בחינה ביקורתית של אמיתות סיפור המגילה מול היעדר אזכורים היסטוריים, ודיון במשמעות השמות מרדכי ואסתר ובזיקות האפשריות לעולם הפגאני של פרס ובבל
ברשימה הנידונה אבקש לבחון את אמיתותה של המגילה לאורך ההיסטוריה הקדומה נוכח העמדת פרטי מגילת אסתר התנ"כית מול האיזכורים המאוחרים יותר מימי הבית השני ואילך עד העידן האמוראי.
בחרתי לחלק את מאמרי לשני חלקים ולא רק בשל גודלו וכמו כן לא רק בשל חציית התייחסותי לנושא – הראשון, הנוכחי, ידון בקצרה במגילה התנ"כית – מגילת אסתר, והשני – בהתייחסויות לגבי תוכנו ופרטיו בתקופה הבתר-מקראית על כל האינטרפרטציות הנובעות מכך.
ובתמצית: האירועים במגילת אסתר פרושים ומבוארים כדבעי, ואילו בספרות הבתר-מקראית, כגון הספרות החיצונית, התנאית והאמוראית, מציגים תמונה מעט/הרבה שונה: או שמדלגים ועוצמים עיניים, או שמבליטים פרטים חשובים מתוך המגילה התנ"כית בעלי יסוד קהילתי, משפחתי-עדתי, או שדנים יותר בהיבטים החברתיים של המגילה ומנהגיה, ובכללם – מה אוכלים, מה שותים וכדומה וכמעט שמתעלמים מן הדמויות המרכזיות, היהודיות שבמגילה התנ"כית, כגון מרדכי ואסתר ואולי בכוונת מכוון למחוק/לטשטש את הזיקה האלילית, הפגאנית המזדקרת מאותם שמות דלעיל ואולי אף להמיר את שמותיהם, כגון בהעלאת שמה של "הדסה", כעין חלופה עברית, טהורה משהו, מול אסתר ועוד ממין אלה.
האירועים לאור המגילה התנ"כית בתמצית רבה
אחת מחמש המגילות המופיעות במקרא היא "מגילת אסתר". במגילה זו מסופר כיצד סיכלו מרדכי שהתכנה בשם "היהודי" ואסתר, בתו המאומצת, או שמא רעייתו …? את גורל האבדון שהונחת על היהודים בממלכת פרס בימי המלך אחשוורוש, מי שנועד להרצח יחד עם הקהילה היהודית הגדולה אשר בפרס הקדומה, ביוזמת המן האגגי, המשנה למלך אחשוורוש. ולזכר אירועים אלה נקבעו חג הפורים ומצוותיו – משלוח מנות, מתן מתנות לאביונים ועריכת משתאות במסגרת אותו חג, חג הפורים, שנחגג בעקבות האירועים הנ"ל וזאת בי"א או בט"ו בחודש אדר. מקור המסורת על פיה נקבע החג ונודע בשורשו הלשוני – "פור", דהיינו על שם ה"פור", קרי הגורל שהטיל המן על מנת לקבוע את היום בו יבוצע הטבח בעם היהודי.
יצויין בעקבות הנ"ל, ובאישור מלכותי, כי ליהודים, קרי למוכנים, לבעלי היכולת, ניתן האישור המלכותי והכוח, לפגוע בכל אויבי המלך במדינות חסותו, מה שמתברר כנראה, על יחסו של המלך לציבור היהודי בממלכתו. ושהיה, כך דומה, בעל יכולת צבאית מרשימה וכנראה גם חברתית ופוליטית (כן או לא, ככתוב במגילה המדוברת) וכמי שנהנה מתמיכת המלך בנידון. וכתוצאה מכך מצאו את מותם 75,000 מאויבי הממלכה. המניין כמובן הינו דימיוני-בידיוני, אך יש בו כדי להבליט את הכוח הצבאי של יהודי הממלכה, את שירותם הצבאי, כך דומה, ואת מיומנותם הפיזית.
יודגש כי על פי המחקר בדברי ימי הממלכה האחמנית, אין מופיעות הדמויות עליהן מסופר בפרוטרוט בחיבור "מגילת אסתר" כגון המלך אחשוורוש, המשנה לו בשם המן וכן גיבורי העלילה, קרי מרדכי ואסתר, ואין כל זכר למעשי אלימות והרג ביהודי הממלכה. האם לפנינו הביטוי "מיטב השיר כזבו"? האם העלילה וסיומה היו מכוונים מראש אין לדעת. בכל מקרה ההקשר ההיסטוריוגרפי בין לבין מעניין, ואולי מהווה כר ורקע להתפתחויות ספרותיות כאלו ואחרות?! בכל מקרה, הגם שקשה לקבלו, אולי-אולי הסיפור הנידון, קרי "מגילת אסתר", אולי-אולי לא התרחש במציאות ההיסטורית דאז?! משפט קשה, מסקנה אולי נמהרת מדי, אך אין לשוללה תכלית השלילה. שהרי, מרבה אני לשאול את עצמי: הכיצד האירועים שבמגילה התנ"כית מצאו ביטוי מוחשי כלשהו ולא נידונו באופן רציני במקורותינו, ואפילו במסכת מגילה התנאית, דהיינו זו שבמשנה, ואין מדובר על מנהגי החג המצויים והמשוקעים בתוכה, אלא על סיפורה בכלל של יהדות פרס לאורך ההיסטוריה הקדומה. זאת ועוד, חפשו היטב במסכת מגילה התנאית את שמות אסתר, מרדכי, אחשוורוש ואפילו המן האגגי. חפשו, אך לשווא. מדהים ומפתיע.
במחקר מקובל לתארך את דברי ימי המגילה המדוברת – "מגילת פורים" לשלהי התקופה הפרסית, או אפילו לתחילתה של זו ההלניסטית, אי-שם בין השנים 300 לפנה"ס לשנות ה-200 לפנה"ס. ומועד התפתחות האירועים במגילת אסתר התפרש על פני כתריסר שנים ולא יותר. ואם כן, מוזר הוא מדוע סיפור המגילה והתרחשות גיבוריה כמעט ולא צברו זכר כלשהו בספרות החיצונית כמו ספרי המקבים וכו'?! ובמקביל בכתבי יוסף בן מתתיהו וכן בספרות חז"ל, שבה ההיבט ההיסטורי כמעט ולא מוצא את ביטויו, בשונה למשל מתיאור המרידות ברומאים. ועל כך נדון בהמשך.
ונחזור לענייננו. יצויין כי שתי הדמויות המרכזיות בעלילה הנ"ל, דהיינו מרדכי ואסתר, נושאים שמות נכריים, אליליים משהו, כשמרדכי נשא כנראה שם אלילי ברור, לא פחות ולא יותר מאשר בעל זיקה פונטית ברורה לאל מרדוך/מרודך (אל השמש, הוא ראש הפאנתיאון הבבלי) ואילו אסתר, שלעיתים מכונה במקורות בשם "הדסה", מקורה כך דומה ומשוך משם האלה המרכזית אישתר, דהיינו אלת האהבה והפיריון במיתולוגיה הבבלית. ללמד, כך דומה, על מידת האסימילציה-ההטמעה התרבותית ודומותיה, השלכותיה, ואולי למטה מזה, של הציבור היהודי בכלל האוכלוסיה המקומית וכמו כן על כל המשתמע מכך.
עניין כזה, ולמעשה העדרו, עשוי אולי להתבאר ולהתבהר על רקע הקשרו ליסודות פגאניים אליליים? מי יודע. סופרי המשנה בוודאי שידעו ו… שתקו…
חג פרסי דומה לפורים?
בהקשר הנ"ל יצויין כי בתחילת המאה ה-20 התגלתה בארכיב המנהלתי של העיר פרספוליס, דרומית-מזרחית לעיר שושן, תעודה מימי המלך דריווש הראשון, פקיד בשם "מרדוקה" (marduka), מי שנחשב ל"עבדו של מרדוך" = שם נפוץ באימפריה האחמנית, בבחינת דימיון לחגים אחרים בשלהי עונת החורף או בראשית האביב. ואלה כללו חגיגות ואירועי הוללות, בבחינת דימיון לכוחות הרשע המיתולוגיים שאיפיינו, דימיונית, את החורף, את אלה שעתידים למות בתחילת האביב ולהיעלם. יש או אין קשר ודאי בין אלה לבין אירועי פורים? מי יודע? אך ההקשר הפונטי בין "מרדוקה" ל"מרדכי" בהחלט מעניין. והוא עשוי בהחלט לקרוע חלון לעצם תעלומת המיסתורין של העדרותו ולפחות למיעוט איזכורו בספרות חז"ל. ועל כך נרחיב בחלק הבא של מאמרנו זה.
יצויין אגב כי בספר עזרא ב' (2-1) נזכר אדם בשם מרדכי ועל פי המסופר במשנה (שקלים ב' 2) נקרא מרדכי בשם "פתחיה" על יסוד בקיאותו בשבעים לשונות. ושוב, לעניות דעתי כפי שגם עולה מההקבלה, המוזרה לכאורה, בין אסתר בזיקתיות האלילית של "אישתר" לבין דמות תמימה, לכאורה או לא לכאורה של הדסה. אם כן דמו לפניכם מין אינטרפרטציה של פתחיה מזה ושל הדסה מזה, כדי לעקור כל פרשנות המעידה על אליליות האירועים במגילת אסתר התנ"כית, שכל השומע ידום וישרוק….
מותר, אגב, גם "להחציף" במסקנות הנובעות והנדרשות מהנ"ל. שמא מחד כלל לא מדובר על דמויות יהודיות/עבריות אלא על נוכריות, מקומיות, או שמא על כאלה שהתנדנדו בין/לבין …, או שמא על תוצר אבולוציוני, אינטגרטיבי, שאולי יוסבר טוב יותר נוכח העידנים המודרניים של ימינו, או שמא שמן של הדמויות הנ"ל לא היה אלא חיצוני ואולי הוכתב, הופץ מסיבות שונות על ידי עורכי המגילה. ולפני שציבור הקוראים יפסול את מסקנתי זו מומלץ לבחון לפני ולפנים, את שמותיהם של יהודים ברחבי העולם שעברו תהליכים היסטוריים, חברתיים משהו, שהביאו לשינוי שמם היהודי, הגלותי משהו, בבחינת אסימילציה ואינטגרציה אל תוך הציבור הלא-יהודי שלתוכו גלו, התערו והתאקלמו, והדוגמאות לכך הינן רבות מספור.
עמדנו עד כה על יסודות המגילה ואישיה, גיבוריה בזיקה הפרשנותית בעיקר כשלמולנו עמדה כל הזמן מגילת אסתר התנ"כית והבעיות המגוונות העולות ממנה ובעיקר להעמדה של זה-מול-זה: יסודות המגילה ופרשנויות עיקריה, בעיקר במתח בין הדמויות שפעלו בקרבה, בתוכה. בפרק הבא נבחן את עמידתה של המגילה נוכח נגיסת שיני הזמן מהספרויות המאוחרות למקרא.
ולא ייקל הדבר בעיניכם, וזאת מכיוון שמול המגילה המקראית, אין כל רמז, שום רמז ומשפט, בשונה ממש משאר ספרי המקרא וסיפוריו, שיימצא ושנמצא איזשהו רמז קל שבקלים שיעלה, ולו על כפית היסטורית כלשהו, איזשהי מין "דלת סתרים", שיכולה ועשויה לשפוך אור על סיפור המגילה, וזאת למעט החומר בספרות הבתר-מקראית, הגם שהוא די זעיר, ואינני מתכוון למנהגי החג השונים, הטקסיים, המשפחתיים והקהילתיים, כגון למשל קריאת המגילה, ארוחות החג, האגדות שנוצרו סביב החג הנידון וכיוב'. נשמע מוזר, תמוה וחסר הבנה ותובנה, למעט אולי מין הנחה, קלושה ככל שתהיה, ש"במופלא ממך אל תחקור" … וזה בהחלט מקור לספקולציות היסטוריות, החל בסיפור המגילה והשתלשלות האירועים שהיא מגלמת בתוכה וכלה בדמויות השונות ה"מככבות" בה. אכן תעלומה, שאולי-אולי תתפצח בחלקו השני של הנושא הנידון.
עוד בנושא באתר הידען:
