“אנחנו צריכים לפרסם יותר את פרטי התוכניות (החלליות המסחריות ואוריון) בקרב ילדים – בנים בנות, בעולם המפותח ובמדינות המתפתחות כדי לעורר אצלם רצון להיות מעורבים בתוכנית” * ויליאמס אופטימית באשר להתפתחות תוכנית החלל למרות האסונות והתקלות מהשנים האחרונות
עשרות אסטרונאוטים (מתוך כ-450 האסטרונאוטים שטסו אי פעם לחלל) השתתפו בקונגרס האיגוד העולמי לאסטרונאוטיקה (IAC) שהתקיים בירושלים בשבוע החולף. שניים מהם, סוניטה ויליאמס מנאס”א וריינולד אוולד מסוכנות החלל האירופית השתתפו במפגש עם הציבור הרחב, לרבות עם תלמידי בתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים מכל הארץ. לאחר האירוע התראיינו השניים לאתר הידען. בכתבה זו אנו מביאים את הראיון עם ויליאמס, שהיא שיאנית הליכות החלל לנשים אמריקניות, וכיום היא אחת מקבוצה של טייסי ניסוי שנאס”א תשאיל לשתי החברות המסחריות המפתחות במימון נאס”א חלליות שתשאנה אסטרונאטים למסלול נמוך סביב כדור הארץ, בעיקר בשלב ראשון לתחנת החלל הבינלאמית.
מתי טיסות החלל יהיו עניין שבשגרה ומתאימות לכל אחד?
“אני סבורה שזה יקרה יחסית מהר, אחת המטרות של תוכנית השיגורים המאויישים המסחריים היא לתמוך בפיתוח היכולת לשיגור בני אדם לחלל (לא רק אסטרונאוטים מקצועיים א.ב). הרעיון הוא להיעזר ברעיונות ובחידושים של התעשייה הפרטית של חברות מסחריות הבונות את החלליות שתאפשרנה לאנשים לטוס לחלל על בסיס יום יומי. נכון לעכשיו אנחנו (נאס”א) עובדים עם בואינג וספייס אקס אבל ישנן חברות נוספות המפתחות את היכולת הזו בכוחות עצמן ומנסות לבנות חלליות טובות יותר, זולות יותר וחכמות יותר כדי להטיס בני אדם למסלול נמוך סביב כדור הארץ. אני מעריכה שזה יקרה תוך 10-15 שנים.”
במהלך הרצאתה ענתה ויליאמס על שאלה מהקהל, מתי תחזור ארה”ב לשגר. לדבריה, בשלב הראשון יחליפו החלליות של בואינג וספייס אקס חלק מחלליות הסויוז העושות כיום סבב בתחנה – שתי חלליות בסתיו ושתיים באביב, ואז ניתן יהיה להוריד את הסבב לחללית אחת לחצי שנה, ולהשלים את שאר הסבבים בעזרת חלליות אמריקניות, שתמראנה מאדמת ארה”ב.
האסון של וירג’ין גלקטיק לא עלול לגרום לעיכוב?
ויליאמס: “אינני חושבת כך לא מקצועית ולא אישית. אני מעריכה שתוצאות החקירה יגיעו למקור הבעיה, אם כי החברה שומרת על חשאיות ואינה חושפת פרטים. בכל אופן ברור שכל אסון כזה גורם לאנשים לחשוב על הסיכונים בטיסה לחלל. זה לא קל ואכן מסוכן. אינני חושבת שחשש זה ייעלם אי פעם ואולם אנחנו חייבים לבנות חלליות בטוחות יותר. המקרה הזה צריך לגרום לכך שאנשים יעריכו יותר את המורכבות של טיסה בחלל ואת המאמץ האדיר שעושים המהנדסים כדי למנוע זאת.
מה צריך לעשות כדי להשיב את ההתעניינות של בני הנוער ב-STEM (ר”ת באנגלית – מדע, טכנולוגיה הנדסה ומתמטיקה), ובפרט בנות או ילדים במדינות מתפתחות?
אנחנו צריכים לספק יותר מידע מה אנחנו (המדענים, המהנדסים בתחום החלל א.ב.) עושים כעת, מה נעשה בעתיד הקרוב במסגרת תוכנית החלל המסחרית ומה נעשה בעתיד עם אוריון במתן הזדמנויות לדור הבא של מגלי החלל. עד היום הלכנו צעד אחר צעד וזה היה די משעמם. הצעדים הללו יהיו מאוד אמיצים ולעשות דברים אמיצים זה מרגש. אנחנו צריכים לפרסם יותר את פרטי התוכנית בקרב ילדים – בנים בנות, בעולם המפותח ובמדינות המתפתחות כדי לעורר אצלם רצון להיות מעורבים בתוכנית. אנו לא נוכל לעשות הכל בעצמנו זה צריך להיות אירוע עולמי, כמו תוכנית אפולו. כולם התרגשו מכך שבני אדם נוחתים על הירח . צריך להסביר כיצד כל אחד מהם יוכל בעצמו להשתתף בתוכניות הללו באופן אישי. לימדו הנדסה, מדעים ומתמטיקה, שמרו על בריאותכם ותוכלו לנסות להגיש מועמדות להיות אסטרונאוטי. למה לא? אנחנו קבוצה המכילה אנשים מכל העולם. לכו על זה, עלו על הסיפון.
עוד בנושא באתר הידען:
