מכוונת כלפי גברים שאינם בני זוגן.
בני הזוג, כך התברר, היו ערים מאוד (אם כי באופן לא מודע ככל הנראה) לתחושות של בנות זוגם. הנבדקות דיווחו כי בתקופת הביוץ הן הרגישו בעלייה ניכרת בגילויי בעלות וקשב מצד בני הזוג.
תוצאות אלה עלולות להיות מוטות: ייתכן שנשים חשות בגילויי בעלות רבים יותר מצד בני זוגם בתקופת הביוץ משום שאז גילויים אלה מכבידים עליהן יותר. בכל מקרה, נראה שהברירה הטבעית ציידה את הגברים ברגישויות המאפשרות להם להפנות את משאביהם להדוף התעניינות חיצונית בבנות זוגם. עתה נותר לחוקרים לבדוק באיזו מידה מופנים משאבים גבריים אלה לחיפוש בנות זוג אחרות כאשר בת הזוג העיקרית אינה מבייצת.
אתר הידען היה חלק מפורטל IOL מקבוצת הארץ עד סוף 2002
