האם 6,000 הודים נוצרים הם בניו האבודים של שבט מנשה

חוקרים בטכניון משווים דגימות דנ”א של בני השבט ההודי לפרופיל הגנטי היהודי. מחקר הודי הראה קרבה בין נשות השבט ליהודים

ישראל החליטה לאמץ כ-6,000 הודים הטוענים למוצא יהודי ומתכננת לשלוח צוות רובנים כדי לגיירם. כך מוסר עיתון הארץ , דיווח שהועבר בסוכנויות הידיעות בכל העולם.
בסוכנויות הידיעות ועורר הדים בכל העולם
הגיור ההמוני, נעשה לפי דרישתו של הרב הראשי שלמה עמר, שאיפשר לחברי הקבוצה, בני מנשה, הטוענים כי הם צאצאי השבט האבוד של ישראל להגר לישראל.
משרדו של הרב הראשי היה סגור ביום שישי ולכן לא ניתן היה להשיג את תגובתו, אומרים בסוכנות איי.פי.
בשנת 732 לפני הספירה הגלו האשורים את בני ממלכת ישראל ולקחו 10 מתוך 12 השבטים לגלות, ובניםה פוזרו בין עמים רבים. שובם של עשרת השבטים למולדתם נראתה בידי רבים כמילוי הנבואה התנכית וכימי המשיח.
בני מנשה היו אנימיסטים כאשר נוצרו בידי מיסיונרים בריטיים במאה ה-19. ב-1953, מנהיג השבט, מלאנכאלהMlanchala חלם כי עמו אמור לחזור לישראל. השבט אימץ או אולי אימץ מחדש מסורות יהודיות.
ואולם הקשר לעם ישראל לא הוכח מעולם, כך שלא התאפשר להם לעלות לישראל לפי חוק השבות.

מחקר גנטי יבדוק האם “בני המנשה” יהודים

לפני כחמישה חודשים התפרסמו בהודו תוצאות של מחקר גנטי שערכה שם “המעבדה המשפטית המרכזית” (מעין מקבילה הודית ל”מכון לרפואה משפטית” באבו-כביר), בדבר מוצאם הגנטי של בני שבט הקוקי-צ'ין-מיזו. בני השבט, החיים במדינות המחוז מאניפור ומיזוראם שבצפון-מזרח הודו, מחזיקים במסורת שלפיה הם צאצאי שבט מנשה, אחד מעשרת השבטים שהגלתה ממלכת אשור במאה השמינית לפני הספירה, ומאז נעלמו עקבותיהם. המחקר השווה בין דגימות דנ”א שנלקחו מכמה מאות מבני השבט לבין דגימות דנ”א שנלקחו מיהודים מוכרים, וכן מבני שבטים אחרים השוכנים בסמוך לבני הקוקי וששימשו קבוצת ביקורת.

תוצאת המחקר מעניינת מאוד: מצד אחד, לא נמצאה זיקה בצד הגברי של השרשרת הגנטית (כרומוזום Y) בין הפרופיל הגנטי של בני הקוקי לפרופיל היהודי, או לבני המזרח התיכון בכלל. לעומת זאת, בצד הנשי של הפרופיל הגנטי (“דנ”א מיטוכונדרלי”) נמצאה קרבה מסוימת לפרופיל גנטי של בני המזרח התיכון וכן לזה של יהודי אוזבקיסטאן (שגם להם מסורת של התייחסות לעשרת השבטים), קרבה המייחדת את בני הקוקי לעומת בני שבטים אחרים המתגוררים בסמוך להם. צוות החוקרים קבע כי טענת הקוקי למוצא יהודי “אינה יכולה להישלל”.

באסיאר מאייטי, אחד מעורכי המחקר, אומר כי היוזמה למחקר היא של ממשלת הודו, במסגרת מחקר כולל שהיא עורכת על נתוני הקבוצות השונות במדינה.

במקביל למחקר ההודי, מתברר כי בחודשים האחרונים מתקיים מחקר גנטי על מוצא “בני מנשה” (הכינוי שבחרו לעצמם אותם אלפים מבני שבט הקוקי שהחלו בעשורים האחרונים לאמץ חיים יהודיים) גם בטכניון בחיפה. הפרופ' קרל סקורצקי, מנהל “מכון רפופורט למחקר מדעי בטכניון”, אומר שהמחקר מתנהל בשיטה דומה לזו של המחקר בהודו: איסוף דגימות דנ”א מאנשי הקוקי והשוואתן, מצד אחד, לפרופיל הגנטי היהודי, ומצד שני, לפרופיל הגנטי של שבטים הקרובים להם במקום מגוריהם. לדבריו, הצוות שלו טרם הגיע לשלב שבו אפשר להסיק מסקנות.

מנגד, הוא גורס כי קשה לסמוך על מסקנות המחקר ההודי, לפחות כפי שהתפרסמו עד כה: “משיחות שהיו לי אתם התברר שהם לא ערכו 'ריצוף גנטי' שלם של כל הדנ”א, ולכן קשה לסמוך על מסקנות הנובעות מ'ריצוף חלקי', והם עצמם מודים בכך”. הוא מדגיש גם כי בכל מקרה תוצאות המחקר לא יספקו תשובה חד-משמעית בנוגע למוצא הקוקי: “אי התאמה גנטית עדיין אינה אומרת שלקוקי אין מוצא מעם ישראל, מכיוון שייתכן שלאחר אלפי שנים קשה לזהות את שרידי המוצא הגנטי המשותף. לעומת זאת, תשובה חיובית יכולה לתת אינדיקציה משמעותית”.

שני המחקרים הגנטיים מתרחשים בתקופה מכרעת לעתידם היהודי של בני מנשה. חילופי השרים במשרד הפנים מאפשרים לבני השבט ולפטרוניהם הציבוריים, אנשי עמותות “עמישב” ו”שבי ישראל”, לקוות שתופסק הקפאת העלייה שהנהיג שר הפנים הקודם, אברהם פורז, ואולי אף תועלה מכסת העולים שהיתה נהוגה לפניו (מאה איש בשנה לכל היותר). הרב הראשי, שלמה עמר, שיגר להודו באוגוסט האחרון שני שליחים כדי לבחון מחדש את עמדת הרבנות בנוגע אליהם, בהנחה שאם אמנם תכיר הרבנות בזיקתם לעם ישראל היא גם תרים את קולה למען עידוד עלייתם. שלשום התקיימה בלשכת עמר פגישה בנושא, ובסיומה הוחלט להמשיך בפעילות ההשבה ליהדות של בני הקבוצה ואף לערוך גיורים בהודו עצמה (שכן בכל מקרה, בני הקבוצה חייבים בגיור מלא בטרם יוכרו כיהודים) – מה שאמור לאלץ את משרד הפנים לאשר את עלייתם, כדין כל יהודי.

השבט מונה כמיליון ורבע בני אדם

הרב אליהו אביחיל, שמתחקה עשרות שנים אחר צאצאי עשרת השבטים וחיבורם לישראל ואף הקים לשם כך את אגודת “עמישב”, הוא שחיבר בין הקוקי לישראל. לפיו, הקוקי-צ'ין-מיזו הם שלושה שמות של שבט אחד, השינלונג, המונה כמיליון ורבע בני אדם (לפי נתוני בני השבט, הם מונים ארבעה מיליון). בספרו “שבטי ישראל” מספר אביחיל כי במסורת השבט נשמרו מנהגים רבים המזכירים את התורה.

בראשית המאה העשרים, בעקבות מפגש עם מיסיונרים נוצרים, עברו בני השבט הזה תהליך התנצרות אינטנסיבי. עם זאת, המסורת הקושרת אותם לעם ישראל בכלל ולשבטי מנשה ואפרים בפרט, לא נעלמה. בראשית שנות השבעים התפתחה אצלם תנועה של שיבה ליהדות, “יהודי צפון-מזרח הודו”, וזו החלה בהקמת קהילות יהודיות ובתי כנסת, טקסי ברית מילה ושמירה על שבתות וחגים. חברי הקבוצה אף שולחים את ילדיהם להתחנך בבית הספר היהודי בבומביי – בקצה השני, המערבי, של הודו.

אביחיל נסע להודו כדי לבחון את הקבוצה והחליט כי מסורתם אמינה. לפיכך, הוא החל לפעול למען העלאת המעוניינים בשיבה ליהדות לישראל. לדבריו, כיום מדובר בכ-7,000 איש בלבד: “זהו אזור במצב כלכלי טוב למדי, ולאנשים אין אינטרס כלכלי להגיע בהמוניהם לארץ. המעוניינים בעלייה הם אלה שבאמת מעוניינים בשיבה ליהדות”. אביחיל מדגיש שמבחינתו, המחקר הגנטי חסר משמעות והוא סירב לשתף פעולה עם עורכיו: “אני מאמין במוצאה של הקבוצה הזאת מעם ישראל לא בגלל שיקולים גנטיים, ובכלל הזהות היהודית לא נקבעת לפי גנטיקה אלא לפי אורח החיים וסימני הזהות התרבותית”.

אין מדיניות ישראלית רשמית

בשנים האחרונות הצטרף למכירים במוצאם היהודי של הקוקי תומך נוסף. זהו הלל הלקין, עיתונאי ומתרגם חילוני. השבט הזה סיקרן אותו והוא ערך מסע להודו שתיאורו ומסקנותיו הופיעו בספר שפירסם לפני כשלוש שנים בשם “מעבר לנהר השבת” (רמז לאגדה שלפיה צאצאי עשרת השבטים חיים מעבר לנהר האגדי סמבטיון, הגועש בכל ימות השבוע ונח בשבת). הלקין גילה מסורות יהודיות רבות, אף יותר מאלו שגילה אביחיל, וכן טקסטים ותפילות המזכירים מאוד תפילות יהודיות. גם הלקין, שדווקא שיתף פעולה עם המחקר בטכניון ואף אירגן את הבאת הדגימות לארץ, גורס שהמחקר הגנטי אמנם מעניין אבל לא יכריע את הכף לדידו.

ממשלת ישראל מעולם לא התבקשה לגבש, וממילא לא קבעה, מדיניות רשמית ביחס למעמד בני מנשה. עם זאת, מאז 1992 אביחיל הגיע ל”הבנה” עם כמה שרי פנים על היתר להעלאתם של כמאה איש בשנה. הזוכים בהיתר העלייה באים לארץ כתיירים, ללא זכויות עולים. הם מתגיירים ורק לאחר מכן מקבלים רשמית את מעמד העולה והאזרחות. עד היום הגיעו לישראל כ-800 מבני מנשה, מספר הנמוך מהמכסה שניתנה להם. רוב העולים התיישבו בשטחים – בגוש קטיף (כ-250 איש), בעפרה, בבית אל, בקרית ארבע – וכן בירושלים. הרב אליהו בירנבוים, עוד אחד מפטרוני הקבוצה, מסביר את הבחירה בשטחים בכך ש”יש שם קהילות שפתחו את זרועותיהן ומעניקות להם קליטה חמימה, שהיא כמובן חיונית לקבוצה כזו, גם מחירי הדירות הנמוכים משפיעים”.

עזרא צ'אק-צ'וואק, אחד מבני מנשה שנקלטו בגוש קטיף, בא לארץ לפני כארבע שנים, למד ועבר הליך גיור בירושלים, ואז הגיע לנוה דקלים. כיום הוא אב לילד ולומד בישיבה המקומית “תורת חיים”. לדבריו, הוא בא ליישוב “כי הרב אביחיל שלח אותי ללמוד כאן”, אבל מרוצה מקליטתו. כמו רוב חבריו ליישוב, הוא מקווה שהחלטת הפינוי לא תמומש, ובעיקר ש”עשרת אלפים מהאחים שלנו יבואו לכאן, ואז לא יוכלו להזיז אותנו”. עם זאת, הוא מדגיש כי אם ימומש הפינוי, “אנחנו לא נתנגד בכוח. אנחנו לא אנשים אלימים, ובטח שלא נפגע באחים שלנו. אם הקב”ה רוצה שנעזוב, נעזוב בשקט”.

פרסומתכאמור, שר הפנים הקודם פורז ביטל גם את מכסת העלייה המצומצמת שניתנה קודם לבני מנשה. צ'אק-צ'וואק ובירנבוים חושדים בו שהסיבה לכך היא כעסו על התיישבותם ביש”ע. אבל עוזרו של פורז, טיבי רבינוביץ', אומר ש”כשנכנסנו למשרד התברר שהיתר העלייה שלהם מעולם לא נסמך על שום החלטה רשמית, ולכן הקפאנו אותו עד לבדיקה מחודשת. פורז אפילו שקל לנסוע להודו לשם בדיקת הנושא. אבל אז באו אנשי משרד החוץ וביקשו שלא נעשה זאת, מכיוון שהדבר יפגע ביחסינו עם הודו שכל העניין אינו מקובל עליה. מעבר לכך, כל המומחים שאתם התייעצנו אמרו לנו שלא נעז לגעת בזה, מכיוון שזה ייהפך ל'חבית ללא תחתית' של מיליוני הודים המבקשים לעלות לישראל”.

אביחיל ובירנבוים דוחים את הטענה וגורסים כי מספר מבקשי העלייה והשיבה ליהדות נותר יציב במשך כל השנים האחרונות, גם בשנים שבהן אפשרות העלייה היתה קיימת.

ממשרדו של שר הפנים החדש, אופיר פינס, נמסר כי “בשלב זה הכוונה היא להמשיך במדיניות פורז ולא לאשר את עלייתם”. פרוינד מעמותת “שבי ישראל” אומר כי ארגונו ימשיך להיאבק למען בחינה כוללת של הסוגיה: “לא ייתכן שנושא הנוגע לחייהם של כל כך הרבה אנשים יוכרע ללא שום בחינה מסודרת של הסוגיה והיכרות עם אנשי הקבוצה”.

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~123711561~~~26&SiteName=hayadan