חוקרים בדקו כמה חלקיקי מיקרופלסטיק אנחנו צורכים דרך שתיית מים מינרליים מבקבוקים חד-פעמיים וחזרו עם ממצאים מדאיגים
רחלי ווקס, זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה
בשנים האחרונות נראה שהפלסטיק נמצא בכל מקום. כך, למשל, הרשויות בנפאל הודיעו לאחרונה שיאסרו על הכנסתם ומכירתם של מוצרי פלסטיק חד-פעמיים לאזור הר האוורסט, זאת בעקבות הכמויות האדירות של פסולת פלסטיק שהמטיילים הרבים משאירים מאחוריהם. הפלסטיק מצטבר באוקיינוסים, בהרים, בערים, בשטחים החקלאיים ואף במקומות בלתי צפויים כמו קרקעית הים ובקרח בחוג הקוטב הצפוני. ואם זה לא מספיק, הפלסטיק חודר גם אל תוך הגוף שלנו. מחקר איטלקי בדק לאחרונה כמה מיקרופלסטיק (חלקיקי פלסטיק בטווח גדלים שבין 5 מילימטרים לאלפיות בודדות של המ"מ) אנחנו צורכים דרך שתיית מים מינרליים מבקבוקים – והממצאים לא היו מעודדים.
במחקר, שהתפרסם בכתב העת Water Research, בחנו החוקרים בקבוקי מים מינרליים מעשרה מותגים שונים. הם התמקדו בחלקיקי מיקרופלסטיק קטנים במיוחד, בקוטר של 10-0.5 מיקרון (אלפית המילימטר).
בכל בקבוקי המים שנבדקו נמצאו חלקיקי מיקרופלסטיק, והחוקרים מדווחים שריכוז החומר נע בטווח רחב שבין 100 ל-3,000 מיקרוגרם מיקרופלסטיק לליטר מים מינרלים ובממוצע נמצאו 657 מיקרוגרם פלסטיק לליטר מים. על פי הערכת החוקרים, מבוגר שצורך מים מינרליים מבקבוקים שותה ביום 40 מיקרוגרם של פלסטיק על כל קילוגרם ממשקל הגוף שלו, וילד שותה לא פחות מ-88 מיקרוגרם פלסטיק על כל קילוגרם ממשקלו.
ריכוז המיקרופלסטיק שנמצא במים השתנה בין מותגי המים המינרלים השונים. בבקבוקים שבהם החומציות של המים היתה נמוכה יותר (ערך ה-pH של המים היה גבוה יחסית לאחרים), נמצאו יותר חלקיקי מיקרופלסטיק קטנים במיוחד. בבקבוק שהיה עשוי מהפלסטיק הירוד ביותר נמצאה הכמות הגדולה ביותר של מיקרופלסטיק.
בכל בקבוקי המים שנבדקו נמצאו חלקיקי מיקרופלסטיק, והחוקרים מדווחים שריכוז החומר נע בטווח רחב שבין 100 ל-3,000 מיקרוגרם מיקרופלסטיק לליטר מים מינרלים. תצלום: noppadon manadee – unsplash
מהבקבוק אל הקיבה
כיצד מגיע המיקרופלסטיק אל בקבוקי השתייה? "מחקרים מראים שזה בדרך כלל קורה בשלב ייצור הבקבוק עצמו, משחרור של סיבים קטנים שנמצאים על הפקקים או בדפנות הבקבוקים, שיכולים להיקרע או להיחתך ולהגיע אל תוך הבקבוק", מסביר ד"ר נועם ואן דר האל, שחוקר במעבדה של ד"ר דרור אנג'ל מהחוג לציוויליזציות ימיות באוניברסיטת חיפה את נושא המיקרופלסטיק. "בנוסף, אם הסביבה לא נקייה מספיק, עלולים להיכנס אל הבקבוק סיבים וחתיכות של פלסטיק גם במהלך שלבי הייצור האחרים, שבהם יש חשיפה לאוויר. זה יכול לקרות עוד לפני שבכלל ממלאים את הבקבוקים במים". לדבריו, גם בקבוקים של משקאות אחרים, כמו מיצים ומשקאות מוגזים, מיוצרים באותו אופן, ולכן אפשרי בהחלט שגם בתוכם יש חלקיקי מיקרופלסטיק.
האם אנחנו צריכים להתחיל לפחד ממים מינרלים? לא בהכרח. כיום אין מספיק נתונים כדי לדעת בבירור כיצד צריכת המיקרופלסטיק משפיעה על בני אדם, וייתכן שהוא לא גורם לנו לנזק. כמו כן החוקרים בעצמם כותבים שאין ביכולתם להעריך את ההשפעות הבריאותיות מכיוון שאין להם נתונים לגבי היקף החשיפה מכללה מקורות שאנו נחשפים אליהם ביום יום ומכילים מיקרופלסטיק (כגון: מזון, קוסמטיקה ותעשיית התרופות, ומהסביבה- חלקיקים הנישאים באוויר ובמים) וכן חסר עדיין מידע אפידמיולוגי לגבי ההשפעות הבריאותיות של חשיפה זו על תחלואה מסוגים שונים בבני אדם.
חשוב גם לציין שעל המחקר נמתחה ביקורת, שעסקה בין השאר בכך ששיטת המחקר המדויקת לא מתוארת במאמר (מכיוון שהיא מוגנת על ידי פטנט מסחרי), ובכך שריכוזי הפלסטיק שהחוקרים מדווחים שהם מצאו במים נראים למדענים אחרים כגבוהים מדי.
לא להשאיר אותו בשטח
בכל מקרה, מחוץ למים המינרליים שלנו, אין כל ספק בכך שהמיקרופלסטיק גורם לנזקים נרחבים. אל האוקיינוסים והימים מגיעות כמויות אדירות של מיקרופלסטיק, שמקורן במוצרי פלסטיק שהתבלו והתפרקו, וכן בחלקי פלסטיק שיוצרו במכוון בגדלים מיקרוסקופיים עבור שימושים שונים (כמו כדוריות הפלסטיק שמוסיפים למוצרי קוסמטיקה).
המיקרופלסטיק והרעלנים שהוא סופח אליו עלולים לפגוע בבעלי חיים ימיים שסבורים שהוא מזון, ביניהם בעלי חיים גדולים כמו לוויתנים, כרישי לווייתן ומנטות, וכן דגים מסוגים רבים ומגוונים, סרטנים, צדפות, ספוגים, ואפילו עופות ימיים שונים, כמו אלבטרוסים, שמלקטים מזון מתוך המים. המיקרופלסטיק עלול גם לעבור בשרשרת המזון, ולפגוע בבעלי חיים שניזונים מבעלי החיים שאכלו אותו.
במחקרים שונים נמצא שכאשר המיקרופלסטיק מגיע לגופם של בעלי החיים השונים הוא עלול לגרום בין השאר לבעיות נוירולוגיות, לבעיות התפתחותיות, לסתימת מעיים, לשינויים בהפרשה של הורמונים ולהשפעות על הגדילה ועל ההתפתחות העוברית.
המיקרופלסטיק הוא חלק מהבעיה הרחבה יותר של פסולת הפלסטיק, שבקבוקי הפלסטיק עצמם הם חלק לא מבוטל ממנה: על אף התדמית החד-פעמית של הפלסטיק, הוא יתחיל להתכלות רק כעבור מאות שנים (אם בכלל). על פי הערכות מדענים, עד 2050 משקל הפלסטיק בים עלול להיות גדול ממשקל הדגים שבו. "הדבר הקריטי ביותר הוא המניעה: צריך לצמצם ולהפסיק את השימוש בפלסטיק ובעיקר בפלסטיק חד פעמי", אומר ואן דר האל. לדבריו, אם כבר משתמשים בפלסטיק, חשוב שלא להשאיר אותו בשטח, משם הוא יכול להגיע בקלות למקומות לא רצויים כמו הים, אלא לקחת אותו אתנו, כשעדיף כמובן להשליך אותו לפח מיחזור ולא לאשפה.
"חשוב להשקיע גם במדיניות בנושא זה ובפיתוח מוצרים חלופיים", מוסיף ואן דר האל. "השימוש בפלסטיק הוא רע לכל אורכו, בכל שלבי התהליך. צריך להימנע ממנו, ולצמצם בצורה מושכלת את השימוש שלנו בפלסטיק", הוא מסכם.
עוד בנושא באתר הידען:
2 Responses
ומה קורה במים שלנו מהברז?
כתבה חשובה. אשמח לדעת אם כן אלו מים כן טובים לשתיה..