סיקור מקיף

עדויות לחורבן ירושלים בידי הבבלים נחשפו בעיר דוד

הממצאים נחשפו של בחפירות רשות העתיקות בגן לאומי סובב חומות ירושלים

פסלון השנהב בדמות אישה משנהב. צילום: קלרה עמית, רשות העתיקות.
פסלון שנהב בדמות אישה. צילום: קלרה עמית, רשות העתיקות.

עדויות לחורבן ירושלים בידי הבבלים נחשפו לאחרונה בעיר דוד בחפירות רשות העתיקות בגן לאומי סובב חומות ירושלים, במימון עמותת אל עיר דוד (אלע"ד). בחפירות המתרכזות במדרון המזרחי של עיר דוד, נחשפו מבני מגורים בני 2,500 שנה כשהם מכוסים במפולות אבן. בין אבני המפולות מתגלים ממצאים רבים: שרידי עץ מפוחמים- עדות לחורבן, גרעיני ענבים, כלי חרס, קשקשי דגים ועצמות דגים וחפצי אומנות מיוחדים ונדירים. ממצאים אלה מלמדים על עושרה ואופייה של ירושלים תחת שלטון בירת ממלכת יהודה, ומהווים עדות מרתקת לסופה של העיר ולחורבנה בידי הבבלים.

בין הממצאים הבולטים בחפירה נמצאים עשרות קנקנים ששימשו לאגירת תבואה ונוזלים, שעל חלקם הופיעו טביעות חותם. בין היתר, התגלתה טביעת 'רוזֵטָה' –  דגם של ורד בעל שישה עלים. לדברי אורטל כלף ודר' ג'ו עוזיאל, מנהלי החפירה מטעם רשות העתיקות: "טביעות אלה אופייניות לסוף ימי בית המקדש הראשון והן שימשו את המערכת המנהלית שהתפתחה בשלהי ממלכת יהודה. סימון החפץ אפשר  שליטה ובקרה על איסוף היבולים, ועל שיווקם ואחסנתם. טביעות ה'רוזֵטָה' החליפו, למעשה, את הטביעות 'למלך', אשר שימשו את המערכת המנהלית הקודמת".

המבנה ובו קנקנים המרוסקים, עדות לחורבן. צילום: אליהו ינאי, באדיבות ארכיון עיר דוד.
המבנה ובו קנקנים המרוסקים, עדות לחורבן. צילום: אליהו ינאי, באדיבות ארכיון עיר דוד.

עושרה של בירת ממלכת יהודה בא לידי ביטוי גם בחפצי הנוי המתגלים בחפירות. ממצא מיוחד ונדיר הוא פסלון (צלמית) זעיר משנהב, בדמות אישה. הדמות עירומה, ולה תספורת או פאה בסגנון מצרי. איכות הגילוף של הפסלון גבוהה, והיא מעידה על הרמה האומנותית הגבוהה של החפץ והמיומנות המצוינת של האומנים בתקופה זו.

לדברי אורטל כלף ודר' ג'ו עוזיאל, מנהלי החפירה מטעם רשות העתיקות, "ממצאי החפירה מראים באופן חד משמעי כי העיר ירושלים התפשטה אל מחוץ לחומה לפני חורבנה. שורת מבנים שנחפרים כעת, מופיעה מעבר לקו החומה שהיוותה את הגבול המזרחי של העיר בתקופה זו. לאורך תקופת הברזל, עוברת ירושלים תהליך של גידול תמידי, אשר באה לידי ביטוי בבניית חומות, ובהתפשטות אל מחוץ לחומות. חפירות שנעשו בעבר באזור הרובע היהודי הראו איך גידול היישוב בסוף המאה ה-8 לפנה"ס גרמו לסיפוח האזור המערבי של ירושלים אל תוך היישוב. בחפירה הנוכחית, אפשר להציע כי לאחר ההתרחבות העיר מערבה, גם ממזרח נבנו מבנים מחוץ לקו החומה".

ראו עוד בנושא באתר הידען:

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

19 תגובות

  1. ברוך בן נראיה הסופר הוא דמות מאומתת בממצא ארכיאולוגי
    https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%91%D7%9F_%D7%A0%D7%A8%D7%99%D7%94

    בחפירות העופל בירושלים פרסם פרופסור נחמן אביגד ב 1979, טביעת חותם על חרס, המוקדשת לברכיהו בן נריהו. החותם היה שייך כנראה לרמליהו בן נריהו. ייתכן והוא אחיו של ברוך בן נריה.
    זו הוכחה לתלמידו המובהק של ירמיהו הנביא, ומכאן לירמיהו עצמו שהיה שייך לאסכולה הבבלית בחצר המלוכה, ולא לאסכולה המצרית.
    ועוד ביחס למורשת העולמית. בשערי בניין אונסקו, אותו ארגון ששולל את זיקתינו לירושלים, ליריחו לחברון, נרשמת נבואתו של ישעיהו "וכיתתו חרבותם לאיתים וחניתותם למזמרות. לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". בשום שפה אחרת אין משפטי תוכחה/נבואה כאלה. לא ביוון, רומא, מצרים, בבל.
    לא בסביבה ולא מחוץ לסביבה. כל אומות העולם מכירות במשפט כמוטו שלהן, אך לא בעם שממנו בא הנביא שהפיק את המשפט.

  2. אחרון חביב.
    בימי ישעיהו וירמיהו הבעיה שהציפו הנביאים לא הייתה האמונה הפוליתאיסטית והבמות, אלא הקפדה על הקרבת קורבנות ומצוות, תוך אי-שמירה על כבודם של עניים, עבדים, גרים וכ"ו. כלומר רפורמה סוציאליסטית.

    התיעוד החוץ מקראי לחורבן בית ראשון עשיר. למציאות המונותאיסטית באותה תקופה, הדמויות שכתבו מאומתות בחלקן. הספרים ירמיהו לפחות נכתבו ע"י ברוךהסופר, שכתב בעצמו ספר חיצוני לתנ"ך שלא נכנס לתנ"ך. אבל הודות לו יש לנו את ספר ירמיהו. ברוך היה תלמידו ומופיע בספר ירמיהו, שם הלכו ביחד למקום שנקרא בחורים.
    מיקום המצבות שמעידות על בית דוד המונותאיסטי, גם הוא מעיד על גודל הממלכה: מצבת מישע בעיר כמוש במואב – ירדן, ומצבת תל-דן. תל-דן זו רמת הגולן. מה למצבה בתל-דן ולבית דוד, אם בית דוד כה קטן שהוא בגודל עיר כפי שטוענת אסכולת פינקלשטיין. הכהונה הפנטית של האמונה באל אחד במקום אחד, מזוהה עם בית דוד. לא עם ממלכת ישראל. אני כן מסכים עם תיארוך האירועים של פינקלשטיין, ושהאמת על דוד נמצאת היכן שהוא באמצע בין 2 האסכולות.
    ונתון שני: מדענים לא יהודיים המוכרים לכולנו עסקו בתלמוד היהודי ובספרי הקבלה שהיו זמינים בדורם. למשל אייזק ניוטון. כל מה שצריך לבצע חיפוש "izak newton and talmud".הוא גם כתב ספרות בעניין תלמוד וקבלה. הוא גם העתיק רעיונות תיאולוגיים, אינני יודע אם פיזיקליים משם.
    דקרט. פילוסופים מתימטיקאים אחרים של העולם החילוני המערבי וזרם הנאורות. היו בקיאים בתלמוד בבואם להגדיר מושגים כגון הכרה (cognito). כל מה שצריך זה חיפוש ברשת "decartes and talmud". אני מודה שהיום דתיים וחרדים פועלים נגד הנאורות בד"כ ונמצאים ברובם במלחמה עם הנאורות.
    דקרט המציא את מערכת הקואורדינטות הקרטזית ואת הגיאומטריה האנליטית.

    אם לא היה להם מה לקחת מהמקורות התלמודיים, במאה ה-17 וה-18, מדוע חשו צורך לקרוא אותם. אם היה להם אצלהם בבית מדוע הרגישו צורך לקרוא אותם. מה שאני אומר – המורשת המוסרית, מערכת המשפט, הפילוסופיה שואבת לא רק מתרבות יוון אלא גם מתרבות ישראל. כאשר היא מוצגת כתורת פילוסופיה מערבית היא מקובלת. כאשר מעלים את המקור היהודי – מתכחשים לו.

  3. לשם לימוד פסיקת הלכות בלימודי איסלם הם לומדים תלמוד (ימי בית שני, חתימה בערך 200 לספירה): איראן, פקיסטאן, אינדונזיה, ירדן ועוד. לשם לימוד מקורות הנצרות – המקור החוץ ברית החדשה המובהק ביותר על ישו ותלמידיו, הינו התלמוד וספרים יהודיים. אותם עמים שלכאורה לא מחבבים אותנו, יורשים את המתודולוגיה של החשיבה ושל מערכת המשפט באופן עקבי ממקורות היהדות. הם עושים הבחנה, בין לאמץ את המתודה לבין לחבב את העם. כפי שאמרתי גם עקרי החסידות במאות ה 18-20 אם נתעלם מעדויות "נגד הגויים" כי יש גם "בעד הגויים", מאומצים לתוך האמונות האחרות ודומים לפילוסופיות חילוניות.
    תיקון עולם ע"י תיקון עצמי, צמצום על מנת לאפשר את הבריאה, וספירות. הוויה מעבר לחומרי.
    אם הרעיונות כל כך קלוקלים, מדוע הם מאומצים. אין בהם סתירה לעקרונות המדע לדעתי למרות שרוב הדתיים חולקים עלי ורוב האתיאיסטים חולקים עלי. המדע עוסק בחומרי וגם הוא מגיע בהדרגה ללא חומרי. עבודתו של נימר ארקני-חאמד שהוכיח שמרחב XYZ נוצר מאנרגיה בלבד. נכון שדתיים רבים נלחמים במדע ובנאורות, ויש ביניהם חלק קטן שמתעניין במדע כמו חילונים.

  4. קיימת ספרות למכביר מימי בית ראשון שנכתבה בימי בבל (ברוך הסופר, הוא גולה, היה תלמידו העיקרי של ירמיהו) על האמונה באל אחד. לדוגמא ארבעת הכרכים של פרופסור יחזקאל קויפמן ז"ל "תולדות האמונה הישראלית" כתוב גם לחילונים ומקפיד לשלב ראיות חוץ מקראיות ורקע חוץ מקראי. היתה שכבה נרחבת שתמכה באמונה באל אחד בעם והיתה עבודת אלילים.
    השכבה שהאמינה באל אחד האמינה באל אבסטרקטי אחד. שתי הדתות המונותואיסטיות האחרות, המונות 3 מיליארד נפש, כולן מבוססות על הרעיון הזה, לא על שום דבר אחר. המשיח של הנוצרים הינו רב פרושי בשם ישוע, ויותר ממנו רבי שמעון כיפא, המכונה פטר מעצב הנצרות. המשיח של המוסלמים שהה במחיצת השבטים היהודיים ומהם למד על האמונה באל אחד.
    דעתו של ד"ר שורק איננה הדיעה המדעית החילונית היחידה, היא אחת מתוך שתי דעות עיקריות.
    כחוקר מן הראוי שיציג את הדיעה המנוגדת גם כן.
    רק פרופסור ישראל פינקלשטיין מערער על קיומו של בית דוד. נעשה בזה שימוש ע"י הפלשתינאים ב YOUTUBE, ע"י אונסקו – אך אינני רואה בכך בגידה. זו דעתו. בעשרים השנים האחרונות כאמור צצו שתי ראיות חוץ מקראיות מוצקות לבית דוד ושלא היה בית קטן אלא גדול. פירושו לדעתי גם האמונה באל אחד.
    אם מלך ארם מתהדר בהכרתת בין דוד פירושו שזהו בית גדול. אם מלך ארם אחר מתהדר ששבה אחד מלוחמי דוד זהו בית גדול. לישו אין עדויות מהימנות, ולא נמצאים כל כך הרבה חוקרים שמערערים על קיומו ושאולי הוא המצאה של פטר. נאמר על סנהדרין שהוציאה להורג אחד בשבעים שנה, שהיא אכזרית. הוצאה להורג היתה נדירה ע"י ובגלל יהודים.
    התלמוד אמנם מעיד על ישו אך נכתב ב 200 לספירה. יוסף בן מתיתיהו מעיד על ישו, אך נחשד שהמתרגמים היוונים שתלו את העדות בספרו.

    התופעה של ערעור על הסטוריה הקושרת את עם ישראל לארץ נתקלתי בה רק בעם היהודי. ההיסטוריונים החדשים כופרים בהיסטוריה החדשה של ישראל. מתוכם רק בני מוריס שקראתי מספריו (קורבנות ועוד) אוביקטיבי והיתר כופרים בזכות הקיום של מדינת ישראל. וזה בהיסטוריה מ 1900.
    לא נתקלתי בעם אחר שההיסטוריונים שלו כל כך עסוקים בלערער על ההיסטוריה שלו. אבל אינני מסית נגד.
    זה מאפיין דומה לחקרנות של העם.
    גם מושגים קבליים שהכניסו הארי הקדוש במאה ה-16 והחסידות במאות ה 18-20 הוכנסו לדתות האחרות: צימצום, תיקון עולם, ספירות. הם מאמצים את המושגים ושוללים את העם עצמו, בחינת הם חשבו על זה.

  5. תגובה נוספת של ד"ר יחיעם שורק

    והנה תגובתי: על מונותאיזם כמעט ודאי בקרב יהדות ארץ ישראל ניתן לתארך ממחצית השניה של המאה השניה לפנה"ס ואילך. עד אז היה העם שישב בכנען – so called, יהודי, היה פוליתאיסטי, שאף הרפורמות של חזקיהו ויאשיהו לא הצליחו למוטט את הפוליתאיזם בבמות, באשרות ועוד. אנחנו נוטים לייחס את המונותאיזם היהוויסטי על פי נטית לבנו ולא על פי מימצאים ספרותיים וארכיאולוגיים. ואולי קצת שכחנו כי בכל ספרות הנבואה התנ"כית נזכרות חיות מפוסלות שבתוך בית המקדש, ומה לגבי הנחושתן – נחש הנחושת – שהביא משה מן המדבר ונועד לו פולחן אפילו בבית המקדש ומה לגבי הקרבן לשלומה שלך רומא ולשלום הקיסר הרומי שהתנהל והתקיים בבית המקדש היהוויסטי בירושלים לאורך כל התקופה הרומית? האם מדובר במונותאיזם? ומה לגבי האריות הרקומים בפרוכת שמעל ארון הקודש בכל בית כנסתל המכבד את עצמו? מה זה אם לא שריד ממוחזר לפוליתאיזם ושלא לדבר על כל דימויי יהוה החייתיים במקרא. ואגב המונח "אלוהים" הינו באופן ודאי ריבוי של אלוה, כמקובל בכל הסביבה העממית שבכל יהודה וישראל ומחוצה להן?

  6. אל אחד עם כל העוזרים שלו – צבא השמיים,המלאכים והשדים וכל הרבנים הקדושים וקבריהם… זה לא ממש מונו-טאיזים.
    אפשר לומר שגם השיווה זה אל אחד וגם הבודהה, וההארי קרישנה – זה אמונה באל אחד (עם עוד כמה אלים שרק עוזרים או שהם רק מופעים של אותו אל) וזה עוד מלפני היהדות. ובעצם גם היוונים האמינו בזאוס "אל אחד" רק עם עוד כמה עוזרים "מלאכים" …
    בעצם לכל אחד מהעמים העתיקים היה אל אחד מרכזי עם כמה עוזרים.
    אז מה ההבדל העקרוני בין ה"מונותאיזם" המהולל שלנו לשלהם ?

  7. באחת הפגישות שהיו לי עם פרופסור יובל נאמן ז"ל, הוא דיבר על עיר שנימצאת בסוריה שבה החלה
    האמונה באל אחד. עיר זו נקראת "אבלה" ובה מלך מלך ושמו "עבר" ויש בה גם סיפרייה של חרסים שאותה הוא רצה לחקור. הוא קישר בין עיר זו לבין "עבר הנהר" המיקראית (בעבר הנהר ישבו אבותיכם , וכו) וגם קישר למילה עיברי המצורפת למאמינים מונוטאיסטים. (הרי כולנו עברים, ומדברים שפה עברית) מכאן ניתן להניח שהיהדות והאמונה באל אחד היא לדעתי הרבה יותר עתיקה מבית שני וגלות בבל. מעטים יודעים שיובל נאמן התעניין לא רק במדע ועיניין זה העסיק אותו מאוד. הוא היה אז בגיל שמונים וזמן לא רב לאחר מבן לצערינו הוא ניפטר.
    נא להגיב בעדינות.
    יהודה

  8. רפאל
    מספר האנשים שזוכרים את יום השואה הוא זניח לעומת מספר האנשים שזוכרים את חג המולד. מה זה מוכיח?
    אחת ההוכחות החזקות לשואה היא זה שאפילו לא נאצי אחד הכחיש את מה שהיה!

    רפאל – זה לא המקום למיסיונריות הקלולקת שלך. אנא ממך.

  9. ההוכחה הכי חזקה שיש לשואה וגם כזו שתחזיק מעמד הכי הרבה זמן לאורך השנים היא שעם ישראל מקיים כל שנה את יום השואה ולא מפסיק לדבר עליה ומחנך את הילדים שהן ילמדו גם את ילדיהם.
    באותו אופן ההוכחה הכי חזקה שהיה בית ראשון ושני ושחרבו היא שאנחנו ממשיכים לקיים כל שנה את תשעה באב ובוכים ומצטערים כמי שמתו מוטל לפניו וגם מזכירים את ירושלים בכל הזדמנות. אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי.

  10. רפאל, יש לי דאגות חשובות יותר. בתור בן לניצולת שואה אני חושב שאי אפשר להשוות.
    אבו מאזן כשישב בספריה במוסקבה יכול היה להגיע להוכחות.

  11. יוסף
    "נאה. גם לקיום רכבות יש עדויות. פירושו שהרי פוטר גם אם איננו ספר הסטורי, בצרוף סימוכין חוץ פוטריים ניתן לשימוש כמקור היסטורי".

    ברצינות?

  12. שאלה לאבי בליזובסקי – למה אתה צריך תמיד להביא תגובות בשם הד"ר? אולי שילמד פעם אחת ולתמיד איך עושים את הפעולה הפשוטה הזו? או שזה יותר מידי מסובך בשבילו?

  13. באותו אופן ניתן לומר שאין הוכחות שהיתה שואה. יש אפילו כמה אנשים שעשו על זה דוקטורט כמו הארכיטרוריסט אבו מאזן. בקיצור ד"ר שורק ושות' נמצאים בחברה טובה.

  14. החל מאחאב המלך, עמרי, אחז ועתליה 842-846 לפנה"ס, לא ניתן לומר כי בתנ"ך אין עקביות לעדות חוץ מקראית. דוד המלך 1040-970 לפנה"ס. כלומר פער של כ 80 שנה.
    החוקרים כגון ד"ר שורק ובראש פרופסור ישראל פינקלשטיין, אני משער ברמת סמך גבוהה, תומכים בהשערת המקורות שלפיה מלבד בודדים בעם ישראל היו מונותואיסטים והאמונה באל אחד הפכה למורשת של עם בימי גלות בבל
    (http://www.tandfonline.com/doi/abs/10.1006/reli.1999.0198)

    נלחמו כנגד זה שרשרת פרופסורים ישראלים: יחזקאל קויפמן, קסוטו, הרב הרפורמי בנו יעקב, פרופסור נחמה ליבוביץ, שמואל ייבין, בנימין אופנהיימר, מאיר וייס, יואל אליצור, צבי קארל, אשר וייזר ועוד אנשים. ברוב העולם מקובלת תפיסת המקורות.
    דעתי האישית ואין לי סימוכין היסטורי, אינני מדען בתחום, שאמונה מונותואיסטית הייתה קיימת במינימום ערב חורבן בית ראשון, וכי ירמיהו, ישעיהו, יחזקאל, נשמעים אותנתיים מכדי להיות מומצאים. אני מוכן להסכים שהמקורות נחתמו/עוצבו בימי גלות בבל.

  15. ישנן 2 עדויות ישירות לקיומו של דוד ושל בית דוד:
    מצבת מישע שנמצאת היום במוזיאון הלובר, בה נאמר: ""אריאל-דודה" כנראה לוחם מחיילי דוד שנשבה בשבי מואב. שם גם מוזכר השם ישראל. מצבת רמת הגולן המזכירה את בית דוד ("ביתדוד"). היתר הן השערות או ראיות לא חותכות.
    שתי עדויות הן מספיק לדעתי, על מנת להוכיח קיומו של בית מלוכה. אולי קטן בגודל, אבל הותיר רושם רב על העם שבו שלט.

    לפי השקפת ד"ר שורק ואסכולת ישראל פינקלשטיין כול שירת תהילים המיוחסת לדוד בעצמו – מזמור לדוד, וכל המסופר על הממלכה המאוחדת הם מיתוס ולא נתמכים בעובדות ארכאולוגיות. לזה למרבה הצער אין לי תשובה מעשית.

  16. תגובתו של ד"ר יחיעם שורק

    ושוב מוכח כיצד עמותת אלע"ד אינה נותנת לעובדות לבלבל אותנו. כל מה שנחשף במה שמתקרא עיר דויד משוייך אוטומטית לדויד ולתקופתו עד חורבן הבית הראשון בידי הבבלים.
    העדר תיעוד ארכיאולוגי המצביע בבירור ואפילו בהיפוטזה על השתייכותו לעיר דויד המקראית, היינו היהודית, לא מותיר בעיני המתבונן אלא לתמוה בלשון המעטה כיצד זה משתייך ליהודים, ליהדות וכיוב'. כיצד טיבוע רוזטה קשור לעם ישראל ובכלל הימצאותו של פסלון בסגנון מצרי של גברת מעורטלת – רחמנא ליצלן – כחצד הוא קשור לעם ישראל ואולי בסתם "תועבה" עסקינן?. חוקרים וחופרים יקרים הביאו לנו עדויות מוצקות ולא עורבא פרח בהקשר לשיוך היהודי-יהודאי.
    הדבר מזכיר לי בדיחה משנות החמישים שהתרוצצה בין חופרים/חוקרים ואותה שמעתיה במו אזני מפי מורי ורבי פרופ' שמואל ספראי עליו השלום באוניברסיטת תל אביב כדלקמן: זה ברור שנמצאה עדות מוצקה להימצאותו של אלחוט בחפירות בירושלים? האמנם? אכן ואכן – לא נמצאו באתר החפירות חוטי וקווי תקשורת.
    נו באמת. הבו לנו עדויות ולו גם לא כל כך מרעישות. ואגב טרם נמצא להוותנו כל שבב עדות על מקדש יהודאי המשוייך לימי בית ראשון.

  17. נאה. גם לקיום בית דויד יש עדויות. פירושו שהתנ"ך גם אם איננו ספר הסטורי, בצרוף סימוכין חוץ מיקראיים ניתן לשימוש כמקור היסטורי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן