הבצורת במזרח הים התיכון – הגרועה ב-900 שנים האחרונות

המדענים שחזרו את היסטורית הבצורת במזרח הים התיכון באמצעות חקר טבעות עצים כחלק ממאמץ להבין את האקלים של האזור ואת מי התהום. טבעות דקות מצביעות על שנים שחונות בעוד טבעות עבות הן עדות לשנים שבהם המים היו בשפע.

מחקר חדש מגלה כי הבצורת האחרונה שהחלה בשנת 1998 באזור הלבנט במזרח הים התיכון, בשטח המכיל את קפריסין, ישראל, ירדן, לבנון, הרשות הפלסטינית סוריה וטורקיה, היא הבצורת הקשה ביותר בתשע השנים האחרונות .

המדענים שחזרו את היסטורית הבצורת במזרח הים התיכון באמצעות חקר טבעות עצים כחלק ממאמץ להבין את האקלים של האזור ואת מי התהום. טבעות דקות מצביעות על שנים שחונות בעוד טבעות עבות הן עדות לשנים שבהם המים היו בשפע.

בנוסף לזיהוי השנים היבשות ביותר, גילו חברי צוות המדענים דפוסים של הפיזור הגיאוגרפי של הבצורות המספק “טביעת אצבע” לזיהוי הגורמים הבסיסיים ליובש. ביחד, מציגים נתונים אלו את טווח ההשתנות טבעית של התרחשות בצורת באיזור הים התיכון, אשר תאפשר למדענים לזהות האם הבצורות הוחמרו על ידי ההתחממות הגלובלית שנגרמה בשל פעילות האדם. המחקר הוא חלק מהעבודה השוטפת של נאס”א לשיפור המודלים הממוחשבים להדמיית האקלים הנוכחי והעתידי.

“סדר הגודל והמשמעות של שינוי האקלים מעשה ידי אנוש מחייב אותנו באמת להבין את הטווח המלא של השתנות האקלים הטבעית,” אמר בן קוק, הכותב הראשי של המאמר ומדען אקלים במכון גודארד של נאס”א לחקר החלל ובמצפה כדור הארץ באוניברסיטת קולומביה בניו יורק.

“בחנו את האירועים האחרונים ואנחנו מתחילים לראות אנומליות משום הם נמצאים מחוץ לטווח ההשתנות הטבעית. לפיכך אנו יכולים לומר במידה מסוימת של ביטחון כי היתה תרומה של התחממות האקלים לאירוע או סדרת אירועים זו”. אמר.

קוק ועמיתיו השתמשו ברשומת טבעות עצים שכינו אטלס בצורת העולם הישן כדי להבין טוב יותר את תדירות הבצורות וכיצד התרחשו בצורות חמורות בים התיכון בעבר. טבעות עצים חיים ומתים נדגמו בכל רחבי האזור: צפון אפריקה, יוון, לבנון, ירדן, סוריה וטורקיה. בשילוב עם רשומות טבעות עצים קיימות מספרד, דרום צרפת ואיטליה, נתונים אלה שימשו לשחזר דפוסי הבצורת הגיאוגרפיים באלף השנים האחרונות. התוצאות התקבלו לפרסום בכתב העת ATMOSPHERIC RESEARCH של האיגוד הגיאופיזי האמריקני AGU

בין השנים 1100 ו 2012, הקבוצה מצאה בצורות ברשומה עץ-טבעת שגילה תאם לבצורות שתועדו במסמכים הסטוריים כתובים בזמן אמת. לדברי קוק, הטווח של תקופות רטובות או יבשות באופן קיצוני היה רחב למדי, ואולם הבצורת האחרונה באזור הלבנט, מ -1998 עד 2012, יבשה בלמעלה מ-50% לעומת התקופה היבשה ביותר ב -500 השנים האחרונות, וב-10-20% יבשה יותר מהבצורת הקשה ביותר ב-900 השנים האחרונות.

מכיוון שהמחקר כיסה שטח גדול שאיפשר לו לא רק לראות שינויים בזמן אלא גם שינויים גיאוגרפיים ברחבי האזור.

במילים אחרות, הם שאלו אם כאשר במזרח הים התיכון שוררת הבצורת, האם יש גם בצורת במערבו? התשובה היא כן, ברוב המקרים, אמר קווין אנצ’וקאיטיס, ממחברי המחקר ומדען אקלים באוניברסיטת אריזונה בטוסון. “הדבר נכון הן בחברה המודרנית והן בתרבויות העתיקות. המשמעות היא כי אם איזור אחד סבל מתוצאות הבצורת, התנאים הללו התקיימו בכל אגן הים התיכון. מכיוון שאין לאן לברוח, יש בכך פוטנציאל להפרעה בקנה מידה גדול של מערכות המזון וליצור עימותים על רקע שליטה על מקורות המים.”

בנוסף, צוות המדענים מצא כי החלק הצפוני של הים התיכון: יוון, איטליה, וחופי צרפת וספרד-נטה להיות יבש כאשר החלק המזרחי של צפון אפריקה היה רטוב, ולהיפך. יחסי מזרח-מערב וצפון-דרום אלה עזרו לקבוצה להבין מהם התנאים האטמוספריים והימיים המובילים לתקופות יובש ולחות מלכתחילה.
“הים התיכון הוא אחד האזורים שבהם כל המודלים צופים פה אחד שילך להתייבש בעתיד בשל שינוי האקלים מעשה ידי אדם,” אמר יוחנן קושניר, מדען אקלים במצפה כדור הארץ למונט דוהרטי, שלא היה מעורב במחקר. “המחקר הזה מראה כי התנהגות מזג האוויר בתקופת הבצורת האחרונה שונה ממה שאנו רואים ברשומות העבר”, אמר. “כלומר באזור הלבנט אנו עושיים כבר להרגיש את חומרת השפעת ההתחממות של כדור הארץ הנגרמת כתוצאה מהפעילות האנושית.”
המחקר יוכל לסייע לנו לחדד מודלים ממוחשבים הצופים את סיכוני הבצורת במאה הקרובה, אמר קושניר.

להודעה של ה-AGU