רצון חופשי: הכל צפוי והרשות נתונה.

מה שגורם לנו לתהות בשאלת הרצון החופשי הוא המטען העודף של המילים שבהן אנו משתמשים.

העונש על בחירה אסורה
העונש על בחירה אסורה

כולנו חשים שיש לנו "רצון חופשי" אבל אלה מבינינו שמודעים למסקנות המדע עד כה מתקשים לגשר בין תחושה זו לבין הידיעה שכל החומר והאנרגיה בעולם נשלטים על ידי מערכת חוקים קשיחה ובמידה רבה – דטרמיניסטית.

כיצד ייתכן שרצוננו "חופשי" – מחד, ונקבע על ידי חוקי הטבע – מאידך?

הרי אם חוקי הטבע דטרמיניסטים – ידיעה מדויקת של מצב כל המסה והאנרגיה מיד אחרי המפץ הגדול הייתה מאפשרת לנו – באופן עקרוני – לחזות את כל מה שיתרחש בעולם – כולל רצונותינו ובחירותינו.

יש  אנשים שמוצאים נחמה בכך שחוקי הטבע שמתגלים לנו בתורת הקוונטים אינם דטרמיניסטים לחלוטין כי ברמה הקוונטית לא ניתן לחזות התרחשות מסוימת – ניתן רק לחשב את הסתברויותיהן של ההתרחשויות האפשריות השונות. רוג'ר פנרוז מציג רעיון זה בספרו The emperor's new mind.

חוששני שזו "נחמת עניים" שהרי גם במצב זה תהיינה בחירותינו "אוטומטיות". אמנם אי אפשר יהיה לחזות אותן (או את עצם קיומנו) מראש – אבל זה לא ישנה את התחושה שגם במקרה זה – מי שבוחר הם חוקי הטבע ולא אנחנו.

טענתי היא שהבעיה נובעת כולה ממספר אי הבנות שבתורן נובעות ממוגבלותן של המילים שבהן אנו משתמשים.

יוסי (השמות הוסוו כדי לא לפגוע בפרטיותן של הבריות) נכנס לחדר ומוצא לפניו כיסא וכורסא.

הוא יודע שהוא יכול לשבת על הכיסא, לשבת על הכורסא או להישאר לעמוד.

הוא יודע שהוא באמת יכול לעשות כל אחת מן הפעולות הללו ודבר לא ימנע ממנו אף אחת מהן.

רצוני הוא חופשי – הוא אומר; דבר לא ימנע ממני לשבת על הכיסא, דבר לא ימנע ממני לשבת על הכורסא, ודבר לא ימנע ממני את המשך העמידה.

יוסי מתבלבל.

הוא אינו מבחין בין החופש שיש לו לבחור את הפעולה לבין יכולתו לממש את בחירתו.

הוא יכול, אמנם, לממש את בחירתו אבל האם בחירתו עצמה הייתה "חופשית"?

בויקיפדיה http://en.wikipedia.org/wiki/Free_will מכונה יוסי בשם Jane.

זה סוג אחד של אי הבנה שאנשים נכשלים בו לפעמים.

לפעמים – לא תמיד: אפילו יוסי, אילו מצא את עצמו מופל מראש מגדל אייפל, היה מודע לכך שאי יכולתו למנוע את המשך נפילתו אינה מגבילה את יכולתו לרצות שלא ליפול.

אז מה מבלבל את יוסי ברגעים בהם הוא מבחין בין הבחירה לבין היכולת לממשה?

צריך לזכור שמקור התחושה שלנו שרצוננו חופשי הוא בחוויה שלנו ששום דבר לא עמד בדרכנו כשבצענו את בחירותינו.

העניין הוא שחוויה שונה יכולה להתקבל רק כאשר יש סתירה בין בחירותינו לבין מה שהיינו רוצים לבחור ומכיוון שמה שאנחנו רוצים לבחור נקבע באופן אוטומטי בדיוק כמו בחירותינו (למעשה אין הבדל בין שני הדברים), סתירה מסוג זה לא יכולה להתקבל.

יש, אמנם, מצבים בהם דחפינו אינם "מוצאים חן" בעיני תודעתנו אבל לגביהם אנחנו באמת מכירים בהיעדר בחירה החופשית (מקרה קיצוני של תופעה זו הוא המקרה של פדופילים המבקשים טיפול תרופתי שירסן את דחפיהם המיניים – הדחף שלהם אינו עולה בקנה אחד עם סולם הערכים שלהם והם רוצים לבטל אותו).

דבר כזה, מכל מקום, לא יכול לקרות לרצון של התודעה (הקשר בין הרצון החופשי לרצון של התודעה והקשר בין הרצון של התודעה לבין הדחפים יתבהרו יותר בהמשך).

לכן – אין סתירה בין תחושת הרצון החופשי לבין דטרמיניזם. החוויה שלנו תהייה חוויה של רצון חופשי בין אם רצוננו נקבע באופן דטרמיניסטי ובין אם לא.

נושא הוויכוח אינו אם יש לנו תחושה של רצון חופשי אלא אם רצוננו הוא חופשי "באמת".

השיקולים הנ"ל מראים שלא נוכל להכריע בשאלה זו על סמך תחושותינו כי אלו נידונו להיות תחושות של רצון חופשי – ללא קשר לשאלת הדטרמיניזם.

לכן – מי שלמרות ההסברים הנ"ל מחפש רצון חופשי "אמיתי" מתכוון לרצון חופשי שאינו נקבע באופן דטרמיניסטי.

למה הוא עושה זאת?

הרי הטבע יכול להיות מוסבר גם ללא ה"חופש הנוסף" הזה!

לדעתי – מה שדוחף את אנשים האלה (שגם אני נמניתי עמם עד לעבר הלא רחוק) הוא "המטען העודף" של המילה "חופש" – הקונוטציה החיובית של מילה זו.

קונוטציה זו היא שמפריעה לנו להכיר בכך שחוקי הטבע אכן שולטים ברצונותינו.

איננו רוצים לוותר על דבר טוב שנדמה לנו שיש לנו. במילים אחרות – לא מדובר כאן במניע של חיפוש הסבר אלא במניע אידיאליסטי.

הדברים הבאים נכתבו בעיקר כדי להתמודד עם מניע זה לאי קבלת "הגזירה".

האם רצון "חופשי" הוא באמת דבר טוב?

נדמה לי שאיש לא יתווכח עם הטענה שהבחירה "להיות רעב" אינה נתונה בידינו.

כך גם הבחירה לרצות למשוך את ידנו כאשר אנו נוגעים במתכת לוהטת.

כללית – בבסיסם של רצונותינו המודעים (והרצון החופשי הוא מתוך הגדרה מודע) עומדים דחפים ומאוויים שנוצרים בנו באופן אוטומטי (רעב, כאב, אהבה, פחד, אמפתיה, צורך באמפתיה, תחושת צדק וכדומה).

דחפים ומאוויים אלה הם – כאמור – אוטומטיים – וכשמדברים על הרצון החופשי לא מדברים עליהם.

הרצון שלו אנו רוצים ליחס חופש הוא בעצם תוצאה של תהליך חישובי המתבסס בחלקו על האילוצים השולטים בנו ובחלקו על אותם מאוויים אוטומטים ומניב מצבים שהשגתם תשרת את סיפוק דחפינו ומאוויינו.

הוא מייצג, לכן, פתרון של בעיית אופטימיזציה מוגדרת.

אבל הרי פתרון כזה מוגדר באופן מוחלט על ידי נתוני הבעיה – ללא כל קשר לאופן החישוב שבאמצעותו נגיע אליו!

במילים אחרות – אם יש לנו תהליך חישוב שמסוגל לגלות את הפתרון – שום תועלת לא תצמח לנו מן ה"חופש" של תהליך זה – כי הפתרונות למעשה מוכתבים על ידי הגדרת הבעיה וכל התהליכים המוצלחים יניבו את אותם פתרונות!

לכן – בכלל לא ברור מהו אותו "חופש" שאנחנו מחפשים במסגרת הביטויים "רצון חופשי" או "בחירה חופשית".

אם זה החופש לבחור בחירות רעות – כאלו שאינן מקדמות את סיפוק מאוויינו (ובמילה "מאוויים" אני כולל גם מאוויים אלטרואיסטים ואפילו מאוויים כמו הצורך להרגיש שרצוננו חופשי)  –  אז תודה רבה – אני מוותר.

לסיכום: גם אם רצונותינו דטרמיניסטים לחלוטין הרי הם חופשיים בדיוק במידה הדרושה לנו. יותר חופש איננו "רוצים".

אז מה עם האחריות האישית לבחירותינו ולמעשינו?

חלק מן הניתוחים שנעשים למושג הרצון החופשי מביאים במסגרת השיקולים את הטיעון שללא רצון חופשי (במובן המקובל של המילה) אין מקום לאחריות אישית (במובן המשפטי של המילה) – כלומר – אין הצדקה להעניש אדם על מעשיו כיוון שלא הייתה לו ברירה אלא לבצעם.

לתופעה זו אפשר להתייחס בשתי דרכים:

הדרך הפשוטה היא "לנפנף את השואל" ולומר שזה שאנחנו צריכים רצון חופשי (במשמעות מסוימת) לצרכי שכר ועונש לא יכול לגרום לרצון להיות חופשי במשמעות זו.

השאלה אם יש או אין רצון חופשי היא שאלה עצמאית שהתשובה עליה צריכה לנבוע מהבנתנו את הטבע ולא מן הכלים המשפטיים שלנו.

הדרך השנייה היא לומר שלמרות שמה שתואר בתיאור הדרך הראשונה נכון, יכולים אנו להציג הסבר לשיקולי השכר והעונש גם במסגרת הגדרת הרצון החופשי בעולם דטרמיניסטי.

הסבר כזה יכול אף הוא להיות מוצג בשתי דרכים – האחת מתחמקת והשנייה מתעמקת.

הדרך המתחמקת היא משהו בסגנון: "אתה אומר לי שבצעת את הרצח כי לא היה לך רצון חופשי? אוקיי – גם לי אין רצון חופשי ואני חייב לגזור עליך מאסר עולם"

הדרך המתעמקת היא בעצם הדרך בה אנחנו הולכים בין כה וכה.

אם צריך להרחיק אדם מן החברה כדי להגן על שאר חבריה – הרי שיש לעשות זאת ללא קשר למידת החופש של רצונו.

ובאשר לאופן ההרחקה –  זה שהרצון אינו חופשי במובן המיסטי של המילה אינו אומר שהוא לא מושפע מן הנתונים שהוא מתחשב על פיהם. להיפך – התייחסות למערכת דטרמיניסטית מאפשרת לחזות ביתר אמינות את השפעת הענישה על שיקוליה.

לשלל הנתונים שהאדם מביא בחשבון כאשר הוא "מחשב" את רצונו, יכנס בעקבות קיומה של מערכת הענישה, גם הנתון על סיכויי ההיתפסות וטיב הענישה – זהו אלמנט ההרתעה המוכר והטוב שממילא מהווה שיקול במסגרת החקיקה.

סתם בשביל הבידור:

כחובב משחקי מילים לא יכולתי שלא לעמוד על שרשרת האסוציאציות הבאה:

רצון חופשי => Free Willy <= Free Will (הסרט) => Free Willy (במשמעות נוספת).

כשחיפשתי תמונה להציג בראש המאמר חשבתי זמן מה על תמונה שמבטאת אסוציאציה זו.

אחת התמונות שמצאו חן בעיני (אני מביא רק קישור כי התמונה מוגנת בזכויות יוצרים) היא התמונה הבאה:

http://www.dpchallenge.com/image.php?IMAGE_ID=99257

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

685 תגובות

  1. מיכאל:

    אבקש התייחסותך לשאלת אשליית מעבר הזמן-שלדעתי לא נכונה מכיוון שלמה דווקא התודעה של עכשיו קיימת למה אני לא מרגיש את אתמול אם הוא קיים באותה מידה? והאם לדעתך זה חוסר הבנה של הפיזיקה לגבי הזמן

  2. מיכאל:

    דנו בשאלה והגענו למסקנה שרצון חופשי הוא אשליה וכאשר מסבירים את הנקודה שחופשיות הרצון איננה אפשרית אז זה מובן והכל בסדרץ

    אבל יש אשליה עוד יותר חמורה מרצון חופשי והיא "מעבר הזמן"
    יש זרם מרכזי שטוען שמעבר הזמן הוא אשליה של התודעה ואני טוען שזה מגוחך-רצון חופשי הוא אשליה של תחושה בלבד לעומת מעבר זמן שהוא לא רק תחושה אלא גם הוא אובייקטייבי כי התודעה היא היא דרך פעולה של המוח שמקבל את הגירויים מבחוץ וברור שהזמן באמת עובר מה דעתך על הנושא הבעייתי הזה? האם יש אפשרות שהזמן באמת חולף בעולמו ורק הפיזיקה של היום מוגבלת כדי להבין את זה?

  3. לא ברור לי מדוע אני נסחף לויכוחים דביליים עם במבה/רפאים
    במבה/רפאים,
    נתתי לך את הפירוש מהאתר של האקדמיה ללשון. מדוע צריך ללכת לאתר לגוגל בכדי לחפש מילון אחר, רק אתה יכול להבין. אתה יכול ללכת ל- milog.co.il ששם מתברר שמסתבר היא מילה נרדפת למתברר (מה שאינו נכון) או לבדוק במקום הנכון, באתר של האקדמיה ללשון, שהיא המוסמכת להכריע בנושאים אלו וללמוד כיצד יש להשתמש במילה. אם תקרא את הלינק מהאקדמיה ללשון, תבין את השימוש הנכון במילה מסתבר:
    "ההבחנה בין מסתבר למתברר מאפשרת למשל להבחין בין ההשערה הראשונית של הרופא "מסתבר שיש לך שבר ברגל" ובין המסקנה העולה מן הצילום "מתברר שיש לך שבר ברגל". "הצילום" במקרה שלנו היא הטעות של ניסים ולכן התברר לנו שניסים לא יודע עברית. (אל תעלב ניסים)

    ניסיתי להציע פתרון לשאלה של אוהד (שהיא שאלה מאוד עמוקה שמדיינים בה בפורומים הרבה יותר מדעיים מכאן) בצורת שאלה, מאחר ואני ממש לא מומחה בתחום. אולי למטה מכבודך להשיב לה אבל מצחיק שאתה יורד עלי בלי שהצעת פתרון בעצמך.

  4. שמוליק
    לא ברור מה ניסית להגיד באמצעות הקישור. אם זה אומר שהתוכן של הקישור מחזק את דברי, אז, אכן אתה צודק.
    יש עוד קישור – למילון עברי-עברי שיתן לך את הפירוש הנכון של המילה. אתה יכול למצוא אותו באמצעות חיפוש באתר שנקרא גוגל.
    ובכן, אם נסכם את התוצאות אז התוצאה שמתקבלת לפי כל החישובים היא זאת: אני 2, אתה אפס.
    אחרי שהסכמנו על התוצאות, אולי תתחיל לדבר לעניין. מה דעתך לענות לשאלה של אהוד? שאלה מאוד מעניינת בתחום הפיזיקה (שעליה היה הדיון בתגובות האחרונות).

  5. שמוליק
    גם אתה? מספיק שיש את "ניסים" כאן…
    היה מספיק טוב גם כשלא הגבת, לא היית חייב לחזור להגיב. באמת.
    דרך אגב הפירוש של המילה מסתבר זה: התגלה כפי שהוא באמת, בניגוד למה שנחשב בתחילה.
    כפי שכתבתי וכמו שהתכוונתי.
    אל תיקח דוגמה מניסים ותאמר דברים שאינך מבין. למרות שאתם מאוד דומים בתכונה הזאת ממך היתי מצפה ליותר 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן