מעקב אחר 1,035 ישראלים במשך שנה מצא כי דיכאון וחרדה בתחילת המלחמה ניבאו קשיים כלכליים בהמשך, וקשיים אלה ניבאו לאחר מכן החמרה בתסמינים נפשיים
מחירה של מלחמה אינו מתמצה בחשיפה לאירועים טראומטיים. אובדן הכנסה, פגיעה בעבודה והוצאות גדלות עשויים להשתלב במצוקה הנפשית וללוות אותה לאורך זמן. מחקר חדש בהובלת דנה קצוטי (Dana Katsoty), מאוניברסיטת העברית ומאוניברסיטת קולומביה, מצא כי במהלך השנה הראשונה לאחר מתקפת 7 באוקטובר התקיים קשר בשני הכיוונים בין קשיים כלכליים לבין תסמיני דיכאון וחרדה.
המחקר, שפורסם בכתב העת Social Psychiatry and Psychiatric Epidemiology, עקב אחר 1,035 מבוגרים יהודים בישראל. המשתתפים השיבו לשאלונים בארבע נקודות זמן במהלך שנה, החל כשבועיים לאחר המתקפה. החוקרים בחנו תסמיני דיכאון, חרדה ודחק פוסט־טראומטי, לצד אירועים כלכליים שליליים ובהם אובדן עבודה, יציאה לחופשה ללא תשלום, ירידה בהכנסה, עלייה בהוצאות והפסדים עסקיים.
הקשר השתנה לאורך השנה
בתחילת המעקב, רמות גבוהות יותר של דיכאון וחרדה ניבאו קשיים כלכליים בחודשים שלאחר מכן. בהמשך נמצאה גם התבנית ההפוכה: קשיים כלכליים ניבאו עלייה מאוחרת יותר בתסמיני דיכאון, חרדה ודחק פוסט־טראומטי. מדובר בניבוי סטטיסטי המבוסס על סדר המדידות, ולא בהוכחה שמצוקה נפשית גורמת לפגיעה כלכלית או להפך.
הממצאים מצביעים על אפשרות של מעגל מתמשך: מצוקה נפשית עשויה להיות קשורה לקושי לשמור על יציבות בחיי היום־יום, ואילו אובדן הכנסה ואי־ודאות כלכלית עלולים להוסיף לחץ. לפי הודעת האוניברסיטה, החוקרים סבורים שיש לבחון את שני ממדי הפגיעה יחד כאשר מתכננים סיוע ושיקום לאוכלוסייה שנחשפה למלחמה.
ירידה בתסמינים — ועלייה מחודשת
כשבועיים לאחר המתקפה, 55.8% מהמשתתפים קיבלו בשאלון הדיכאון ציונים מעל הסף הקליני, ו־61.1% עברו את הסף בשאלון החרדה. חשוב להבחין בין מעבר של סף בשאלון סינון לבין אבחנה שניתנת בבדיקה קלינית. שיעורים אלה גם אינם אומדן לכלל תושבי ישראל.
במהלך ששת החודשים הבאים חלה ירידה ניכרת בשיעורי התסמינים, אך לקראת תום השנה הם החלו לעלות שוב. תסמיני דחק פוסט־טראומטי, שנמדדו בשלבים המאוחרים יותר של המחקר, עלו מ־16.9% כעבור שישה חודשים ל־21.4% כעבור שנה.
הפגיעה הכלכלית הייתה שכיחה לאורך המעקב. בכל מדידה דיווחו משתתפים רבים על אירוע כלכלי שלילי אחד או יותר, ובתום השנה יותר ממחצית המשתתפים עדיין השתייכו לקטגוריית הקושי הכלכלי הבינוני שהוגדרה במחקר.
ככל שהקושי הכלכלי היה גדול יותר, מצבם הנפשי של המשתתפים נטה להיות קשה יותר. הקשר נשמר גם בניתוחים שהביאו בחשבון גיל, מגדר, הכנסה לפני המלחמה ורמת חשיפה לאירועים במהלכה. החוקרים מצאו גם מדרג: משתתפים שחוו יותר אירועים כלכליים שליליים נטו לדווח על תסמינים חמורים יותר.
לפי הודעת האוניברסיטה, הקשר בין פגיעה כלכלית למצוקה נפשית היה חזק ועקבי יותר מהקשר שנמצא עם המדד הכולל של חשיפה ישירה למלחמה. אין פירוש הדבר שטראומה ישירה פחות חשובה: החוקרים מציינים שקשה לייצג במדד אחד אירועים שונים מאוד, כגון פינוי מהבית ומותו של אדם קרוב.
מה אפשר להסיק, ומה עדיין לא ידוע
המחקר מתייחס לשנה הראשונה לאחר 7 באוקטובר, אף שההודעה עליו פורסמה באוקטובר 2026. לכן הוא אינו מתאר את מצבם הנפשי והכלכלי של המשתתפים כיום. כמו כן, המדגם כלל מבוגרים יהודים בלבד; אין להכליל ממנו ישירות לכל קבוצות האוכלוסייה בישראל.
המסקנה המעשית שמציעים החוקרים היא שתוכניות חירום ושיקום צריכות לשלב שירותי בריאות הנפש עם תמיכה כלכלית, במיוחד עבור מי שחווים ירידה בהכנסה, חוסר יציבות תעסוקתית או הוצאות גדלות. המחקר לא בחן בניסוי את יעילותן של תוכניות משולבות כאלה, אך ממצאיו מספקים הצדקה לבחון אותן.
שאלות ותשובות
האם המחקר מוכיח שקושי כלכלי גורם לדיכאון?
לא. זהו מחקר תצפיתי לאורך זמן, שמצא קשרים וניבוי סטטיסטי בין מדידות. סדר הזמנים מחזק את המידע על הקשר, אך אינו מוכיח סיבתיות.
האם הנתונים מתארים את המצב בישראל באוקטובר 2026?
לא. המעקב עסק בשנה הראשונה לאחר מתקפת 7 באוקטובר 2023.
מדוע החוקרים מציעים לשלב סיוע כלכלי ונפשי?
מפני ששני סוגי המצוקה היו קשורים זה לזה לאורך המעקב. יעילותו של סיוע משולב לא נבדקה במחקר זה.
המאמר המדעי
עוד בנושא באתר הידען
- סקירת 68 מחקרים על מצוקה נפשית לאחר 7 באוקטובר
- שחיקה הורית במלחמה והסתגלות ילדים
- גירוי מוחי להפחתת זיכרונות חודרניים בפוסט־טראומה
- טראומת 7 באוקטובר ותסמינים טורדניים־כפייתיים
- 25 שנה ל־11 בספטמבר: מדע ובריאות לאחר מתקפת טרור
מקור: הודעת האוניברסיטה העברית, 6 באוקטובר 2026.
