חוקרי נורת׳ווסטרן חשפו רשתות בינלאומיות של “מפעלי מאמרים”, מתווכים וכתבי עת שנחטפו – שמייצרות הונאה מדעית מאורגנת בקנה מידה תעשייתי
הונאה מדעית מאורגנת נעשית נפוצה יותר ויותר – החל ממחקרים מפוברקים ועד קנייה ומכירה של שיוך מחברים ומספרי ציטוטים – כך עולה ממחקר חדש של אוניברסיטת נורת׳ווסטרן.
החוקרים ביצעו בחינה מעמיקה של התנהגות בלתי־אתית במחקר המדעי, תוך שילוב בין ניתוחים רחבי היקף של מאמרים שפורסמו לבין מחקרי מקרה מפורטים. בעוד שהדיון בהונאות מחקר נוטה להתמקד בעבריינות של יחידים, צוות נורת׳ווסטרן זיהה רשתות בינלאומיות מורכבות של אנשים וארגונים, המתאמים במכוון פעולות שנועדו לפגוע במערכת הפרסום האקדמית.
לפי החוקרים, הבעיה כה נרחבת עד שקצב פרסום המדע המזויף כבר עולה על קצב הצמיחה של פרסומים מדעיים לגיטימיים. לדבריהם, המגמה הזו צריכה להדליק נורה אדומה בקהילה המדעית, ולדחוף לפעולה לפני שאמון הציבור במדע ייפגע פגיעה חמורה.
המחקר פורסם בכתב העת Proceedings of the National Academy of Sciences (PNAS).
“המדע חייב לאכוף טוב יותר את הכללים על עצמו כדי לשמור על יושרו,” אמר לואיס א. נ. אמראל (Luís A. N. Amaral) מנורת׳ווסטרן, המחבר הבכיר של המחקר. “אם לא ניצור מודעות לבעיה הזו, התנהגות גרועה יותר ויותר תהפוך לנורמה. בשלב מסוים יהיה מאוחר מדי, והספרות המדעית תהיה מורעלת לחלוטין. יש אנשים שחוששים שדיבור על העניין הוא ‘תקיפה’ של המדע. אבל אני מאמין מאוד שאנחנו מגינים על המדע מפני גורמים עוינים. אנחנו חייבים להבין עד כמה הבעיה חמורה ולנקוט צעדים כדי להתמודד איתה.”
אמראל הוא מומחה למערכות חברתיות מורכבות, ומשמש פרופסור על שם Erastus Otis Haven וכן פרופסור למדעי ההנדסה ולמתמטיקה שימושית בבית הספר להנדסה McCormick בנורת׳ווסטרן. מחבר ראשון של המחקר הוא ריס ריצ׳רדסון (Reese Richardson), עמית פוסט־דוקטורט במעבדתו של אמראל.
ניתוח רחב היקף: מהנתונים ועד “השוק השחור”
כשאנשים חושבים על הונאה במחקר מדעי, הם נזכרים לרוב בדיווחים על מאמרים שנמשכו (retracted), על זיוף נתונים או על פלגיאט. בדרך כלל מדובר בסיפורים על אדם יחיד שפעל לבד, קיצר תהליכים וניסה להתקדם בשדה תחרותי מאוד. אולם אמראל וצוותו מצאו רשת תת־קרקעית רחבה, שפועלת בצללים ומחוץ למודעות הציבורית.
“אלה בעצם ארגונים פליליים, שפועלים יחד כדי לזייף את תהליך המדע,” אמר אמראל. “מדובר בתהליכים שבהם מעורבים מיליוני דולרים.”
כדי לבצע את המחקר, החוקרים ניתחו מאגרי נתונים גדולים של פרסומים שנמשכו, רשומות מערכתיות של עריכה, ומקרים של שכפול תמונות. רוב הנתונים הגיעו ממאגרים מרכזיים של ספרות מדעית, בהם Web of Science (WoS), Scopus של אלסוויר, PubMed/MEDLINE של הספרייה הלאומית לרפואה, וכן OpenAlex, הכולל נתונים ממקורות כמו Microsoft Academic Graph, Crossref, ORCID, Unpaywall ומאגרים מוסדיים נוספים.
ריצ׳רדסון ועמיתיו אספו גם רשימות של כתבי עת שהוסרו מאינדוקס (de-indexed) – כתבי עת מדעיים שנגרעו ממאגרי מידע בשל אי־עמידה בסטנדרטים של איכות או אתיקה. בנוסף שילבו החוקרים נתונים על מאמרים שנמשכו מתוך Retraction Watch, תגובות על מאמרים מתוך PubPeer, ומטא־דאטה כגון שמות עורכים, תאריכי הגשה ותאריכי קבלה – מתוך מאמרים שפורסמו בכתבי עת מסוימים.
קניית מוניטין, “מפעלי מאמרים”, מתווכים וחטיפת כתבי עת
לאחר ניתוח הנתונים, הצוות זיהה מאמצים מתואמים הכוללים “מפעלי מאמרים” (paper mills), מתווכים (brokers) וכתבי עת שנחדרו או הושחתו. מפעלי מאמרים פועלים כמו פסי ייצור: הם מפיקים כמויות גדולות של כתבי יד, ואז מוכרים אותם לאקדמאים שרוצים לפרסם במהירות עבודה “חדשה”. כתבי היד הללו ברובם באיכות נמוכה, וכוללים נתונים מפוברקים, תמונות שעברו מניפולציה או נגנבו, טקסט מועתק, ולעיתים גם טענות חסרות פשר או טענות שאינן אפשריות מבחינה פיזיקלית.
“יותר ויותר מדענים נסחפים לתוך מפעלי מאמרים,” אמר אמראל. “הם לא רק יכולים לקנות מאמרים, אלא גם לקנות ציטוטים. כך הם יכולים להיראות כמו מדענים בעלי מוניטין, אף שהם כמעט לא ביצעו מחקר עצמאי.”
“מפעלי מאמרים פועלים במודלים שונים,” הוסיף ריצ׳רדסון. “רק התחלנו לשרוט את פני השטח של איך הם עובדים. אבל בפועל הם מוכרים כמעט כל דבר שאפשר להשתמש בו כדי ‘להלבין’ מוניטין. לעיתים הם מוכרים ‘מקומות’ ברשימת המחברים במאות או אלפי דולרים. אדם עשוי לשלם יותר כדי להיות מחבר ראשון, או פחות כדי להיות מחבר רביעי. אנשים גם יכולים לשלם כדי שמאמר שהם כתבו יתקבל אוטומטית לכתב עת באמצעות תהליך ביקורת עמיתים פיקטיבי.”
כדי לזהות עוד מאמרים שמקורם במפעלי מאמרים, קבוצת אמראל השיקה במקביל פרויקט שסורק באופן אוטומטי מאמרים שפורסמו בתחומי מדעי החומרים וההנדסה. הצוות התמקד במיוחד במקרים שבהם מחברים תיארו באופן שגוי את המכשור שבו השתמשו במחקר. מאמר עם ממצאים אלה התקבל לפרסום בכתב העת PLOS ONE.
אמראל, ריצ׳רדסון ועמיתיהם מצאו כי רשתות ההונאה משתמשות בכמה אסטרטגיות מרכזיות:
- קבוצות חוקרים משתפות פעולה כדי לפרסם מאמרים במספר כתבי עת. כאשר הפעילות מתגלה, המאמרים נמשכים בהמשך;
- מתווכים משמשים כגורמי ביניים שמאפשרים פרסום המוני של מאמרים מזויפים בכתבי עת שנפגעו;
- פעילות הונאה מתרכזת בתתי־תחומים מסוימים ופגיעים במיוחד;
- גופים מאורגנים מצליחים לעקוף מנגנוני בקרת איכות, למשל הסרה מאינדוקס של כתבי עת.
“המתווכים מחברים בין כל השחקנים שמאחורי הקלעים,” אמר אמראל. “צריך למצוא מי שיכתוב את המאמר. צריך למצוא מי שמוכן לשלם כדי להיות מחבר. צריך למצוא כתב עת שבו אפשר לפרסם את זה. וצריך עורכים באותו כתב עת שיסכימו לקבל את המאמר.”
לעיתים הארגונים הללו עוקפים לגמרי כתבי עת פעילים ומוכרים, ובמקום זאת מחפשים כתבי עת שנסגרו כדי “לחטוף” אותם. למשל, כשכתב עת לגיטימי מפסיק לצאת לאור, גורמים עברייניים יכולים להשתלט על שמו או על האתר שלו. כך הם מאמצים בזהות גנובה את המוניטין ההיסטורי של כתב העת, אף שהפרסום המקורי כבר אינו פעיל.
“זה קרה לכתב העת HIV Nursing,” אמר ריצ׳רדסון. “בעבר זה היה כתב העת של ארגון מקצועי לסיעוד בבריטניה, אחר כך הוא הפסיק לצאת, ושם הדומיין שלו פקע. ארגון אחר רכש את שם הדומיין והחל לפרסם אלפי מאמרים בנושאים שאין להם שום קשר לסיעוד – כולם מאונדקסים ב-Scopus.”
איך נלחמים בהונאה שמאיימת על אמון הציבור במדע
כדי להתמודד עם האיום ההולך וגובר על פרסום מדעי לגיטימי, אמראל וריצ׳רדסון מדגישים צורך בגישה רב־ממדית. הגישה כוללת פיקוח הדוק יותר על תהליכי עריכה, שיטות טובות יותר לזיהוי מחקרים מפוברקים, הבנה עמוקה יותר של הרשתות שמאפשרות את ההתנהגות הזו, ושינוי יסודי של מערכת התמריצים במדע.
השניים מדגישים גם את הדחיפות לטפל בבעיה לפני שבינה מלאכותית (AI) תחדור לספרות המדעית יותר מכפי שכבר קרה.
“אם אנחנו לא מוכנים להתמודד עם ההונאה שכבר מתרחשת, אז ודאי שלא נהיה מוכנים למה שבינה מלאכותית גנרטיבית יכולה לעשות לספרות המדעית,” אמר ריצ׳רדסון. “אין לנו מושג מה ייכנס לספרות, מה ייחשב עובדה מדעית, ומה ישמש לאימון מודלים עתידיים – שאחר כך ישמשו כדי לכתוב עוד מאמרים.”
“זה כנראה הפרויקט המדכא ביותר שהייתי מעורב בו בכל חיי,” אמר אמראל. “מאז שהייתי ילד התלהבתי ממדע. קשה לראות אחרים עוסקים בהונאה ומטעים אנשים. אבל אם אתה מאמין שהמדע מועיל וחשוב לאנושות, אתה חייב להיאבק עבורו.”
עוד בנושא באתר הידען:
