מדעי חקר העתיד מעידים על פתיחות אקדמית ולגיטימיות מדעית

כך אמר היום פרופ' דוד פסיג מאוניברסיטת בר-אילן הכינוס השנתי הראשון במדעי חקר העתיד שארגן. בכנס גם ניתן פרס לפרופ' שלמה שוהם, שנלחם על השארת תפקיד נציב הדורות הבאים בכנסת שמחר עומד לביטול

פרופ' דוד פסיג, פרופ' שלמה שוהם, מודי זנדברג בטקס הענקת אות כבוד לפרופ' שוהם על תפקידו כנציב הדורות הבאים בכנסת, בכנס הראשון של האיגוד הישראלי לעתידנות, 22/11/10 באוניברסיטת בר-אילן. צילום: דוברות ברו-אילן
פרופ' דוד פסיג, פרופ' שלמה שוהם, מודי זנדברג בטקס הענקת אות כבוד לפרופ' שוהם על תפקידו כנציב הדורות הבאים בכנסת, בכנס הראשון של האיגוד הישראלי לעתידנות, 22/11/10 באוניברסיטת בר-אילן. צילום: דוברות ברו-אילן

הכינוס השנתי הראשון במדעי חקר העתיד המתקיים היום באוניברסיטה ומקבץ את מיטב החוקרים בתחום, מעלה מחד, שאלות נוקבות על מידת הלגיטימיות של המחקר העתידי, ומאידך בוחן את מידת מחויבותנו כחברה לחשיבה לטווח רחוק ותכנון עתידי הלוקח בחשבון את טובתו של הדור הבא.

"מטרת הכינוס היא לתת במה לארגונים ומוסדות שיספרו לנו כיצד הם עורכים חשוב עתיד. אנחנו חברה צעירה שאינה מודעת מספיק לכלים שבעזרתם אפשר לחשוב עתיד. אנו מעניקים היום לשופט שלמה שוהם אות מיוחד על היותו 'מקדם עתיד' על גילוי אומץ מצידו ופריצת דרך בהתנהלות מול המחוקק לטובת עתיד ילדינו", אמר היום פרופ' דוד פסיג, מומחה לעתידנות, העומד בראש הכינוס.

פרופ' יפה זילברשץ, המשנה לנשיא האוניברסיטה, אמרה בכינוס: "עצם העובדה שנושא העתידנות נחקר באוניברסיטת בר אילן מעידה על הפתיחות האקדמית שקיימת כאן. פרופ' פסיג, עתידן בעל שם עולמי, הוא הדמות המובילה את המחקר בנושאים שיש בהם התעניינות גוברת והולכת".

פרופ' חיים טייטלבאום, רקטור האוניברסיטה, דרש: " 'איזהו חכם? הרואה את הנולד'. פרופ' פסיג לקח על עצמו, כנגד הרבה תהיות, להוביל את ראיית הנולד בארץ ובעולם. הכינוס הוא הכרה והוקרה בלגיטימיות של המדע הזה. אנו כאוניברסיטה היהודית הגדולה בעולם מאמינים כי העיסוק והתכנון העתידי חייב לכלול חשיבה על העבר, בבחינת 'סולם ניצב ארצה וראשו בשמיים' ".

פרופ' שלמה רומי, ראש ביה"ס לחינוך, ברך על קיום הכינוס. "השקעה טובה מאפשר עתיד טוב יותר. מחקר העתיד מבטא את ההתעניינות בתחום, ואין חולק על הצורך במחקר לטובת שיפור העתיד. צריך לבחון בצורה אמיצה את המתודולוגיה במחקר העתיד מול המתודולוגיה של מדעי החרבה ומדעי החיים, כדי למצוא את המתודולוגיה הראויה. הדבר יכול לעורר מתח רב בין גישות ואסכולות לאופן תקפותן של המתודולוגיות והשימוש בהן. הכינוס נותן ביטוי לתשתית ראויה שנותנת רצינות לדברים".

בשיאו של הבוקר העניק מר מודי זנדברג, יו"ר קרן היסוד, את 'אות מקדם העתיד' לשופט שלמה שוהם, ואמר: "כנציב הדורות הבאים דבר השופט שוהם בשמם של הדורות הבאים בצורה סמכותית ומוסרית. כשהייתי שר המדע והטכנולוגיה נתבקשתי להקים את המולמ"פ (המועצה למחקר ופיתוח), ואז השופט שוהם בא כנציב עם הצעות ודרישות. תרומתו של פרופ' פסיג היתה בכך שלא יכול להיות מועצה למחקר ופיתוח שלא תעסוק בעתיד והשקעתם הנכונה של תקציבי המחקר".

פרופ' שלמה שוהם, אמר בדברי תודתו על האות שהוענק לו: "אסור לנו לשכוח את ערכי היסוד, אסור לנו לחשוש משינוי וחשוב שנפקח את העיניים כדי שלא נאבד מהאחריות ונכנע לנוחות. לשרוד זה לא מספיק. צריך אומץ ותודעה פורצת דרך לחשוב על העתיד – למען הדורות הבאים".

"ביטול 'חוק נציבות הדורות הבאים' הוא חוסר אחריות לגורל ילדינו"

"ביטול 'חוק נציבות הדורות הבאים' הוא חוסר אחריות חברתית מהמעלה הראשונה כלפי הדורות הבאים. מחר עומד לקריאה ראשונה בכנסת חוק לביטול 'חוק הנציבות', כשהסיבה לביטול החוק היא פחד מוזר. אבל מי ידאג לעתיד? מי יקח אחריות על איכות חייהם של ילדינו וידאג לאינטרסים שלהם? האם זה בגלל שנוח לנו להיות במרחב הנוחות ולא לפרוץ קדימה? האם זה פוגע בעניינם של בעלי אינטרסים? צריך אומץ לפרוץ דרך, אבל יותר מכך צריך מוסריות לבחון כל חוק חדש ולוודא שקיים בו האינטרס לטווח הארוך, ולא רק לטווח הקצר", כך אמר הבוקר בנחרצות השופט שלמה שוהם באוניברסיטת בר אילן.

השופט בדימוס שלמה שוהם קבל הבוקר את פרס "מקדם העתיד" במסגרת הכינוס השנתי הראשון למדעי חקר העתיד, שמתקיים באוניברסיטת בר-אילן. שוהם, לשעבר שופט בית משפט השלום, שימש משנת 2002 עד שנת 2005 כ'נציב הדורות הבאים' בכנסת.

פרופ' דוד פסיג, העומד בראש הכינוס, דבר על 'חוק נציבות הדורות הבאים' כדבר עליון, שאסור לגעת בו. "זהו הגוף היחיד שמביא את דבר הדורות הבאים למחוקק כשיקול מוסרי וחובה חברתית במסגרת חקיקת חוק חדש. אסור לנו להסתפק באינטרסים ושיקולים עכשוויים מבלי להקשיב לקולם של הילדים שטרם נולדו ולקח עליהם אחריות. מחר עולה לכנסת ההצעה לביטול החוק – ומי ישמור על ילדינו? אני קורא לרובי ריבלין בקריאה: 'אל תשלח ידך אל הנער הזה', כי ההחלטה הזו תשאר לכם לדראון עולם. אנחנו, שהיינו פורצי דרך בעולם בחקיקת החוק הזה וכל הפרלמנטים מחקים את המודל לחוק שפותח אצלנו –אנחנו נסוגים מהחוק? ממה מפחד המחוקק הישראלי? זוהי החלטה מסוכנת והרת אסון", אמר פרופ' פסיג.

'חוק נציבות הדורות הבאים' מבטא את הצורך בהקמת ישות תוך-פרלמנטארית שתהיה בעלת האמצעים לקבל תמונה כוללת ומקיפה של החקיקה ושל חקיקת המשנה היוצאות מתחת ידיה של הכנסת, ולבצע בקרה לגבי השלכותיה העתידיות של החקיקה, ככל שיש בה כדי להשפיע על עתידם של הדורות הבאים שיחיו במדינה.

נציבות הדורות הבאים רואה את תפקידינו בני הדור הזה לא רק לקבל את העולם כירושה מאבותינו אלא כפיקדון למען ילדינו. החוק מעניק לנציב הדורות הבאים סמכויות שונות במהלך הליך החקיקה, על מנת לאבחן את הצעות החוק שיש בהן משום פגיעה באינטרס עתידי, לחוות דעתו לגביהן, ולהביא בפני חברי הכנסת נתונים והמלצות באמצעות דיוני הוועדות השונות וכן במצורף להצעות החוק המובאות להצבעה בפני מליאת הכנסת.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

313 תגובות

  1. וביחס למערכות התרבות והידע האנושיים – אלו אמנם עדיין אינם חיים אבל הן כן בריאות תבוניות.
    אם מסתכלים על התפתחות המדע והטכנולוגיה הרי שניתן להמשיל את התפתחות ההדרגתית שלהן להתפתחויות למארקיות ואת המהפכות שבהן לבריאה תבונית מבראשית.

  2. אהוד:
    אני מסכים אתך ביחס ליתרונה של מערכת למארקית.
    למעשה – מבחינת סדר היתרונות הייתי מדרג את האבולוציה בתחתית הסולם, מעליה מערכות למארקיות ואחר כך – בראש הסולם – בריאה תבונית.
    כל הוויכוח שלנו לא היה על היתרונות אלא על ההתכנות.

  3. ר.ח. ומיכ*אל,

    אני חושב שזה פחות או יותר מקום טוב לסגור את הדיון למרות שיש שאלות מענינות לדון בהם.
    היתרון האפריורי שאני רואה במערכת למארקית היא יכולת התגובה המהירה שלה, לאבולציה לוקח זמן ארוך מאד לייצר שינוי משמעותי באורגניזם דבר המבטיח גם שרוב השינויים לא יהיו פטאלים, מנגנון למארקי מאפשר אדפטציה הרבה יותר מהירה.

    ניתן גם להתייחס להרחבה של המודלים הביולוגיים לחברות אנושיות. האם העובדה שהאדם פיתח את הכתב הופכת את רכישת הידע והעברתו לצאצאצים למנגנון למארקי או האם הידע שורד רק כאשר הוא מופץ בהרבה עותקים ספרים דבר הדומה יותר לעקרון הדרווינסטי (כל נושאי הממים למינהם).

    ר.ח רפא*ים,
    צר לי לראות כי תרומתך לדיון מסתכמת בהשמצות. חוסר היכולת שלך להבין תדהמה מחוקי הטבע הקיימים ואת העובדה שרבים מאיתם נכפים עלינו מראה לטעמי חוסר הבנה בסיסי של מה הוא מדע ואיך הוא פועל. אני ממליץ לך כפי שכבר עשו רבים וטובים ממני ללמוד עוד בנושאים עליהם אתה מדבר לפני שאתה מתבטא בצורה נחרצת ובכלל היה רצוי שתמנע מהתבטאות בגסות ובחוצפה.

  4. יאיר:
    אינני יודע אפילו להתחיל להתייחס לאי הבנה כל כך קולוסאלית של דברי.

  5. מכאל – מעמיד למארקיזם לעומת אבולוציה – אלו לא ניגודים כלל. אם קיים למארקיזם הוא עומד לעומת המוסכמה הדרויניסטית, וגם לא בניגוד לה אלא בשונה ממנה. שני מנגנונים היפוטטיים של האבולוציה.
    ר.ח. – טוען שמפתיע שלא נתגלו מנגנונים למארקיסטיים. אבל האם נתגלו מנגנונים דרויניסטים בבעלי חוליות? האם קיים תיאור תצפיתי של תהליך דרויניסטי שלא בחד תאיים? וגם בחד תאיים, ככל הידוע לי, התיאור הוא של קיום המקרה ולא של התהליך.
    זאת שאלה של רזולוציה.
    קמילה ר.ח. – לגבי הניסיונות של ויסמן ושל ג'נר,(297,298,300,301) הדבר החשוב ביותר שנלמד מהם זה הנכונות של אנשים המשתוקקים להישגים להתעלם מסבל של אחרים.

  6. רח:
    אינני יודע אם שמת לב אבל דוגמת השרירים שלך מכוסה בדוגמת הג'ירפה התיאורטית עם הצוואר הגמיש.
    אילו היה לי יותר זמן הייתי מדגיש זאת ביתר שאת אבל כל השיקולים שהעליתי נכונים לגביה.

  7. ר.ח

    העובדה, שלא התגלה עד היום מנגנון למארקיסטי, יכולה להפתיע רק אנשים מהסוג שלך.

    עם ביולוגים כמוך במדינה, הרעיון של בריחת-מוחות נשמע כמו פתרון לא רע.

  8. אהוד ומכא*ל,
    אתם כל הזמן חוזרים לדוגמת הג'ירפה שהיא דוגמא שלא קיימת ולכן קשה לדמיין אותה. אבל ישנן מערכות משוב המושפעות מהסביבה כמו למשל השרירים. תתאמן, תגרום לתאי השריר להתחלק ולהתרבות. דוגמא אחרת היא השיזוף, חשיפה לשמש מעלה את ריכוז המלאנין כמשוב. למה כל כך קשה לדמיין שילד של אדם שכל הזמן נחשף לשמש ייוולד יותר כהה?

    הראיה לכך, מכ*אל היא שהיה ויכוח סוער מאד בין תומכי הלמרקיזם לדרוויניסטים ובמהלך הויכוח נעשו נסיונות כמו שתארה קמילה עם זנבות העכברים. כלומר זה בכלל לא טריוויאלי שאין מנגנונים למארקיסטים.
    היום אנחנו יודעים קצת יותר אולם לדעתי מה שמפתיע זו דוקא העובדה שלא התגלו מנגנונים למארקיסטים.

  9. אהוד:
    מכיוון שאני רואה שאינני מתפנה כל כך מהר, אשלח רק מה שכתבתי עד עכשיו בעניין (למעט ההתייחסות לעניין החיידק, הכל נכתב כבר הבוקר ולא נשלח כי קיוויתי להשלים אחרי ההתעסקות בבעיות המקומיות ברמות השבים – דבר שמתברר שאיננו מסתיים).

    מנגנוני משוב שיכולים לפתור חלק מן הבעיה (אבל אינם יכולים להיווצר):
    תיאורטית אפשר לחשוב על מנגנונים מורכבים שלכאורה יפתרו את הבעיה.
    אינני מדבר כרגע על היצורים הקיימים בעולמנו אלא על יצורים תיאורטיים אבל נוח לי להשתמש בג'ירפה (תיאורטית) כמשל.
    נניח, למשל, שצוואר הג'ירפה נטול חוליות ושמבנהו מאפשר לו להתארך ולהתכווץ בגבולות מסוימים (כמו אמבה גדולה או ברבא אבא). נגיד שמדובר באורך ממוצע פלוס מינוס מטר.
    אפשר לחשוב על כך שהעובדה שהג'ירפה מחזיקה את הצוואר כל הזמן בצד הגבוה של מנעד האורכים מדווחת באופן כלשהו לתאים המגדירים את תכונות הצאצאים שלה ואלה ייוולדו כשהממוצע סביבו יכול האורך לנוע גבוה יותר.
    אולי יהיה מישהו שיקרא לזה אבולוציה למארקית אבל זה לא ראוי לשם זה.
    למעשה – הן המנגנון של שינוי האורך והן מנגנון המשוב חייבים להיווצר באבולוציה רגילה ובעיקרון – כל מה ש"יומצא" באבולוציה ה"למארקית" כבר הומצא באבולוציה הרגילה והשינויים הבין דוריים הם תולדה של אבולוציה זו.
    יותר מכך: נשאלת השאלה אם מנגנון משוב שכזה עשוי בכלל להתפתח באבולוציה והתשובה לכך היא לדעתי – "כמעט בוודאות לא".
    מדובר במנגנון שהמקרים היחידים בהם הוא נותן יתרון הם מקרים בהם אורך הצוואר המתאים ביותר משתנה כל הזמן. בכל מצב אחר – המנגנון הזה הוא רק סרח עודף.
    אם, בנוסף לכך, נביא בחשבון את ההנחה הסבירה שבעלי חיים נולדים קטנים ומתפתחים בהדרגה לשיא גודלם – הרי שהניסיון ב"ילדות" אינו רלוונטי, וכל פרט שנולד יכול ליהנות רק מן ה"ניסיון" שצבר גוף הוריו עד להולדתו ואין לו כל תועלת ממתיחות וכיווצי צוואר שמתרחשים אצל ההורים אחרי שנולד, נראה שאפילו במצב של השתנות מתמדת של האורך הנדרש של הצוואר – רק צאצאים בודדים יוכלו להטמיע בגופם את הניסיון המלא של גוף הוריהם.
    אפשר אפילו לחשוב על גיראפה שנולדת עם צוואר עם חוליות במספר ובאורך מוכתבים מראש ועם מנגנון הקושר את אורכו למספר ההזדקפויות על הרגליים האחוריות אבל שוב – כל מה שאמרתי על המנגנון הקודם תופס:
    1. הפתרון שלכאורה התקבל בצורה "למארקית" כבר התקבל קודם לכן בצורה אבולוציונית.
    2. הסבירות להתפתחות אבולוציונית של מנגנון מסוג זה נמוכה ביותר.

    נושא שהייתי כותב עליו כמה מילים מעבר למה שמופיע כאן (ואולי עוד אכתוב אם עוד יעניין כשאתפנה) הוא נושא התפתחותן של רשתות נירונים.
    רשתות נירונים מציגות אף הן התפתחות המבוססת על משוב.
    ברשתות נירונים מלאכותיות נהוג להתבסס על שיטת משוב (והשפעת משוב) בשם Back Propagation
    האם התפתחותה של רשת נירונים היא למארקית?
    לא ממש (או ממש לא).
    רשתות נירונים מעשה ידי אדם הן תוצאה של בריאה תבונית (אחת האפשרויות שציינתי).
    גם האימון של רשת נירונים מתבצע בידי אדם שמשמש עבורה את אותו מחזיר פידבקים אולטימטיבי שאת הימצאותו בטבע הטלתי בספק בתגובה קודמת.
    רשת נירונים שאינה מעשה ידי אדם היא תולדה של אבולוציה

    לשאלתך ברמת החידק – זה מאד תלוי בהגדרתך את הלמארקיזם.
    חידק הרי מוריש כל תכונה שרכש כי הוא תא הנבט של עצמו.
    לכן כאן – יותר מבכל מקום אחר – חשוב להדגיש שאנו מדברים על למארקיזם שפותר בעיות ולא על הפירוש (הבלתי מתאים בעליל) של הורשת תכונות נרכשות.
    כאמור – אינני מכיר שום דרך לפתרון בעיות מלבד שתי הדרכים שציינתי – בריאה תבונית ואבולוציה.
    בהחלט יכולה להתפתח באבולוציה (וכפי שציינתי – אכן התפתחה) נטייה למוטציות בתנאי עקה ואפילו נטייה למוטציות באזור מועדף (אגב – תופעות כאלו לא בהכרח זקוקות להסבר אבולוציוני כי ייתכן שבתנאי עקה – מסיבות כימיות גרידא, יכולת השיעתוק המדויק פוחתת וממילא נוצרות יותר מוטציות) אבל זה בפירוש איננו למארקיזם כי זאת אבולוציה רגילה עם ברירה טבעית ועם וריאנטים של החיידק שמוקרבים על מזבח גילוי הגרסה שתתאים לתנאי העקה.

  10. ר.ח.

    איני יודע האם תופעות קוונטיות אחראיות למוטציות גנטיות אבל הפיסיקאי הנודע, זוכה פרס הנובל ארווין שרדינגר (כן ההוא מהמשוואה) כתב ספר מדהים שנקרא (אם איני טועה)"? What is Life "
    בספר הנ"ל מקדים שרדינגר את המיקרוביולויגה בעשרות שנים משיקולים פיסיקליים הוא מנחש את מנגנון התורשה בדיוק מפתיע עוד לפני שידעו מהו ה-DNA והקשר שלו לתורשה.

    שרדינגר מראה משיקולים פיסיקליים שהתכונות שלנו באות ממצבים יציבים שאינם קלסיים, קרי העובדה שגופינו עמיד בפני פגיעת אטומים מהסביבה והללו אינם משנים אותו מקורו בתורת הקוונטים ולא בפיסיקה סטטיסטית וטענתו היא שהשינויים גם הם מתבצעים ברמה הקוונטית. איני יודע היום מה סטטוס הטענה של שרדינגר לגבי מקור המוטציות.

  11. מיכ*אל,

    התייחסת בתשובתך לג'ירפה, אבל מה לגבי החיידק שהוא בעל חיים הרבה יותר פשוט? מעבר לכך איני רואה בעיה עקרונית שמאמץ פיסי יגרור שינוי פיסיולגי או פשוט יגביר קצב גדילת תאים כאשר מדובר ברמה העקרונית. איני רואה מדוע מתיחת צוואר הג'ירפה הלמארקית אינו יכול לגרום לחוליות להתעבות או אולי אפילו לייצר עוד חוליה כל זאת ברמת העקרון.

  12. קמילה האחרונה,

    כמו שענה לך מיכ*אל השאלה בה עסקנו היא השאלה העקרונית:
    האם האבולציה היא חוק טבע במובן שלא ניתן לחשוב על התפתחות חיים באופן אלטרנטיבי? או האם האבולציה היא סתם משהו שמתקיים במקרה על כדור הארץ או שכל צורת חיים בכל כוכב לכת שהוא שבו התפתחו חיים חייבת לציית לו?
    שאלת המנגנון בו יכולה להתפתח התפתחות למארקית היא שאלה טכנית. אם תצליחי להראות כי מבחינה עקרונית לא יוכל להתקיים מנגנון כזה זו תהייה טענה משמעותית בדיון.
    מיכ*אל, אם אני מבין את טענתו נכונה טוען כי בעל החיים צריך להיות בעל אינטלגנציה או יכולת נבואית כדי להתפתח באמצעות מנגנון למארקי. בתגובה שלי (286) שאליה הגבתי ניסתי לטעון כי די במשוב כדי שבעל החיים יוכל להתפתח למארקית.

  13. יאיר,
    אתה לא יכול לשפוט את המדע של אז בעניים של היום.
    אדוארד ג'נר שהמציא את החיסון ונחשב לאחד מהחוקרים הגדולים היה נכנס היום לכלא ללא אפשרות חנינה. הוא לקח את הילד בן ה-8 של הגנן שלו. חיסן אותו בחומר שלא היה לו מושג מה ואם הוא באמת עובד. ואז הדביק אותו באבעבועות שחורות, שהיה אחד מגורמי המוות השכיחים בתקופה (~1800). למזלו של הילד (ושל המין האנושי) החיסון עבד והוא ניצל.
    היום הרגולציה על ניסויים בבע"ח וכמובן באנשים היא חזקה וקפדנית למרות מה שמתנגדי הניסויים בבעלי חיים מנסים להציג.
    היום, אני מניח שבמקום לחתוך זנבות פשוט היו שמים את האוכל של העכברים במקום גבוה על מנת שימתחו את הצואר ולאחר מכן בודקים אם לצאצאיהם יש צואר יותר ארוך…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן