תרופה שעשויה לשקם פגיעות חוט שדרה

במחקר שפורסם בכתב העת Nature מציג צוות חוקרים בינלאומי תרופה חדשה, העשויה לשקם נפגעי חוט שדרה. התרופה הוזרקה לחולדות עם פגיעה בחוט השדרה, והצליחה לעודד התחדשות של קשרים עצביים בחוט השדרה ולשקם את התנועה של החולדות

במחקר שפורסם בכתב העת Nature מציג צוות חוקרים בינלאומי תרופה חדשה, העשויה לשקם נפגעי חוט שדרה. התרופה הוזרקה לחולדות עם פגיעה בחוט השדרה, והצליחה לעודד התחדשות של קשרים עצביים בחוט השדרה ולשקם את התנועה של החולדות.

מחסום דביק
נזק לחוט השדרה מוביל לפגיעה באותות העצביים המועברים בין המוח לגוף, וכתוצאה מכך עלול לגרום לשיתוק מתחת לאזור הפגיעה ולמגוון רחב של מוגבלויות, בהן היעדר שליטה על שלפוחית השתן. בפגיעה זו ממלאים תפקיד מרכזי חלבונים סוכריים – פרוטיאו-גליקנים, המצטברים ברקמת הצלקת שנוצרת בחוט השדרה שניזוק. אף שחלבונים אלו מיוצרים במערכת העצבים המרכזית גם ברקמה בריאה וממלאים תפקיד חשוב בשימור המבנה שלה, הרי שברקמת הצלקת הן משתחררות בעודף ויוצרות רשת דביקה המונעת את מעבר האותות החשמליים לתאי העצב.

רשת זו לוכדת בתוכה את האקסונים – סיבי העצב היוצאים מגרעין תאי העצב ומשמשים כשלוחות שלהם, כשהם מתחברים לאקסונים של תאי עצב אחרים ודרכם עובר הזרם החשמלי המאפשר תקשורת בין התאים. כתוצאה מכך, יוצרת הצלקת מעין מחסום המונע את חידוש הקשרים העצביים והצמיחה המחודשת של תאי העצב.

התרופה החדשה, שפותחה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת Case Western Reserve באוהיו, מבוססת על פפטיד שנקרא ISP (Intracellular sigma peptide), ה”מכבה” את הקולטנים של הפרוטיאו-גליקנים בתאי העצב, וכך למעשה, מפריע להיווצרות הרשת הדביקה שיוצרת את המחסום. בנוסף, פותח חומר בשם TAT (trans-activator of transcription), המשמש כמעין “מעבורת”, שמאפשרת ל-ISP לעבור דרך קרומי התאים ודרך רקמת הצלקת ולהגיע לאתר הפציעה.
החוקרים הזריקו את החומר ל-26 חולדות שסבלו מפגיעה בחוט השדרה מדי יום במשך שבעה שבועות. כתוצאה מכך, הם דיווחו במאמר, המשיכו האקסונים לגדול. בעקבות הטיפול החזירו 21 מתוך 26 החולדות את היכולת להתנועע או להשתין, וחלקן את שתי היכולות. לדבריהם, אצל חלק מהחולדות השיקום היה כה מוצלח, עד כי בקושי ניתן לזהות שחוט השדרה שלהן נפגע.

אף כי החוקרים אינם יודעים מדוע חלק מהחולדות החלימו לחלוטין ואחרות לא, הם סבורים שההבדל קשור למסלול העצבי הפגוע בחוט השדרה של החולדות. “זו אחת השאלות הגדולות שנותרו”, אמר ד”ר סילבר. הנזק בכל אחת מהחולדות שנבדקו היה שונה, אך נמצא שבחולדות שחוט השדרה שלהן הכיל עדיין סיבים סרוטונרגיים – המשחררים סרוטונין לתוך חוט השדרה, התגובה לתרופה הייתה העוצמתית ביותר. המשמעות, לדברי החוקרים, זו עשויה להיות פיסת הפאזל החסרה החשובה, כשגם אם נותרו רק מעט סיבים סרוטונרגיים בלתי פגועים לאחר הפציעה, הם מסייעים להחזיר את התפקוד לחוט השדרה.

כיום לא קיימים טיפולים תרופתיים המשפרים את תהליך השיקום הטבעי המוגבל ביותר מפגיעות בחוט השדרה. במצב זה, הטיפול הניסיוני הוא לדברי החוקרים צעד פורץ דרך קדימה בשיקום חולים אלו. “ההתאוששות שנמצאה במחקר הינה חסרת תקדים”, הם אומרים. “עבור כל חולה עם פגיעת חוט שדרה, זה ייחשב לבלתי רגיל להחזיר אפילו אחת מפעילויות אלו, ובמיוחד את תפקוד השלפוחית”. עם זאת, יש צורך עדיין במחקרים נוספים שיבחנו את בטיחות הטיפול ויעילותו בבעלי חיים לפני שניתן יהיה לבצע מחקרים בבני אדם. בנוסף, לדבריהם, ל-ISP יש פוטנציאל לשמש כטיפול יעיל גם במחלות אחרות שבהן הגוף מייצר רקמת צלקת הרסנית, כמו התקפי לב, נזק במערכת העצבים ההיקפית וטרשת נפוצה.

למאמר המדעי באתר נייצ’ר