אירופה עולה לאוויר

פרויקט גלילאו פועל בכמה נישות, ובנישה המדעית פועל קונסורציום אחד, שבו משתתף הטכניון. פרופסור פיני גורפיל הוא אחד החוקרים הפעילים בפרויקט מטעם הטכניון 

הרעיון לפרויקט גלילאו – התשובה האירופית למערכת ה-GPS האמריקאית – עלה כבר בשנות התשעים, אך יישומו נתקל בקשיים רבים, ביניהם לחץ אמריקאי כבד, שגבר בעקבות ארועי 11 בספטמבר. בעקבות הפיגוע ההיסטורי טענו האמריקאים כי רשת ניווט לווינית שאינה ניתנת להשבתה במקרי חירום היא יישות מסוכנת.
אבל הפרויקט יצא לדרך על אפם ועל חמתם של האמריקאים במאי 2003, בהסכם בין האיחוד האירופי לבין סוכנות החלל האירופית. המערכת, שהיתה אמורה לעלות לאוויר בשנה שעברה, עדיין לא פועלת, אבל המימון המצטבר של פיתוחה עומד כיום על יותר מ-5 מיליארד יורו, והאירופים מעריכים שבשנת 2015 היא תתחיל לפעול במתכונת מצומצמת (18 לווינים, כמחצית מהיעד הסופי).
פרויקט גלילאו פועל בכמה נישות, ובנישה המדעית פועל קונסורציום אחד, שבו משתתף הטכניון. פרופסור פיני גורפיל הוא אחד החוקרים הפעילים בפרויקט מטעם הטכניון, והוא “חתום” על כמה פרויקטים במסגרת גלילאו, אחד מהם הוא Medacon. במסגרת פרויקט זה פיתח פרופסור גורפיל מערכת לבדיקה של לוויני “אגנוס”, האמורים לתקן את המדידות במערכת גלילאו. מערכת הבדיקה תאפשר להגדיל את הדיוק של פעילות גלילאו, וכמו כן לנטרל שגיאות שקשורות בגובה שבו נמצא הלווין. בפרויקט זה התקיים שיתוף פעולה נדיר ומעניין בין הטכניון לבין חוקרים באלג’יריה, מרוקו, תוניסה, מצרים והרשות הפלסטינית.
פרויקט נוסף במסגרת גלילאו הוא GEO6 – מיזם שזכה לכינוי “שוטר תנועה בחלל”, ונועד למנוע התנגשויות בין לוויינים, כמו זו שארעה בתחילת 2009 מעל סיביר בין לווין רוסי ללווין תקשורת אזרחי. אובדן הלווינים, חשוב לציין, הוא הנזק הקטן של התנגשויות כאלה; הנזק הגדול הוא פסולת בלתי-מתכלה של רסיסים המסכנים לווינים אחרים הנעים במסלולים קרובים.
התוכנה שפותחה בהקשר זה על ידי פרופסור גורפיל ואנשיו אוספת אינפורמציה מכל הלווינים בפרויקט, ומחשבת את מיקומם ואת מהירותם היחסית בדיוק של סנטימטרים בודדים. על סמך המידע הזה היא מכוונת ומפעילה את הלווינים באופן אוטומטי, ומאפשרת לכל לויין לשנות את מיקומו באופן אוטונומי, ולמנוע התנגשות.
פרופסור גורפיל מעורב בפרויקט נוסף – FastWing – שאינו קשור לפרויקט גלילאו. במסגרת זאת פותח מצנח אוטונומי חכם להצנחת משאות כבדים במיוחד (6 טונות). זהו פיתוח-המשך של מצנח קודם, שאיפשר הצנחה של משאות קלים יותר. פרופסור גורפיל ועמיתיו בפקולטה להנדסת אווירונוטיקה וחלל טיפלו בהיבטים שונים בפרויקט – פרופסור חיים אברבמוביץ פיתח חלק מהמערכת המכנית של המצנח; פרופסור ארתור גרונוולד השתתף בפיתוח מערכת השליטה במיתרי המצנח, שקובעים את תנועתו; ופרופסור גורפיל עצמו התמקד במערכת ההנחייה האוטונומית. במסגרת זאת הוא פיתח גם מודל להפעלה של “להק מצנחים”, דהיינו מצנחים שונים שיבצעו משימות מורכבות באופן חכם ואוטונומי. “זו מערכת שיודעת להתמודד גם עם תקלות – אם אחד המצנחים הושבת, היא יודעת לתת הוראות למצנחים האחרים באופן שיחפה על הכשל באופן הטוב ביותר.”