האם הצום טוב לבריאות? / דייוויד סטיפ‬

תקופות צום, מדי פעם, עשויות לשפר את הבריאות, אך המידע הרפואי בנושא קלוש

"יום הכיפורים", ציור שמן על בד מאת איזידור קאופמן (לפני 1907)
"יום הכיפורים", ציור שמן על בד מאת איזידור קאופמן (לפני 1907)

בספר הילדים האהוב של א"ב וייט, "חוות הקסמים", כבש קשיש מייעץ לטמפלטון, העכברוש הגרגרן, שהוא יחיה זמן רב יותר אם יאכל פחות. "מי רוצה לחיות לנצח?" שואל טמפלטון בבוז. "יש לי סיפוק אינסופי מהנאות הזלילה."

 

קל להזדהות עם טמפלטון, אבל בטענותיו של הכבש יש מן האמת. מחקרים הראו שהפחתת צריכת הקלוריות המקובלת, לרוב ב-30% עד 40%, מאריכה את תוחלת החיים בשליש או יותר בבעלי חיים רבים, ובכללם תולעים נימיות (נמטודות), זבובי פירות ומכרסמים. ועם זאת, עדיין איננו יודעים אם הגבלת קלוריות כזאת מאריכה גם את חייהם של פרימאטים ובני אדם. אף על פי שיש מחקרים המעידים שקופים שאוכלים פחות חיים יותר, מחקר עדכני שארך 25 שנים הסיק שהגבלת קלוריות אינה מאריכה את תוחלת החיים בקופי רזוס. אבל גם אם הגבלת קלוריות אינה מאריכה חיים, נתונים רבים תומכים ברעיון שהגבלת צריכת מזון מפחיתה את הסיכון למחלות שכיחות בגיל המבוגר ומאריכה את התקופה הבריאה במהלך החיים.

 

לו רק יכולנו לזכות ביתרונות אלו בלי להיות רעבים כל הזמן. ובכן, ייתכן שיש אפשרות כזאת. בשנים האחרונות, התמקדו חוקרים באסטרטגיה המכונה צום-לסירוגין כחלופה מבטיחה להגבלת קלוריות רצופה.

 

צום-לסירוגין, החל מתקופות צום תקופתיות כמה ימים וכלה בדילוג על ארוחה או שתיים בימים מסוימים של השבוע, עשוי לספק אותם יתרונות בריאותיים כמו הגבלה קלורית רציפה. המחשבה על צום לסירוגין נעימה יותר למרבית האנשים, כי כמו שטמפלטון ישמח לשמוע, אין צורך להתנזר מהנאות הזלילה. מחקרים מעידים שמכרסמים שזוללים יום אחד וצמים למחרת צורכים לעתים קרובות פחות קלוריות משהיו צורכים כרגיל, וחייהם ארוכים כמו חייהן של חולדות שצריכת הקלוריות שלהן הוגבלה מדי יום. במחקר על עכברים שנערך ב-2003, בראשות מרק מטסון, ראש מעבדת מדעי העצב במכון האמריקני להזדקנות, נמצא שעכברים שצמו באופן קבוע היו בריאים בכמה מדדים מעכברים שהיו נתונים להגבלת קלוריות. למשל, היו להם רמות נמוכות יותר של אינסולין ושל גלוקוז בדם, מדדים המעידים על רגישות מוגברת לאינסולין וסיכון מופחת ללקות בסוכרת.

 

הצומות הראשונים

 

זה שנים דוגלות הדתות השונות ברעיון שצום טוב לנשמה, אבל יתרונותיו הגופניים לא היו ידועים עד תחילת המאה ה-20, כשרופאים החלו להמליץ על צום כטיפול בבעיות שונות, כמו סוכרת, השמנת-יתר ואפילפסיה.

 

מחקרים על הגבלת קלוריות החלו להיות מקובלים בשנות ה-30 כשהתזונאי קלייב מק'קיי מאוניברסיטת קורנל גילה שחולדות שגדלו בתנאי דיאטה קפדנית מגיל צעיר חיו זמן רב יותר וחלו פחות בסרטן ובמחלות אחרות בזקנתן, לעומת חיות שאכלו כרצונן. דרכיהם של מחקרים על הגבלת קלוריות ועל צום-לסירוגין הצטלבו ב-1945, כשמדענים מאוניברסיטת שיקגו דיווחו שתזונה לסירוגין (יום כן יום לא) מאריכה את תוחלת החיים של חולדות בדיוק כמו הדיאטה הקבועה במחקריו המוקדמים יותר של מק'קיי. זאת ועוד, נראה שצום לסירוגין "מעכב התפתחות מחלות הגורמות למוות," כתבו החוקרים משיקגו.

 

בעשרות השנים שלאחר מכן המחקר על דיאטות מונעות הזדקנות תפס מקום משני לעומת התפתחויות רפואיות משפיעות יותר, כמו פיתוח סוגים שונים של אנטיביוטיקה וניתוחי מעקפים בלב. אך לאחרונה, מטסון וחוקרים אחרים מקדמים את הסברה שצום לסירוגין מפחית כנראה את הסיכון למחלות ניווניות של מערכת העצבים בשלהי החיים. מטסון ועמיתיו הראו שצום לסירוגין מגן על תאי עצב מפני נזקי עקה שונים, לפחות במכרסמים. אחד ממחקריו הראשונים הראה שאכילה לסירוגין הקנתה למוחות החולדות עמידות לרעלנים הגורמים לנזק תאי בדומה לזה שהתאים מתמודדים עמו כשהם מזדקנים. במחקרי המשך במכרסמים, גילתה קבוצת המחקר שלו שצום לסירוגין מגן מפני נזק כתוצאה משבץ, מפחית כשלים מוטוריים בדגם של פרקינסון בעכברים, ומאט את ההידרדרות הקוגניטיבית בעכברים שעברו הנדסה גנטית כדי שילקו בתסמינים של מחלת אלצהיימר. מטסון, איש דק גזרה בהחלט, מדלג כבר זמן רב על ארוחות הבוקר והצהריים שלו, למעט בסופי שבוע. "זה עושה את מוחי פורה יותר," הוא אומר. החוקר בן ה-55, בעל תואר דוקטור בביולוגיה אך לא תואר רפואי, כתב או השתתף בכתיבתם של יותר מ-700 מאמרים.

 

מטסון סבור שצום לסירוגין פועל כמו עקה מתונה המעוררת בכל פעם את מנגנוני ההגנה התאיים מפני נזק מולקולרי. לדוגמה, צום לסירוגין מעלה את רמת "חלבוני הליווי", המונעים התארגנות לקויה של מולקולות אחרות בתא. כמו כן, לעכברים צמים יש רמות גבוהות יותר של החלבון BDNF, גורם הישרדות המונע תמותה של תאי עצב בתנאי עקה. רמות נמוכות של BDNF קשורות למגוון תופעות החל בדיכאון וכלה באלצהיימר, אם כי טרם הובהר אם הממצאים האלה משקפים סיבה ותוצאה או רק מתאם. צום גם מגביר את תהליך האוטופאגיה, הפועל בתאים כעין מערכת לסילוק אשפה הנפטרת ממולקולות פגומות, ובהן מולקולות הקשורות לאלצהיימר, לפרקינסון ולמחלות אחרות של מערכת העצבים.

 

אחת ההשפעות העיקריות של צום לסירוגין היא הגברת רגישות הגוף לאינסולין, ההורמון המווסת את רמת הסוכר בדם. רגישות מופחתת לאינסולין מתלווה לעתים קרובות להשמנת-יתר וקשורה לסוכרת ולכשל לבבי. לבעלי חיים ולאנשים מאריכי ימים יש לרוב רמות נמוכות במיוחד של אינסולין, כנראה משום שתאיהם רגישים יותר להורמון ולכן זקוקים לפחות ממנו. מחקר עדכני שנערך במכון סאלק לחקר הביולוגיה בלה הויה שבקליפורניה, הראה שעכברים שזללו מזון שומני שמונה שעות ביום וצמו למשך שאר היום לא סבלו מהשמנת-יתר ורמות האינסולין שלהם לא עלו לערכים מסוכנים.

 

הרעיון שצומות תקופתיים עשויים לספק יתרונות בריאותיים כמו אלה של הגבלה קלורית רציפה, ולאפשר מעט זלילה תוך כדי הרזיה, שכנע מספר גדל והולך של אנשים לנסות את השיטה, אומר סטיב מאונט, פרופסור לגנטיקה מאוניברסיטת מרילנד המנהל זה שבע שנים קבוצת דיון על צום לסירוגין ב-Yahoo. אבל צום לסירוגין "אינו תרופה לכל דבר, תמיד קשה לרדת במשקל," אומר מאונט, שנוהג לצום שלושה ימים בשבוע מ-2004. "אבל התיאוריה [שהוא מפעיל אותם מסלולי איתות ביולוגיים בתא כמו הגבלה קלורית] נשמעת הגיונית."

 

על קרקע לא מוצקה

 

על אף ההתלהבות הגדלה והולכת מצום לסירוגין, חוקרים עשו מעט מאוד ניסויים קליניים שתוכננו היטב, וההשפעות ארוכות הטווח בבני אדם טרם הובהרו. עם זאת, מחקר ספרדי מ-1956 זורה מעט אור על הנושא, אומר ג'יימס ב' ג'ונסון, רופא מלואיזיאנה שהשתתף ב-2006 בכתיבת מאמר שניתח את תוצאות המחקר ההוא. במחקר הספרדי, 60 גברים ונשים קשישים צמו מדי יומיים במשך 3 שנים. המשתתפים ביקרו במשותף 123 ימים במרפאות, ושישה מהם מתו. ולעומת זאת, 60 קשישים שלא צמו צברו 219 ימי מרפאה, ו-13 מהם מתו.

 

ב-2007, פרסמו ג'ונסון, מטסון ועמיתיהם את תוצאותיו של מחקר קליני שבחן תשעה חולי אסתמה בעלי עודף משקל שצמו צום כמעט מוחלט מדי יומיים במשך חודשיים. המחקר הראה הקלה מהירה וניכרת בתסמיני המחלה ובסממני דלקת שונים.

 

ואולם, בספרות הרפואית העוסקת בצום לסירוגין יש גם כמה דגלים אדומים הגורעים מן התוצאות המבטיחות האלה. מחקר ברזילאי מ-2011 בחולדות העלה שבטווח הרחוק, צום לסירוגין מעלה את רמת הגלוקוז בדם ואת רמת התרכובות המחמצנות ברקמות, העשויות לפגוע בתאים. זאת ועוד, מחקר מ-2010 שאחד ממחבריו היה מטסון, מצא שחולדות שצמו לסירוגין פיתחו בדרך לא ברורה רקמת לב קשיחה, שפגמה ביכולתו של האיבר לשאוב דם.

 

ויש גם מומחי הרזיה המפקפקים בצום, ומזכירים את דקירות הרעב והסכנות האפשריות של זלילת פיצוי. אכן, המחקר העדכני ביותר על הגבלת קלוריות בפרימאטים, זה שבו תוחלת החיים לא עלתה, מדגיש את הצורך בזהירות כשמשנים באופן קיצוני את הרגלי התזונה של אנשים.

עם זאת, מנקודת מבט אבולוציונית, שלוש ארוחות ביום היא המצאה מודרנית משונה. תנודות באספקת המזון של אבותינו הקדמונים היו מלוות, מן הסתם, בצומות תכופים, ואין צורך לומר על תת-תזונה והרעבה. ואולם, מטסון סבור שלחצים אבולוציוניים כאלה בררו גנים שחיזקו את אזורי המוח המעורבים בלמידה ובזיכרון, כדי להגדיל את הסיכוי למצוא מזון ולשרוד. אם הוא צודק, צום לסירוגין עשוי להיות הן דרך חכמה והם דרך מחכימה לנהל את החיים.

מקורות: הגבלת קלוריות דוחה מחלות ומוות בקופי רזוס, מאת ריקי ג' קולמן ועמיתים, סיינס, כרך 325, 10 ביולי 2009 (למעלה); השפעת הגבלת קלוריות על הבריאות ועל שיעור ההישרדות של קופי רזוס שהשתתפו במחקר NIA, מאת ג'ולי א' מטיסון ועמיתים, נייצ'ר, כרך 489, 13 בספטמבר 2012 (למטה).

על המחבר

דייוויד סטיפ הוא כתב מדע מבוסטון המתמקד בחקר הזדקנות. הוא מחבר הספר "גלולת הנעורים: מדענים על סף מהפיכת אנטי-הזדקנות" (הוצאת Current, 2010).

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

5 תגובות

  1. בכנסיה האתיופית המונה כ-25 מליון מאמינים נהוגים כ-250 ! ימי צום בשנה .
    הם אמורים להיות בריאים .

  2. רוב המזונות הנפוצים כיום גדושים בפחמימות עם אינדקס גליקמי גבוה: לחם, אורז, תפוחי אדמה, תירס, וכמובן סוכר רגיל.
    התזונה של האדם הקדמון הכילה מעט פחממות – פשוט צריך לצמצם את צריכת הפחמימות.

  3. בבני אדם במדינות שבהם יש רעב תוחלת החיים היא כחצי
    גם טבעוניים חיים הרבה פחות מאנשים אוכלי כל
    גם אנשים שמקפידים על התעמלות ומזון בריאותי חיים פחות
    עדיף לא לשחק עם התזונה ולא לעשות התעמלות מוגזמת
    אם עושים אז במידה מתונה

  4. אם נצא מתוך הנחה שמוצאינו מהטבע ואבותינו היו חיות, נכון אולי להכיר מספר תכונות ומאפיינים הקיימים תמיד בטבע., המזון שאוכלת חיי שבטבע שונה בכמות באיכות בזמינות בטריות בין ארוחה לארוחה בין יום ליום ובין תקופה לתקופה. לכן נראה שטבעי ובריא לאכול כמה שיותר דומה לאבות אבותינו, בזמנם לא היה דבר אחד קבוע בכל הקשור למזון ולאכילה. אולי זה אחד מסודות הבריאות
    . ,

    2.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן