כיצד הצטברות העדויות לכך שהאדם גורם להתחממות גלובלית הביאו למהפך במחשבתו של הספקן הסביבתי הכותב שורות אלה
24.10.2006
מאת: מייקל שרמר, סיינטיפיק אמריקן
הוצאת הספרים של אוניברסיטת קמברידג' הוציאה לאור ב-2001 את ספרו של ביורן לומבורג “הספקן הסביבתי” שהיה, לדעתי, נושא מרתק לדיון ולוויכוח בסדרת ההרצאות לקהל הרחב שעורכת החברה לספקנות במכון הטכנולוגי של קליפורניה. הבעיה הייתה שכל הארגונים הסביבתיים המובילים סירבו להשתתף. “אין כאן שום ויכוח,” אמר אחד הדוברים. “איננו רוצים לכבד את הספר הזה,” אמר אחר. אחד מפעילי הסביבה המובילים הזהיר אותי שהמוניטין שלי ייפגעו ללא תקנה אם אתעקש על קיום הדיון. ולכן, כמובן, התעקשתי.
הניסיון שלי הוא תסמין לבעיות העמוקות המציקות לתנועה לאיכות הסביבה זה זמן רב. פעילים המשחיתים סוכנויות למכירת רכבי האמר והורסים ציוד לכריתת עצים הם אקו-טרוריסטים פליליים. קבוצות סביבתיות הזורעות פחד וייאוש כדי שהתרומות ימשיכו לזרום לקופתן רק פוגעות באמינות שלהן עצמן. כתלמיד לתואר ראשון בשנות ה-70, למדתי (והאמנתי) שעד שנות ה-90 גידול-יתר של האוכלוסייה יביא לרעב כלל-עולמי ולחיסול עתודות המינרלים החשובים, המתכות והדלק, תחזיות שכשלו כישלון חרוץ. הפוליטיקה זיהמה את המדע ועשתה אותי לספקן סביבתי.
ועם זאת, הנתונים ניצחו את הפוליטיקה. הצטברות של עדויות ממקורות רבים הביאה אותי לשינוי מחשבתי בנושא ההתחממות הגלובלית בהשפעת בני האדם. ב-8 בפברואר 2006 משכה את תשומת לבי הידיעה ש-86 מנהיגים נוצריים – החבורה האחרונה שהעליתי על דעתי שתצטרף לתזמורת הסביבתית – הכריזו על “יוזמת האקלים האוונגלית” הקוראת ל”חקיקה לאומית שתחייב הפחתה הולמת ורחבת היקף בפליטות הפחמן הדו-חמצני במשק האמריקני כולו.”
ואז השתתפתי ב-TED, הכינוס השנתי בנושאי טכנולוגיה, בידור ועיצוב שנערך במונטריי שבקליפורניה. שם הציג סגן הנשיא לשעבר אל גור את הסיכום היחיד הטוב ביותר ששמעתי מעודי של העדויות להתחממות הגלובלית. ההרצאה התבססה על הסרט התיעודי החדש “אמת לא-נוחה” המתאר את עבודתו בנושא. תצלומי ה”לפני-ואחרי” המדהימים המראים את היעלמותם של קרחונים ברחבי העולם זעזעו אותי ועקרו אותי מעמדתי המפקפקת.
ארבעה ספרים הביאו אותי לבסוף אל רגע המהפך. ספרו של הארכאולוג בריאן פאגן “הקיץ הארוך” טוען שהציביליזציה היא מתנה מתקופה חולפת של אקלים מתון. ספרו של הגאוגרף ג'ארד דיימונד “קריסה” מראה כיצד אסונות סביבתיים טבעיים ומעשי ידי אדם הביאו להתמוטטותן של תרבויות. ספרה של העיתונאית אליזבת קולבר “רשימות משטח האסון” הוא דיווח שאי אפשר להניחו מן היד על מסעותיה סביב העולם עם מדעני סביבה המתעדים הכחדה של מינים ביולוגיים ושינויי אקלים הקשורים ללא ספק לפעולות האדם. וספרו של הביולוג טים פלנרי “סימני מזג אוויר” מספר איך הפך מאיש איכות סביבה ספקן לפעיל מתוך אמונה לנוכח הנתונים שאין להפריכם, שהצטברו בעשור האחרון, המקשרים את העלייה בריכוז פחמן דו-חמצני להתחממות הגלובלית.
האקלים הוא כמו הדייסה ב”זהבה ושלושת הדובים”: בתקופת הקרח האחרונה, רמות ה-CO2 עמדו על 180 חלקים למיליון – קר מדי. בין המהפכה החקלאית למהפכה התעשייתית הריכוז עלה ל-280 חלקים למיליון – בדיוק כמו שצריך. היום הריכוז הגיע ל-380 חלקים למיליון והוא צפוי לעלות ל-450 עד 550 עד סוף המאה – חם מדי. כמו מים בקומקום שהופכים מנוזל לגז כשהטמפרטורה עולה מ-99 ל-100 מעלות, הסביבה כולה עומדת לעבור שינוי במצבה בהשפעת ה-CO2.
על פי ספרו של פלנרי, גם אם נפחית את פליטות הפחמן הדו-חמצני שלנו ב-70% עד 2050, הטמפרטורות הממוצעות בעולם יעלו בשתיים עד תשע מעלות עד 2100. הדבר יביא להתכת מעטה הקרח של גרינלנד, שעל פי גיליון ה-24 במארס 2006 של כתב העת Science כבר מתכווץ בקצב של 224±41 קילומטרים מעוקבים בשנה, פי 2 מן הקצב שנמדד ב-1996. לשם השוואה, העיר לוס אנג'לס צורכת קילומטר מעוקב אחד של מים בשנה. אם המעטה הזה, וזה המכסה את מערב אנטארקטיקה יותכו, פני הים יעלו ב-5 עד 10 מטרים, דבר שיעקור חצי מיליארד בני אדם מבתיהם.
בגלל מורכבות הבעיה, היה אפשר להצדיק בעבר ספקנות סביבתית. לא עוד. הגיע הזמן לעבור מספקנות לפעילות.
(הערת עורך האתר, כמי ששימש בשנות השמונים כתב עיתון כלבו בחיפה לענייני איכות הסביבה – לפחות בתחום הזה מעולם לא הייתי ספקן, ויעידו על כך התשובות שלי לתגובות שאני מקבל מדי פעם על מאמריו החריפים מדי לטענת הספקנים הסביבתיים של ד”ר אסף רוזנטל).
5 תגובות
בעוד אנו מדברים ממש במקרה, הופיעה בגליון דצמבר 07-ינואר 08 של סיינטיפיק אמריקן כתבה שחתומים עליה מספר מדענים מהפאנל למניעת התחממות כדור הארץ.
הכותרת היא המדע המוצק שמאחורי שינוי האקלים
היא הראשונה באתר, לא העתקתי את הקישור כי הוא גורם להרחבת הדף כולו כאן. אקשר תכף מהכתבה עצמה.
בכל מקרה אהיה איתך בקשר מאוחר יותר אחרי שאראה את הסרט
הבעיה העיקרית לטעמי היא להראות שיש קשר -=סיבתי=- בין ההתחממות הגלובלית לבין רמות CO2 באוויר.
נכון שרמות ה- CO2 ירדו ועלו בהתאם לטמפרטורות, אבל האם לא יתכן שמדובר כאן בתופעה נילווית לעליית הטמפרטורה, ולא הסיבה עצמה?
אני לא יודע מספיק כדי לקחת צד בדיון, אבל זה מוקד הויכוח, והסיבה שאני עדיין חלוק בדעתי לגבי ההתחממות הגלובלית.
שלום אסף.
אני מלווה את תחום איכות הסביבה כבר משנות השמונים ככתב של המקומון החיפני כלבו. אז ניסו המפעלים להתווכח על עצם הסיכון שבזיהום האוויר המקומי בחיפה וניסו לטעון שבאיזון בין מתן עבודה לזיהום, מתן עבודה גובר. היום לפחות לטענתך כבר לא מכחישים את זה. בשלב הבא לא יהיה צורך להכחיש את ההתחממות הגלובלית, זו רק שאלה של זמן עד שכולם יתפכחו. הדוגמה הבולטת ביותר בכיוון זה היא השפעת העישון על הבריאות. גם שם ניסו בעלי אינטרסים למנוע את פרסום המסקנות, וכל הזמן זרעו ספק בציבור.
אני גם ספקן, כפי שאתה בוודאי יכול לדעת מקריאת חלקים נרחבים באתר, אבל אני סבור שלא יכול להיות שכל העדויות יראו על משהו ועדיין יהיו אנשים שיכחישו אותם. מילא האבולוציה, שההכחשה לה באה על רקע דתי למרות מיליארדי העדויות, אבל מה האינטרס של מישהו להכחיש את ההתחממות ואת הקשר של בני האדם אליה. מה זה יעזור אם נבחין זאת כשנתקרב למצב של נוגה? עדיף להמנע מלהגיע למצב כזה, גם אם המחיר הוא הגזמה פה ושם (לפחות כפי שאתה טוען שקיימת).
בכלל אינני מבין ישראלים שמכחישים את ההתחממות. מילא אנשי תעשיית הנפט בארה"ב.
לא ראיתי את הסרט, אני אנסה לראות אותו בהזדמנות, אבל אפשר בסרטים להוכיח הכל, אפילו שבני אדם לא נחתו על הירח.
הכותב מציג עובדות שפשוט אינן רלוונטיות למחלוקת המדעית בנושא. אין חולק על כך שכדה"א מתחמם במאה האחרונה. כמו כן, אין חולק על עליית ריכוזי דו תחמוצת הפחמן באטמוספרה באותה תקופה. המחלוקת המדעית מוגבלת לשאלה מה גורם למה.
סביר שבתור ספקן מדופלם, כבר צפה בסרט The Great Global Warming Swindle, שמתאר את התרמית הגדולה שקשורה בנושא, תרמית שנגועה בהרבה מאוד פוליטיקה ותקציבי מחקר. היא נגועה גם בהרבה מדע, אבל יש על המדע הזה כתם שאי אפשר להתעלם ממנו. אפילו אחד ממייסדי גרינפיס (!!!) מדבר שם על השתקת המתנגדים לתיאוריה, והצביעות המחרידה שחלק מהירוקים חוטאים בה מבלי משים, בעיקר כלפי מדינות עולם שלישי.
אגב, גם החולקים על הדוגמה המקובלת שקושרת את ההתחממות הגלובלית לאפקט החממה, מסכימים שגם אם אין קשר מובהק בין התופעות, יש לפעול כדי לצמצם זיהום אוויר באופן כללי. אנשים בכל מקרה מתים מנזקים של זיהום סביבתי בכל שנה, היום, ולא בעוד חמישים או מאה שנים. עבור אנשים חושבים, אין בהפרכת התיאוריה המקובלת כדי לשחרר את הרסן ולהתחיל לשרוף נפט בשביל הכיף, אך בהחלט יש בה כדי למתן את הפאניקה ההמונית שהעולם המערבי לוקה בה בשנים האחרונות בנוגע להתחממות הגלובלית.