סיקור מקיף

קודם מזהים את המכלול, אחר כך יורדים לפרטים

המנגנון המוחי האחראי על זיהוי עצמים מתפקד בצורה שונה מהרגיל כשהעצם שיש לזהות הוא פנים
אורי ניצן

"ציור

קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/face11.html
החשיבות הייחודית של הפנים ניכרת בפעילות של המוח האנושי. "בספרות המדעית יש עדויות רבות לכך שזיהוי פרצופים על ידי המוח מתבסס על מנגנונים ייחודיים", אומר פרופ' שלמה בנטין מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית. "מנגנונים אלה שונים ממנגנוני הזיהוי של עצמים אחרים". פרוסופאגנוזיה, למשל, הוא ליקוי נוירופסיכולוגי שמי שסובל ממנו מתקשה לזהות פנים, אבל מזהה בקלות יחסית עצמים אחרים. כשאדם כזה מתבונן באיור מס' 1 הוא יזהה את הירקות בסל, אבל לא יידע שממכלול הירקות מורכב פרצוף. מאידך, אדם הסובל מאגנוזיה חזותית אינו מזהה שום עצם לבד מפרצופים, וכשהוא יתבונן באיור מס' 1 הוא יזהה פרצוף אבל לא את הירקות שמרכיבים אותו. "שני הליקויים מרמזים על כך שבמוח יש הבחנה בין אזורים שתקינותם היא תנאי הכרחי לזיהוי כל העצמים מלבד הפנים, ואזורים אחרים האחראים על זיהוי פנים", אומר פרופ' בנטין.
פסיכולוגיים קוגניטיוויים הצביעו על הבדל עקרוני בין האופן שאנחנו מזהים עצם כמו מברשת שיניים לאופן שאנחנו מזהים פנים. כשאדם מחפש את מברשת השיניים בערימה של עשרים מברשות הוא יחפש סימן ספציפי שמייחד את המברשת שלו – האורך שלה, מדבקה, הצבע של הידית. "זיהוי הפנים, לעומת זאת, מבוסס על תפיסה גלובלית. אדם לא מזהה פרצוף לפי השפתיים, גודל העיניים, או הצבע שלהם", מסביר בנטין, "אלא לפי המבנה הכללי של הפנים והפרופורציות בין המרכיבים השונים שלהן – המרחק בין העיניים, המרחק בין העיניים לפה, וכו . על חשיבות הארגון הכללי של הפנים ניתן ללמוד אם נהפוך את איור מס' 1 במקרה כזה (איור מס' 2) הפרצוף ייעלם, אך לא הירקות.
מחקרים נוירופיסיולוגיים מאששים את ההנחות שמתאר פרופ' בנטין. הדמיה מוחית מסוג fMRI הראתה פעילות באונה הרקתית של המוח בתגובה להופעת פנים בשדה הראייה של נבדקים. ישנן מעט מאוד עדויות על עצמים אחרים שבעת הופעתם בשדה הראייה נרשמת פעילות באזור הייחודי הזה.
"השאלות שהמעבדה שלנו מתמודדת אתן נשענות על הידע הרב שהצטבר על מנגנוני הזיהוי של פנים", אומר בנטין. "כלי העבודה העיקרי שלנו הוא ' רישום פעילות חשמלית של המוח על פני הגולגולת (EEG). לפני כמה שנים גילינו שבתגובה לצפייה בפנים נרשמת תגובה חשמלית אופיינית, המתבטאת בפוטנציאל חשמלי שמכונה .N170 הראינו גם שהפעילות החשמלית הזו של המוח מובחנת היטב מהפעילות המתעוררת בתגובה לכיסא, ציפור ועצמים אחרים". ממצא זה שוחזר במעבדות רבות בעולם, וה-N170 מקובל כיום כסמן המוקדם ביותר לתהליך של עיבוד פנים במוח. המידע שהצטבר על הפוטנציאל החשמלי מהסוג הזה מאפשר להשתמש בו כמדד לתקינות המנגנון לאיתור פנים בשדה ראייה, ובמקרה של ליקוי בזיהוי פנים כדי לקבוע באיזה רמת עיבוד נמצא הליקוי.
בהסתמך על מחקריו מהשנים האחרונות בנטין סבור שהפעלת התהליך המוחי המיוחד לזיהוי פנים מחייב איתור מקדים של תווי פנים אופייניים בשדה הראייה. איתור זה נעשה על ידי מנגנון עצבי נפרד, שמגיב במהירות לתווי פנים אך אינו מעורב בתהליך הזיהוי של מכלול הפנים. "אנחנו סבורים שהמוח זקוק לגירוי מקדים כדי ' להתניע' תהליך הייחודי של זיהוי פנים", מסביר בנטין, "וכך הוא נמנע מהפעלות מיותרות של המערכת". ייתכן, אם כן, שהפעילות החשמלית שתירשם בתגובה לזיהוי עיניים היא רק הגירוי המקדים שמפעיל את מנגנון הזיהוי של מכלול הפנים.

במחקר נוסף של פרופ' בנטין נבדקה ההשפעה של רמת הקשב על תהליך זיהוי הפנים. המטרה של ניסוי זה היתה להשוות בין ההשפעה של "הסחת קשב" על זיהוי של עצם רגיל כמו נעל, להשפעה שלה על זיהוי של פנים. "הראינו לנבדקים סדרות שבכל אחת מהן היו 20 תמונות שהתחלפו במהירות, מרביתן תמונות של רהיטים", מסבירה איילת לנדאו, תלמידת מחקר במעבדה. "בכל סדרה אחת התמונות הראשונות היא של פרח, והנבדק מתבקש להחליט אם מדובר בחמנייה או בצבעוני. לאחר הופעת הפרח, ב-%50 מהסדרות הוצגה לנבדקים תמונה נוספת, של נעל או פרצוף. בסיום הצפייה בכל הסדרה, הנבדקים התבקשו לקבוע אם הפרח שראו היה צבעוני או חמנייה, ובנוסף התבקשו לדווח אם לאחריו הופיעה תמונה נוספת".

התוצאות מלמדות שבעשיריות השנייה שבהן מערכת הקשב של הנבדקים היתה עסוקה בלהחליט איזה פרח נצפה הם לא הבחינו בנעל ככל הנראה, לפרק זמן מסוים מערכת הקשב לא פנויה לתפישה מודעת של גירוי שמוצג בפניה מכיוון שהיא עסוקה במסיח – בהבחנה בין חמנייה לצבעוני. מחוץ לפרק זמן זה תמונת הנעל זוהתה ללא בעיות.

לעומת זאת, זיהוי הפנים היה יעיל גם מיד אחרי שהוצגה התמונה של הפרח, כולל פרק הזמן שבו נעל לא זוהתה. "ישנו מצמוץ קשבי של המערכת", מסבירה לנדאו, "והצלחנו להראות שמנגנון זיהוי הפנים עמיד בפני הסחות יותר מאשר מנגנוני זיהוי חזותי כלליים. יש לכך משמעות להבנת האופן שבו אנחנו צופים בעולם, למרות שעדיין לא ברור לנו אם הסיבה לכך היא שזיהוי פנים דורש פחות קשב מעצמים אחרים, או שהפנים חשובות מספיק כדי למשוך קשב גם על רקע ההסחות".

הכתבה פורסמה בעיתון הארץ. אתר הידען היה אז חלק מפורטל IOL

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן